פה:
כיצד
משתתפין פרק שמיני
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא
ואמצעי אסור. לקמיה מפרש טעמא דעבידא כחצובה ושניהם
שמואל לית ליה דרב דימי. פירוש רש"י נראה עיקר דקאי
יח א ב מיי' פט"ו
א) [צ"ל אלעזר], ב) [לעיל
עד.], ג) שבת ח: לעיל ט.
הבתים סמוכים. ואע"ג דאיכא לאקשויי דבור דלעיל [ע"א] דמי לאמצעי
מהלכות שבת הלכה
אההיא דבור שבין ב' חצירות דקסבר שמואל אדם אוסר
עז. ולקמן פז. קא:, ד) [לעיל
ח סמג לאוין סה טור ש"ע
שהרי שני הבתים סמוכין לאויר המבוי ואי משום שיש הפסק ארבעה
על חבירו דרך אויר אע"פ שהוא תשמיש גרוע ומשני התם רשויות
עז. וש"נ], ה) שבת צז.,
א"ח סי' שנג סעיף א:
בינו לכל א' הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה
דאורייתא וליכא למיחש שמא מתוך כך
יבא לטלטל מרה"י לרה"ר
יט ג מיי' פ"א מהלכות
ו) לעיל עו. [סוכה ג:],
ז) בסדר המשנה בירושלמי
עירובין הלכה טז סמג
אסורה לזה ולזה אפילו רחבה כמה
דאיסורא דאורייתא מידע ידע אבל
וברי"ף הגי' עליו, ח) [עי'
לאוין א טוש"ע א"ח סי'
אמות וגבי חלל המבוי נמי ליסרו
הכא דאי לאו דאסרי אהדדי שמא
והאמצעי אסור יתיב
רב ברונא וקאמר להא
תוס' לעיל עה: ד"ה ורבי
שסו סעיף ג:
אהדדי לא תיקשי דאלו חורבה
מתוך כך יטלטל מחצר לחצר ור"ת
כ ד מיי' פ"ד שם הלכה
יוחנן], ט) לעיל עג: [ע"ש],
שמעתא א"ל רבי א) אליעזר בר בי רב אמר רב
י) סוכה ג:, כ) [גירסת
ח סמג שם טוש"ע שם
משתמשין בה תשמישות הרבה בין
פירש בע"א ואין נראה פירושו:
הכי א"ל אין אחוי לי אושפיזיה אחוי ליה אתא
ב)
ומי אמר רב הכי. פי' דאין אדם
הערוך ע' סבן בן ננס],
סי' שע סעיף א:
בסמוך בין ברחוק אבל הכא ליכא
כא ה מיי' פ"א שם
ל) ס"א כי אתא, מ) יש
לקמיה דרב א"ל אמר מר הכי א"ל אין א"ל
תשמיש אלא מילוי וההוא ע"י הפלגת
אוסר על חבירו דרך אויר
הלכה טז יז סמג שם
גורסין בן בונייס תלמידו של
והא מר הוא דאמר לזה בשלשול ולזה
רבי [רש"ל עי"ש], נ) בס"א:
טוש"ע שם סי' שפו סעיף
אויר ארבעה הוא: אמר רב הכי.
והא אתמר שני בתים כו' וקס"ד
❖
שבחצרו,
א:
בזריקה שניהן אסורין א"ל מי סברת דקיימי
בתמיה. דר"א סבר מדאמר רב אמצעי
טעמא דאוסר לזרוק משום דסגי
כב ו מיי' שם הלכה יט
כשורה לא דקיימי כחצובה
אסור ואע"פ שיש הפסק אויר חורבה
באויר רה"ר למעלה מעשרה וקאמר
טוש"ע שם סי' שסו
❖
סעיף יא:
בינו ולבתים ש"מ אדם אוסר על
א"ל רב פפא לרבא לימא
דאוסר עליו אוירן של בני רה"ר אף
הגהות הב"ח
חברו דרך אויר סבירא ליה וטעמא
על פי שאין להם כאן תשמיש וכן פי'
שמואל לית ליה דרב דימי דכי
(א) גמ' כל מקום שאמרו
ג)
חכמים הדר: (ב) שם
דסמוכין מותרין משום דתשמישן
בקונטרס ומדשמואל אדשמואל לא
אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום
רבינו חננאל
❖
חצירו של בן בונייס:
קשה לחיצונים: והא מר הוא דאמר
מצי למיפרך דאין תשמיש דאויר הכא
שאין בו ד' על ד' מותר לבני
ואמצעי שניהן אסורין כו'.
כו'. אלמא אף על גב דשלשול נוח
חשיב כההיא דלעיל אבל לרב פריך
ש"מ כיון שכל אחד מהן
רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא
מזריקה הואיל דאינו ממש לאחד
מכל שכן ורש"י פירש דלא פריך
משתמש בסמוך לו אין
גליון הש"ס
יחליפו התם רשויות דאורייתא הכא רשויות
אדם אוסר על חבירו דרך
מהן כפתח לא שרינן ליה לחד
שמואל אדשמואל משום דברשויות
גמ' שיתופי מבואות
אויר. א"ל ר' אלעזר לרב,
דאורייתא מודה: לאו מי אוקימנא
דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר
ד)
מינייהו והכא נמי מאחר דאינו כפתח
בחצר שבמבוי. עיין לעיל
והא מר הוא דאמר,
דף סח ע"א תד"ה וניקני
משל תורה אמר ליה רבינא לרבא מי אמר
לא לזה ולא לזה אע"ג דנחת לזה
כלומר אתה אמרת כל לזה
כו'. בשבת פרק הזורק (דף צז.)
