עט:
חלון פרק שביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דכל
תבן שבעה ומשהו. ולקמן פריך הא נתמעט מעשרה קתני: שניהן
פחות מג' כלבוד דמי. ולאביי אע"ג דבעלמא מהני לבוד
לה א מיי' פ"א מהלכות
א) לעיל טז., ב) בד"י אוסרין
אסורין. לעיל קאי דקתני נתמעט התבן מעשרה אסרי אהדדי: שמע
עירובין הלכה יז סמג
וכן פי' שם ברש"י ותוס',
בכי האי גוונא כדאשכחן לעיל (דף טז:) גבי חבלים הכא לא
י)
ג) [לעיל סח:], ד) [לקמן קג.
עשין א טוש"ע א"ח סי'
מינה דיורין הבאין בשבת. כי הכא דאמש לא היו דיורין אלו שולטין
חשיב ליה דהא מחיצות שאין מגיעות נמי לא מחשבי להו הכא:
סוטה כז: וש"נ], ה) לעיל
שסו סעיף ט:
שמע
מן התבן והלאה ועכשיו הן שולטין בכל הבית: אסורין. ולא אמר
מינה דיורין הבאין בשבת אסורין. יש דיורין הבאין בשבת
לו ב מיי' שם הלכה כ
עג: נדרים פח: גיטין סד:,
ו) פסחים קז., ז) שבת קכט.,
וטוש"ע שם סעיף י:
שבת הואיל והותרה הותרה ופלוגתא
שאסורין כגון ישראל וגר
לז ג מיי' שם הלכה יז
ח) [בס"א נוסף: בימות
היא בפ"ק (דף יז.) (א) גבי שיירא שחנתה
ששרויין ס) בדירה אחת ומת גר מבעוד
ותבן שבעה ומשהו דכל פחות משלשה
א)
הגשמים], ט) ע"ז מח.,
וטוש"ע שם סעיף ט:
בבקעה כ): או נועל את ביתו. דגלי
יום כדאמר בפרק הדר (לעיל דף ע:)
לח ד מיי' פכ"ט מהל'
י) [ע"א בברייתא], כ) [צ"ל
כלבוד דמי בשלמא לאביי היינו דקתני
שבת הלכה ז סמג
ומת אחד מהן עי' מהרש"א
דעתיה דאסתלק מהכא והיינו
והכא בדיורין הבאין בשבת על ידי
מעשרה אלא לרב הונא בריה דרב יהושע
עשין כט טוש"ע א"ח סי'
על תוס' ד"ה ש"מ],
ביטוליה: ואיבעית אימא לעולם
נפילת מחיצה שבין שתי חצירות
ל) בס"א: אומר, מ) צ"ל
רעא סעיף יג:
מאי מעשרה מתורת עשרה: שניהן אסורין:
תרתי. ולענין היתר חבירו בחדא סגי
לט ה ו מיי' פ"ב מהל'
איירי ע) [דפליגי ביה רב ושמואל]
להם, נ) [דף יז:], ס) [צ"ל
שמע מינה דיורין הבאין בשבת אסורין
ב)
במגורה], ע) רש"ל,
שבת הלכה יד סמג
ומיהו לדידיה בעי למיעבד הרחקה
ומיבעיא ליה לרב אושעיא בפרק
פ) [לעיל סט:], צ) הא אמרי'
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
דלמא דאימעט מאתמול: כיצד הוא עושה
דלא ליתי לטלטולי והוא הדין דסבירא
כל גגות (לקמן דף צג:):
שכח סעיף יח וסי' של
בפ' התקבל שאני שיתופי
ואיבעית
❖
נועל את ביתו ומבטל רשותו: תרתי הכי
ליה להאי תנא בכל מבטלי רשות
אימא לעולם תרתי.
סעיף ו:
מבואות דרבנן וא"ת אמה
וכו' כצ"ל רש"ל, ק) [קידושין
דבעי לנעול: לא צריכא אלא דהדר.
