כיצד
משתתפין פרק שמיני עירובין
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
בני עלייה. דגביהי ממרפסת טובא אבל דרך מרפסת זו עולין ויורדין
נמי מסתברא מדקתני סיפא כו'. אומר ר"י דהאי ה"נ
יג א ב מיי' פ"ד מהל'
א) בס"א: וגבו, ב) בס"א
ליתא, ג) [צ"ל עלייה], ד) וכן
ותל שבחצר שהוא גבוה י' הוי נמוך מן העלייה י' דהוי לזה בשלשול
עירובין הלכה טו
מסתברא ליתא אלא אליבא דשמואל דוקא דסבר אדם אוסר
וכו' דיבור אחד עם ד"ה
טוש"ע או"ח סי' שעה
ולזה בזריקה וקתני דבני עלייה מותרין בו: הדרין במרפסת. כגון
על חבירו דרך אויר בשמעתין אבל לרב דאמר אין אדם אוסר על
ת"ש וכ"מ מהגהות הגאון
ס"ב:
שיש בה דיורין דלדידהו הוי האי תל שבחצר שוה להן בתוך עשרה או
חבירו דרך אויר הויא הא לחצר דוקא ומותרין וא"ת למה הוצרך לדקדק
יד ג ד מיי' שם הלכה יח:
מהרי"ף לקמן פז:,
❖
טו ה ו מיי' שם הלכה יז
ה) [לקמן פז:],
נמוך או גבוה מהם פחות מי': לזה
ה"נ מסתברא מסיפא דסיפא מפחות
❖
וטוש"ע שם ס"ד:
בפתח ולזה בפתח הוא. ותרוייהו
מכאן לחצר דקתני גבי חוליית הבור
בני עלייה ומאי קרו לה מרפסת דקסלקי
(א)
בעי איתסורי ביה דהא סתם מרפסת
הו"מ לדקדק דאף לשמואל הוי פירושו
במרפסת אלמא כל לזה בשלשול ולזה
הגהות הב"ח
לא גביהא טובא: אף לחצר. כלומר
אף לחצר דהא חוליית הבור והסלע רבינו חננאל
בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול כדאמר
(א) גמ' בני עלייה ואמאי
שתי הרשויות שולטות בו ואוסרין זה
דקתני שגבוה י' טפחים ע"כ כשגובה
קרו לה: (ב) תוס' ד"ה כיון
להנהו דדיירי בעלייה,
רב הונא לאותן הדרים במרפסת ה"נ א לאותן
על זה:
דמאי לחצר
ה"נ מסתברא.
החוליא עשרה טפחים משפת הבור
ודמי
וכו' לא מבטל
דהוה להו בשילשול
הדרין במרפסת אי הכי אימא סיפא פחות
למחיצה המפסיק:
ולאנשי חצר בזריקה.
אף לחצר קאמר ובדיורי מרפסת
דהיינו מקרקעית החצר מדחשיב לה
וקתני נותנין אותו
מכאן לחצר אמאי לזה בפתח ולזה בפתח
עסקינן: מדקתני סיפא מופלגת
לבני חצר בזריקה וא"כ כי קתני עלה
למרפסת. ופריק רב, לאו
הוא מאי לחצר אף לחצר ושניהן אסורין
אפילו גבוה י'. הוי לחצר: אי נימא.
