פג:
כיצד
משתתפין פרק שמיני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שבעת
כדי עיסותיכם. שאתם לשים במדבר עומר לגולגולת: איפה ג' סאין
רבעים קמח ועוד חייבין בחלה. פי' ז' לוגין ועוד דהיינו
יא א מיי' פ"ד מהלכות
א) לקמן צא:, ב) [לעיל עו.],
ג) [שם:], ד) [לעיל עח:],
במנחות יליף לה בפרק התודה (דף עז.) דכתיב (יחזקאל מה) האיפה והבת
עירובין הלכה טו
ביצה וחומש ביצה כדפי' בקונטרס והם שש ירושלמיות וה'
ה) [לעיל עז.], ו) [שם],
טוש"ע א"ח סי' שעה
ציפוריות ובסוף כלל גדול (שבת דף עו:) היה כתוב בספרים והתנן ה'
תוכן אחד (להם) [יהיה] וכתיב (שם) מעשר הבת מן הכור וכור שלשים סאין
ז) לעיל עז., ח) [צ"ל רב
סעיף ב:
מעשר דידיה כמה הוי ג' סאין והעומר עשירית של ג' סאין שהן י"ח קבין
רבעים קמח ועוד חייבים בחלה ל"ג רש"י (א) ועוד התם משמע דבשל
יב ב מיי' פ"ג מהל'
נחמן], ט) [שם איתא: צידו
❖
א' גבוה], י) [וע"ש תוס'
עירובין הלכה טז:
שהן ע"ב לוגין עשירית דע' לוגין ז'
ציפורי איירי והתם ליכא ועוד אלא
❖
ד"ה כר' יוסי], כ) [דף פח.],
לוגין עשירית של ב' לוגין חומש הלוג
ה' בצמצום ור"ת מפרש דאתיא
כדי עיסותיכם וכמה עיסותיכם כדי עיסת
והוא ביצה וחומשא והיינו דקאמר ז'
כרבי יוסי וגרסינן ליה שפיר דתנן
המדבר וכמה עיסת המדבר דכתיב 1 והעומר
תורה אור השלם
רבעים ועוד. רבעים רבעי הקב
במס' עדיות (פ"א משנה ב) ומייתי לה
הגהות הב"ח
עשירית האיפה הוא מכאן אמרו ז' רבעים
1. וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית
דהיינו ז' לוגין ועוד ביצה וחומשא:
בפ"ק דשבת (דף טו.) שמאי אומר
(א) תוס' ד"ה שבעת וכו'
קמח ועוד חייבת בחלה שהן ו' של ירושלמית
הָאֵיפָה הוּא:
❖
שהרי ו' מדבריות
שהן ו' ירושלמית.
מקב לחלה כו' וחכ"א חמש רבעים
התם ועוד
לא גרס רש"י
שמות טז לו
שהן ה' של ציפורי מכאן אמרו האוכל
❖
דמשמע:
נעשו ה' ירושלמיות נשאר לנו לוג
קמח חייבין בחלה ור' יוסי אומר חמש
כמדה זו ה"ז בריא ומבורך יתר על כן רעבתן
מדברי וחומשו דביצה וחומשא הוי
פטורים חמש ועוד חייבים ומפרש
פחות מכאן מקולקל במעיו: מתני' אנשי
מוסף רש"י
חומש הלוג ביצה חומש לחמש ביצים
ר"ת דסבר רבי יוסי דראשית
א) א
רב ניסים גאון
והחומש ביצה הוא תוספת לביצה
שייך לדף פב:
חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כל
עריסותיכם היינו דלאחר הפרשת
על ידי בנו ובתו.
שנעשו על טהרת תרומה
הששית הרי לוג וחומשו והן נעשין
ראשית דהוא חלה ישאר שיעור
שגבוה י' טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר
בשבילם (חולין כט.). כמה
נפסל גופו מלאכול
לוג ירושלמי שהרי ו' חומשין אלו
הוא שיעורו. של עירובי
עריסותיכם דהיינו עיסת מדברית
בתרומה.
