חלון פרק שביעי עירובין
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואלו
גברא אגברא. דר' יהושע בן לוי אדשמואל שמואל דאמר הלכה סבר
הן הפסולין. מפורש בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד:):
סו
א) [סנהדרין כה.], ב) שם
א ב מיי' פ"י מהל'
אמר ר' יהודה אימתי כו' בזמן שאין לו אומנות כו'. אע"ג
כד: [ר"ה כב.], ג) סנהדרין
פליגי ורבי יהושע סבר לא פליגי: הפסולין. לעדות דכולן גזלנין
עדות הלכה ד ופי"ב
(ב)
כה. חגיגה י. נזיר לד. סב.
הלכה א סמג לאוין ריד
מדבריהן הן דאסמכתא לא קנייא ומגזל גזיל ליה: בקוביא. בעירבון:
דמסקינן דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה הלכה כרבי יהודה
נדרים יט: כא., ד) לעיל לא.,
טוש"ע ח"מ סי' לד סעיף
מפריחי יונים. אי תיקדמה יונך ליוני: סוחרי שביעית. דרחמנא אמר
כדפסיק בפרק זה בורר (שם דף כו:) א"ר אבהו הלכה כרבי יהודה
ה) כתובות סה:, ו) סוכה
טז:
א ג מיי' פ"ו מהלכות
כח., ז) [סוכה כח: ע"ש],
לאכלה ולא לסחורה וזה שחומד
ומכאן משמע דשרי לשחוק בקוביא
ח)
ט)
ח) [ויקרא כה], ט) [ע"ז
עירובין הלכה ו סמג
ממון לעבור עבירה על הממון רשע
דאפילו לרמי בר חמא דמפרש טעמא
גברא אגברא קא רמית מר סבר פליגי ומר
סב.], י) [סוכה כח.], כ) ס"א
עשין א טוש"ע א"ח סי'
הוא והתורה אמרה אל תשת רשע
❖
דמשחק בקוביא פסול משום דאסמכתא
ינוח, ל) [דף לו:],
תטו סעיף א:
סבר לא פליגי גופא א) א"ר יהושע בן לוי כל
ב
ד מיי' שם הלכה יח
עד (שמות כג): בזמן שאין להם
לא קניא היינו לרבנן אבל לר' יהודה
מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה במשנתינו
וסמג שם טור ש"ע
אומנות אלא היא. דקסבר ר' יהודה
דמכשר היכא דגמיר אומנות אחריתי
א"ח סי' תיג:
אינו אלא לפרש דברי חכמים ור' יוחנן אמר
הגהות הב"ח
אסמכתא שהוא נסמך על דעתו
ג
קסבר דכה"ג לאו אסמכתא היא
ה מיי' שם הלכה כא
אימתי לפרש ובמה לחלוק ואימתי לפרש
(א) רש"י ד"ה כבר ארבע
וסמג שם טוש"ע א"ח
שהוא ינצחנו ועל אותה אסמכתא
וטעם דלא הוי אסמכתא כדפירש
וכו' טפי מבר (ארבע) תז"מ
סי' תיד סעיף ב:
הוא והא תנן ב) א ואלו הן הפסולים המשחק
הוא מתנה קניא ולאו גזלנין נינהו
הקונטרס בפ' זה בורר (שם דף כד:)
ד
נ"ב ס"א חמש: (ב) תוס'
ו ז מיי' פ"ו מהלכות
בקוביא ומלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי
ופסולייהו לפי שאין עסוקין בישובו
משום דלא דמי לההיא דב"מ (ד' קד:)
ד"ה אמר ר' יהודה אימתי
סוכה הלכה א סמג
בזמן כצ"ל ותיבת כו' נמחק:
עשין מג טוש"ע א"ח סי'
של עולם דכיון דאין מכירין ובקיאין
שביעית אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין
אם אוביר ולא איעביד אשלם אלפא
ב
❖
(ג) בא"ד אדעתא דלא יהיב
תרמ סעיף ב:
בטורח וצער בני אדם אינן חסין על
זוזי דהתם הוי בידו ולהכי לא גמר
לו אומנות אלא היא אבל יש לו אומנות
ליה קמתני והוי אסמכתא
חבריהן מלהפסידן ממון: וחכ"א
דטועה וסבור וכו' משמע
ומקני דמעיקרא כי אתני אדעתא דלא
שלא היא הרי זה כשר ותני עלה בברייתא
הכי גבי מפריחי:
כו'. קא ס"ד היינו ת"ק דמתני'
יהיב ליה (ג) אסמכתא קמתני דטועה
רב ניסים גאון
וחכ"א בין שאין לו אומנות אלא היא ובין
(ד) בא"ד ולא גזים כי ההוא
אלמא אימתי לחלוק: ההיא. ברייתא
וסבור שלא יבא לידי כך אבל הכא
דאם אוביר ולא איעביד
שמעת מינה אין ברירה
שיש לו אומנות שלא היא הרי זה פסול
אשלם במיטבא או היכא
משום ר"ט היא דאמר אסמכתא לא
לא סמיך אמידי משום דלא ידע אי
אפי' כדרבנן. בהרבה
ההיא דרבי יהודה א"ר טרפון היא דתניא