פחות מכאן לחצר שהחוליא פחות
ב
להנהו דדיירי בעלייה,
אלא להני דדיירי במרפסת
דשרי ליה לאשתמושי: אמאי. נהי נמי
ה"נ מסתברא מדקתני סיפא בד"א בסמוכה
משהו מעשרה א"כ מראש חוליא עד
עצמה. דאע"ג דמרפסת
דמאי מרפסת בני עלייה רשותא
קרקעית הבור יש יותר מעשרה ואם
אבל במופלגת אפילו גבוה י' טפחים לחצר
ליתה בית דירה, מיהו
דתרוייהו היא דלשניהן תשמישו בקשה
כן לא הוי לבני חצר דוקא דלבני חצר
איכא דדייר במרפסת. אי
מאי לחצר אילימא לחצר ושרי אמאי רשותא
הכי אימא סיפא פחות
לחצר בזריקת גובה ולעלייה בזריקה
הוי נמי בשלשול כמו לבני עליות
דתרוייהו הוא אלא מאי לחצר אף לחצר
מיכן לחצר ואי להני
את משך ההפלגה ובשלשול את
דאין לחלק בין שלשול עשרה לכ'
דדיירי במרפסת אמאי
ושניהן אסורין ה"נ מאי לחצר אף לחצר
הנמוכות ונהי דלשמואל שלשול לגבי
וי"ל דמ"מ לא ה"ל למתני לשמואל
(לא) לזה בפתח (ולזה)
ושניהן אסורין ש"מ תנן חוליית הבור והסלע
ולזה בפתח הוא. אלא
זריקת גובה נוח הוא הכא דאיכא
אף לחצר גבי חוליית הבור דנהי
מאי לחצר אף לחצר
שהן גבוהין עשרה למרפסת פחות מכאן
שלשול וזריקת משך שוין הן לזריקת
דקרקעית הבור הוי אף לחצר מ"מ
ושניהן אסורין בו עד
לחצר אמר רב הונא לאותן הדרים במרפסת
גובה ואמאי לחצר: אלא. על כרחך
שיערבו. הכי נמי מסתברא
תשמיש שעל הסלע וראש החוליא
כו'. ת"ש חוליית הבור
אף לחצר ואסורין. לרב נמי דמתרץ
הוי דוקא לחצר לשמואל אבל לרב
תינח סלע בור מאי איכא למימר אמר רב
והסלע שגבוהה י' טפחים
לה בדיורי מרפסת מאי לחצר דקתני
אכולהו הוי אף לחצר ה"ל למתני
למרפסת. והא להנהו
יצחק בריה דרב יהודה הכא בבור מלאה
דדיירי בעלייה בשילשול
אפחות מכאן אף לחצר קאמר
בהדיא אף לחצר ולהכי מייתי מסיפא
מים עסקינן והא חסרא כיון דכי מליא שריא
הוא. ופריק רבינא להני
ואסורין: חוליית הבור. או שיש בחצר
דסיפא דלשמואל נמי הוי התם פירוש
דדיירי במרפסת דהוה
כי חסרא נמי שריא אדרבה ג כיון דכי חסרא
סלע: למרפסת. וקס"ד לבני עלייה
לחצר אף לחצר בין אסלע בין
תשמישן בפתח. התינח
אסירא כי מליא נמי אסירא אלא אמר אביי
למרפסת, סלע. אלא
קאמר וקשיא לרב: תינח סלע. דהוי
אקרקעית הבור כמו שצ"ל לרב גבי
פחות מכאן לחצר: בור מאי איכא
בור לא איפשר אלא
הכא בבור מליאה פירות עסקינן והא חסרי
לבני מרפסת כפתח שעל גביו הוי
בשילשול. ופרקינן בבור
בטיבלא דיקא נמי דקתני דומיא דסלע
תשמיש דידיה וגבוה שוה להן הוא:
למימר. וא"ת בור נמי הוי לבני מרפסת
ד
מלא מים דליכא שילשול.
א)
והא כי חסרי מיא
אלא בור. שממלאים הימנו תשמישתו
ש"מ ול"ל למיתנא בור ול"ל למיתנא סלע
בשלשול ולבני חצר בזריקה ושילשול
הוה ליה בשילשול כו'.