והמשקין
חוליית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים
תחומין (כתובות סד:). וזה
הטמאין נמי נידונין
נעשו ה': הרי זה בריא. שאוכל כל
וההוא ועוד היינו כדי חלה ומהר"י
למרפסת פחות מכאן לחצר בד"א בסמוכה
וזה מתכוונים להקל.
כאוכלין כמו ששנינו
צרכו: ומבורך. שאינו אוכל יותר
מפרש דר' יוסי לטעמיה דשמעתין
ר' מאיר היה רגיל לאכול
במסכת זבין. והשותה
אבל במופלגת אפילו גבוה י' טפחים לחצר
מדאי וכתיב (משלי יג) ובטן רשעים
פת בשבת יותר מבחול,
דקאמר חצי פרס ב' ביצים שוחקות
משקין טמאין, ושיערו
ואיזו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ארבעה
שהיה ממשיך פת לכל
שיעורן ברביעית. ולפיכך
תחסר: מתני' ה"ג במתני' אנשי
ושיער רבי ב' ביצים ועוד א' מכ'
טפחים: גמ' פשיטא לזה בפתח ולזה בפתח
מינים הבאים לפניו, ור'
לא היצריכוה טומאת ערב
חצר ואנשי מרפסת כו' ולא עירבו.
בביצה א"כ מז' רבעים קמח ועוד
יהודה היה אוכל פת בחול
מפני שהיא דרבנן,
יותר מבשבת, שהיה שבע
היינו חלון שבין שתי חצירות לזה בזריקה
אלו עם אלו אבל עירבו אלו לעצמן
כדתניא בתורת כהנים אין
שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה כמנין
ב)
במיני מעדנים (שם). וחצי
האוכל אוכלין טמאין ולא
ואלו לעצמן. מרפסת ארוכה היא
חלה יעלה ועודות ב' ביצים ושלשה
ולזה בזריקה היינו כותל שבין ב' חצירות
ג)
חציה לפסול את
השותה משקין טמאין
והרבה פתחי עליות פתוחין לה וכולן
ועודות הרי לרבי יוסי מ"ה ביצים
הגוייה. האוכל שיעור חצי
טמא טומאת ערב. ואמרו
לזה בשלשול ולזה בשלשול היינו חריץ
ד)
פרס אוכלים טמאים נפסל
אין טומאה מן התורה
יוצאין בסולם א' לחצר וממנה לרה"ר
וחומש ביצה וג' ועודות אע"פ שהסאין
שבין ב' חצירות לזה בפתח ולזה בזריקה
גופו מלאכול בתרומה עד
עולה מידי טומאתה בו
ואעפ"כ אין אוסרין הואיל וגבוה
והקבין ניתוספו מנין הביצים כדקאי
שיטבול, והוא ב' ביצים,
ביום.
היינו ה) דרבה בר רב הונא אמר רב נחמן לזה
מרפסת י' שלא הלכו בסולם אלא
קאי כדמוכח בשמעתין ולכאורה נראה
שהככר של ג' לקב ח'
פשיטא לזה בפתח ולזה
בפתח ולזה בשלשול היינו דרב שיזבי
ו)
ביצים הוא, שהקב כ"ד
בפתח הינו חלון שבין
להקל ואמרינן תורת מחיצה עליו ואינן
דאין הלכה כרבי יוסי כדאמרינן במי
ביצים ד' לוגין, חציה של
שתי חצרות. היינו מתני'
אמר רב נחמן לזה בשלשול ולזה בזריקה
אוסרין כדאמרינן בכיצד מעברין
שהוציאוהו (לעיל דף מו: י)) דהלכה כר'
ככר ד' ביצים, חצי חציה ב'
דהיא תחילת פרק חלון.