קאמר או נועל את ביתו או מבטל את
פי' בקונטרס ולענין
כה:], ר) [וע"ע תוס' ב"ק
האי מקבל רשותו ובטיל ליה רשותיה
היתר חבירו בחדא סגי מיהו לדידיה
רשותו ואיבעית אימא לעולם תרתי כיון
כט: ד"ה אלא ותוס' כתובות
רב ניסים גאון
להאי מבטל לאחר שעשה צרכיו:
לא. ד"ה דאי וד"ה נימא
בעי למיעבד הרחקה דלא ליתי
דדש ביה אתי לטלטולי: הוא אסור וחבירו
ותוס' קידושין כו. ד"ה אי
ויש בה עוד דברים
פשיטא. מאי אולמיה דתחומין
לטלטולי והוא הדין דסבירא ליה
❖
מותר: פשיטא לא צריכא דהדר אידך ובטיל
נמי],
שלענין דיורין הבאין
מחצירות הא והא דרבנן היא:
להאי תנא בכל מבטלין רשות דצריך
בשבת. לא צריכא לר'
ליה לחבריה והא קמ"ל דאין מבטלין
ג)
דרע"ק במסכת סוטה בפרק כשם
לנעול וקצת תימה באנשי חצר ששכח
עקיבא דאמר תחומין
וחוזרין ומבטלין: וכן אתה אומר בגוב של
דאורייתא. כבר פירשנוה
(כז:): מהו דתימא ניגזור דלמא אתי
הגהות הב"ח
אחד מהן ולא עירב היאך יכנס ויצא
למעלה עיקר דברי ר'
תבן שבין שני תחומי שבת: פשיטא לא
לאיחלופי. וליקח מתחום שאינו
❖
אם לא דרך חצר אם צריך לנעילת
(א) רש"י ד"ה אסורין וכו'
עקיב' במסכ' סוטה.
בפ"ק. נ"ב פלוגתא דרב
צריכא לרע"ק דאמר תחומין דאורייתא מהו
שלהן וקא עברי אדאורייתא:
דלת ושמא י"ל דבעי נעילת דלת
ד)
❖
הונא ור' יצחק בדף יז ע"א:
מתני' מניח את החבית. משלו
ובשעה שיצטרך להיכנס ולצאת יפתח
דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי קמ"ל:
רבינו חננאל
מתני' ה) כיצד משתתפין במבוי א מניח את
אם ירצה: ומזכה להן על ידי בנו
וינעול אחר כך וקצת נראה דדווקא
מדקתני הוא אסור וחבירו
ובתו. ואומר ל) להן קבלו חבית זו
הכא צריך נעילת דלת שעד עתה
מוסף רש"י
החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה
מותר ש"מ דקסבר אין
וזכו בה לשם כל בני מבוי: שידן כידו.
הורגלו לטלטל בלא שום עירוב שהיה
כיצד משתתפין במבוי.
מבטלין וחוזרין ומבטלין.
להן ב על ידי בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו
ולא זכייה היא: גמ' צריך להגביה
תבן מפסיק ואיכא למיחש כדאמר
להיות כל החצרות מוציאין
וכן אתה אומר בניב
ושפחתו העברים וע"י אשתו אבל אינו מזכה
לתוכו ויטלטלו בכולן (גיטין
של תבן שבין שני
מן הקרקע. כשהוא מזכה אותה
כיון דדש ביה אתי לטלטולי אבל
סד:). מניח את החבית.
בתחומי שבת. פשיטא לא
לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו
להן דכל כמה דמנחא ברשותיה לא
באנשי חצר ששכח אחד מהן ולא
שהיין בתוכה לשיתוף,
צריכא לר' עקיבא דאמר
ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו: גמ' אמר
הויא זכייה והכי תני לה בתוספתא
עירב ולא הורגל לטלטל באותה חצר
דסתם שיתוף ביין (שם).
תחומין דאורייתא. מתני'
ואם לאו לא יצא. והכי
כיצד משתתפין במבוי
(רפ"ו) אם משלהן אין צריך לזכות ואם
רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך
אלא על ידי עירוב או ביטול רשות
ג
הלכתא, והוא שלא טעם
וכו'. אמר רבה חבית
משלו השליח מגביה מן הקרקע
הלכך לא בעי נעילת דלת ונראה
להגביה מן הקרקע טפח אמר רבא הני
אחד מכל המסובין אבל
של שיתופי מבוי צריך
ואומר זכיתי לכם : סבי דפומבדיתא.
