חלון פרק שביעי עירובין
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איתיביה
גמ' לאפוקי מדר' יהושע דאמר פת אין מידי אחרינא לא קא משמע
אביי בכל מערבין עירובי תחומין כו'. כך היא
א) לעיל כו: קידושין לד.,
א [מיי' פ"א מהל' עירובין
ב) גי' הרא"ש יונתן, ג) חלה
לן מתני' בכל. אפילו יין ופירות ואי מההיא הוה אמינא התם הוא
הל' ח שו"ע או"ח סי' שפו
הגירסא בספרים ישנים וכן גרס ר"ח ופירש ה"ר
פ"ב מ"ז, ד) בקד"י הגי'
סעי' ד ה]:
דבעירובי תחומין עסקינן והתם מודה רבי יהושע דליכא למיחש
אברהם כולה סוגיא דה"ק תנינא חדא זימנא בכל מערבין כו' משמע
נו ב טור ש"ע או"ח סי'
בגמ' וברש"י בכ"מ עריכתה
משום איבה כי הכא בעירובי חצירות דטעמא משום איבה כדלקמן
סתמא בין בעירובי חצירות
בין בעירובי תחומין אמר רבה לאפוקי
כעריכת. וכ"ג הגאון יעב"ץ
שסו סעיף ו:
נז ג מיי' פ"ה מהלכות
זצ"ל, ה) [ועי' תוס' שבת
אבל בעירובי חצירות אימא לא להכי
מר' יהושע דאמר פת אין כו' והאי
❖
לד. ד"ה ל"ק],
בכורים הלכה ב סמג
גמ' תנינא חדא זימנא בכל מערבין
הדר תנייה גבי חצירות. לישנא
בכל מערבין אכולהו עירובין קאי
א) א
עשין קמא טוש"ע י"ד סי'
אחרינא גרסינן לאפוקי מדר' מאיר
ואכולהו פליג ר' יהושע ואומר פת
שכב סעיף א:
ומשתתפין חוץ מן המים והמלח אמר רבה
נח ד ה טור ש"ע א"ח
דאמר בפת אין מידי אחרינא לא בפ'
אין מידי אחרינא לא ולהכי איצטריך
תורה אור השלם
לאפוקי מדרבי יהושע דאמר ככר אין מידי
סי' שסו סעיף ו:
הדר (לעיל דף עא:) קמ"ל בכל והיא
תרי זימני דאי לא הדר ותנא בבא
נט ו ז מיי' פ"א מהל'
1. וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין
אחרינא לא קמשמע לן בכל איתיביה אביי
היא: איתיביה אביי בכל מערבין
דהכא הוה מוקמינן ההיא דלעיל
עירובין הלכה ח
וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים
בכל מערבין עירובי חצירות ובכל משתתפין
וטוש"ע שם סעיף ח:
עירובי חצירות גרסינן ובכל משתתפין
וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה
בתחומין דאיירי בהו כולי פירקא
ס ח מיי' פ"ו מהלכות
אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ
שיתופי מבואות ולא אמרו לערב בפת אלא
שיתופי מבוי. בין בפת בין ביין בין
ומילתא דר' יהושע דהכא הוה מוקמינן
עירובין הלכה כ סמג
אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר
בחצר בלבד מאן שמעת ליה דאמר פת אין
בשאר פירות: ולא אמרו לערב בפת
בחצירות דמיירי בהו לעיל ולא מפקא
עשין א טור ש"ע א"ח סי'
הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב
❖
שסט:
כו'. ובכל מערבין דרישא הכי קאמר
עַל צִדְּךָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת
מידי אחרינא לא רבי יהושע וקתני בכל
ההיא דלעיל כלל מרבי יהושע דהכא
וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכֲלֶנּוּ:
בכל מיני פת מערבין עירובי חצירות:
אבל השתא דמיתניא נמי גבי מלתיה
אלא אמר רבה בר בר חנה לאפוקי מדרבי
יחזקאל ד ט
2. וְעֻגַת שְׂעֹרִים
מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי
דרבי יהושע מפקא מדידיה דלאיפלוגי
יהושע דאמר שלימה אין פרוסה לא קמשמע
רבינו חננאל (המשך)
תֹּאכֲלֶנָּה וְהִיא בְּגֶלְלֵי
אחרינא לא רבי יהושע. וללישנא
קאתי איתיביה אביי אביי פריך על
לן בכל ופרוסה מאי טעמא לא אמר רבי
הין חסר הין יתר שיעורו
צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה
אחרינא ר' מאיר: וקתני בכל. אפת
מה שאמר שסבר רבי יהושע דאפילו
❖
במאה. וכשם שתרומה
לְעֵינֵיהֶם: יחזקאל ד יב
יוסי בן שאול אמר רבי משום איבה אמר
ומתני' נמי ממאי דבכל דתני אכל
בתחומין אין מערבין אלא בפת והכי
מדמעת כך חלת מדמעת.
ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי עירבו
ואם ניטלה ממנה כזה
מילי קאמר ולאפוקי מהא דר' יהושע
גרסינן בכל הספרים הישנים בכל
השיעור ונשתייר בה מזון
הגהות הב"ח
כולן בפרוסות מהו א"ל $ שמא יחזור דבר
אתא דילמא בכל דקתני אפת קאי
מערבין עירובי תחומין (א) קאמר כו'
שתי סעודות מערבין לו
(א) תוס' ד"ה איתיביה וכו'
לקלקולו א"ר יוחנן בן שאול ניטלה הימנה
כברייתא והכי קאמר בכל מיני פת
בה. אבל אם ניטלה ממנה
קס"ד דהאי בכל מערבין בכל מיני
ב)
בכל הספרים הישנים בכל
חלק אחד מכ"ד כדי חלת
מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי
פירות קאמר מאן שמעת ליה דאמר
כדי חלתה וכדי דימועה מערבין לו בה
מערבין עירובי תחומין כו'
העושה עיסה לעצמו או
בכל מילי חוץ ממים ומלח:
אלא אמר
פת אין מידי אחרינא לא רבי יהושע
קס"ד כצ"ל ותיבת קאמר
למשתה בנו אין מערבין
והתניא כדי דימועה מערבין לו בה כדי
נמחק: (ב) בא"ד וקתני לה
בה שכבר נעשית כפרוסה.
רבה בר בר חנה. אי איכא למימר
דהא אמרינן דר' אליעזר בכל מערבין
חלתה אין מערבין לו בה לא קשיא הא
גבי תחומין דמערבין בכל
וכן אם נפרסה כבר ותפרה
דבר אלמא: דאפקא מתני' מדרבי יהושע אסיפא
בין בחצירות בין בתחומין קאמר וקתני
❖
בקיסם ונראית שלימה
ב בחלת נחתום הא בחלת בעל הבית ג) דתנן
דמלתא פליגא דאמר פרוסה לא קא
לה גבי תחומין (ב) בכל דבר אלמא
מערבין לו בה. אבל
שיעור חלה אחד מעשרים וארבעה העושה
ג
אם נראית פרוסה כגון
משמע לן בכל: משום איבה. שבאין
תחומין בכל דבר לרבי יהושע אלא
דידע תיפרה אין מערבין
עיסה לעצמו ועיסה למשתה בנו אחד מעשרים
גליון הש"ס
לידי מחלוקת שאומר אני נותן שלימה
לאפוקי מרבי יהושע כו' אלא האי בכל
לו בה. משמיה דשמואל
וארבעה נחתום שהוא עושה למכור בשוק
ואתה פרוסה: לקלקולו. זה פרוס
גמ' שמא יחזור דבר
מערבין ה"ק בכל עניני פת מערבין
אמרו מערבין בפת אורז
לקלקולו. גיטין דף ה
אבל לא בפת דוחן.
וזה שלם: חלתה. אינו חסרון שזהו
וכן האשה שעשתה למכור בשוק אחד
בין בשלמין בין בחסרין והשתא מיירי
❖
ע"ב:
ועוד אמרו משמו מערבין
תיקונה: כדי דימועה. אם נדמעת
מתני' בכל מערבין דווקא בחצירות
מארבעים ושמונה אמר רב חסדא תפרה
ד
בפת עדשים. ואם היא
שנפלה תרומה בחולין ועשו ממנה
דאיירי בהו לעיל ופליג על ר' יהושע
פת עשויה ממינים הרבה
בקיסם מערבין לו בה והא תניא אין מערבין
כגון חטים ושעורים ופול
ככר זו ונטלו ממנה דימועה אחד
רבינו חננאל
דבעי שלמין בחצירות והא דלא שני
לו בה לא קשיא ה הא דידיע תיפרה הא דלא
ועדשים ודוחן וכוסמין
ממאה לתקנה: חלת נחתום. קטנה
אפירכא דאביי דודאי רבי יהושע
[אין מערבין לו בה].
