עח:
חלון פרק שביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חקק
חקק להשלים בכותל. סולם צר וחקק בכותל מכאן ומכאן כנגד חווקי
להשלים בכותל בכמה. כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם
כד א ב מיי' פ"ג מהל'
א) [לעיל לב: וש"נ],ב) [לעיל
לא.], ג) [שם], ד) [לקמן
הסולם להשלים רוחבו בד': בכמה. צריך להשלים הרוחב בגובה הכותל:
עירובין הלכה יא
או שהסולם מונח בסוף הכותל בקרן זוית ואיירי בכותל
פג:], ה) [עי' בנוסחת
טוש"ע א"ח סי' שעב
בעשרה. עד עשרה ישלימנו וכיון דאיכא בגובה עשרה רוחב ארבעה
משופע דהא רב יוסף אית ליה דסולם זקוף אינו ממעט דבעינן שלש
הרא"ש ועי' ג"כ נוסח
סעיף יד:
אמר
הוי ביה שיעור פתח ואע"ג דגבוה כותל טובא לית לן בה: חקק כל
ליה בעשרה.
עשרה ומשהו והכא רב יוסף קבעי
לה:
כה ג ד מיי' שם הלכה ח
המשנה זו ברב אלפס וראה
ג"כ בהרא"ש], ו) [לקמן
טוש"ע שם סעיף טו:
הסולם בכותל. כעין שליבות ורחבו
פירש בקונטרס עד עשרה ישלימנו
כו ה מיי' שם הלכה יב
עט.], ז) [סוכה ד. אהלות
במשך הכותל ארבעה: בכמה.
אע"ג דגבוה כותל טובא לית לן בה
חקק להשלים בכותל בכמה א"ל בעשרה
א
פט"ו מ"ז], ח) [דף יט:],
טוש"ע שם סעיף טז:
גובה צריך לחוק רוחב ארבעה:
❖
וקשה לפירושו דהא לא מסתלק ליה
כז ו מיי' שם הלכה יג
ט) רש"ל,
א"ל חקקו כולו בכותל בכמה א"ל ב מלא
טוש"ע שם סעיף יז:
מלא קומתו. של כותל צריך שיהא
כיון דאכתי גבוה כותל טובא וי"ל נהי
קומתו ומאי שנא א"ל התם מסתלק ליה הכא
כח ז מיי' שם הלכה יד
משך החווקין ארבעה: התם. כי
דלא חקק בכותל אלא עד עשרה אין
טור ש"ע א"ח סימן
לא מסתלק ליה בעא מיניה רב יוסף מרבה
הגהות הב"ח
איכא סולם מגיע לראש הכותל נוח
לחוש אלא שיגיע הסולם עד ראש
שעג:
עשאו לאילן סולם מהו תיבעי לרבי תיבעי
כט ח מיי' פ"ז מהל'
(א) רש"י ד"ה התם וכו'
לעלות בו ומיהו לא חשיב למיהוי
הכותל ור"ת מפרש בעשרה היינו
בציר מרוחב ארבעה בגובה
טומאת מת הלכה ו
לרבנן תיבעי לרבי עד כאן לא קאמר רבי התם
פתח בציר מרוחב ד' (א) הלכך
שלא ישאר מן הסולם עד ראש הכותל
❖
עשרה הלכך: (ב) ד"ה הכי
סמג עשין רלח:
אשירה
כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו
כי משוי ליה רוחב ארבעה בגובה
פלוגתא דרבי
עשרה:
א)
גרסינן וכו' אבל עירובי
חצרות (להנאתו הוא) תא"מ
עשרה פיתחא הוי אבל הכא אין נוח
יהודה ורבנן. לית ליה לרב נחמן בר
ה"מ בין השמשות אבל כולי יומא לא או
ונ"ב ס"א לשוויא פיתחא
רב ניסים גאון
לעלות כל כך: מסתלק ליה. נוח
יצחק סוגיא דלעיל דפ' בכל מערבין
דילמא אפילו לרבנן פיתחא הוא ואריא הוא
הוא: (ג) תוס' ד"ה אפי'
לעלות לאדם: תיבעי לרבי.
