פא:
חלון פרק
שביעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בארבעה
ומודין בשאר כל אדם. מפרש בגמרא בעל הבית שאמר לו חברו הילך
פרקים כו'. בפ' אותו ואת בנו (חולין דף פג.) מפרש
סא א מיי' פ"ו מהל'
א) לעיל מו: פ: לקמן צה.,
ב) [גיטין יא: קידושין כג.
מעה זו וזכה לי בעירוב והלך וזיכה לו שקנה עירוב דהואיל ואין
עירובין הלכה יח
ערב יו"ט הראשון של פסח ועיו"ט של עצרת וערב
וש"נ], ג) חולין פג., ד) [שם.
סמג עשין דרבנן א טוש"ע
בעה"ב רגיל למכור ככרות לא נתכוון זה אלא לעשותו שליח ונעשה
יו"ט האחרון של חג וערב ר"ה ועיו"כ בגליל והא דלא חשיב עיו"ט
ע"ש], ה) [בכורות יג:
א"ח סי' תיד סעיף א:
כאומר לו ערב לי וגבי חנוני גופיה אי א"ל ערב לי אמרינן בגמרא
ראשון של חג אומר ר"ת משום דכו"ע טרידי בסוכה ולולב ואין להם
סב ב מיי' פ"א שם הלכה
קידושין כו. כח:], ו) גי'
רש"ל יהודה, ז) ב"מ מז:
כ סמג שם טוש"ע
דקני: שאין מערבין לו לאדם אלא
פנאי להרבות בשחיטה כל כך :
ק)
לעולם כשלא משך. מלתא
וש"נ, ח) לקמן צה., ט) [שבת
א"ח סי' שסו סעיף י
לדעתו. הלכך גבי חנוני כי א"ל זכי
ומודים בשאר כל האדם שזכו לו מעותיו
קו: וש"נ], י) [סנהדרין
ובהג"ה וסי' שצב סעיף ח:
לי לא נתכוון אלא לקנות הימנו ולא
דרב הונא דאוקמי
סג ג ד מיי' פ"ט מהל'
כד:], כ) [לעיל פ:],
א שאין מערבין לאדם אלא מדעתו א) אמר רבי
ל) [שם], מ) ס"א א"ל,
מכירה הלכה ז סמג
סמך עליו שיעשה שלוחו ומעות אינן
כשמשך אתא לפרושי דהיינו משיכה
יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין
נ) בס"א: כד', ס) בס"א
עשין פב טור ש"ע ח"מ
קונות ולא סמכה דעתיה נמצא
שזיכה לו ע"י אחר ומש"ה לא קאמר
ליתא, או: לי, ע) [צ"ל אחר
סי' קצט סעיף ג:
אבל בעירובי חצירות ב מערבין לדעתו ושלא
מערב לו שלא לדעתו אבל אם משך
אלא דלא הדר ביה כלל:
ד"ה בעל], פ) [ד"ה ומודין],
ה [מיי' פ"ג מהל' מכירה
דבר תורה מעות קונות. פירש
לדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין
ב)
צ) [לקמן צד.], ק) [וע"ע
הל' א טוש"ע חו"מ סי'
ככר והניחו אצלו לכך שליח עשאו:
חבין לאדם שלא בפניו: גמ' מ"ט דר' אליעזר
קצח סעי' א]:
תוס' ע"ג ה: ד"ה ערב],
עירובי תחומין. חוב הוא לו שמפסיד ר) [קידושין כו.],
בקונטרס דכתיב בפודה מן
❖
ו [מיי' שם והל' ה טוש"ע
הא לא משך אמר רב נחמן אמר רבה בר
לצד האחר ושמא אינו נוח לו:
ההקדש ונתן הכסף וקם לו וק"ו
שם סעי' ה]:
סד ז ח ט מיי' פ"ו
גמ' בד' נ) פרקים. דמתרץ ר' יוחנן
אבהו עשאו ר"א כד' פרקים בשנה דתנן
בלוקח מן ההדיוט וריש לקיש דאמר
ג)
מהלכות עירובין
לקמן דהעמידו בהן חכמים דבריהם מוסף רש"י
משיכה מפורשת מן התורה ואין מעות
בד' פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל
הלכה כ סמג עשין דרבנן
ג
על דין תורה דמעות קונות אף כאן
במה דברים אמורים.