[ת"ר] בכל מערבין
ידיע תיפרה א"ר זירא אמר שמואל מערבין
היא ואין זה חסרון: תפרה בקיסם.
ועוגת שעורין תאכלנה
עירובי תחומין ובכל
מודה דתחומין בכל דבר ובמתניתין
בפת אורז ובפת דוחן אמר מר עוקבא לדידי
לשיעורים
תאכלנה.
משתתפין שיתופי מבואות
ככר שנפרסה ותפר הפרוסות בקיסם
תנן בכל מערבין אפילו בחצירות ור'
כלומר כשיעור כך וכך.
ולא אמרו לערב בפת
מיפרשא לי מיניה דמר שמואל בפת אורז
ונראית שלימה: ידיע תיפרה. ניכר
ו
יהושע פליג בחצירות לחודייהו היינו
רב פפא אמר עריכתה
אלא בעירובי חצירות
מערבין ובפת דוחן אין מערבין אמר רב חייא
כעריכת שעורים ולא
מקום תפירתה והויא כפרוסה:
בלבד. ואוקימנא להא
משום דאי ר' אליעזר איירי בתרוייהו
כעריכת חטין. כדתנן
ברייתא (לר') [דר'] יהושע
דשאר מיני הוה. מינין הרבה היו
ור' יהושע לא פליג אלא אחצירות הוה
בר אבין אמר רב מערבין בפת עדשים איני
ז
אוכלין עראי מן העיסה
היא דקתני בתחומין
מעורבין בה דההיא ודאי לאו פת
ליה לפרושי דאחצירות לחודייהו קאי ה):
עד שתגלגל בחטים
ובמבואות בכל, ובחצירות
והא ההיא דהואי בשני דמר שמואל ושדייה
כדי חלתה וכדי דימועה מערבין
ותטמטם
בשעורין.
בפת. והני מילי בשלימה
היא דכתיב גבי יחזקאל ואתה קח לך
לכלביה ולא אכלה ההיא דשאר מינים
גילגלה בחיטים וטימטם
אבל בפרוסה לא. ופרוסה
חטין וגו' וכתיב (שם כד) לחם
לו בה. ונראה לר"י דווקא
בשעורין, האוכל ממנה
מאי טעמא לא משום
הויא דכתיב 1 ואתה קח לך חטין ושעורים
אנשים לא תאכל אלמא לאו לחם
בטבולה לחלה ובמדומע איירי דאי
חייב מיתה. כיון שהיא
איבה. דאמר אמאי
ופול ועדשים ודוחן וכוסמים וגו' רב פפא
נותנת המים מגבהת
מייתינא אנא שלימה והאי
הוא: ועוגת שעורים תאכלנה אמר
לא בעיא תיקון
איכא איבה אפילו
חלתה, ובלבד שלא יהיה
פרוסה. ואמרינן ואי אייתו
אמר ההיא צלויה בצואת האדם הואי
רב חסדא. האי שעורים לאו דווקא
בחסרון מועט
דלישנא דמתניתין
שם ה' רבעים קמח.
כולהו פרוסות דליכא
דכתיב והיא בגללי צאת האדם תעגנה
דהא שאר מינין טובא הוו בה אלא
משמע דשלמים לגמרי בעי ומיהו
ירושלמי מפני מה אמרו
איבה מאי. ושנינן גזירה
2
מערבין בחצירות מפני
שמא יביא אחד פרוסה
לשיעורין תאכלנה במשקל דרך רעבון
לעיניהם מאי ועוגת שעורים תאכלנה אמר
לשון כדי קשה
דהוה ליה למימר
דרכי שלום, ומעשה
ואחד שלימה ויבואו לידי
ולא לשובע: ד) עריבתה כעריבת
חלתה ודמועתה ואור"י דנקט כדי
רב חסדא לשיעורים רב פפא אמר עריבתה
באחת שהיתה (רביכה)
קלקול איבה כדאמרן.