דלאו בידו כלל ואפי'
מקומות בתלמוד איתה
ג)
קניא אבל במתניתין לא פליג רבי
נצח או לא ובפרק זה בורר (סנהדרין
הכי גמר ומקני כגון
להוויא דהא מילתא. אבל
א"ר יהודה משום ר"ט לעולם אין אחד מהן
יהודה אדתנא קמא אלא מפרש
דף כה.) משמע גבי מפריחי יונים
קוביא וכההיא גוונא לא
פסק ההלכה איתה
הויא אסמכתא אבל היכא
נזיר לפי שאין נזירות אלא להפלאה אלמא
לטעמיה: אין אחד מהן נזיר. שנים
במסכת יום טוב בפרק
דקאמר וצריכא דאי תנא דתולה
❖
דבידו ולא בידו כצ"ל:
משילין פירות, והכין
שיושבין וראו אחד בא ואמר אחד
בדעת עצמו התם הוא דאמר קים
כיון דמספקא ליה אי נזיר אי לא נזיר הוא
סליקא לה מילתא, כי לית
מהן הריני נזיר שזה נזיר ואמר
לי בנפשאי דידענא טפי ולהכי הוי
ליה לר' הושעיא ברירה
לא משעביד נפשיה הכא נמי כיון דלא ידע
בדאוריתא אבל בדרבנן
חבירו הריני נזיר שאין זה נזיר:
אסמכתא משמע היכא דבידו הויא
גליון הש"ס
אי קני אי לא קני לא גמר ומקנה:
אית ליה. דרש מר זוטרא
להפלאה. שיהא נדרו מפורש על
אסמכתא טפי וקשה לר"ת דבסוף
❖
תוס' ד"ה קטן בן שש
הילכתא כר' אושעיא.
הדרן עלך חלון
הודאי ולא בתורת ספק אי נזיר
איזהו נשך (ב"מ דף עג:) גבי האי מאן
בסה"ד מצוה לחנכו. עי'
❖
תה"ד סימן צד:
אותו הבא כנגדו: אי קני. אי נצח:
דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא
כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית
רבינו חננאל
כו' ופריך מ"ש דאם אוביר ולא
הדרן עלך חלון
ואומר הרי זה לכל בני עירי לכל מי
איעביד אשלם במיטבא ומשני התם
(ר' יהושע בן לוי) ור'
מוסף רש"י
כיצד משתתפין כו' וכל מי שמקבל
יוחנן נמי הודה לר' יהושע
שילך לבית האבל או לבית המשתה וכל
בידו הכא לאו בידו אלמא משום
ואלו הן הפסולים. לדון
בן לוי בהא כי כל מקום
מבעוד יום. לסמוך על
דלאו בידו הויא אסמכתא טפי ונראה
שקיבל עליו מבע"י מותר משתחשך אסור
ולהעיד, וכולן מעין גזלנין
ששנה ר' יהודה אימתי
עירוב זה ולילך מותר: גמ' אין
שאין מערבין משתחשך: גמ' אמר רב יוסף
הן והתורה אמרה אל תשת
היכא דבידו לגמרי ולא גזים כי ההוא
לפרש הוא. ואקשינן
ד)
רשע עד, וכל שכן דיין
עליהן איני והתנן
מערבין. לא התירו חכמים לצאת חוץ
דאם אוביר ולא איעביד אשלם
אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי קמ"ל
. המשחק
בסנהדרין פרק דיני
ג
(סנהדרין כד:)
לתחום ע"י עירוב אלא לדבר מצוה:
במיטבא לא הויא אסמכתא וכן
(ד)
בקוביא. חתיכות של עצם
ממונות בשלשה זה בורר
תנינא לכל מי שילך לבית האבל או לבית
שמשחקין בערבון ואמור
הודיעוהו מבעוד יום ולא הודיעוהו
לו אחד אילו הן הפסולין
היכא דאין בידו כלל ואפילו הכי גמיר
המשתה מהו דתימא אורחא דמלתא קתני
רבנן אסמכתא לא קניא
המשחק בקוביא כו'. א"ר
קתני. הודיעוהו אע"פ שלא נתרצה
ומקני כגון קוביא וכה"ג אבל היכא
והרי הן גזלנין מדרבנן,
יהודה אימתי בזמן שאין
קמ"ל וכל שקיבל עליו מבע"י שמעת מינה
מבעוד יום ונתרצה משחשיכה אמרינן
דבידו ולא בידו כי ההוא חמרא דפשע
דמדאורייתא אינו קרוי גזלן
לו אומנות אלא היא אבל
אלא החוטף מיד איש
אין ברירה דאי יש ברירה תיגלי מילתא
יש לו אומנות שלא היא
הוברר שקודם זמן קניית עירוב
ולא זבן ליה ואע"ג דיין מצוי הרבה
כדכתיב (ש"ב כג) ויגזול
הרי זה כשר. וקתני
דעתו לכך היה לא הודיעוהו עד
לקנות מ"מ כיון דתלוי באחרים דאם
למפרע דמבעוד יום הוה ניחא ליה אמר רב
את החנית מיד המצרי (ר"ה
בברייתא וחכמים או' בין
שחשיכה מאי ברירה איכא הא לא
לא ירצו למכור לו ממי יקנה הלכך
כב.). ומלוה בריבית.
