חלון פרק שביעי עירובין
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא ביטלו. לא בטיל ואין הטומאה בוקעת למעלה מן הגג שיש לה
היא ברייתא דאין להביא ברייתא כיון שיכול להביא המשנה ומה
ל א מיי' פ"ג מהלכות
א) [תוספתא דאהלות פט"ו
ה"ה סוכה ד.], ב) [לעיל
אהל לעצמה: רבי יוסי היא. משום דאיירי בה רבי יוסי כדאמרינן
עירובין הלכה יג
שאומר בפ"ק דסוכה (דף ד.) תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם
עח:], ג) שבת קכב., ד) [גי'
טוש"ע א"ח סי' שעב
לקמן נקיט לה: תבן. מלאוהו תבן ויודעין אנו שאינו צריך לו מכל
מחלוקת ר' יוסי ורבנן אע"ג דבמתני' דאהלות לא איירי רבנן מידי
הערוך ע' נב א' בניב של תבן
סעיף יז:
מקום לא ביטלו בפירוש: הרי הוא כסתם עפר. כעפר שאין אנו
בתבן מ"מ מכל שכן דעפר
שמעינן דבעי ביטול והא דפשיטא ליה
לא ב מיי' שם הלכה יד
פי' תבן מעובה כמו
חבילות], ה) רש"ל מ"ז,
טור ש"ע א"ח סי'
יודעין אם עתיד לפנותו אי לא
תבן וביטלו הוה מיעוט לרבנן שפיר
ו) [לעיל עב.], ז) בס"א:
שעג:
דסתמיה בטיל. אלמא לר' יוסי עפר
שמעינן מכל שכן דכרי דתבואה דמהני
לא ביטלו לא אמר
רב הונא מאן תנא
❖
לב ג ד מיי' שם הלכה ג
לחצר, ח) [צ"ל צורך],
סתם בטיל סתם תבן שאין אנו יודעין
ביטול והא דקאמר התם עפר סתם
טוש"ע א"ח סי' שעב
אהלות רבי יוסי היא אי רבי יוסי איפכא
סעיף יט:
אם יצטרך ליטלו לא בטיל: עפר.
מחלוקת רבי יוסי ורבנן הוה מצי
שמעינן ליה דתניא רבי יוסי אומר תבן ואין
לג ה מיי' פכ"א מהל'
א)
הגהות הב"ח
ויודעין אנו שיפנהו דלאו סתמא הוא:
למימר נמי עפר ואין עתיד לפנותו
שבת הלכה לו סמג
עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל
הרי הוא כסתם תבן. שאין אנו
דבהא נמי פליגי רבנן ואמרי דלא
(א) גמ' אמר רבא הא
דתנן
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן
וכן שתי גזוזטראות וכו'
שכד סעיף יג:
יודעין אם יפנהו אם לאו דסתמא לא
בטיל אלא אם כן ביטלו ואין עתיד
לד ו מיי' שם וטוש"ע שם
זו כנגד זו אין זו שלא כנגד
ולא בטיל אלא אמר רב אסי $ מאן תנא עירובין
בטיל: הנח איסור שבת. כגון מתני'
לפנותו לאו היינו ביטלו כדמוכח התם
❖
זו או זו למעלה מזו לא
וסי' שעב סעיף יט:
רבי יוסי היא רב הונא בריה דרב יהושע
כיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמיה
אלא משום רבי יוסי נקט עפר סתם
וזו למעלה מזו נמי:
(ב) רש"י ד"ה אפילו כו'
בטיל: אפילו ארנקי. כיס מלא מעות
אמר טומאה אשבת קרמית הנח איסור שבת
ולא חש להאריך ולמינקט תרוייהו:
ואפילו אינה: (ג) ד"ה
מאן תנא אהלות ר' יוסי היא.
רב ניסים גאון
בטיל שם אבל תבן וקש ניטל למאכל
דאפילו ארנקי נמי מבטל איניש רב אשי
נתמעט התבן על פני רוחב
כל החצר: (ד) תוס' סד"ה
בהמה: למיטיימיה קאי. הלכך
אע"פ שלא היה יודע ברייתא
שמעת מינה מחיצות שאין
אמר בית אחריץ קא רמית בשלמא חריץ
שמע וכו' כדפירש התם. נ"ב
מגיעות לתיקרה הויאן
סתם עפר בטיל ליה ואפילו לרבנן:
זו דקא מייתי יודע היה שרבי יוסי
❖
למיטיימיה קאי אלא בית למיטיימיה קאי:
בד"ה במחיצות:
מחיצות. הוויא דהא
בית למיטיימיה קאי. בתמיה: לא
דיבר על ההיא משנה דאהלות וכי
מילתא בפרק הדר עם
נתן עליו נסר שרוחב ד': אמר רבא לא
א
שנו. דבעי נסר ד': אלא שנתנו
האי גוונא איכא בפרק קמא דיומא
הנכרי, פליגו בה ר' חייא
שנו אלא שנתן לרחבו אבל לארכו אפילו
ור' שמעון ב"ר חד אמר
לרחבו. ארכו של דף לרוחב החריץ
גליון הש"ס
(דף יד:) גבי מאן תנא תמיד ר"ש
[מחלוקת
במחיצות
כל שהוא נמי שהרי מיעטו מד': וכן שתי
משפה לשפה כעין גשר: אבל לארכו.