להו. ועוד לעיל דף עא
בשילשול ולזה בזריקה
מזה ליתסרו: מי סברת דעבידי כי
מוקי לה הכי משום פירכא אחריתי
רב הכי והא איתמר שני בתים משני צידי
❖
ה)
ע"ב תד"ה בפת:
שניהן אסורין בו, (להני)
שורה. זו אצל זו שתהא החיצונה
וק"ק דהתם נמי קאמר ולאו מי
[והני] חורבות כי לזה
רשות הרבים רבה בר רב הונא אמר רב
אוקימנא: בית התבן כו' הרי זה
בזריקה ולזה בשילשול
מפסקת בין הבית ולאמצעי דתיסק
אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר
א
נינהו. א"ל מי סברת
מוסף רש"י
אדעתך אדם אוסר דרך אויר סבירא
עירוב. ואפילו אין שם תבן דלענין
דעבדין כשורה. פי'
לזרוק מזה לזה א"ל לאו מי אוקימנא ב דמדלי
לי דתיקשי לך סמוכין נמי ליתסרו:
הנחת עירוב לא בעי אלא דחזי לדירה
אחוי לי אושפיזיה.
כשורה בסדר אחת, [לא]
חד ומתתי חד זימנין דמגנדר ונפיל ואתי
דאיזיל ואישייליה (לעיל
(,ב)[כ]חצובה. דעבדין
לא דעבידי כחצוב'. ושלשתן סמוכין
אבל הא דקאמר בפ' הדר (לעיל ד' עב:)
לאיתויי: מתני' ו) ג הנותן את עירובו בבית
עד.). מקום שאין בו
כמין כי יווני. והאמצעית
לבתים האמצעי כנגד השתים כשלשה
דבית התבן אוסר היינו דוקא כשיש
ד' על ד'. טפחים
היא בין שתי החצירות,
שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר
רגלי הקנקן הלכך הסמוכין מותרין
שם תבן כמו שלר' יהודה אינו אוסר
ד
רוחב ועומד בין רה"י
ושתים החיצונות נמשכות
לרה"ר ויש לו היכר כגון
ויוצאות מחוץ לחצירות.
דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר
שם אינו אוסר עליו בית התבן ובית הבקר
אלא מקום דירה והיינו דוקא כשדר
גבוה מן הארץ ג' ואילו
ואין משתמשות החצירות
והאמצעי אסור דשניהן משתמשין
שם בשבת דבעינן מקום פיתא או
ובית העצים ובית האוצרות הרי זה עירוב
היה רוחב ד' היה נקרא
הללו בתוך שני החורבות
בה בשלשול ורשות שניהם היא
רשות לעצמו והוי כרמלית
מקום לינה והא דקתני הכא הדר
הללו אלא על ידי זריקה.
והדר שם אוסר רבי יהודה אומר אם יש שם
ז)
ואסור לכאן ולכאן, אבל
מיהו זריקה מן החצר על
ואף על גב דשתים הסמוכות פרוצות
שם אוסר עליו דווקא שאין לבעל
תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר : גמ'
עכשיו נקרא מקום פטור
החורבה תבוא מלמעלה
ז)
לאמצעי האוסר לא אחמור רבנן
הבית שם תבן דאם יש שם תבן הוי
ומותר לכאן ולכאן לכתף
למטה וזריקה מן החורבה
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת
עליו משא שלהן (לעיל
במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא
לחצר היא ממטה למעלה.
כאילו דר עמו שם בבית לר' מאיר
כל מקום שאמרו (א) הדרשם אינו אוסר הנותן
עז.) הואיל וליכא מקום
לפיכך זריקה של חצר היא
ח)
אסור משום פרוץ: לימא שמואל.
דחשיב בית התבן כמקום דירה
חשוב לאו רשות באנפי
בנחת, וקרובה היא
את עירובו אינו עירוב חוץ מבית שער דיחיד
דאמר [ע"א] אדם אוסר על חברו דרך
בפרק הדר ולא אסרי אהדדי:
נפשיה הוא ובטיל להכא
לשילשול, לפיכך נותנין
עירוב הוא דלא הוי הא שיתוף
ולהכא (לעיל ט.). ובלבד
וכל מקום שאמרו חכמים אין מניחין בו עירוב
לה. וזריקה של חורבה
אויר: לית ליה דרב דימי. דהא
שלא יחליפו. דלא לימרו
בקשה היא א) . פי'
מקום שאין בו ארבעה כיון דלית ביה
הוי. קשה דאשכחן דקרי
מניחין בו שיתוף חוץ מאויר מבוי מאי
ה
דקא מעייל מרשות הרבים
(ב)[כ]חצובה. מתלת
שיעור מקום הנחה דידיה לאו הנחה
עירוב לשיתוף בפ' הדר (לעיל ד' עא.)
