כיצד
משתתפין פרק שמיני עירובין
פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחצי
וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין. לרבי יוחנן בן ברוקה כדאית
חצי חציה לטמא טומאת אוכלין. אכולהו תנאי קאי כדמפרש
ט א ב ג מיי' פ"ד מה'
א) [תענית ו. כו: יבמות מו:
ליה דהיינו כביצה חסר רביע שהרי הוא שיער [פב:] בככר של רובע קב
קה: כתובות ו: לג: קידושין
טומאת אוכלין הל' א:
בקונטרס לר"י בן ברוקה כדאית ליה דהיינו כביצה חסר
י ד מיי' פ"ו מהלכות בכורים
טו: גיטין כב. מו: עו. ב"ק עא.
כדאמר מחצה שכר לחנווני נמצא ככר בפונדיון רובע קב והן ו' ביצים
רביע ולר"ש כביצה שלימה
והא דאמר בכל דוכתא כביצה לטמא
הלכה טו סמג עשין קמד
ב"מ ס: ע"ז ז: סנהדרין סו.
חציה ג' ביצים לבית המנוגע וחצי חציה ביצה ומחצה לפסול את הגויה
טומאת אוכלין היינו כרבי
שמעון ולא כרבי יוחנן בן ברוקה:
❖
טוש"ע י"ד סי' שכד סעיף א:
שבועות לו. הוריות ג. ה: זבחים
קע"ג הויא ר"ז הויא. אין החשבון
מב. מנחות פח: בכורות יד: יז.
ולטומאת אוכלין ג' רביעי ביצה ולר"ש
ל. חולין עט. תמורה ל: לג: נדה
ששיער [שם] בככר מג' לקב ככר שלימה
מכוון כדפי' בקונט' ולא דק:
תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין
א
ח: נב:], ב) [דף פב:],
חלתא כמה הויין תמני מאתן
רבינו חננאל (המשך)
ח' ביצים חציה ד' חצי חציה ב' חצי
ג) [ובתוספת חומשין של ג'
$ ותנא דידן מ"ט לא תני טומאת אוכלין משום
❖
הביצים רש"ש],
חצי חציה ביצה: דלא שוו שעורייהו
חומשא. של מדברית דהיא
וחמיסר הויין. ר"ח
דלא שוו שיעורייהו להדדי דתניא כמה שיעור
כ"ט ביעי פחות חומש
להדדי. לא הויא שיעור טומאת
גריס חלתן כמה הויין תשעה מאתן
ביצה, (כ"ד) [כ"ט] מוספת
חצי פרס ב' ביצים חסר קימעא דברי רבי
אוכלין חצי שיעור פסול גוייה מצומצם
ושיתסר הויין וכן הוא אמת כדאמר
על קמ"ד הוויין להו קע"ג
תורה אור השלם
יהודה ר' יוסי אומר ב' ביצים שוחקות שיער
ביעי. אי סאה דציפורי
אלא יש שאומרים פחות ויש שאומר'
בפ' חלון (לעיל דף פא.) דשיעור חלה
1. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה
ר"ז ביצים הוויין. ואמרין
רבי ב' ביצים ועוד כמה ועוד אחד מעשרים
יותר: דתניא כמה שעור חצי פרס.
א' מכ"ד וצריך ביצה לכ"ג ביצים
לעולם סאה ששיער רבי
תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן
בביצה ואילו גבי טומאת אוכלין תניא רבי
לפסול את הגוייה: חסר קימעא.
ותשעה פעמים כ"ג הם ר"ז:
רי"ז ביצים, סאה דציפורי
כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ:
שליש דידה כמה הוי שיתין נכי
❖
היא. והאי דאמרת ר"ז
במדבר טו כ
בביצים קטנים שיערוה ואליבא דר"ש
נתן ורבי דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה
(סאה) ביצים בתר דאפיקו
דאמר במתני' ב' ביצים: שיער רבי.