בשלשול הוא אפילו לבני מרפסת שהרי
דאמר לקמן (פה.) כיון דלזה בזריקה
צריכא דאי אשמעינן סלע דליכא למיגזר
ופרקינן אלא בבור מלא
מקרקעיתו דולין וש"מ דהואיל ולבני
ושלשול ולזה בשלשול לחודיה כלזה
פירות. והא אכיל מינהון
אבל בור ליגזור זמנין דמליא פירות מתוקנין
וחסרי להו (והיה) [והוה]
חצר תשמישו בזריקה שאין יכולין
בזריקה ולזה בפתח דמי וי"ל דלקמן
צריכא תא שמע אנשי חצר ואנשי עלייה
תשמישתיה בשילשול.
ה
למלאות אלא א"כ זורקין דלי למעלה
בזריקה של הפלגה איירי דהוי דרך
ואסיקנא בור מלא פירות
ששכחו ולא עירבו אנשי חצר משתמשין
מן החוליא יהבינן לה לבני מרפסת
של טבל דלא (הוה)
אויר אבל בזריקת גובה ושלשול לא
בעשרה התחתונים ואנשי עלייה משתמשין
[חזיא] ליה ולא (שפיל)
דבשלשול כשמואל: מלאה מים. דהוי
עדיף לרב משלשול לחודיה ואין נראה
[שקיל] מינהון ולא חסרי.
בעשרה העליונים כיצד זיז יוצא מן הכותל
כפתח לבני מרפסת: בדטיבלא. שהן
לר"י חילוק זה דאם היה אדם אוסר
דיקא נמי דקתני דומיא
למטה מעשרה לחצר למעלה מעשרה לעלייה
דסלע דלא חזי ליה
מוקצין מחמת איסור טבל ואסורין
על חבירו דרך אויר לרב לא היה
כו'. ת"ש אנשי חצר
לטלטל: דומיא דסלע. שאינו חסר:
מפליג בין זריקת גובה לזריקת אויר
הא דביני ביני אסור אמר רב נחמן הכא
ו
ואנשי עלייה ששכחו ולא
ולמה לי למיתנא. תרוייהו הואיל
(שם:) והא מר
מדפריך ליה ר"א לקמן
עירבו, כל שהוא למעלה
בכותל תשעה עשר עסקינן וזיז יוצא ממנו
מי' טפחים לבני עלייה.
ובדטיבלא מוקמת לה בשלמא אי
הוא דאמר לזה בזריקה ולזה בשילשול
למטה מעשרה לזה בפתח ולזה בשלשול
למטה מי' לחצר. כיצד
אמרת בבור מים קאמר איצטריך בור
ונראה לר"י דהא דאמר לקמן שאני
זיז היוצא מן הכותל
למעלה מעשרה לזה
בפתח ולזה בזריקה
לאשמעינן דאע"ג דבשלשול הוא לבני
הכא כיון דלזה כו' ולזה בזריקה
למעלה מעשרה טפחים
תא
בני עלייה משתמשין בו,
מרפסת אפ"ה לגבי חצר דתשמישתיה
כלזה בזריקה ולזה בפתח דמי דיחוי
למטה מעשרה בני חצר
בזריקה נחת חשיב ליה לשלשול דמרפסת אלא השתא דבור וסלע
הוא כלומר דמצינו למידחי ולמימר דלרב אדם אוסר על חבירו דרך
משתמשין בו. הא דביני
שניהן תשמישתם על גבן תרוייהו למה לי ליתני סלע ולא ליתני בור
אויר בעלמא היכא דהוי לתרוייהו בזריקת אויר אבל לפי המסקנא הוי
ביני דהוה לבני עלייה
בשילשול ולבני החצר
הואיל וסוף סוף כדומיא דסלע בעית לאוקמיה נהי דבור בלא סלע
טעמא דרב משום דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר לא נאמר
בזריקה שניהן אסורין
לא מצי למתני דאם כן הוה אמינא בבור סתם קאמר להכי אצטריך
דלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול לחודיה כלזה בזריקה ולזה בפתח
בו. ופריק רב נחמן
סלע לגלויי עליה דבדטיבלא עסקינן אלא סלע בלא בור ליתני:
דמי אלא יהיה לזה בזריקה ושלשול ולזה בזריקה כלזה בזריקה ולזה
הכא בכותל [תשעה עשר]
עסיקינן, וזיז היוצא ממנו
ה"ג צריכא דאי תנא סלע דליכא למיגזר כו' ולא גרסינן אי תנא
בשלשול ולא נחלק ביניהן כמו שהיה סבר המקשה לקמן ועוד י"ל
למטה מי', (הנה) [הוה]
בור אבל סלע לא. דהא בור בלא סלע לא מצי למיתני כדפרישית:
דלזה בזריקה ושלשול דלקמן איכא ב' עניני זריקה זריקת אויר וזריקת
לבני חצר בפתח ולבני
מתוקנין. דשקלי מינייהו וחסרי ואתו לידי שילשול: ולא עירבו.
