כיצד
משתתפין פרק
שמיני עירובין
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בור
בור שבין שתי חצירות. הפרודות זו מזו ומפסיק ביניהן כעין מבוי
שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ד' כו'. פירש בקונטרס
טז א מיי' פ"ג מהל'
א) [לקמן פח.], ב) [לעיל
פד:], ג) [לקמן פז:],
קטן ואין דיורין פתוחין לו והבור באותו הפסק מופלגת מכותל זה
עירובין הלכה כג
שיש בין שתי חצירות כעין מבוי קטן ואין דיורין פתוחין לו
ד) [לקמן פח.], ה) [לקמן
טוש"ע א"ח סי' שעו סעיף
ארבעה כו'. דאי לאו הכי (א) דמופלג הוי תשמישו בנחת והוי כמו שהבור
והבור באותו הפסק זה מוציא זיז כל שהוא עד לבור וממלא דרך חלונו
דף פו.], ו) [דף פו.], ז) [דף
ב:
חציה בחצר זו וחציה בחצר זו שרשות שניהן שולטת בה ותנן במתני'ה)
וכן זה דכיון דמופלגת ד'
לא שלטי ביה לאסור זה על זה ומשום
❖
יז ב מיי' שם הלכה יז
עב:],
❖
טוש"ע שם סעיף ג:
בור שבין שתי חצירות אין ממלאין
שיהא רשות לשניהם במבוי נמי
הימנה בשבת שזה אוסר על זה עד
ליכא שאין דיורין פתוחין לו לצאת
בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה
הגהות הב"ח
שיערבו או עד שיעשו מחיצה תלויה
ולבא ברגל ואין משתמשין בו אלא
ארבעה ומכותל זה ארבעה זה מוציא זיז כל
רבינו חננאל
(א) רש"י ד"ה בור וכו'
בבור כך השיב ר"י: זה מוציא זיז כל
דרך אויר ובדין הוא דאפילו זיז נמי
שהוא וממלא וזה מוציא זיז כל שהוא וממלא
דמופלג ארבע' הוי:
בור (שאין) [שבין] שתי
שהוא. מכתלו עד לבור וממלא דרך
לא ניבעי אלא משום היכר בעלמא
(ב) ד"ה אלא בסמוכה וכו'
חצירות, מופלג מכותל
ורב יהודה דידיה אמר אפילו קניא אמר ליה
חלונו וכן זה דכיון דמופלגת ד' לא
שלא ישתמשו ברשות אחרת של שנים
אלא בהמשכה כדתנן:
זה בארבעה ומכותל זה
אביי לרב יוסף $ הא דרב יהודה דשמואל היא
(ג) תוס' ד"ה שני וכו' ואינו
בארבעה, והבור באמצע
שלטי ביה לאסור זה על זה ומשום
בלא עירוב מש"ה מתקני הכא
❖
רגיל במבוי זה ולכך:
הסימטא. זה מוציא זיז כל
דאי דרב א) הא אמר א אין אדם אוסר על
שיהא רשות לשניהן במבוי נמי ליכא
פורתא ולרב לא צריך שום תיקון
שהוא וממלא וזה מוציא
חבירו דרך אויר ודשמואל מהיכא אילימא
שאין דיוריהן פתוחין לחצר לצאת
דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר
זיז כל שהוא וממלא. ורב
יהוד' דידיה אמר אפי'
ולבא ברגל ואין תשמישתן בכך אלא
מהא דאמר רב נחמן אמר שמואל גג הסמוך
ורש"י הקשה בעצמו בסמוך דגבי
גליון הש"ס
ב)
קניא, דיי לו. אמר אביי
דרך אויר. ובדין הוא דזיז נמי לא
שני בתים ושלש חורבות ביניהם
לרשות הרבים צריך סולם קבוע להתירו
גמ' א"ל אביי לר"י הא
הא דרב יהוד' דשמואל
ליבעי אלא משום היכר בעלמא שלא
דר"י דשמואל היא. לעיל
דאמצעי אסור ומוקי להו דקיימי כי
היא, דאי דרב הא אמר רב
דילמא כדרב פפא אלא מהא זה מוציא זיז
דף ז ע"א יבמות דף יח
אין אדם אוסר על חבירו
ישתמשו ברשות אחרת של שנים בלא
חצובא דכי היכי דאמצעי בכולו אסור
כל שהוא וממלא וזה מוציא זיז כל שהוא
ע"א כתובות דף יב ע"ב:
דרך אויר ואפי' קניא לא
עירוב משום הכי מתקני הכא פורתא
לשניהם משום שכל אחד משתמש בד'
צריך. ודייק מיהא דאמר
וממלא טעמא דאפיק הא לא אפיק אמרינן
ודכוותה אתמר במסכת שבת בפרק
הסמוכים לו בלא אויר הכי נמי יאסרו
שמואל היא. זה מוציא
אדם אוסר על חבירו דרך אויר ודרב מהיכא
זיז כל שהו וממלא.