תרתי. לא דק דמעט
וכקליפתה וחכ"א כמוה בלא קליפתה אמר
ב
חלתן. וכי שיער רבי רי"ז
סאה אחת שהובאה לפניו ומצא למנין
חסר וכיון דלא חסר אלא מיעוט
בהדי חלתן. ואתינן למיחזי
רפרם בר פפא אמר רב חסדא זו דברי רבי
הגהות הב"ח
חלת סאה של ציפורי כמה
קבין שבה יותר מכ"ד ביצים לקב
ביצה לא חייש ויש דגרס שיתין נכי
יהודה ורבי יוסי אבל חכ"א ג כביצה ומחצה
(א) תוס' ד"ה נמצאת שליש
ביעי הוויין. ומדתנן במתני'
דהיינו לככר של שלישית הקב יותר
תרתי ונכי פורתא:
של ציפורי בועודות וכו'
שיעור חלה אחד מכ"ד,
שוחקות ומאן חכמים רבי יוחנן בן ברוקה
נמצאת שליש (א) ציפורי. בועודות
א)
❖
מח' וחציה יותר על ד' וחצי חציה
ושליש:
נמצאו שהורמה חלה מזו
פשיטא שוחקות אתא לאשמועינן כי אתא
הסאה ט' ביצים. ודחינן
ב' ביצים ועוד אחד מכ' בביצה לכל
ושליש דקתני בברייתא
אכתי (רי"ז) [רט"ז]א)
רב דימי אמר שיגר בוניוס לרבי מודיא
ביצה דהיינו לחצי פרס אחד מעשר
קאי אשליש ציפורי ואשליש ביצה:
ביעי הוויין, ור' שיער
גליון הש"ס
יתירה על מחצה של מדברית
דקונדיס דמן נאוסא ושיער רבי מאתן ושבע
בביצה תוספת. ויש ששונין אחד ממ'
רי"ז. ושבקינן להני חושבני
גמ' ותנא דידן מ"ט לא תני.
לכולהו ואמרינן אלא אייתי
בביצה ומפרשי לב' הביצים תוספת
שליש ביצה. לפי שמונה
עשרה ביעין הא סאה דהיכא אי דמדברית
תמוה לי מהיכא פסיקא זה
ועוד דר' ושדי עלייהו.
אחד ממ' ותו לא. והמדקדק בלשון
שליש דצפורי ס"ט וס"ט ועודות ג'
דלריב"ב שיעור ט"א ג' רביעי
כלומר, של צפורי הויא
קמ"ד הויא ואי דירושלמית קע"ג הויא ואי
ביצה כיון שהוא חצי חצי
ר"ז ביצים שוחקות, שהן
הזה א"א להעמידו לקמן ואני שניהן
ביצים וט' ועודות ואם כן שליש צפורי
דציפורית ר"ז הויין לעולם דציפורית אייתי
דילמא באמת לכ"ע ט"א
כל ביצה וביצה ועוד
שמעתי: כמוה וכקליפתה. אלמא
עם הועודות ע"ב ביצים ומחצה חסר
בכביצה כדדרשי' אוכל הנאכל
עציבות. וכי שיער רבי
חלתא שדי עלייהו חלתא כמה הויין תמני
לא שוי לחצי שיעור דפסול גוייה דאי
ועוד כיון דלא הוי חצי ביצה קרי לה
בבת אחת אלא דהברייתא
רי"ז ביצין עציבות שיער.
אכתי בצר ליה אלא אייתי ועודות דרבי
כר"ש דלדידיה דביצה הוא חצי
לפיכך אייתי ועוד שהוא
לרבי יהודה חסר קימעא בעי מיהוי
שליש אבל אי דייקת בה שפיר הוי
חציה מש"ה נקט ליה בסדר
חלק אחד מעשרים בביצה
שדי עלייהו אי הכי הוי ליה טפי כיון דלא
ואי לרבי יוסי ביצה וקליפתה שוחקות
יותר מחצי ביצה דהא סאה ציפורי
החשבון דחצי חציה לטמא
שא' ר', ושדי אהני ר"ז
הוי כביצה לא חשיב ליה ת"ר סאה ירושלמית
בעי מיהוי ואי לרבי ועודות בעי
הויא יתירה על ר"ז קרוב לב' חומשים
טומאת אוכלין אבל מתני'
ביעי (פי') [דהיינו] ר"ז
חציה לבית המנוגע דקאי
עדוויים. [ופרכינן א"ה הו"ל
דהיינו טפי: בלא קליפתה. נמי זוטר
יתירה על מדברית שתות ושל ציפורית יתירה
ונמצא שליש שלה ס"ט ביצים וחצי
ריב"ב ור"ש למר כדאית ליה
טפי]. ופרקינן כיון דלא
טפי אפילו מפלגי שיעוריה דחצי פרס
חומש וכשתצטרף עם הועודות הוי
על ירושלמית שתות נמצאת של ציפורית
ולמר כדאית ליה מש"ה לא
הוויין ביצה לא חשיב להו.