וכו' פגה שהטמינה בתבן:
(דף לא.) דמשמע התם דלכולי
עד כאן לא קאמר רבי
דרביע עליה עשאו לאשירה סולם מהו
(ד) ד"ה וכן שתי וכו'
התם כל דבר שהוא משום
דאמר בפרק בכל מערבין [לעיל לב:]
עלמא אסור לקנות בית באיסורי
תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן תיבעי לרבי
כדאמר לעיל. נ"ב דף עז
שבות לא גזרו עליו בין
הנותן עירוב תחומין באילן קנה עירוב
הנאה והכא קאמר דבמותר לקנות
❖
ע"ב:
השמשות. עיקר דברי רבי
יהודה ע"כ לא קאמר רבי יהודה התם
ב)
דהתם טעמא משום מיקנא שביתה
בית באיסורי הנאה פליגי:
בפרק בכל מערבין וכבר
אפילו מלא קש ומלא תבן. בקש
דמותר לקנות בית באיסורי הנאה אלא
פירשנום למעלה. תיבעי
בין השמשות הוא ודבר שהוא משום
לר' יהודה תבעי לרבנן,
גליון הש"ס
התם דבתר דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה
שבות כגון שמוש במחובר לא גזרו
ג)
ותבן הניטלין בשבת איירי ולא כההיא
תיבעי לר' יהודה עד כאן
גמ' כל שאיסור דבר
דלינטר או דילמא אפילו לרבנן פיתחא הוא
עליו בין השמשות אבל לגבי עירובי
לא קאמר ר' יהודה דמותר
דלעיל [דף עז.] פגה הטמונה בתבן
(ג)
אחר גרם לו מותר. עי'
לקנות בית באיסורי הנאה.
חצירות טעמא משום דפתח משוי
דהא אמר בגמרא דאפילו ארנקי מבטל
ואריא דרביע עליה א"ל אילן מותר ואשירה
ג
לקמן דף פ ע"ב תוד"ה
עיקרו בפרק בכל מערבין,
❖
להו חד על ידי עירוב ואי לא חזי
איניש וא"ת והא אמרינן אפילו פירות
אבל קורה:
דתנן ר' יהודה אומר אפי'
אסורה מתקיף לה רב חסדא אדרבה אילן
בבית הקברות מפני שהוא
לתשמישתיה כולי יומא לאו פתחא
מבטלין מחיצות דאמרינן במסכת
שאיסור שבת גורם לו ניתסר אשירה שאיסור
❖
יכול לחוץ ולאכול.
מיקרי הלכך לא שרא להו עירובייהו
שבת בסוף הזורק (דף ק.) בור
דבר אחר גורם לו לא ניתסר איתמר נמי כי
לעזי רש"י
בין השמשות: ואריא רביע עליה.
ברה"ר עמוק עשרה ורחב ד' מלא
אתא רבין א"ר אלעזר ואמרי לה א"ר אבהו
אלדוייר [אלידוי"ר].
איסור שבות אומר לנו סורו ומכל
מים וזרק לתוכו חייב מלא פירות
רבינו חננאל
❖
גזוזטרה, מרפסת.
א"ר יוחנן ד כל שאיסור שבת גרם לו אסור
מקום פתח (הוי) שמיה ומשוי להו
וזרק לתוכו פטור מאי טעמא מיא לא
עוד שאלו חקק בכותל
$ כל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר ר"נ בר
חד להשתמש דרך חורין ודיו: עשאו
מבטלי מחיצה פירות מבטלי מחיצה
להשלים ד' טפחים
בחלון בכמה, אמר לו
לאשרה. אילן שעובדין אותו ואסור
יצחק מתני הכי אילן פלוגתא דרבי ורבנן
ואור"י דמדאורייתא ודאי מבטלי אבל
מוסף רש"י
בעשרה, כלומר מכלל
בהנאה אם תימצי לומר בשאר אילן
לעירוב דרבנן הוא יש לחלק בין ניטל
אשירה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן:
הני מילי בין השמשות.
העשרה. אמר לו חקקו
מתני' חריץשביןב'חצירותעמוקי'ורוחב
פתח הוא הכא דמטיא להו הנאה
דשבות שגזרו חכמים
לשאינו ניטל וקצת קשה דמדמי לה
כולו לכותל שהוא כעין
ד) ה
באיסורי שבת לא גזרו עליה
פתח בכמה, אמר לו
על ידיה מאי: תיבעי לר' יהודה.
בסמוך לבית שמילאהו דהוי לענין
ד' מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא
אלא בשבת ודאי ולא בין
מלא קומתו. ומאי שנא
דאמר בפרק בכל מערבין בגמרא
אהל דאורייתא ומההיא דאהל נמי
השמשות (שבת ח:) דכיון
דבחלון אמרת די לו
קש או תבן מלא עפר או צרורות מערבין
תיקשי אההיא דשבת: וכן שתי
ה)
דבין השמשות ספיקא הוא
(לעיל לא.) רבי יהודה אומר הנותן את
בעשרה, חלון בכלל י'
אחד ואין מערבין שנים נתן עליו נסר שרחב
ושבות דרבנן הוא לא גזור
טפחים וזה מלא קומתו.