הזורק (דף ק:) ספינה רב הונא אמר
זה על זה מבוי קטן דכיון דכל אחד
טעמא דאפיק זיז הא לא
אילימא מהא שתי גזוזטראות זו למעלה
מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא
ג)
יכול להשתמש בארבעה הסמוכים לו
אפיק זיז אסור למלאות.
מזו עשו מחיצה לעליונה ולא עשו מחיצה
ומוקמינן לה התם דאינו אלא היכר
מאי טעמא חבירו שיש
וכיון שהמבוי אסור היאך יכול לשלשל
לו רשות באויר האי
בעלמא דלא לייתי לטלטולי מכרמלית
ולמלאות מן הבור לחצר דרך אויר
לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו ואמר
ד)
סמטא אוסר עליו, ש"מ
אחרת לרה"י וים לגבי מילוי ס"ל
המבוי האסור ותירץ דלא דמי דאילו
אדם אוסר על חבירו
רב הונא אמר רב לא שנו אלא בסמוכה
דרך אויר. ודייקינן לרב
דלאו כרמלית היא אלא קרקעיתא
חורבה משתמשין בה נמי בסמוך אבל
אבל במופלגת ארבעה עליונה מותרת
מיהא דאמר שתי חצירות
אבל אוירא דמיא מקום פטור הוא
הכא במבוי ליכא שום תשמיש אלא
ושלש חורבות ביניהן, זה
ותחתונה אסורה דלמא שאני הכא דכיון
דמיא כמאן דליתנהו דמו: אפילו
מילוי והוא ע"י הפלגת אויר ד' ור"י
משתמש (לו) בסמוך לו
דלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול
על ידי זריקה וזה משתמש
קניא. דלא מינכר כולי האי שרי:
מפרש כגון שזה הבור מושך כל אורך
בסמוך לו על ידי זריקה,
לחודיה כלזה בזריקה ולזה בפתח דמי אלא
והא דרב יהודה. דבעי תיקון כל
החצירות ומפסיק בין ד' הסמוכים
מהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
שהוא: דשמואל היא. משמואל רביה
לחצר זו לארבעה הסמוכים לחצר
גמר לה דצריך תיקון קצת: דאי
אמר רב שני בתים ושלש
חורבות ביניהם
אחרת דחשיב כל חד רשותא לנפשיה
ב
דרב. דהוה נמי רביה מיניה לא
אי נמי אור"י כגון שאותו הפסק שבין
זה משתמש בסמוך
שלו
על ידי זריקה
גמר לה דהא אין אדם אוסר על
שתי החצירות שהבור עומד שם אינו
וזה משתמש בסמוך
שלו
על ידי זריקה
חבירו בתשמיש מופלג כזה שצריך
רה"י אלא רה"ר או כרמלית ומחיצות
והאמצעי
לזרוק דלי באויר ד' טפחים ואפילו
הבור גבוהים עשרה דכשממלאים מן
קניא לא צריך: ודשמואל מהיכא. מאיזו מימרא דשמואל סלקא
הבור לחצר מביאין דרך מלמעלה מי' דהוי מקום פטור כדאמרינן
דעתיה דאביי למשמע דרב יהודה מדשמואל גמר לה. סלקא דעתך
בשמעתין בשני בתים משני צידי רשות הרבים דמותר לזרוק מזה לזה:
דילמא כדרב פפא. בכומתא וסודרא מעיקרא סלקא דעתיה
השתא דכי שמעה אביי להא דרב יהודה מילתא באנפי נפשיה שמעה
אמר רב יהודה בור שבין שתי חצירות מופלגת ארבעה מכאן ומכאן זה
דאיירי במשאות כבדים דאותן אין רגילין להתקרב
מוציא קנה כל שהוא וממלא וכו' ולא שמעה בהדיא הא דשמואל דאי
לכתלים דמשתמשין בגג ע"י זריקה כגון אותם שמפשילין משאות
עלה דהא דשמואל דזיז כל שהוא שמעה אביי להא דרב יהודה מאי
במקלות על כתפיהם וכשרוצים לכתף מכתפים על הגג ויש הפסק
תיבעי לן דשמואל מהיכא הא הכא אשמעינן שמואל בהדיא דבעי
ד' מן האויר ולגג ומשני בכומתא וסודרא שהוא דבר קל ורגילין
תיקון: צריך סולם קבוע. ואי לא בני רה"ר אסרי עליה דרך אויר
להתקרב לכותל ולא הוי דרך אויר:
שני בתים ושלש חורבות ביניהם. פירש בקונטרס שאין לחורבות
שאין גג זה ראוי לתשמישן אא"כ זורקין עליו שום דבר דסתם רה"ר
איכא חפופי סמוך לכתלים ומתרחקים על כרחן: דילמא כדרב
בעלים אלא בני הבתים האלה משמע דסבר דאם יש להם
פפא. שתשמיש גמור הוא להן בכומתא וסודרא [פד:]: אלא מהא כו'.
