פ:
חלון פרק שביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאני
שאני התם דליכא מחיצות. ומבוי מגולה הוא ואינו נוח לשומרו הילכך
התם דאיכא מחיצה. פר"ת דין הוא דכופין אותו לעשות
מז א מיי' פי"ז מהל'
א) [שלש תיבות הללו משוללי
כופין אותו אבל להתיר בטלטול לעולם אימא לך דבעינן דעת: כ"ש
שבת הלכה יב סמג
הבנה למאד וע' בתיקוני כלי
לחי וקורה דמהני מחיצות להתיר לטלטל בתוכו אע"פ
עשין א טוש"ע א"ח סי'
שרת ועי' במראה הפנים
לחי. דאין לו שיעור לרחבו ועוביו: אבל קורה. צריכה טפח לקבל
שנעשו בעל כרחו של אדם ולא דמי לעירוב דבין הוה משום דירה ובין
שסג סעיף ח:
בירושלמי הלכה ו' ישוב נכון
אריח ובריאה כדי לקבל אריח והאי אשירה כיון דבעיא שריפה דכתיב
משום קנין אין לו להועיל בעל כרחו של אדם ובקונטרס לא פירש כן
מח ב מיי' שם הלכה יג
על זה] [ובש"ס דפוס
וטור ש"ע שם סעיף
וויניציא משנת רפ"ח ובדפוס
(דברים יב) ואשריהם תשרפון באש
ובספרים דגרס שאני התם דליכא
טז:
שאלוניקי משנת רפ"ב
שיעורה לאו שיעורא היא דכשרופה
מחיצות יש לפרש כן דכי ליכא מחיצות
שאני התםדליכא מחיצות
ל"א מצד
מט ג מיי' פ"ה מהל'
(א) [א] א] א) ב)
ליתנהו], ב) [עי' נ"ב מ"ת
מתני'
דמיא:
נתמעט האוכל.
דאסור לטלטל בתוכו דין הוא שנכוף
עירובין הלכה ו סמג
ח"מ סי' לט דף קמב ע"ג],
שאני אתמר רב חייא בר אשי אמר א עושין לחי
ג) [לקמן פא:], ד) בק"ד
שם טוש"ע א"ח סי' שסח
אותו לעשות תקנה להתיר לטלטל
משיעורו ולקמן מפרש שיעורא במתני':
אשירה ור' שמעון בן לקיש אמר עושין קורה
שיעורו, ה) [בסדר המשנה
סעיף ב:
ואינו צריך להודיע. שהרי כולן נתרצו
אבל אין לנו לכופו לעשות תקנה
נ ד מיי' פ"א שם הלכה
ובפי' הרמב"ם הגיר'
אשירה מאן דאמר קורה כל שכן לחי ומאן
בתחלה: וצריך להודיע. לדיורין
לטלטל מן הבתים ומן החצירות לתוכו:
ט סמג שם טוש"ע שם
להוצאת שבת לכל אחד
דאמר לחי אבל קורה לא כתותי מכתת
אבל קורה כתותי מכתת שיעוריה.
ב
ואחד], ו) לעיל מו:, ז) [גיר'
סעיף ג:
שניתוספו אם דעתן בעירוב וכגון
שיעוריה: מתני' נתמעט האוכל מוסיף
נא ה (מיי' פ"ה) [אינו
ירושלמי ורי"ף לא],
שמערב משלהן וטעמא פרישית לעילכ).