ד)
שעורין. מגונה ולא יפה כתיקון
לאשמועינן דאפילו נטל לשם חלה אם
[דבובה] עם חבירתה
וסוגיין דשמעתין כר'
כעריבת שעורים ולא כעריבת חטים:
ד)
ד)
ושילחה עירובה ביד בנה
יהושע דאמר שלימה אין
עריבת חטים שמייפה תיקון העוגה
הפריש יותר מכדי צורך איכא איבה
מתני' נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום
נס[ב]תיה (וכפפתיה)
פרוסה לא. א"ר יונתן
עגולה ונאה: מתני'
נותן אדם
ואם תאמר כיון דאשמעינן כדי חלתה
[וגפפתיה] ונשקתיה,
בן שאול א"ר אם ניטלה
כדי שיזכה לו עירוב דברי רבי אליעזר
מעה לחנוני. שהוא מוכר יין ודר
אתא אמר לאימיה אמר
מככר העירוב כדי חלתה,
דהוה אחד מארבעים ושמונה כל שכן
וחכמים אומרים ח
לא זכו לו מעותיו
הכין רחמה לי מתוך כך
כדי חלת הנחתום העושה
עמו במבוי: או לנחתום. מוכר
כדי דימועה דהוה יותר ממאה
עשו שלום. הדא היא
למכור בשוק, או אשה
ומודים
ככרות ודר עמו בחצר שיזכה לו
ואור"י דס"ד דדימוע כיון דחזי הכי
דכת' כל נתיבותיה
העושה למכור בשוק,
לכהן אפילו בפורתא איכא איבה: והא ההיא דהואי בשני דמר שמואל
שלום. מתני' נותן אדם
שהוא אחד מארבעים
בעירוב עם חביריו אם יבואו בני המבוי לקחת ממך ככר לעירוב או יין
מעה לחנוני או לנחתום
ושמונה בעיסה. וכדי
לשיתוף יהא לי חלק בו: לא זכו לו מעותיו. שאין מעות קונות עד
כו'. עשו לנסות מה טעמא לפי שצוה הקב"ה ליחזקאל לעשות:
כדי שיזכה [לו] בעירוב
דימוע שהוא אחד ממאה
דכתיב ואתה קח לך כו'.
שימשוך ואפי' עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה גם לזה אינו עירוב
פ"ה וכתיב בתריה לחם אנשים לא
דברי ר' אליעזר כו'.
ועוד, דתנן בתרומות
פרק [ד'] ר' אליעזר
שהרי לא נתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות
תאכל אלמא לאו לחם הוא והגיה ר"ת דהאי לחם אנשים
אומר תרומה עולה באחד
המעה והרי אינה קנויה לו דכיון דמעות אינן קונות לא סמכא דעתיה
בהבראה כתיב רחוק מפרשה זו כמה דפין והכי פירושא ההיא דשאר
ומאה ר' יהושע אומר
דהאי ולא הוי דעתיה לאקנויי ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו:
מינין הואי דכתיב ואתה קח לך ולימי המצור ושעת הדחק נאכל
במאה ועוד. ר' יוסי
בן המשולם אמר [ועוד
ולא פת הוא אלא לנפש רעבה דכלבא בכפניה גלליה בלע [ב"ק צב:]:
ומודין
קב למאה] סאה, שתות
לא
זכו לו מעותיו. פירש הקונטרס ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וזכה גם לזה אינו עירוב שהרי לא נתכוון לזכות
(לדומע) [למדמע]. ואמרו
לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות המעה והרי אינה קנויה לו ובחנם פירש כן דאפילו מתכוין לו להקנות לו
בתלמוד ארץ ישראל
והלכה כדבריו של ר'
בחנם ואפילו זיכה לו ע"י אחר או לקח המעה
וקנה לו מן השוק אינו עירוב כיון שהנותן מתכוין לקנות לו מן החנוני ואין המעה
יוסי בן המשולם. נמצא
קונה לו וכל הזכיות שעושה החנוני
שלא מדעת
בעל הבית קא עביד
ואין מערבין אלא לדעתו
ולשון הקונטרס נמי
מוכיח כן בסמוך:
המדמע סאה במאה סאין
בארבעה