דרבי יהודה: זו דברי ר' יהודה. הך
מצי למנקט חצי חציה לטומאת
יותר מע"ב ביצה ומחצה ואמר מהר"י
ת"ר סאה ירושלמית עודפת
יתירה על מדברית שליש שליש דמאן אילימא
אוכלין דלריב"ב אינו כן וה'
על של מדברית שתות.
ברייתא דחצי פרס דלעיל: ר' יוחנן
דהך ברייתא קיימא אקבלת רב דימי
❖
שליש דמדברית מכדי שליש דמדברית כמה
יאיר עיני:
ושל ציפורי עודפת על של
בן ברוקה. ואוקימנא אליביה דבככר
דקאמר ושיער רבי מאתן ושיבסר
ירושלמית שתות. נמצאת
הוי ארבעין ותמניא ואילו עודפא שיתין ותלת
של רובע הקב ו' ביצים שיעור לעירוב
ציפורי עודפת על מדברית
ולא חשיב ועודות של ז' ביצים הואיל
ואלא שליש דירושלמית שליש דידה כמה
שליש. שהוא מחצה. האי
חציה ג' חצי חציה ביצה ומחצה:
רבינו חננאל
ואינו עולה לביצה ושליש ממאתן
שליש דהיכא אי דמדברית
הוי חמשין ותמניא נכי תילתא ואילו עודפא
פשיטא. דהא רב חסדא גופיה הכי
ושיבסר עולין שבעין ותרין ושליש ומה
טפי הוא, שליש דמדברית
ואם יאכל תרומה או קדשים
שתין ותלת ואלא דציפורי שליש דידה כמה
מ"ח הוא, כי שדית לו
חייב שגרם להן טומאה.
אוקמא לעילב) צא מהן מחצה לחנווני:
שמקשין שבכולה שמעתין חשיב ועודות
ב)
אקמ"ד הוויין קצ"ב, ואנן
והאי דקתני חצי פרס, בעינן
בוניוס. שם האיש: מודיא קונדסא.
של ציפורי ושל מדברית לא חשיב דהא
הוי שבעין נכי חדא ואילו עודפא ס"ג אלא
קע"ג ביעי הוא דאמרי'
למהוי ליה רווחא למיכל דאי
שם הסאה: דמן נאוסא. מאותו
ועודות איכא בכולהו דלא הוסיפו
בסאה ירושלמית. ואי בשל
משלים סעודה דיליה בההיא
א"ר ירמיה ה"ק נמצאת סאה של ציפורי
ציפורית אכתי בצרן להו.
סעודה דתרומה או קדשים
מקום: דמדברית. שהן ו' קבין וקי"ל
אלא שתות בירושלמית וכן בציפורי
יתירה על מדברית קרוב לשליש שלה ושליש
א"ר ירמיה הכי קאמר
קודם שיתאכלו האוכלין
קב ד' לוגין ולוג ו' ביצים הרי כ"ד ביצים
אור"י דבירושלים ובציפורי לא
נמצאת סאה של ציפורי
הטמאין במעיו חייב. תנא
שלה קרוב למחצה דמדברית מתקיף לה
לקב קמ"ד לסאה: ואי דירושלמית.
הוסיפו כי אם למנין ביצים של סאה
עודפת על של מדברית
וחצי [חצי] חציה לטמא
רבינא מידי קרוב קרוב קתני אלא אמר רבינא
קרוב לשליש שלה כו'.
טומאת אוכלין. ואקשינן
דאמר לקמן דעודפת שתות על סאה
מדברית והקדמונים שלפני רבי דקדקו
ודחי לה רבינא מידי קרוב
ותנא דידן מאי טעמא
ה"ק נמצאת שליש
של ציפורי בועודיות
שהיתה בימי משה ושתות הביאו
בדבר שאין בתוספת שלהן שתות
קתני, אלא הכי קאמר
לא תני וחצי [חצי] חציה
של רבי יתירה על
מחצה של מדברית
מבחוץ דהיינו חמישית כשיעור הראשון
מצומצמת כי ביצים מדבריות היו גסין
נמצאת סאה של ציפורי יתר
לטמא טומאת אוכלין.
על מחצה של מדברית ועוד
ופרקינן משום דלא שוו
הרי ניתוספו כ' על ק' וניתוספו
ראשית עריסותיכם
שליש ביצה תנו רבנן
יותר מאותן של יום התוספת והוסיפו
1 ד
דר' שליש ביצה. פי' סאה
שיעורייהו להדדי. דאילו
חמישית על מ' דהיינו ח' וביצה חסר
על מדת ציפורית שהיתה מאתן וז'
כדי
ציפורית בתר דשדית עלה
שיעור חציה בבית המנוגע
חומש על ד' הרי תוספת כ"ט חסר
ביעין ושני חומשין חסר קימעא י'
ועוד דר' הויא רי"ז ביעי.