מאי אמר רב שניהן אסורין ושמואל אמר
(לעיל דף נט:) סולם תורת פתח עליו
יוסי מחבירו ולא מחביריו ואמרינן
ביצים (שם). רווחא
ב
לזה בזריקה ולזה בזריקה
לבסימא שכיח. ריוח
הינו כותל שבין שתי
ותורת מחיצה עליו והכל להקל ומ"מ
נותנין אותו לזה שבשלשול שלזה תשמישו
נמי אמר ליה ר' אלעזר לרב אסי מה
מצוי לדבר המתוק בתוך
חצרות. כלומר מתניתא
שני רשויות הן ואין מוציאין מזו לזו:
אמור רבנן בבי מדרשא א"ל הכי אמר
בנחת ולזה תשמישו בקשה וכל דבר
המעים (מגילה ז:). צא
ז)
תנייתא. לזה בשילשול
כל שגבוה י'. אם יש בחצר תל או
מהן שליש לחנוני. ר'
ר' יוחנן הלכה כר' יוסי וקאמר הש"ס
ולזה בשילשול הינו חריץ
שתשמישו לזה בנחת ולזה בקשה נותנים
יוחנן לא שיער בחצי קב
שבין שתי חצרות. והינו
עמוד גבוה י' סמוך למרפסת רשות
מכלל דיחידאה פליג עליה משמע דאי
אותו לזה שתשמישו בנחת תנן אנשי חצר
אלא בככר הלקוח בפונדיון
מתניתא תליתאה. לזה
מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן בו
רבים פליגי עליה אין הלכה כר' יוסי
מן החנוני והוא לקח ארבע
בפתח ולזה בזריקה הינו
ואנשי
מרפסת ששכחו ולא עירבו כל
סאין חטין בסלע ומשתכר
אבל לא בני חצר: בסמוכה. שהחוליא
דרבה בר רב הונא אמר רב
אבל לפום ריהטא דגרסינן בפ' כלל
שליש בטורח, נמצאו בחצי
שגבוה
עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן
נחמן. קאי אהא דאיתה
סמוכה למרפסת. חוליית הבור קרקע
גדול (שבת דף עו:) ובפרק אלו עוברין
קב שלש סעודות, השתים
בתחילת פרק חלון כותל
לחצר
קא סלקא
דעתך מאי מרפסת
שנטלו בחפירת הבור והקיפו בו פי
(פסחים דף מח:) דנקט הש"ס חמש
הוא מוכר בפונדיון שנתן
שבין ב' חצרות גבוה
הבור סביב: גמ' לזה בפתח ולזה
והג' משתכר (כתובות סד:).
בני
עשרה ורחב ד' וצידו אחד
רבעים ועוד חייבין בחלה משמע
דהלכה כר' יוסי: קא סלקא דעתיך
שוה לארץ כו'. לזה בפתח
עד כאן שייף לדף פב:
בפתח. ב' חצירות שלא עירבו ויש
ואנשי מרפסת. דיורי
ולזה בשלשול הינו דרב
מאי מרפסת בני עלייה.
רשות אחת סמוכה להן ונוחה לשתיהן להשתמש בה כפתח זה שהוא נוח
מפרש
ר"י סתם פתח עלייה גבוה
עליות הרבה פתוחין לה
שיזבי אמר רב נחמן.
(לקמן צא:). ולא עירבו.
ואיתיה למימרא דיליה
ליכנס: היינו חלון שבין ב' חצירות. כלומר הא לא מבעיא לן מאי
עשרה מן מרפסת והמרפסת גבוה מן החצר י' ודרך סולמות יורדין
בני חצר עם בני מרפסת,
בתרה דההיא מימרא
דיניה אם אסור לשתיהן או מותר דהיינו חלון שבין ב' חצירות דתנן
מעלייה למרפסת וממרפסת לחצר ודרך חצר יוצאים לרשות הרבים
אבל עירבו אלו לעצמן ואלו
דרבה בר רב הונא
❖
ביה רצו אחד מערבין רצו שנים מערבין ואם לא עירבו ביחד שניהם
והמרפסת היא של בני עלייה ואין בני החצר אוסרים אותה לבני
לעצמן, ובני מרפסת אין
דכתבנוה.