א טוש"ע א"ח סי' שסט:
קונות קסבר מהקדש לא ילפינן
כרחו אפילו שור שוה אלף דינר ואין ללוקח
סה י מיי' פ"ה שם הלכה
דאין מערבין לו לאדם אלא
מפני תיקון שבת העמידו דבריהם
דכסף קני ליה משום דלא שייכא ביה
אלא דינר אחד כופין אותו לשחוט לפיכך
לדעתו שנתרצה, בעירובי
ו טור ש"ע א"ח סי'
על דין תורה: בד' פרקים אלו. בפ' אותו
משיכה דכל היכא דאיתיה בי גזא
❖
תחומין. דשמא חוב לו
שסח סעיף ב:
אם מת מת ללוקח מת ללוקח הא לא משך
ד)
להפסיד אלפים למזרח
ואת בנו בחולין (דף פג.) עיו"ט הראשון
דרחמנא איתא ואין נראה זה הטעם
אמר רב הונא בשמשך אי הכי אימא סיפא
על מנת להשתכר באלפים
של פסח ועי"ט של עצרת וערב ר"ה
נכון כ"כ דמ"מ נילף מהקדש שיקנה
למערב (לעיל מו:) שמא
הגהות הב"ח
בשאר ימות השנה אינו כן לפיכך אם מת
ועי"ט האחרון של חג וערב יוה"כ
גם הכסף בהדיוט ואומר ר"י משום
אין נוח לו לקנות כאן
(א) תוס' ד"ה דבר וכו'
כדי להפסיד לרוח שכנגדה
מת למוכר אמאי הא משך א"ר שמואל בר
בגליל: ואין ללוקח. באותו השור אלא
דתרתי לא מצי למקני בהדיוט דפרק
(לעיל פ:) אבל בעירובי
בכמה דוכתי (קנין בכסף)
דינר שנתן לו דינר מבעוד יום בשוה
הלוקח עובר פרתו (בכורות דף יג:)
יצחק לעולם בשלא משך הכא במאי עסקינן
תא"מ ונ"ב ס"א קנין
חצירות. אין שם הפסד
❖
דינר בשר: אם מת. השור אבד
דריש ר' יוחנן או קנה מיד עמיתך
כספו:
אלא ריוח (לעיל מו:)
בשזיכה לו על ידי אחר בד' פרקים אלו דזכות
לעולם הוא זכות להן
הלוקח מה שנתן: אינו כן. אין
הא לנכרי במשיכה ואם היה קונה
הוא לו זכין לו שלא בפניו בשאר ימות השנה
(לקמן צה.). ואין חבין
משחיטין אותו על כרחו ואם רצה
משיכה וכסף לר"ל אם כן לנכרי במה
לאדם שלא בפניו. אין
דחוב הוא לו אין חבין לו אלא בפניו ורב
רבינו חננאל
ה)
טבח מחזיר לו את הדינר: בשזיכה
וכ"ת הא לנכרי בכסף דקאי אמיד
אדם יכול ליעשות שלוחו
אילא אמר ר' יוחנן בד' פרקים אלו העמידו
ו)
ד
שלא מדעתו לדבר שהוא
ואמרינן מאי טעמא דר'
לו. טבח ללוקח בשור זה שוה דינר
עמיתך דדריש ליה אמשיכה מכל
חובה או הפסד (קדושין
אליעזר והא לא משך. אמר
חכמים דבריהן על דברי תורה ז) דאמר רבי
ע"י אחר שמסר השור לאחר ואמר לו
מקום מדנכרי בחד דוקא ישראל נמי
כג.) דאין אדם נעשה
רב נחמן אמר רבה בר
יוחנן דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו
זכה לו בו בשם פלוני והוא לא עשאו
בחד דוקא ובכי האי גוונא קאמר
ה
שליח לחבירו שלא מדעתו
אבוה השוה ר' אליעזר
ס)
להפסידו, אבל להרויחו אנן
מידותיו בעירובין כאותה
שליח לאותו אחר הזוכה בשבילו: זכות
משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו
התם ועוד מפרש ר"י דהיינו טעמא
ו
סהדי דניחא ליה לפיכך
ששנינו בשחיטת חולין
הוא לו. להוציא מעות ולקנות בשר
דמעות קונות דבר תורה דסתם קנין
חיטיך בעלייה: ומודים בשאר כל האדם
זכין ואין חבין (חולין פג.).