וחצי חציה לפסול את
ביצים אחד מכ' לכל ביצה: על מחצה של מדברית שליש ביצה.
שלישה הוויין ע"ב ביעי,
הגויה שוין, ואילו בטומאת
חומש תנם על קמ"ד הרי קע"ג ובההוא בציר חומשא לא דק: ואי
ושליש ביצה ומחצה של
אוכלין ר' נתן (או')
דציפורית. דאמר לקמן יתירה על ירושלמית שתות מלבר:
מאתן ושבע
מפרש מהר"י נמצא שליש של ציפורי מלגאו יתירה על שליש של מדברית
מדברית, דהיא קמ"ד ביעי
ור' דוסא אומרים כביצה
חציה ע"ב ביעי. אישתכח
שאמרו כמוה וכקליפתה.
הויין. למאה עשרים תוספת לע' י"ד תוספת שהן חומש של ע' שניתוסף
מלבר שליש ביצה וקאי שליש דברייתא אתרוייהו ואביצה ורבינא מפרש
שליש של ציפורי עודף
וחכמים אומרים כמוה בלא
עליה חלק חמישי שמתחילה שהוא חלק ששי למדה הגדולה דהיינו
דברי רבי ירמיה ומפרש דה"ק רבי ירמיה נמצאת סאה ציפורית
על מחצה דמדברית שליש
קליפתה. והילכתא בפלוגתא
שתות מלבר כלומר על החמשה הביאו ששי מן החוץ הרי תוספת
יתירה על של מדברית קרוב לשליש שלה פי' לשליש מדברית מלבר
ביצה. ת"ר סאה ירושלמית
לא קמיירי. ותניא כמה
עודפת על של מדברית
שיעור חצי פרס שתי
ל"ד תנם על קע"ג הרי ר"ז ובתוספת של ג' הביצים חומשיןג) לא דק
ושליש שלה פירוש ושליש של ציפורי מלגאו קרוב למחצה של מדברית
שתות כו'. פי' סאה מדברית
ביצים חסר קימעא דברי
שהרי מחשבון הראשון חסר חומש צא מג' אלה חומש לא נשאר
וכעין זה מצינו בפרק בכל מערבין (לעיל דף לה:) אמר רבי ירמיה
הווייא לה קמ"ד ביצים,
ר' יהודה. ור' יוסי אומר
אפילו חצי ביצה: אייתי חלתא שדי עלייהו. בסאה זו שהובאה לפניו
כשהיה עליה שרץ כל בין השמשות ומפרש' לה רבה ורב יוסף:
שתותיהן הוויין כ"ט ביעי,
שתי ביצים שוחקות, שיער
קמ"ד וכ"ט ביעי קע"ג.
רבי שתי ביצים ועוד. וכמה
היתה סאה ציפורית וחלתה שכשיטלו חלתה תעמוד על סאה ושיעור
שבעת
נמצאת סאה ירושלמי שהיא
הוא ועוד [אחד] מעשרים
חלה אחד מכ"ד כדאמר בפרק חלון שבין ב' חצירות (לעיל פא.): כמה הויין תמני. שהן אחד מכ"ד בקצ"ב ולא דק בחלתן של ט"ו ביצים
קע"ג ביצים עודפת על
בביצה. אמר רב חסדא זו
הנותרין ועולה ליותר מחצי ביצה: אייתי ועודות דר'. ששיער ומצא לכל ב' ביצים של מדברית אחד ממ' בביצה כדאמר דהוי לפ' ביצים
סאה מדברית שתותא מלבר,
דברי ר' יהודה ור' יוסי
עוד שתות ק"ע הוא ל"ד.
אבל חכמים אומרים כביצה
ביצה לק"ס ב' ביצים ולמ"ז הנותרין יותר מחצי ביצה: אי הכי טפי הוי להו. ממאתן ושיבסר ומשני כיון דלא הוי ביצה לא חשיב ליה. כך
כשתוסיף ל"ד על קע"ג
ומחצה שוחקות, הוא דהוי
שמעתי בלשון אחד וקשיא לי בגוה דאי דייקת בה שפיר טפי מביצה הוי שהרי בועודות של מ"ז ביצים שלא חשבת יש יותר מחצי ביצה
הוויין רי"ז ביצים נמצאת
חצי פרס. ואמרינן מאן
ובחלתן של ט"ו ביצים שלא חשבת יש יותר מחצי ביצה וגם למעלה בתוספת ציפורית על ירושלמית נשארו ב' חומשין שלא דקדקנו בהן. ובלשון
עוד של ציפורי עודפת על
חכמים ר' יוחנן בן ברוקה
של ירושלמית שתות מלבר.