טעם אחד מהם יצאו כולן
דהכא נמי לא בעו לנעילת דלת אלא
להגביהה מן הקרקע טפח.
מ)
תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו חדא
ידי חובתן ואע"פ שלא
והמקדש אם טעם מלא
רב יהודה וישיבתו בשילהי פ"ק
שבת ראשונה שאחר המיעוט כיון
הא אידך המקדש אם טעם מלא לוגמיו
טעמו (רשב"ם פסחים קז.).
לוגמיו יצא, ואם לאו
ו) ד
דסנהדרין : מדורה. היסק גדול: איזו
שבשבת שעברה היו מטלטלין שם
נ)
איזו היא אשירה סתם.
לא יצא. הני תרי מילי
יצא ואם לאו לא יצא אמר רב חביבא הא
אילן שלא הוברר לנו שהיא
היא אשירה סתם. אף על גב דלא
סבי דפומבדיתא אמרוה.
בלא עירוב ובלא ביטול רשות אבל
נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו דאמר רב
אשרה, באיזה סימן ניכר
שמואל אמר אף עושין
ז)
חזינן ליה דפלחוה מחזקינן לה בהכי:
לשבת אחרת לא יצטרכו עוד לנעול
אם היא אשרה אם לאו
מדורה לחיה בשבת, סבור
יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה
ה
ח)
דאין סברא שעד לעולם יהא צריך
ואין
(ע"ז מח.).
מינה לחיה אין לחולה
בשבת סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא
לא. אמר שמואל הקיז דם
נעילה ולא נשוה אותו לשאר ביטול
ונצטנן עושין לו מדורה
בשביל שהיתה שם מחיצה מפסקת
איתמר אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה
ו
אפי' בתקופת תמוז כו'.
פעם אחת ולעיל בפרק הדר (דף
איזו היא אשירה אמר רב
בשבת ואפילו בתקופת תמוז אמר אמימר הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו
כל שכומרין שומרין אותה
סח.) דאמר להו רבא פנו לי מאני מבי
דאיתמר איזו היא אשירה סתם אמר רב כל שמשרתי עו"ג שומרין אותה
ט)
גברי לבי נשי ע) [ופי' שם הקונטרס
ואין
דפינה כליו שלא יבוא להוציא משם
לחצר] משמע קצת דחיישינן שמא יטלטל ומיהו אדרבה משמע דלא הוו בעו נעילת דלת וגם רבא שצוה לפנות כליו משמע דוקא לפי שביטל
הוצרך לפנות שלא יוציא בשוגג ויאסור אבל אם לא היה מבטל לא היה צריך לא הוא ולא שאר בני החצר לפנות כלים ולא לנעול ומיהו
מצי למימר כמו שפי' בקונטרס דליכא למיחש דלמא אתי לטלטולי אלא כשרואה אחרים מטלטלין ויותר נראה הטעם דלמא יוציא ויחזיק
ונראה דאם הלכה כר' יהודה פ) דאמר בשוגג אינו אוסר אין נראה שיהא טעם שלא יוציא במזיד ויאסור דאין לחוש שיוציא במזיד באיסור:
והא קמ"ל דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין. ומהך ברייתא לא תיקשי לרב דאמר פ' הדר (לעיל דף סח:) חוזרין ומבטלין דהוא מוקי מילתיה
כתנאי כדקאמר רב ששת התם: ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים כו'. אומר ר"ת דלר' יוחנן דאמר בפ"ק דב"מ (ד' יב:)
גבי מציאה לא גדול גדול ממש והוא הדין הכא וצריך ליזהר שלא לזכות העירוב ע"י בנו הגדול הסמוך לשלחנו דידו כיד אביו הוא ואע"ג