אע"ג דלחי נמי בעי שיעור
ח) [לקמן פא:], ט) לעילמו:
שם ובפירושו כתב
ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהן
ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו
ולקמן פא: צה., י) [בסדר
גובה וגם רוחב משהו מיהא בעי מכל
ג) ג
שאין כהלכה כרבי יוסי]
וסמג שם טוש"ע שם סעיף
המשנה הגיר' באיסר עי'
מערב וצריך להודיע אם משלהן
מוסיףומזכהוצריךלהודיע כמההוא שיעורן
מקום כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא
ד
ד)
תי"ט ד"ה ככר], כ) [ע"א
ד:
מערב: מרובין ומועטין מפרש
לא החמירו בו וה"ר אברהם פירש
נב ו מיי' פ"ה שם הלכה
בזמן שהן מרובין מזון שתי סעודות לכולם
ד"ה צריך], ל) רש"ל,
מ) במ"א נוסף: אחרי כן,
בגמרא: שירי עירוב. שנתמעט
יג וסמג שם טוש"ע
לחי אם היה מדבק הכתיתים בכותל
בזמן שהן מועטין כגרוגרת לכל אחד ואחד
ה)
נ) עיי' תוס' סוכה לא: ד"ה
א"ח סי' שפז:
משעורו: כל שהוא. אין צריך להוסיף
הוי לחי ובלבד שלא יהו ניטלות ברוח
❖
נג ז ח מיי' שם הלכה ו
ו) אמר ר' יוסי ה במה דברים אמורים בתחילת
באשרה ס) [דף עח:],
[ורבי יוסי פליג את"ק]: לא אמרו
ואין להקשות מהא דפסלינן לולב
נ)
ל)
וסמג שם טוש"ע א"ח
עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא ולא
(ב) ז) ו
לערב בחצירות. לאחר שנשתתפו:
סי' שסח סעיף א:
של אשירה אפילו ביו"ט שני דמשמע
נד ט מיי' שם פ"א הלכה
אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח
אלא שלא לשכח. תורת עירובי
הגהות הב"ח
דכמאן דליתיה דמי דגבי לולב של
ט וטוש"ע שם סעיף
גמ'
את התינוקות: במאי עסקינן אילימא
חצירות מהתינוקות הבאין מ) הלכך
מצוה החמירו וא"ת דמכשרינן לעיל ס)
(א) גמ' דליכא מחיצות
ג:
נה י מיי' שם הלכה ח
מקילינן ביה: גמ' במאי עסקינן.
איתמר רב חייא בר אשי כצ"ל
במין אחד מאי איריא נתמעט אפילו כלה נמי
סולם של אשירה אע"ג דבעי רחב ד'
סמג עשין א טוש"ע
ותיבות ל"א מצד שאני
דקתני בנתמעט אין צריך להודיע
ולא אמר מיכתת שיעורא כמו קורה
אלא בשני מינין אפילו נתמעט נמי לא דתניא
❖
נמחק: (ב) שם במשנה כל
א"ח סי' שסו סעיף ו:
הא כלה לגמרי צריך להודיע אם בא
ואור"י דהתם חשיב פתח כיון דחזי
שהוא לא כצ"ל ואות ו'
ז כלה האוכל ממין אחד אין צריך להודיע מב'
נמחק: (ג) שם גמ' ומאי
לערב: במין אחד. שחוזר ומערב
לעלייה אי לאו איסורא דאשירה
מינים צריך להודיע איבעית אימא ממין אחד
❖
שנא שמ"ע:
רבינו חננאל
מן המין הראשון: מב' מינין. שעירב
אבל קורה הצריכו חכמים שיעורא
ואיבעית אימא משני מינין איבעית אימא
בשניה ממין אחר: צריך להודיע.
של חשיבות:
ודחינן שאני התם דאיכא
אלא בב' מינין אפילו נתמעט
ממין אחד מאי נתמעט נתמטמט ואיבעית
מחיצות. פי' נתמעט
וקא סלקא דעתך והוא הדין לנתמעט:
הגהות הגר"א
האוכל, מכדי שתי
אימא משני מינין ח כלה שאני: ניתוספו עליהן
נתמטמט. כלה לגמרי: איבעית
נמי דתניא כו'. ס"ד דכלה
[א] גמ' ל"א מצד שאני.