ו
עירובו בקבר קנה עירוב ואף על גב
גזוזטראות כו'. פירש בקונטר' בנותן
(לעיל לב:). לא ניחא
א"ל גבי חלון דאית ליה
ארבעה טפחים וכן ב' גזוזטראות זו כנגד זו
דקבר אסור בהנאה: הכי גרסינן
ז
נסר רחב ד' מזו לזו דהוי נמי פתח
ליה דלינטר. תו לא
רווחא מאבראי שנכנס
איכפת ליה בנטירותא, ועד
מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד פחות
ויוצא מסתלק ליה מן
התם הוא דבתר דקנה ליה עירוב
ותימה כיון דע"י נסר רחב ד' איירי
קניית עירוב אי נמי ניחא
החלון ודיו ד' טפחים
לא ניחא ליה דלינטר. לא איכפת
היכי דייק בגמרא זו כנגד זו אין זו
מכאן מערבין שנים ואין מערבין אחד:
ליה לאו הנאה היא דמשום
בתוך י', הכא דחקק כל
גמ' ותבן לא חייץ והא אנן תנן מתבן שבין
ליה בשמירתו ואישתכח דלא מיתהני
שלא כנגד זו לא אפילו מיפלגי טובא
מצוה הוא (לעיל לא.).
הכותל שויה כפתח ולא
ו)
בית שמילאהו תבן.
מסלק נפשיה מהכא,
מקיברא אלא קניית עירוב לחודיה
לישתרי ע"י נסר ד' כדאמר לעיל (ד)
שתי חצירות גבוה עשרה טפחים מערבין שנים
לענין אהלות תנן, דטומאה
ובעי למיעל ולמיפק
וההיא לאו הנאה היא כדמפרש התם
דכי הוי כותל ד' אפילו מיפלגי טובא
שיש לה אהל חלל טפח
בגויה. ואי איכא מלא
ואין מערבין אחד אמר אביי לענין מחיצה כולי
דאין מערבין בתחומין אלא לדבר
ומפרש ר"ת דלא איירי בנותן נסר
אינה בוקעת למעלה מן
קומתיה אין ואי לא לא.
עלמאלאפליגידהויאמחיצהאבללעניןחציצה
הגג, אבל טומאה רצוצה
הא דבעא רב יוסף
מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו אבל
מזו לזו ודין חריץ נותן לגזוזטראות
שאין לה חלל טפח הימנה
מרבה עשאו לאילן סולם
אי בטלי' חייץ ואי לא בטלי' לא חייץ: מלא
עירובי חצירות (ב) להנאתו היא ולא
דאם יש מזו לזו ד' מערבין שנים ואין
לגג שכנגדה עד לרקיע
מהו. תיבעי לרבי דאמר
עפר: ואפילו בסתמא והתנן בית שמילאהו
לדבר מצוה והויא הנאה: או דילמא.
טמא, דבוקעת ועולה, וכן
מערבין אחד כמו חריץ אבל בפחות
ז)
ח
כל דבר שמשום שבות,
הלכה למשה מסיני, והלכך
כגון עלייה (מ)[ב]אילן
אע"ג דאסור בהנאה הא לא משתמש
תבן או צרורות וביטלו בטל ביטלו אין
מד' רגיל לפסוע מזו לזו כמו גבי
בית שיש בו מת או כזית מן
בשבת שהיא משום
בה מידי ופיתחא שמיה ואריא הוא
חריץ וכדאמר במס' שבת בפ' הזורק
לא
המת ומילאוהו תבן או
שבות, לא גזרו עליו בין
דרביע עליה ומכל מקום החצירות
צרורות וביטלו, הויין רצוצה
(דף ק:) גבי רקק של מים דהיכא
השמשות, הני מילי בין
ובוקעת, אבל לא ביטלו הוי
השמשות כגון העירוב,
מחוברין: מתני' חריץ. ארוך הוא ומפסיק על פני החצר כולה:
דלא הוי ארבעה טפחים מפסע פסעי ליה מש"ה כי ליכא ד' מזו לזו
כמאן דפנייה ויש לה חלל
אבל הכא דבעינן פיתחא
ורחב ד'. טפחים דפחות מכאן נוח לפסעו משפתו אל שפתו:
מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אפילו היא מופלגת שלשה כשהן
(סוכה ד.).