(פ') [בפרק כסוי הדם]
שהכל דרכן בכך: חוב הוא לו.
דבר שהוא לרעתו קרוי
דקרא בכסף מיירי כדאשכחן בכמה
בארבעה פרקים אילו
כו': מאן שאר כל אדם אמר רב בעל הבית
ז
חובה (כתובות י: וכעי"ז
משחיטין את הטבח בעל
שמוציא הוצאות: דבר תורה מעות
דוכתי (א) קנין בכסף אוכל בכסף
וכן אמר שמואל בעה"ב דאמר שמואל ל"ש
ב"מ י.) דבר שהוא חוב לו,
כרחו. ואסקה ר' יוחנן
קונות. דכתיב בפודה מן ההקדש
תשבירני (דברים ב) שדות בכסף יקנו
שאינו חפץ בו (סוטה כה.).
לעולם בשלא משך ושלא
אלא נחתום אבל בעה"ב קונה ואמר שמואל
משחיטין את הטבח
(ויקרא כז) ונתן הכסף וקם לו ק"ו
זיכה, ובד' פרקים אילו
(ירמיה לב) ואף על גב דכתיב ספר
בעל כרחו. כדמפרש
ל"ש אלא מעה אבל כלי קונה ואמר
העמידו דבריהן על דין
ח
בלוקח מן ההדיוט: נשרפו חיטיך.
המקנה דנפקא לן ר) מהתם קנין שטר
ואזיל שאם קבל דינר
תורה דדבר תורה מעות
שמואל לא שנו אלא דאמר לו זכה לי אבל
שנתת לי מעות עליהן הלכך מוקמינן
ט
מ"מ סתם קנין דבכל דוכתין הוי
מלוקח ליתן לו בדינר בשר
קונות, ומפני מה אמרו
(חולין פג.). אפילו שור
אמר ערב לי שליח שויה וקני: אמר רבי
משיכה קונה גזירה [שמא]
להו ברשות מוכר כי היכי דלימסר
בכסף ועוד מוכח קרא דבכסף איירי
שוה אלף דינר. שוחטו
יאמר לו נשרפו חיטיך
נפשיה עלייהו וניטרח לאצולינהו:
דכתיב [ויקרא כה] אל תונו ואמוכר
יהודה בד"א וכו': אמר רב יהודה אמר
ח)
על כרחו אף על פי שאין
בעלייה. ומודים חכמים
ואלוקח קאי: שמא יאמר חיטיך
אבל כלי. קנין סודר:
בעל הבית.
לוקחין לשאר (שם). ואין
ע)
לר' יהודה בשאר כל אדם
שמואל הלכה כרבי יהודה ולא עוד אלא כל
ללוקח אלא דינר אחד.
שזכו לו מעותיו. מאן שאר
פרישית טעמא לעילפ): אלא דאמר זכה
נשרפו בעלייה. וא"ת למה עקרו
מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה
שנתן דינר לטבח (שם).
כל אדם. אמר רב (מן) בעל
לי. דלא שוויה שליח אלא כשאר
חכמים קנין כסף לגמרי דהוי
מת ללוקח. ומפסיד
הבית. וכן אמר שמואל
כמותו אמר ליה רב חנא בגדתאה לרב
מוכרין דעלמא אבל אם אמר ערב לי
דאורייתא היה להם לתקן דמבעי
הדינר (שם). בשאר ימות
בעל הבית קני, דלא שנו
יהודה אמר שמואל אפילו במבוי שניטלו
השנה אינו כן. דבעינן
חלוקה אלא בנחתום. ולא
שליחא שוויה וסמכא דעתיה דקיימא
כסף ומשיכה ותירץ ר"י משום תקנת
משיכה וכל זמן שלא משך
שנו בנחתום דלא קני אלא
קורותיו או לחייו אמר ליה בעירובין אמרתי
לן חזקה שליח עושה שליחותו בפרק
השוק עשו כן שלא להצריך תרתי
חוזר בו הטבח (שם).