אוסרים על בני חצר, אע"פ
אסורים להשתמש בה אם רשות של ארבעה היא דאין רשות פחות מד'.
עליות לפי שהמרפסת היא שלהם והא דקאמר בסמוך בשתי גזוזטראות
שיורדין לה בסולם ודריסת
ומנלן דאסורים בה דהא גבי כותל שבין שתי חצירות תנן (לעיל דף
כשבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות שאוסרת התחתונה על
רגלם עליה לרה"ר,
רבינו חננאל (המשך)
עו:) היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין וכן אלו ובלבד שלא
דאמרינן לעיל בפ' כיצד
העליונה היינו כדמפרש בפירקין משום שעשו מחיצה בשותפות וכשלא
כ)
מעברין (נט:) סולם תורת
בשילשול, כלומר אין אחד
יורידו למטה אלמא כל היכא דשוי לתרוייהו אסרי אהדדי וגם ברשות
עירבו בני עליות יחד אוסרים המרפסת זה על זה משום לזה בשלשול
פתח עליו ותורת מחיצה
מהן יכול להשתמש בחריץ
נמוכה מי' אמרינןז) מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"י ולבני
ולזה בשלשול אבל מחמת הסולמות שיורדין בהם מן העליות לא
עליו והכל להקל, והכא
שביניהן אלא על ידי
רה"ר לכתף עליו דמקום פטור הוא הא אית ביה ד' אסור לתרוייהו.
אמרינן תורת מחיצה עליו
היו אוסרין זה על זה דסולם תורת מחיצה עליו והשתא פריך לרב
שילשול. לזה בזריקה ולזה
(לקמן צא:). כל שגבוה י'
בזריקה היינו כותל שבין
כל זריקה למעלה מי' טפחים וכל שלשול עמוק מי' טפחים וכל תשמיש
שפיר כיון דפתחי עליות וחלונותיהם גבוהים מן החצר כ' או יותר
טפחים. כגון עמוד או
שתי חצירות. לזה בפתח
נוח דקרינן ליה פתח לא גבוה קרקעיתו י' טפחים ולא נמוך עשרה
אמאי נותנין תל ועמוד שבחצר הגבוהים י' והם כנגד החלונות דגבוהים
תל, למרפסת. מותר
ולזה בזריקה, היינו דרבה
להשתמש בו ולחצר אסור,
טפחים: לזה בזריקה ולזה בזריקה. כל רשות שהיא בין ב' רשויות
אמר רב נחמן, דאמר בפ'
לבני עליות בשלשול י' יאסרו לרב בני חצר על בני עליות ע"י זריקה
דה"ל לזה בפתח ולזה
חלון שבין שתי חצירות,
וקשה תשמישה לשתיהן לזה גבוה י' ולזה גבוה עשרה ואינן יכולים
כיון דתל ועמוד הוי של שניהם ולא דמי למרפסת שהיא לבני עליות
❖
בזריקה .
כותל שבין שתי חצירות
(שם)
להשתמש אלא בזריקה הא לא מיבעיא לי דהיינו כותל שבין ב' חצירות
לבדה ואע"פ שתל ועמוד הוא שוה למרפסת ויכול להשתמש מן
גבוה י' ורחב ד' וצידו
אחד שוה לארץ נותנין
ואיסורן מפורש במשנה דקתני ובלבד שלא יורידו למטה אלמא אסורים
המרפסת בתל ועמוד בפתח מ"מ לא מיקרי לבני עליות בפתח אלא
אותו לזה ששוה לארץ
רבינו חננאל
עם שניהן: היינו חריץ. דהוי נמי אסור לתרוייהו דהא הפסק רשות
בשלשול כי במרפסת אין בה דיורין ואינה יכולה לאסור את התל
שתשמישו בנחת כו'. לזה
חשיב וכיון דתשמישו שוה לשניהם אסורין בו דאמר רב
לחצר אלא ע"י עליות ואע"פ שיורדין בה מן העליות ומשתמשין בה
בפתח ולזה בשילשול,
כדי עריסותיכם. וכמה.