סעודות. מוסיף ומזכה
מוסיף ומזכה וכו': אמר רב שיזבי אמר רב
אימא מב' מינין. ודוקא נקט נתמעט
דנקט בברייתא משום מין א' נקטיה
ח)
נ"ב בב"ד שאני. [ועי' בפי'
לכל בני (אדם) מבוי,
הגאון על א"ח סי' שסז
ואינו צריך להודיעם
ודקא קשיא לך מברייתא כלה שאני
חסדא זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על
דאפילו בכלה אין צריך להודיע:
❖
ס"ק י']:
עכשיו כי נתמעט(ו)
אגב
אורחא קמ"ל דב' סעודות
דברייתא כלה דווקא נקט אבל נתמעט
ר' יהודה דתנן אמר רבי יהודה במה דברים
ט)
והוספתי עליו וזיכיתי
אפילו מב' מינין אין צריך להודיע:
הויין י"ח גרוגרות. הקשה
לכם, שכבר הודיעם
אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי
מקודם לכן. ועל אותה
הגהות מהר"ב
זאת אומרת חלוקין כו'. דלא תימא
ר"ת דבפרק כיצד משתתפין (לקמן דף
חצירות מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת
ידיעה הם סמוכין [ו]אין
רנשבורג
האי במה דברים אמורים לפרושי
פב:) תנן רבי שמעון אומר ב' ידות
צריכין ידיעה אחרת.
פשיטא דחלוקין מהו דתימא הני מילי בחצר
[א] גמ' ל"א מצד שאני.
אתי: במה דברים אמורים. דצריך
ואוקימנא למתניתין במין
לככר משלש לקב דהיינו שיעור שתי
שבין שני מבואות אבל חצר של מבוי אחד
עי' עצי אלמוגים סי' שעב
אחד. ומאי נתמעט דקתני
דעת: בעירובי תחומין. שמא אין
סעודות ה' ביצים ושליש ביצה שהככר
ס"ק לה דף קיח ע"ב
נתמוטט. כלומר כלה
אימא לא קמשמע לן: כמה הוא שיעורו
נוח לו לקנות כאן כדי להפסיד לרוח
הוא ח' ביצים כשתחלק י"ח גרוגרות
בד"ה ובזה נראה לי וכו'
לגמרי, ואפי' הכי מוסיף
ודבריו רחוקים מהאמת.
וכו': כמה הוא מרובין אמר רב יהודה
ומזכה ואין צריך להודיע.
שכנגדה: פשיטא. דשמעינן מינה
לחמש ביצים ושליש ביצה דזה וזה הוי
והנכון מה שראיתי בזה
ואיבעית אימא מתניתין
דחלוקין דהא בעירובי חצירות נקיט
שיעור שתי סעודות תמצא לכל ביצה
אמר שמואל שמונה עשרה בני אדם שמונה
בביאור הגאון מוהר"א
בשני מינין, ודוקא נתמעט
ואתי וקתני צריך להודיע:
מהו
שלש גרוגרות וג' שמינית של גרוגרות
ווילנא זצוק"ל בש"ע א"ח
ולא כלה כולו, אבל
עשרה ותו לא אימא משמונה עשרה ואילך
ט
סי' שסז במה שכתב
כלה לצריך להודיע.
דתימא. לעולם רבי יהודה בההוא
דבחמש ביצים ושליש ביצה יש י"ו
ומאי שמונה עשרה דנקט אמר רב יצחק
המחבר שם סוף ס"א אבל
(ג)
כדתניא כלה האוכל
מפרש הוא ומתני' דהכא בחצר שבין
שלישי ביצה וגרוגרת גדולה מכזית
כופין אותו בב"ד לערב
ממין אחד אינו צריך
בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מניה
שני מבואות דלא ידעינן בהי ניחא
כדמוכח בריש המצניע (שבת דף צא.)