עלייה בשילשול. נותנין
גובה אבל היכא דלזה בשלשול לחודיה ולזה בזריקת גובה ושלשול או
בזריקת אויר ושלשול שניהם אסורין: כיון דכי חסרא אסירא כי
אותו לאילו שתשמישן
אלו עם אלו: בעשרה תחתונים. בכותל הבית בחצר אנשי חצר
בו על ידי פתח.
משתמשין דלדידהו כפתח ולבני עלייה בשלשול: בעשרה העליונים.
מליא נמי אסירא.
דהוי דבר הניטל בשבת ואינו ממעט ומסיק
למעלה מעשרה טפחים
הוה לבני עלייה בפתח,
שהן מתחת לעלייה אנשי עלייה משתמשין דסמוכין הן לבני עלייה
בפירות של טבל דאין ניטלין בשבת ולא דמי לעפר ועתיד לפנותו
ולבני חצר בזריקה כו'.
והוי לדידהו כפתח ולבני חצר בזריקה: זיז. הבולט חוץ לכותל
דאמר לעיל (דף עט.) דלא חייץ דכיון דעתיד לפנותו לא מבטל (ד) ודאי
וליכא התם דביני ביני.
למעלה מעשרה. קא ס"ד בעלייה גבוה טובא עסקינן והאי למעלה
מחיצה המפסיק בין ב' חצירות אבל למעט גובה עשרה ולשוייה כפתח
לאו מן הקרקע מודד אלא ה"ק למעלה מתחלת טפח עשירי כשתמדוד
למרפסת כיון דאינו ניטל בשבת ממעט אע"ג דעתיד לפנותו כמו
כפה ספל דאמר לעיל (דף עז.) דממעט: תא שמע אנשי חצר
מן העלייה ולמטה עשרה דהיינו כדקתני רישא בי' עליונים אנשי
עלייה משתמשין: הא דביני ביני. שבין י' עליונים לי' תחתונים דהוי
ואנשי ג) מרפסת כו'. ל"ג תנן דאינו משנה בשום מקום אלא ת"ש
לחצר בזריקה ולעלייה בשלשול: אסור. לתרוייהו כרב: בכותל
גרס: ד) וכן ב' גזוזטראות כו'. פי' רש"י ל"ג וכן ור"ח גריס
תשעה עשר עסקינן. דליכא ביני ביני דכל למטה מעשרה דידיה לחצר
לה דארישא קאי דקתני בפירקין ה) גזוזטרא שהיא למעלה מן כו':
בפתח ולעלייה בשלשול וכל למעלה מי' דידיה לחצר בזריקה ולעלייה
לא
בפתח. ובכותל עשרים לא מצי לאוקומיה דאם כן שמעינן מינה ראש טפח עשירי דלזה בשלשול ולזה בזריקה אסור דהא לא שרי
תנא קמא ב) אלא למעלה ולמטה. ובזיז רחב ארבעה עסקינן דבציר מהכי לא הוה רשותא ומקום פטור הוא ובטיל להכא ולהכא:
שתי