איש המצפה היא:
גמ' מאן תנא עירובין ר'
המגיעות לתקרה וחד
הרי
יוסי היא. עיין לקמן דף
גזוזטראות זו כנגד זו: אמר רבא הא
שנתן לארכו של חריץ דף ד' אורך
אמר] מחלוקת במחיצות
הוא כסתם עפר ובטל.
ב
❖
פד ע"א תד"ה בור מאי
שאין מגיעות לתיקרה.
על גבי יתדות אצל שפתו סתם קצת
וטומאה בוקעת ועולה
(א) דאמרת זו כנגד זו אין זו שלא כנגד זו לא
❖
איכא למימר:
רוחב החריץ ומיעטו מד': אפילו כל
כדקתני באהלות וא"ת והא ר' יוסי
וזו למעלה מזו נמי לא אמרן אלא שיש בין
שהוא. שהיתה דף קצרה (ב) אפילו אינה
קסבר דטומאה טמונה אינה בוקעת
רבינו חננאל (המשך)
זה לזה שלשה טפחים אבל אין בין זה לזה
מוסף רש"י
אלא כאצבע הרי מיעטו לרוחב החריץ
בפ' העור והרוטב (חולין דף קכה:)
שלשה גזוזטרא עקומה היא: מתני' ב) ג מתבן
בו זה הנסר לארכו [הרי]
מארבעה במשך מדת הפתח ומתני'
דקאמר ר' יוסי חבילי המטה וסריגי
ר' יוסי אומר תבן ואין
מיעט רחבו מד' טפחים.
שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים
עתיד לפנותו וכו'. ופליג
אמר רבא הא דתנן וכן
רחב ד' תנן: זו שלא כנגד זו. שהיתה
החלונות שפירשו על פני המת באויר
בין אתבן בין אצרורות,
שתי גזוזטראות זו כנגד זו
מערבין שנים ואין מערבין אחד אלו מאכילין
זו בולטת לרה"ר יותר מחברתה לא
הנוגע שלא כנגד הנקב טהור ומוקי
דצרורות היינו עפר,
מותר, אבל זו שלא כנגד
מכאן ואלו מאכילין מכאן נתמעט התבן
סגי להו בנסר ארבעה: אין בין זו
לה בסמוכין לו בפחות מטפח ואומר
וקאמר ת"ק דצריך ביטול,
זו או למעלה מזו [לא], לא
וא"ל ר' יוסי תבן אם ידוע
אמרן אלא שיש ביניהן ג'
לזו ג'. אין רחוקה זו מזו שלשה:
מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין
ר"י דמ"מ מהני ביטול לענין שלא יבא
שאינו עתיד לפנותו הרי
טפחים, אבל אין ביניהן ג'
מתני' מתבן. גדיש של תבן
גמ'
טומאה לכלים שבצידו והא דא"ר יוסי
שנים: אמר רב הונא ד ובלבד שלא
הוא בטל מאליו, וצרורות
טפחים עמוקה א) היא
ומפסיק על פני רוחב כל החצירות:
אפילו סתמא דלא ידיע אי
בפרק הישן (סוכה כא:) במקומו היה
ושרי. מתני' מתבן שבין
יתן לתוך קופתו ויאכיל ולאוקמי שרי
עתיד לפנותו או לא,
שתי חצירות גבוה י'
מאכילין. מן התבן לבהמתן ולא
עומד וממלא מפני קבר התהום היינו
ג) והאמר רב הונא אמר רבי חנינא ה מעמיד
מסתמא בטל אלא אם כן
טפחים מערבין שנים ואין
חיישינן דלמא ממעיט תבן מי' דהויא
דוקא בקבר דכתיב קרא (במדבר יט) או
ידוע דעתיד לפנותו,
מערבין אחד. אילו
אדם את בהמתו על גבי עשבים בשבת
דההיא הוי כסתם תבן ולא
לה חדא רשותא ואסרי אהדדי ולא
מאכילין מיכן ואילו
בקבר שהמאהיל על הקבר טמא אבל
❖
ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה
בטיל (סוכה ד.).