עמהן וכתב הגאון שם
להודיע, משני מינין צריך
דאבא כל שאילו מחלקו למזון שתי סעודות
ס"ק י' וז"ל אבל כופין
להודיע. ניתוספו עליהן
ליה: קמ"ל. רב שיזבי דשמיעא ליה
ובתורת כהנים קתני ובפרק בתרא
תוספתא וגמ' בעירובין דף
מוסיף ומזכה (ואין צריך)
ביניהן ואין מגעת גרוגרת לכל אחד ואחד
מרביה דבמבוי אחד עסקינן: ותו
דיומא (דף פ.) דשיערו חכמים דאין
פ ע"ב לישנא אחרינא
[וצריך] להודיע. הא
הן הן מרובין וסגי במזון שתי סעודות ואי
לא. בתמיה. כ"ש דטפי מהכי הוו
בב"ד שאני וכצ"ל. וט"ס
בית הבליעה מחזקת יותר מכביצת
מתניתא פליגא על ר'
שם בגמ' שכתוב מצד שאני
יהודה דהא ר' יהודה
מרובין: לדידי מיפרשא לי מיניה
לא (הן הן) מועטין נינהו ואגב אורחיה קא
תרנגולת ובכריתות פרק אמרו לו
עיין שם. עכ"ל הגאון.
בעירובי חצירות אמר
דאבא. דלקולא קתני בזמן שהם
(דף יד.) אמרינן גבי יש אוכל
משמע לן דשתי סעודות הויין שמונה
ודברי אלהים חיים הם
מערבין לו לאדם שלא
עשרה גרוגרות: מתני' בכל מערבין
מרובים דגרוגרת דידהו הוי יותר
דלפ"ז א"צ למ"ש הרב"י
אכילה אחת כו' דאין בית הבליעה
מדעתו, דתנן א"ר יהודה
וטור שם סי' שסז שמקור
במה דברים אמורים שאין
מב' סעודות סגי בב' סעודות ולא
מחזיק יותר מב' זיתים ואע"ג דפליגי
ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי
דין זה נלמד מדברי הה"מ.
מערבין לו לאדם אלא
בעינן גרוגרת לכל חד וחד כשהן
תנאי לקמן אדר' שמעון כר"ש קי"ל
כ"א מתוספתא ותלמוד
מדעתו בעירובי תחומין,
ר"א רבי יהושע אומר ככר הוא עירוב
ערוך הוא. וכמ"ש שם
מועטים דלא מטי גרוגרת דידהו לב'
אבל בעירובי חצירות
דבכל דוכתי אמר כביצה לטמא
בהקדמת נכד הגאון
י אפילו מאפה סאה והוא פרוסה אין מערבין
מערבין לו לדעתו ושלא
סעודות סגי בגרוגרת לכל אחד
טומאת אוכלין דהיינו כר"ש כדקתני
❖
המחבר:
לדעתו שזכין לו לאדם
בה ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו:
ולקולא: כל שאילו מחלק מזון ב'
י)
לקמן בגמ' (דף פג.) וחצי [חצי] חציה
כו', ואוקימנא דודאי
גמ'
חולקין עליו חכמים, ואי
סעודות ביניהן ואין גרוגרת לכל א'.
לטמא טומאת אוכלין ולר"ש עולה
מהתם הוה אמינא בחצר
מוסף רש"י
שיש בהן בני אדם יותר ממנין גרוגרות של שתי סעודות מרובין נינהו
השיעור כביצה אבל לשאר תנאי אינו כן ואכולהו תנאי קאי כדמוכח
של שני מבואות הוא
ותנן במתני' דלא בעי כגרוגרת לכל אחד אלא כשיש בו מזון שתי
הסוגיא לקמן ואומר ר"י דלכולהו תנאי הוי כביצה לטמא אוכלים והא
בשירי עירוב. שהניח
דפליגי, אבל בחצר של
עירוב במקום המשתמר
מבוי אחד אימא לא,
סעודות סגי: ואי לא. שאין מנינם רב כמנין גרוגרות של שתי סעודות
דקתני לקמן בברייתא וחצי חצי חציה כו' לא קאי אר"מ ואר' יהודה
לכמה שבתות ונתמעט
כמו שהוא מפורש בסוף
לא בעי שתי סעודות אלא כגרוגרת לכל אחד היינו פירוש דמתניתין
אלא ארבי שמעון ור' יוחנן בן ברוקה שהזכירו שיעור ככר תדע דהא
האוכל משיעור ב' סעודות
פרק זה, קמ"ל. וכמה
ורב יהודה דנקט שמנה עשרה ולא תנא כדאמרינן אגב אורחיה דבעי
קתני בברייתא בגמ' כמה שיעור חצי פרס שתי ביצים חסר קימעא
מקילין בה לאכשורי (לעיל
הן מרובין (משבעה)
מו:). במה דברים
[משמונה] עשר ואילך.