מעה יהיב, אבל יהיב כלי
לך ולא במחיצות אמר ליה רב אחא בריה
בכל מערבין (לעיל ד' לב.) הלכך מערב
בשזיכה לו על ידי
משיכה ומעות וריב"ן תירץ דאם
קני. ולא שנו אלא דאמר
אחר. המוכר הזה מסר
ליה לנחתום זכי לי, אבל
לדעתיה הוא: אמר שמואל אפילו
דרבא לרב אשי הלכה מכלל דפליגי
המשיכה לבדה לא תקנה אם כן יאמר
ט)
את השור לאדם אחר
אמר ערב לי קני. פיסקא,
במבוי שניטלו קורותיו. בשבת דמיקל
הלוקח למוכר נשרפו חיטיך בעלייה
והאמר ר' יהושע בן לוי כל מקום שאמר ר'
שלא בפני הלוקח ואמר
א"ר יהוד' במה דברים
י)
בה ר' יהודה בפ' כל גגות ואמר
לו זכי בשור זה לפלוני
ואם תאמר א"כ כשנתן הלוקח מעות
אמורים, שאין מערבין לו
צ)
יהודה אימתי ובמה במשנתנו אינו אלא
להיות לו בדינר בשר (שם).
אלא מדעתו, בעירובי
מותרין לאותו שבת: בעירובין. כל
ולא משך יאמר לו המוכר נשרפו
לפרש דברי חכמים ולא פליגי והא אנן תנן
דזכות הוא לו. מסירה
תחומין, שפעמים שהיא
היכא דאיירי בהלכות קניית עירוב:
מעותיך בעלייה כיון דאין המעות
זו זכות היא לו דהא לא
חובה לו שאתה מתירו
נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע
כ)
סגי ליה בלא בשר (שם).
בצפון ואוסרו בדרום כנגד
קונות לו ואי לאו תירוץ ריב"ן היינו
גברא
דחוב הוא לו. להוציא
התם י בחצר שבין שני מבואות והאמר ל) רב
מה שהתרת, והוא אין לו
יכולין לומר דלא חיישינן להכי משום
הוצאות הפסד הוא לו
צורך אלא בדרום,
שיזבי אמר רב חסדא זאת אומרת חלוקין עליו
חביריו על רבי יהודה אלא
מ)
דלא שכיח שיאחר המשיכה לאחר
(שם). העמידו חכמים
נמצאתה עושה לו חובה
דבריהן על דברי תורה.
גברא
לפיכך אין חבין לו אלא
נתינת המעות כיון דאין מעות קונות
שקונין לו מעותיו בלא
בפניו. אלא בעירובי
אבל לפי תירוצו לא נוכל לומר כן דאם כן לא היה לו נמי למיחש שמא יאמר הלוקח נשרפו חיטיך בעלייה דלא שכיח שיאחרו הכסף אחר משיכת
משיכה (שם). דבר תורה
חצירות אתה מתירו
הפירות כיון דמשיכה לחוד לא היתה קונה וי"ל דמעות נוח לשמרן ואין טורח בהצלתם כמו פירות דאין יכול להציל אלא בטורח גדול ועוד
מעות קונות. מכיון שנתן
תוספת ואינך אוסרו בדבר
מעות למוכר אין אחד
לפיכך זכין לו אפילו שלא
אומר ר"י דגבי מעות אין שייך לומר נשרפו מעותיך בעלייה דאפילו הוי עלייהו שומר חנם הא אמרינן בפרק המפקיד (ב"מ דף מב.) דאין
מהם יכול לחזור, דגמרינן
מדעתו. אמר רב יהודה
להם שמירה אלא בקרקע ואי לא מותיב להו בקרקע הוי פשיעותא לגבי נורא כדמוכח התם גבי ההוא דאותיב זוזי בצריפתא דאורבני וא"ת
מהקדש דכתיב ונתן הכסף
אמר שמואל הילכתא כר'
והיכי חיישינן שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה הא הוי עלייהו שומר שכר ואם לא יציל ישלם דכי היכי דגבי זוזי הוי מוכר עלייהו שומר שכר
וקם לו (שם וב"מ מו:)
יהודה, ולא עוד אלא כל
ומשיכה לא קניא (בכורות
מקום ששנה ר' יהודה
כדמשמע בפ' הזהב (שם דף מט.) גבי ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי אוקירו שומשמי והדר ביה וא"ל שקול זוזך ולא שקלינהו ואגנוב ואמר
. שמא יאמר לו
בעירובין הלכה כמותו,
יג:)
רבא דכל כה"ג לא מיבעיא דשומר שכר לא הוי כו' משמע דאי לא הוה אומר ליה שקול זוזך הוי עלייהו שומר שכר וה"נ גבי חיטין הוי נמי
נשרפו חיטיך בעלייה.