שיש לו אומנות שלא היא
אשי הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני אמר רב
ד
לאו גזלן דאורייתא הוא
בין שאין לו אומנות אלא
הוה ידע דאיכא עירוב דנימא דעתיה
לא גמר ומקני והוי אסמכתא גמורה
אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו מיתיבי
ה) ה
למפסליה משום אל תשת
היא הרי זה פסול. הנה
עליה הואי: יוצא בעירוב אמו.
ועוד פר"ת טעם אחר דדווקא כי
עד חמס, דהא מנפשיה
חולקין, דר' יהודה אמר
קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאין
עירבה אמו לעצמה ולא זיכתה לו
ההוא דאם אני חוזר בי ערבוני מחול
יהיב ליה (שם). ומפריחי
כשר וחכמים אומרים
צריך לאמו אין יוצא בעירוב אמו ותנן נמי
יונים. היינו נמי כעין
אפילו יש לו אומנות שלא
בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי
דפרק הזהב (שם דף מח:) ומי שפרע
קוביא, אי תקדמיה יונך
היא פסול. ופרקינן לעולם
גבי סוכה כי האי גוונא ו) ו קטן שאין צריך
דמסתמא דעתה עליה דלא סגי ליה
מקצת חובו והשליש את שטרו דגט
ליוני (שם). וסוחרי
אימתי לפרש הוא והאי
לאמו חייב בסוכה והוינן בה ואיזהו קטן
בלאו אמו: ותנן נמי גבי סוכה.
שביעית. עושין סחורה
פשוט (ב"ב דף קסח.) וכל כה"ג חשיב
ז)
דקתני בברייתא וחכמים
בפירות שביעית, דרחמנא
או' ר' יהוד' היא ומפרש
כלומר וכי תימא בן שש צריך לאמו
שאין צריך לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה
אסמכתא שאינו מתכוין אלא להסמיך
אמר (ויקרא כה) לאכלה,
דברי ר' טרפון. (דתנן)
קרי ליה הא ליכא למימר דתנן נמי
חבירו על דבריו שיאמינוהו אבל הכא
ואין אמו מקנחתו ר"ש בן לקיש אמר כל
ולא לסחורה, ולפי שנחשדו
[דתניא] ר' יהודה אומר
כל אלו לעבור על דת
גבי סוכה כי האי גוונא ופרשינן התם
אדעתא דהכי קעבדו שירויחו או זה
משום ר' טרפון אין אחד
י)
שניעור ואינו קורא אימא אימא ס"ד גדולים נמי
מחמת ממון, חשדום להיות
מהן נזיר לפי שלא ניתנה
הי קטן צריך לאמו: חייב בסוכה.
או זה ואותם המשחקים באמנה
קרו אלא אימא כל שניעור משנתו ואינו קורא
מעידים שקר ע"י ממון
נזירות אלא להפלאה,
מחנכינן ליה מדרבנן: ואינו קורא
אומר ר"י דאינו חייב לשלם דבמה
ושוחד (ר"ה כב.) הואיל
שנאמר איש כי יפליא
אימא אימא וכמה כבר ארבע כבר חמש
ז
וחימוד ממון מעבירו על
אימא. כיון דלא קרי ההיא שעתא
אלמא כיון דמספקא ליה
יקנה דלמ"ד אסמכתא היא לא קני
אמר
דברי תורה הוה ליה כרשע
אי נזיר הוא אי לא נזיר
לאו צריך הוא: ופרכינן אימא סלקא
אפילו בקנין אלא בב"ד חשוב כדמוכח
דחמס ופסול לדון ולהעיד
הוא לא ידע דנחיל ולא
דעתך גדול נמי קרי. כלומר לא משוית ליה אין צריך לאמו עד שיהא
בנדרים (דף כז:) ולמ"ד לאו אסמכתא היא היאך יקנה בדברים בלא
שנוטה אחרי הבצע
משעביד נפשיה. הכא נמי
(סנהדרין כד:). בזמן
גבי משחק בקוביא לא
ניעור משנתו ולא יקרא אימא הא אי קרא אימא צריך לאמו משוית
קנין בשביל שנוצח חבירו:
שאין לו אומנות אלא
ידע אי קני אי לא קני לא
ליה הא אפילו גדול דרכו בכך: אלא כל שניעור משנתו ואינו
הדרן עלך חלון
היא. דהואיל ואין עסוקין
גמר ומקני.