לפרושי מתני' נקט חושבנא ולאשמעינן דמזון שתי סעודות הוו
דברי ר' יהודה משמע דקאי בשיטתיה דר"ש דחשיב חצי חציה לפסול
אמורים. דאין מערבין לו
קיימא לן שיעור העירוב
שמנה עשרה גרוגרות: מתני' ככר. שלם: מאפה סאה. שאפה
את הגוויה בשתי ביצים והשתא לא קשה מידי דבשתי סעודות של
לאדם אלא לדעתו שנתרצה,
מזון שתי סעודות לרבים
סאה בככר אחד ונטל ממנו מעט ושוייה פרוסה אין מערבין בה
בעירובי תחומין. דשמא
עירוב לא קי"ל כר"ש אלא כר"מ או כרבי יהודה כדמוכח לקמן דרב
וכל שכן למועטין. וכל
חוב לו להפסיד אלפים
עירוב שאילו בא לחלקו
וטעמא מפרש בגמרא [פא.]: ככר. קטן כמדת איסר: והוא שלם
יוסף ורבה כר"מ בריש כיצד משתתפין (לקמן דף פב.) ותרתי ריפתא
למזרח על מנת להשתכר
למי שעירב להן ואין מגיע
מערבין בו. ובלבד שיהיו שם ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד ואחד:
נמי דקאמר רב יהודה ורב אדא בר אהבה היינו כר"מ או כר' יהודה:
באלפים למערב, אבל
לכל אחד ואחד כגרוגרת
בעירובי חצירות. אין
משיעור שתי סעודות הוו
איתיביה
גמ'
שם הפסד אלא ריוח (שם)
להו מרובין, וסגי להו
לעולם הוא זכות להן (לקמן צה.). בכל מערבין. עירובי חצרות ותחומין (לעיל כו: ועי"ש במוסף רש"י). ומשתתפין. במבוי
בשתי סעודות. וקיימא לן דשמונה עשר גרוגרות הן שתי סעודות, לפי חשבון ר' יוחנן בן ברוקא ור' שמעון שנותנין
(שם) שיתופי מבואות (קדושין לד.). חוץ מן המים ומן המלח. דלאו מידי דמזון הן וטעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו
שיעור העירוב בקב ואם הם מרובין מי"ח בני אדם ולמעלה. ואפי' הן מאה ויותר כשיעור שתי סעודות להן העירוב.
במקום מזונותיו הוא וכיון שנתנו כל בני החצר כדי מזונן בבית אחד נעשה כאילו כולן דרים בתוכו ונמצאו כולן רשות אחת, וכן
ואע"פ שאין העירוב מגיעם כגרוגרת. אבל (להן) [כשהן] מועטין פחותין מי"ח בני אדם, צריכין להיות עירובן כשיעור
בעירובי תחומין נעשה כמי ששכב שם ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח הלכך דבר מזון בעינן (לעיל כו:) דמידי דזיין בעינן
גרוגרת לכל אחד ואחד. ואם הוא פחות צריך להוסיף בעירוב למלאות לכל אחד ואחד כגרוגרת. א"ר יוסי במה דברים
והני לא זייני, שבמקום מזונותיו של אדם חשובה דירתו ושביתתו (קדושין לד.).
אמורים שצריך מזון לשתי סעודות למרובין, או כגרוגרת לכל אחד ואחד למעוטין בתחלת העירוב. אבל בזמן שעירב
כשיעור שנתנו חכמים לערב ונתמעט ונשתייר הימנו כל שהוא כשר. מתני', בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים כו'.