מאכילין מיכן. ואוקימנא
מסקי אדעתייהו ומטלטלי בחצר להא
בעלמא קסבר ר' יוסי דאינה בוקעת
מתבן שבין שתי חצירות
וטהור: דקאים לה באפה
בשבת דקאים לה באפה ואזלה ואכלה
לא חיישינן דהא אפילו אימעיט אי לא
ו
גבוה י' טפחים לא שרי
ולא יתן לתוך קופתו תבן והתניא בית שבין
לכל חד וחד מינייהו, אלא
הוי מיעוט על פני עשר אמות ויותר
ואזלה. ואם תאמר אם כן מאי איריא
רבינו חננאל
למיקם באפי בהמתו והיא
לא אסרי דהא עד עשר פיתחא הוי
דנקט רב הונא שלא יתן לתוך קופתו
שתי חצירות ומילאהו תבן מערבין שנים
ממילא אזלא ואכלה. אבל
בסתמא לא בטיל. ופריק
ואין בהמה ממעטת כל כך באכילתה
ויאכיל כיון דאסור אפילו להעמידה
ליתן תבן לתוך קופה, או
רב הונא מאן תנא אהילות
ואין מערבין אחד זה נותן לתוך קופתו
להעמידה על המתבן
ר' יוסי ופליג אתנא דידן.
בשבת אחד: נתמעט התבן. על (ג) כל
אע"ג דלא מטלטל וי"ל דאי הוה נקט
ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל נתמעט
ולהאכילה אסור. ואם הוא
איני והא ר' יוסי איפכא
החצר או במשך י' אמות ועוד:
ליה אסור להעמיד לא הוה ידעינן
מתבן בתוך הבית גבוה י'
תני, דתנן באהילות פרק
התבן מי' טפחים שניהם אסורים כיצד הוא
מערבין אחד. אם נתמעט בחול:
מאי טעמא כל כמה דלא אשמעינן
טפחים, והבית בין שתי
[ט"ו] ר' יוסי אומר תבן
עושה נועל את ביתו ומבטל את רשותו הוא
גמ' שלא יתן. בידים לתוך קופתו
(החיצונות) [החצירות],
ואין עתיד לפנותו הרי הוא
שאסור לטלטל הלכך אשמעינן
זה נותן לתוך קופתו
כסתם עפר ובטיל, עפר
אסור וחבירו מותר וכן אתה אומר ד) בגוב
דלמא שקיל טובא וממעיט ליה
שאסור ליתן לתוך קופתו משום דלמא
ומאכיל וזה נותן לתוך
(ואין עתיד) [ועתיד]
של תבן שבין ב' תחומי שבת קתני מיהת
מעשרה וקא מטלטל בחצר האסורה
מיפחית ולאו אדעתא וממילא ידעינן
קופתו ומאכיל. ומאי שנא
לפנותו הריהו כסתם תבן
דאסור להעמיד: וכן אתה מוצא
בית דאית ליה מחיצות
ואינו בטל. קתני מיהת הרי
ומאכילין דקתני במתני' שהבהמה
זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך
ותיקרה, כי מיפחית התבן
הוא כסתם עפר ובטל,
באה ואוכלת והתם לא חיישינן לדלמא
בגוב של תבן. פירש בקונטרס גוב
קופתו ויאכיל אמרי בית כיון דאיכא
מי' טפחים מינכרא מילתא
מכלל דר' יוסי סבר עפר
ממעיט דבהמה קלי קלי אכלה. לישנא
בור ולא שייך בור גבי תבן ויש
דחזי ליה דקא מירחק מן
סתם בטל. אלא תנא
(מחיצות ו) תקרה כי מיפחית מינכרא ליה
ה)
התיקרא, וכיון דנתמעט
דעירובין הוא ר' יוסי
אחרינא לא יתן לתוך קופתו משום
מפרשים לשון קש וגבבא:
מלתא הכא לא מינכרא ליה מלתא: נתמעט
מעשרה טפחים ידע
ופליג עליה תנא דאהילות.
שמע
דמוקצ' מאתמול למחיצה זו:
מינה מחיצות שאין מגיעות
ולאוקמי.
דתרוייהו אסירי, ואי בעי
רב הונא בריה דרב יהושע
התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין: הא
בהמתו על התבן כדי לאכול שרי ולא
לתקרה שמן מחיצות.