דשמואל פליג עליה התם ואומר גדול גדול ממש קיימא לן כרבי יוחנן לגבי שמואל ואין לתמוה לרבי יוחנן היאך יש יד לקטן לזכות דהא מה
נפשך אמה העבריה [נמי] קטנה היא דאי אתיא שערות מאי בעיא גביה וקתני דמזכה על ידה ואע"ג דבעלמא אין קטן זוכה לאחרים צ) שאני
שיתופי מבואות דרבנן והכי איתא בהדיא בפרק התקבל (גיטין דף סד:) ואם תאמר אמה העבריה היכי זוכה והלא היא סמוכה על שלחן רבה
ואר"ת דבשכרה קא אכלה ולר"י נראה דלא מהני טעמא דסמוך על שלחן אלא בבנו שרגיל לפרנסו ואם לא יהיה מציאתו לאביו יש לחוש שלא
יתן לו מזונות אבל שאר בני אדם הסמוכים על שלחנו של בעל הבית אין מציאתן שלו ומיהו בתו אפילו נערה ואינה סמוכה על שלחנו מציאתה
לאביה משום איבה ודילמא מסר לה למנוול ומוכה שחין כדאמר בפ' נערה בכתובות (דף מז.) דטעמא דאיבה שייך אפילו באינה סמוכה ואפילו
בנערה: ועל ידי אשתו. בסוף נדרים (דף פח:) מוקי לה שיש לה בית באותו מבוי דמגו דזכייה לנפשה זכייה נמי לאחריני אבל אין לה
בית לא דיד אשה כיד בעלה ואם תאמר אי במקבלת פרס הא אינה צריכה לזכות לעצמה כדאמר פרק הדר (לעיל עג.) דרבי יהודה בן בתירא
מתיר בנשים ואוסר בעבדים ואע"ג דהתם בעירוב בא אצלו הכא נמי כיון שהוא מזכה להם מסתמא מניח העירוב בביתו ואי אינה מקבלת
פרס אפילו אין לה בית נמי תזכה להם דאין ידה כיד בעלה וי"ל דהכא כשנותן לה הבעל מעות למזונות וכי האי גוונא לא חשיבא מקבלת
פרס אלא אם כן הביאה המאכל והמשתה מתוך ביתו ואוכלת אי נמי הכא במספקת במעשה ידיה ולענין מציאה ולכל דבר הוי ידה כיד
בעלה דכסמוכה על שלחנו דמיא ולענין מקבלת פרס לא דמיא ואם תאמר א"כ בנו ובתו הקטנים יזכו לאחרים בעירובם כי האי גוונא על
ידי מיגו כשיש להם בית באותה חצר וכן עבדו ושפחתו הכנענים דהא ודאי יש להם זכייה לענין עירוב כיון שאוסרין כשיש להם חצר או בית
כדאמר לעיל דאוסר בעבדים ומתיר בנשים ולענין עירובי תחומין דאמרינן בריש כיצד משתתפין (לקמן דף פב:) שהרב מערב על ידם אטו
אם ליתיה לרבם נאמר שלא יוכלו לערב סתמא דמלתא תקינו להו רבנן זיכוי לענין עירוב ונראה לר"י דלפי המסקנא דנדרים אתי כר' יהודה
בן בבא דמתיר בעבדים ואוסר בנשים לעיל בפרק הדר [עג.] ותרוייהו מקבלי פרס ואשתו צריכה לערב אבל עבד אין צריך לערב:
צריך
להגביה מן הקרקע טפח. מכאן אין להוכיח דהגבהה סגי בטפח ק) דשאני שיתופי מבואות דרבנן תדע דהא לא קאתי הכא
אם
לאשמעינן דין הגבהה בכל מקום ר): טעם מלא לוגמיו. פירש ר"ת דהא מלא לוגמיו לאו דווקא מלא לוגמיו אלא ר"ל כדמפרש
בפ' בתרא דיומא (דף פ.) כל שאילו מסלקו לצד אחד ונראה כמלא לוגמא ובפ' בתרא דיומא (שם) מוכח דמלא לוגמיו נפיש מרביעית ובערבי
פסחים (דף קח:)
אמר דבארבע כוסות
יש שיעור רביעית וכוס של קידוש אחד מהן ואיך יטעום מלא לוגמא הא אין בו כל כך:
רב