והני מילי בעירוב אבל לא
שמא יניחם לוקח בבית
שומר שכר ואור"י דלעולם גבי זוזי נמי לא הוי שומר שכר והא דקאמר לא מיבעיא דשומר שכר לא הוי ה"פ לא מיבעיא היכא דנותן לו שכר
במחיצות. ואקשינן למה
מוכר זמן מרובה ותפול
הוצרך שמואל לומר הלכה
וקאמר לו שקול זוזך דסליק נפשיה מחיוב שומר שכר אלא אפילו שומר חנם לא הוי וכה"ג צריך לפרש באידך עובדא (שם ע"ב) דא"ל ליהוי הנך זוזי
דליקה בשכונת המוכר ולא
כר' יהוד' מכלל דחכמים
גבך פקדון דחשכה לי וא"ל הא ביתא קמך ומסיק עלה לא מיבעיא דשומר שכר לא הוי כו' היינו ע"כ בנותן לו שכר קאמר ועוד י"ל דאע"ג דגבי
יחוש לטרוח ולהציל, לפיכך
פליגי עליה בהא, והא אמר
העמידום ברשותו לחזור
ר' יהושע כל מקום ששנה
זוזי הוי שומר שכר היינו משום דשרי להוציאם ואע"ג דמפקיד מעות אצל בעה"ב תנן בהמפקיד (שם מג.) דלא ישתמש בהן מ"מ מוכר ישתמש בהן
כיון דדבר תורה מעות קונות אלים כחו ויכול להוציא אע"ג דתקין רבנן דלא קני אלא במשיכה: ה"ג אמר ר' יהושע ב"ל כל מקום ששנה
בו אם ירצה, דכיון שאם
ר' יהוד' אימתי ובמה אינו
יתייקרו ברשותו יתייקרו
אלא לפרש דברי חכמים,
רבי יהודה אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים
וכ"נ כספרים דגרסי במשנתינו דבברייתא מצינו דאימתי דרבי יהודה
ויחזור בו מן המכר ויהא
ומתני' במה היא. ודחינן
השכר שלו כי דידיה חשיב
ולא פליגי והתנן ניתוספו
לחלוק בפרק כיסוי הדם (חולין דף פח.) גבי דם הניתז ושעל גבי הסכין ופ"ק דגיטין (דף ז.) גבי המביא גט בספינה ואין להאריך כאן:
להו וטרח ומציל (ב"מ
עליהן מוסיף ומזכה וצריך
[וע"ע תוס' ביצה ט: ד"ה ולא היא ותוס' סוכה מא. בד"ה שמא יגדל ותוס' גיטין ז: ד"ה אמר ותוס' שבועות מח. סד"ה נשבע ותוס' חולין פח. ד"ה רבנן]:
מו:) או: להכי אוקמינהו
להודיע. הלא המשנה זו
ואלו ברשותיה להיות הפסד
לרבנן היא, ושנו בעירובי
השריפה עליו והשכר לחזור
אם נתייקרו דלימסר נפשיה לאצולינהו (קדושין כח:) אבל סתם מושך ממטי להו לביתיה (חולין
חצירות צריך להודיע. ושנינן התם דקתני צריך להודיע בחצר שבין שני מבואות שכשאתה מתירו במבוי אחד אתה אוסרו במבוי
פג.). כל מקום כו' ובמה. במה דברים אמורים (סנהדרין כה.).
האחר, ונמצאת לו חובה, אבל חצר אחד במבוי אחד לא פליגי עליה. איני והא' רב חסדא, אתה מדחה דברי ר' יהוד'.