קורא אימא אימא. דלא צוח כ) עד דאתיא לקמיה הוי אינו צריך
הדרן עלך חלון
ביישובו של עולם אינן
כיצד משתתפין מניח את החבית. כל פירותיהם היו רגילים
בקיאין בטיב דינין ומשא
כיצד משתתפין בתחומין,
לאמו: וכמה. בר כמה שני הוי: כבר ארבע וכבר חמש.
ומתן ואינן יראי חטא
מניח את החבית וכו'.
קרי ליה אין צריך לאמו כל חד לפום חורפיה. אלמא מכי הוי בר
להניח בחבית כדתניא לעיל [דף פ.] מביאין את החבית
(שם). לעולם אין אחד
אמר רב יוסף אין
חמש בעי לזכוייה וטפי מבר ד' לא קרי ליה צריך לאמו דליפוק:
של יין ושל שמן ושל גרוגרות ושל שאר כל מיני פירות:
מהן נזיר. שנים יושבין
(א)
מערבין אלא לדבר
אין
ואחד עובר, זה אומר פלוני
מצוה. כל מי שקבל
מערבין אלא לדבר מצוה. לעיל ל) דתנן אם באו נכרים למזרח
אמר
העובר נזיר הוא, וזה אומר
עליו מבעוד יום מותר
וכו' ומוקי לה בגמ' במרי מתא ופי' שם בקונטרס שצריך לצעוק לפניו הוי נמי דבר מצוה שהולך לצורך בני עירו ומפקח על עסקי רבים:
אינו נזיר, ואמר אחד הריני
כו'. ש"מ אין ברירה
שמע מינה אין ברירה. דלא מסתבר דאפילו בעירובי תחומין דרבנן אין ברירה כדאמרינן פרק בכל מערבין (לעיל דף לז:) מאן
נזיר אם כמותו הוא שהוא
אפילו בדרבנן, דהא
האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. אף על גב דאין מערבין אלא לדבר מצוה
נזיר, וחבירו אומר הריני
עירובי תחומין דרבנן
נזיר אם כמותו הוא שאינו
נינהו, ודלא כר' עקיב'.
מכל מקום יוצא קטן בעירוב אמו דאי אפשר לה להניחו משום דכרוך אחריה א"נ בקטן נמי איכא $ מצוה לחנכו:
נזיר, ושניהם מתכוונים
ופריק רב אשי הודיעוהו
לנזירות ונמצא כאחד מהם,
קתני. פירוש, הודיעוהו
עד
ואמר ר' טרפון אין אחד
שצריך לערב לילך
מהן נזיר שעל הספק אמר דבריו תחילה ואין זו הפלאה, דכי יפליא איש יפרש משמע (סנהדרין כה. וכעי"ז חגיגה י.) לפי שלא למקום פלוני, כיון א) שמקבל נתברר כאילו מאיתמול עירב. אמר רב (אסי) [יוסף] קטן בן שש יוצא בעירוב אמו.
ניתנה נזירות להיות נזיר בתלייה ובספק אלא בהפלאה ודאית מפורשת (חגיגה שם) דבעינן בשעת שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר
(נדרים יט:) דלא סמכה דעתייהו ממש לשם נזירות אלא תלו נזירותן בזה שבא כנגדן ולא היה פיו ולבו שוים להכי אין אחד מהם
א) אולי צ"ל כיון שמקבל עליו אפילו משחשיכה נתברר וכו'.
נזיר (שם כא.). הדרן עלך חלון
קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. ערבה אמו לצפון ואביו לדרום, אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו, שעדיין הוא צריך לאמו ובתרה שדיוהו רבנן (כתובות סה:). גדולים נמי קרו. כלומר שאינו קורא לאמו הוא דקרית ליה אין צריך לאמו, הא אם
קורא אימא צריך לאמו קרית ליה, אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור (סוכה כח:). ואינו קורא אימא אימא. שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו, אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא (שם).