נועל פתח ביתו ומבטל
אמר גבי איסור שבת אפי'
עשרה שרי ואע"ג דמידליא תקרה טובא שמע
רשותו והוא אסור וחבירו
ארנקי בטיל וכל שכן עפר
גזרינן דילמא שקיל בידים וספי לה
בתמיה פי' במחיצות עראי כי הך
מותר. וכן אתה אומר בניב
או צרורות. רב אשי אמר
מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן
אלמא חמיר עליה איסור דרבנן ולא
ו)
ולעיל (עב:) פסקינן כרבי יהודה הסבר
של תבן. פי' תבן מעובה
בית אחריץ לא רמינן,
כמין חבילות שבין שני
חריץ למטמייהו קאי
עבר עליה: והא א"ר חנינא מעמיד
מחיצות אמר אביי הכא בבית שלשה עשר
דאמר לב"ה עירוב אחד לכולן במחיצות
תחומי שבת. דין ניב זה
הילכך סתמא בטיל, אבל
אדם את בהמתו ע"ג עשבים.
שאינן מגיעות לתקרה והתם נמי
חסר משהו עסקינן ותבן עשרה ורב הונא בריה
ודין מתבן שבין שתי
בית לאו למימליה קאי,
מחוברים לאכול ולא חיישינן דלמא
במחיצות עראי איירי כדפי' התם (ד) :
חצירות אחד הוא, ולא
הילכך אי פריש דבטליה
דרב יהושע אמר אפילו תימא בבית עשרה
שרו אלא למיקם באפי
אין אי לא לא. מתני', נתן
עקר בידים ומאכיל לה דהא חמיר
דכל
ותבן
בהמתו ותיזיל היא
עליו נסר שרחב ד' טפחים
עליה איסור שבת אבל איסור מוקצה
ותיכול. אבל לתת לתוך
כו'. אמר רבא לא שנו
קיל ליה וחיישינן דלמא שקיל בידים וספי לה ה"נ כיון דאיסורא דרבנן הוא דאיכא ניחוש: דקאים באפה. מתני' לאו דמוקים לה עלה בידים אלא
קופתו או להאכילה הוא
שאם נתן בחריץ נסר
לא. דכד מיפחת מי'
פחות מד' טפחים מערבין
קאי באפה שלא תלך במקום אחר ואיהי אזלה ואכלה וכולי האי לא גזור רבנן: בית שבין שתי חצירות. ושני בתים משתי החצירות פתוחין
טפחים כיון דליכא תיקרא
שנים ואין מערבין אחד,
לו: כיצד הוא עושה. להתיר מיהת את האחד נועל את ביתו הפתוח לאותו בית ומבטל את רשותו ולקמן [עמוד ב] פריך תרתי למה לי נעילה
לא מינכרא מילתא.
אלא בזמן שהושיט זה
וביטול: הוא אסור. להוציא מאותו בית לחצר שלו שהרי ביטל רשותו וכל הבית כחצר אחרת הוא: בגוב שבין שני תחומי שבת. בור
ואוקימנא דהאי בית דאית
הנסר מזה הצד לצידו
ז)
ביה האי תיבנא גובהו י"ג
האחר של חריץ לרחבו,
רחב להכניס בו תבן ואם בין שני תחומין הוא חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו אלו נוטלין ואוכלין מתוך תחומן ביום טוב
טפחים חסר משהו, והתבן
אבל אם נתן זה הנסר
וכן אלו ואין חוששין שמא אלו יקחו מן התחום השני: כיון דאיכא תקרה. ניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה ואי מפחית מעשרה
י' טפחים (חסר משהו)
לארכו של חריץ מצד אחד
רמי אנפשיה ופריש. וללישנא דמוקצה נמי אין אסור משום מוקצה אלא מי' ולמטה דכל מעשרה ולמעלה לאו צורת מחיצה היא. אבל מתני' דקאי
וכל פחות מג' כלבוד דמי,
של חריץ, אפי' פחות מד'
ח)
שנמצא התבן כאילו מגיע
מערבין אחד, שהרי מיעט
מתבן בחצר ואין עליו תקרה לא מינכרא מילתא: שמעת מינה מחיצות. המפסיקות בבית ואין מגיעות לתקרה שמן מחיצות ותיובתא
עד שמי תיקרא, דבעינן
החריץ מד' טפחים, לפי
דמאן דאמר בפרק הדר (לעיל דף עב.) גבי ה' חבורות ששבתו בטרקלין דבמחיצות י' שרו ב"ה ומשום דאין מגיעות לתקרה לא מפלגי דיורין:
מחיצות המגיעות לתיקרא.
שרחב החריץ שנינו כי
הוא [רוחב ד', ואם] נתן
תבן
א) נדצ"ל עקומה.