בעלים דאוסרין אותן הבעלים על בני הבתים אע"ג דאינם אוסרין
דאביי שמעה לדרב יהודה אמילתיה דשמואל והכי קאמר אביי הא
את החצר ואת המבוי שפתוחין להם דקי"ל כרבי יהודה דבית התבן
דבעי רב יהודה קניא משמואל גמר לה דבעי תיקון ואתא לאשמעינן
אינו אוסר ובפירקין ו) נמי פסקינן כר"ש דאמר דירה בלא בעלים לא
דשמואל רביה לאו זיז דוקא אמר דכיון דלא בעי זיז ד' דהא זיז
שמה דירה מכל מקום בתוכה מיהא אסור לטלטל ובסוף הדר (לעיל
כל שהוא אמר יליף רב יהודה מיניה דה"ה לקניא: ודרב מהיכא.
דף עד.) פירש כן בהדיא גבי דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה
שמעינן דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר: אלא בסמוכה. שאין
פירש והרי רשות אחרת היא שיש לה בעלים ובמבוי לא נשתתפה
עליונה משוכה מכנגד התחתונה במשך הכותל ד' טפחים ואע"ג
שאינה אוסרת כדתניא לעיל ז) אינה אוסרת אלא מקום דירה בלבד
דגבוהה ממנה עשרה רב לטעמיה דאמר [פג:] לזה בשלשול ולזה בזריקה
דהיינו מקום פיתא או מקום לינה והא דשרינן הכא להשתמש בסמוך
שניהן אסורין דתשמיש דשלשול וזריקה חשיב תשמיש אבל במופלגת
לו אע"ג שיש לחבירו כמו כן חלק בה אינו אוסר על זה כיון שגם לזה
מכנגדה ד' כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש מופלג במשך זהו
יש חלק בה דשניהם שותפים בשלשתן ואינם אוסרין זה על זה
אויר ולאו תשמיש הוא. לא מצינו לשון הפלגה בש"ס בגבהה אלא
את הסמוכים כיון דהוי לזה תשמישו בנחת ולחבירו בקשה ובשתי
גזוזטראות דסוף פרקין עשו לתחתונה סילקו נפשייהו מעליונה ואין
(ב) במשכה כדתנן במתניתין [שם] בד"א בסמוכה כו': שאני הכא דכיון דלזה.
בזריקת אויר וזריקת גובה ושלשול ולזה בשלשול לחודיה שמשלשל
אוסרין את העליונה אף על פי שעשו אותה בשותפות ויש להם
דלי לים: כלזה בפתח ולזה בזריקה דמי. אבל גבי בור דשניהן שוין
חלק בה ואין נראה לר"י לעשות דירה בלא בעלים דירה לחצאין
בהפלגה לעולם אימא לך דאסרי: וג' חורבות ביניהן. מחיצות פרוצות
לאסור לטלטל בתוכו ואור"י דהא דאמרינן בסוף הדר דילמא אתי
זו לזו ואין בהן דיורין ואין להן בעלים אלא בני הבתים האלו ויש
לאפוקי מאני דבתים לחורבה מיירי בחורבה הפתוחה לבית ומיירי
חלונות בבתים פתוחין לחורבה: זה משתמש. בחורבה הסמוכה לו
שאותו בית פתוח לצד אחר ואינו רגיל במבוי (ג) ולכך אין המבוי
דרך חלונות ע"י זריקה הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול שאין
ניתר בלחי וקורה משום בית אלא משום חורבה ומיירי שפיר
לו בה פתח פתוח לה אלא חלון אין פירצת המחיצה אוסרת ומותר
הכא בחורבות שיש להם בעלים וכיון דלא דיירי בהו לא אסרי:
להשתמש בכולה והוא אינו יכול להשתמש דרך חלון למרחוק אלא
לימא
ע"י זריקה וחבירו אינו אוסר עליו ואע"פ שמשתמש בה בחול בזריקה שזורק דרך אויר שלו בפירצה עד תוך חורבה זו אינו אוסר על חברו דרך
אויר שאין לו עליו תשמיש אלא ע"י אויר אבל בסמוכה לחברו לא ישתמש אפילו בזריקה הואיל ויש לחברו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו:
ואמצעי