כולי יומא, לא. או
ואפילו מלא תבן וקש. לאו סתימה היא דלא מבטיל ליה התם דסופו
דילמא אפי' לרבנן
זו כנגד זו אבל זו שלא כנגד זו אין מערבין אחד כשמשוכות זו מזו
דפליגי עליה דר' פיתחא
ליטלו: נתן עליו נסר. משפתו לשפתו כעין גשר והוי כפתח: שתי
שלשה כדאמרינן בגמרא ט) [ופחות מכאן דקאמר במתניתין חוזר וקאי
הוא ואריא רביע עליה.
אנסר]: והתנן בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו בטל.
גזוזטראות. נסרין בולטין משפת תקרת העלייה לרה"ר וקורין לו
פי' האילן כמו פתח
הוא, כיון שיכול לעלות
אלדויי"ר ואם ישנן זו אצל זו בשתי עליות של שני דיורין ונתן נסר
כך היא הגירסא בכל הספרים וכן פירש ר"ח ור"י אומר דההיא
ולירד בו, וגזירת השבת
רחב ד' כמין גשר מזו לזו הוי נמי פתח: פחות מכאן. שאינו רחב:
משנה במסכת אהלות (פט"ו משנה ז) ואין כתוב שם תבן אלא עפר
שמנע מלעלות בו. עשאו
גמ' לא חייץ. לא סתים: והתנן מתבן שבין שתי חצירות כו'. גדיש
או צרורות ולא גרס נמי התם וביטלו בטל והכי איתא התם בית
לאשירה סולם מהו כו'.
[ל]ר' יהוד' דאמר אפי'
של תבן וקתני מערבין שנים אלמא חייץ: לענין מחיצה. אע"ג דעתיד
שמילאהו עפר או צרורות וביטלו וכן כרי של תבואה או גל של
בבית הקברות מפני
ליטלו כל כמה דהוי התם מחיצה היא דהא מפסיק מידי דהוה
צרורות אפילו כגלו של עכן ואפילו טומאה בצד כלים טומאה
שהוא יכול לחוץ ולוכל,
אעביטין ואוכפות וכלי בהמה דתנן בפרק קמא (דף טו:) דמקיפין
בוקעת ועולה טומאה בוקעת ויורדת והש"ס מביאה בקוצר
ואמרינן קסבר מותר
לקנות בית באיסורי
בהן: אבל לענין חציצה. לחוץ בפני אויר החריץ ולידון כסתום
וכן דרך הש"ס בכמה מקומות ואין לומר דהך דמייתי
הנאה. ורבנן פליגי עליה.
היא דמשוית ליה כארעא: אי בטליה. להדיא ואמר לא שקילנא ליה
והוא מפורש בפרק בכל
מהכא בטיל ואי לא לא: ואפילו בסתמא. דלא ידעינן אי שקיל
מערבין. ופשט ליה אילן
מותר אשירה אסור.
תו אי לא: בית. שטומאת מת בתוכו ומילאהו עפר או צרורות וביטלו מבוטל והוי טומאה רצוצה שאין לה אהל לעצמה ובוקעת
מתקיף לה רב חסדא
ועולה עד לרקיע והמאהיל על הגג טמא וכל טומאה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה עד הרקיע כדאמר בברכות בפרק מי שמתוח):
אדרבה איפכא מיסתברא
אשירה מותר אילן אסור
לא
כו'. וקיימא לן כוותיה
דהא ר' יוחנן קאי כוותיה, דאמר ר' יוחנן כל שאיסור שבת גרם לו אסור כל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר. רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אילן פלוגתא דר' (יוחנן) ורבנן וקיימא לן כרבנן. מתני',
חריץ שבין שתי חצירות עמוק י' ורחב ד' מערבין שנים ואפי' מלא קש או תבן. ואסיקנא דתבן נמי חייץ והוי מחיצה. מיהו לעינין ביטול בחריץ אי
בטליה אין ואי לא לא. אקשינן עפר או (חצוצרות)
[צרורות] ששנינו במשנתינו כי הן בטילין ואפי'
בסתמא. כלומר אע"פ שלא פירש כי ביטלם. התניא (בית שמאי
לא תנן) [בית שמלאוהו תבן]
או
צרורות וביטלו, הנה
אי
פריש כי ביטלו אין,