ח) (לעיל דף עז.)
היינו דרב שיזבי אמר רב
כדי עיסתכם, כדי עיסת
חריץ שבין ב' חצירות עמוק מזו י' ולזה שוה לארץ נותנין אותו לזה
אינה אוסרת כיון דסולם תורת מחיצה עליו והא דאמרינן בשמעתין
נחמן, דאמר חריץ שבין
מדבר. כדכתיב והעומר
ששוה לארץ דהוה לזה תשמיש בנחת ולזה בקשה כו' שמעינן מינה
דכשבאין בני התחתונה למלאות לא חשיב לבני התחתונה כזריקה לאו
שתי חצירות עמוק י' ורחב
עשירית האיפה. מיכן
דאי לשניהן בנחת או לשניהן בקשה שניהן אסורין בו: לזה בפתח
משום דסולם חשיב עליו כפתח לאסור אלא דע"י סולם חשיב לבני
ד' וצידו אחד שוה לארץ
אמרו שבעת רביעים קמח
נותנין לזה ששוה לארץ,
ועוד חייבין בחלה שהן
ולזה בזריקה. כגון שחצר זו נמוכה וחצר זו גבוהה ותל ביניהם גבוה
התחתונה תשמישן בנחת כמו בשלשול אבל כפתח לא חשיב ולא עדיף
דהוי ליה תשמישו בנחת.
שש ירושלמ' וחמש של
מזו י' ולזו שוה לארץ: היינו דרבה בר רב הונא. בפרק חלון (לעיל עז.)
טפי משלשול לאסור
ומשני לאותן הדרים במרפסת פירוש שפתחי
לזה בשלשול ולזה
ציפורי, מיכן אמרו כל
דאמר כותל שבין ב' חצירות גבוה י' וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו
עליות תוך עשרה למרפסת דתו ליכא בסולם תורת מחיצה:
בזריקה. כגון דהוו להו חד
האוכל במידה זו הרי זה
ט)
למעלה וחד למטה
בריא (בריך) ומבורך.
הכי לזה ששוה לארץ: לזה בפתח ולזה בשלשול. כגון חצר גבוהה מן התל
והכותל ביניהן, מאי, רב
פחות מיכן הרי זה מקולקל
י' דאינה משתמשת עליו בחול אלא בשלשול וחברתה שוה לו: היינו דרב שיזבי. בפ' חלון (שם): לזה בשלשול ולזה בזריקה. כגון חצר זו
אמר שניהן אסורין עד
במיעיו. פירוש כמו חולה
גבוהה מזה התל י' וזו נמוכה ממנו י': מאי. לשניהם בקשה הוא והרי הן שוין בו ואוסרין זה על זה דהא כל שלשול אמרינן דקשה הוא או
שיערבו. ושמואל אמר
במעיו הוא. יתר מיכן הרי
נותנין אותו לזה
זה רעבתן. מתני', אנשי
דילמא לגבי זריקה הוה שלשול תשמישו בנחת הוא ומותר וזה שבזריקה אסור אם לא עירבו אלו עם אלו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן:
שבשילשול דהוה ליה
חצר ששכחו ולא עירבו כל
בני
תשמישו בנחת. ואקשינן
שגבוה י' טפחים למרפסת
לרב מיהא דתנן אנשי חצר ששכחו
ולא עירבו כל שגבוה
י'
טפחים למרפסת, מאי
לאו האי דקתני במרפסת
[פחות] מיכן לחצר כו'. פשיטא לזה בפתח ולזה בפתח היינו חלון שבין שתי חצירות שניהן שוין בו. וכן לזה בשילשול ולזה