הוא, דיהיב שיעורא דככר
אחר שמעתי אלא אייתי ועודות של ר' שדי עלייהו ודל חלתן מהכא וכי פרכינן מאתן ושב הוו אייתי ועודות דר' אחת מכ' לכל ביצה
ונשאר שתות, שליש ביצים
חצי קב דהוא בחשבון
שדי עלייהו דהוו למאתן י' ביעי הוו מאתן ושיבסר א"ה טפי להו ועודות דר' אחד מכ' לכל ביצה מז' ביצים וגם ב' חומשין שלא דקדקנו
שלא נחשב. אלא כיון שאין
קמ"ד ביצים לסאה, דהיא
בהן ומשני כיון דלא הוי ביצה לא חשיב ליה: שתות. מלבר: ושל ציפורית יתירה על ירושלמית שתות. ירושלמית ושתות מלבר: תילתא
בשתותיהן שיעור ביצה לא
הפת ששה קבין, מגיע לכל
חשיב להו כדאמרן לעילא.
קב כ"ד ביצים, חצי קב י"ב
דקמ"ד הוי מ"ח: ואילו עודפת. דציפורית על מדברית ס"ג דהא סאה ציפורית ר"ז כדאמרן לעיל ומדברית קמ"ד: ואלא שליש ירושלמית.
וראינו לרבותינו הגאונים
ביצים, והוא שיעור הככר
קאמר: שליש דידה כמה הוי נ"ח נכי תילתא. דהא סאה ירושלמית קע"ג כדאמרינן לעיל: קרוב לשליש דידה. דשליש דידה
זצ"ל פירוש זולתי זה
קודם שיפרש רב חסדא. צא
ס"ט ועודפה ס"ג: ושליש דידה. דהוא ס"ט קרוב הוא למחצה מדברית דהוא ע"ב: בועודות דרבי. כי משערת לה בועודות דאשכח
הפירוש אבל זהו קבלה
מהן מחצה לחנווני, חצי
ומסורות בידינו. ירושלמי
ככר שהן ו' ביצים לבית
בה רבי דשיער בה מאתן ושיבסר והוי שליש דידהו ע"ב ושליש ביצה ויתירה על מחצה דמדברית שליש ביצה דמחצה דמדברית ע"ב:
מזונו לחול אבל לא לשבת
המנוגע, וחצי חציה שהן
כדי
דברי ר' מאיר כו'. ר' מאיר
ג' ביצים לפסול את הגויה,
סבר בחול דלית (ביה) [ליה]ג) בשש לאכול בו, אכיל פיתא צבחר, בשבת דאית ליה מטעמי', אכיל פיתא
וחצי חצי חציה שהיא ביצה ומחצה לטמא טומאת אוכלין. פשיטא דר' יוחנן בן ברוקה היא. ושנינן אין מיהו שוחקות
אתא רב חסדא לאשמעינן דלא תנן. מאי שוחקות עודפות כמעט. כי אתא רב דימי אמר שיגר לו בוניוס לר' מודיא סגין. ר' יהודה סבר בחול דלית ליה מה לוכל אוכל [פיתא] סגין, בשבת דאית ליה מה לאכול אכיל פיתא
קונדיסא דמן ניסא. דהוי סאה, ושיע(ו)רה רבי רי"ז ביצים. ואקשינן, הא סאה דשיע(ו)רא רבי רי"ז ביעי דהיכא, אי סאה צבחר. איתא חמי ר' יוחנן בן ברוקה אמר, הן עביד עיגולא תריסר ביעי, והדין עבוד עיגולא תמני ביעי, והוא
ר' שמעון ותני כן קרובין דבריהם להיות שוין. רב הונא א' צא מהן שליש ליציאה. ת"ר ראשית עריסותיכם
מדברית, קמ"ד ביעי היא, דהיא ו' קבין, כל קב כ"ד ביצה הרי קמ"ד ביעי. אי סאה ירושלמית דעודפת על של מדברית
א) כצ"ל וכ"כ התוס' בשמו בד"ה חלתא. ב) אולי צ"ל ואנן ר"ז ביעי הוא דאמרינן בסאה של ציפורית כצ"ל. ג) בשש הוא לפתן וכמ"ש בערוך ערך בשש ופירושו פשוט.