לרשות היחיד ואתי למישרי
להדף, כשורה עומדת על
קמ"ל תנינא הנותן את עירובו בבית שער
הוצאה בשבת (שם) ודרבנן
הסדר אחת עם אחת.
היא והרי הוא כאויר בעלמא וקאמר
בעל הבית שהיה שותף לשכניו לזה
אכסדרה ומרפסת אינו עירוב עירוב הוא דלא
היא, דאילו חיובא ליכא
ומקשינן ומי אמר רב הכי
מותר בלא שום תיקון ושמואל הוצאת
ביין ולזה ביין אין צריכין לערב
דבעינן עקירה מרשות זו
והאיתמר שני בתים בשני
הוי הא שיתוף הוי בית שער דיחיד ואויר
זיז בעי: רשויות דרבנן. שניהן רה"י
ולקמן בפרק כל גגות (דף צא:)
והנחה לרשות זו, והכא
צידי רשות הרבים, רבה
דמבוי איצטריכא ליה דלא תנן תניא נמי הכי
עקירה מרה"י גמורה
בר רב הונא אמר רב אסור
ואין אוסרין מזה לזה אלא מדרבנן:
קאמר מאי לא עירבו לא נשתתפו:
והנחה למקום פטור,
לזרוק מזה לזה, ושמואל
דעריבי הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה
מי אמר רב הכי. זה משתמש בסמוך
ועקירה ממקום פטור
אמר מותר. ומפרקינן ולאו
ומרפסת ובחצר ובמבוי ה"ז עירוב והתנן
לו על ידי זריקה ואין חבירו אוסר
והנחה לרה"ר גמורה
אוקימנא דחד מידלי וחד
(לעיל עז.). יותר משל
מיתתי וזימנין דמיגנדר
עליו דרך אויר: שני בתים. של אדם
אין זה עירוב אימא ה"ז שיתוף שיתוף במבוי לא מינטר אימא בחצר שבמבוי
תורה. יותר ממה שעשתה
ואתי לאתויי. א"ל רבינא
אחד אסור לזרוק ואע"ג דכי סגי
אמר רב יהודה אמר שמואל בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום
תורה לדבריה (זבחים קא.).
לרבא נימא שמואל דאמר
ט)
ו
באויר רה"ר למעלה מעשרה קא סגי
אסור לזרוק מזה לזה.
גג הסמוך לרשות הרבים
פת שעל השלחן סומכין עליהן משום עירוב ואמרי לה משום שיתוף
ואפילו הן שלו, דאילו
צריך סולם קבוע ב)
וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני
אמר רבה ולא פליגי כאן במסובין בבית כאן במסובין בחצר אמר ליה
משלו לשל חבירו לא הוה
להתירו בטילטול מרשות
רה"ר אע"פ שאין להם כאן תשמיש:
שרי שמואל (שבת צז.).
[הרבים], לית ליה הא דכי
אביי לרבה תניא דמסייע לך עירובי חצירות בחצר ושיתופי מבואות
י)
דמדלי חד ומתתי חד.
דמידלי חד ומיתתי חד. א' גבוה וא'
אתא רב דימי א"ר יוחנן
דמתוך כך צריך לאמן ידו
במבוי והוינן בה עירובי חצירות בחצר והתנן הנותן את עירובו בבית
מקום שאין בו אלא ד' על
נמוך שמא יזרוק מן הנמוך לגבוה
מגבוה לנמוך או מנמוך
ד' מותר לבני רשות
שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב אימא עירובי חצירות בבית שבחצר
ולא יגיע ויפול לרה"ר. ולשמואל דאמר
לגבוה טריד בה ודילמא
הרבים ולבני רשות היחיד
לא זריק על הגג ונופל
לכתף עליו ובלבד שלא
מותר לא קשיא דידיה אדידיה דאמר
$ שיתופי מבואות בחצר שבמבוי: רבי יהודה אומר אם יש שם תפיסת יד
לרה"ר ואתי לאתויי, ולהכי
יחליפו. אמר ליה
אדם אוסר על חבירו דרך אויר דהא
וכו': היכי דמי תפיסת יד כגון חצירו של בונייס בן בונייס אתא לקמיה
ל)
(ב) כ)
נקט ואתי לאתויי דאילו
ברשויות של תורה הכי
אמרינן ברשויות דאורייתא שמואל
משום נפילת רה"ר ליכא
נמי דאית ליה, כי קאמרי'
דרבי אמר להו פנו מקום לבן מאה מנה אתא איניש אחרינא אמר להו
מודי: מתני' את עירובו. עירובי
חיוב חטאת, דמתעסק הוא
הכא ברשות דרבנן.
פנו
אצל הוצאה דלא נתכוון
וחכמים עשו חיזוק
חצירות: והדר שם. בבית שער
לזרוק לרה"ר (שם). הנותן
לדבריהם יתר משל תורה.
שבחצר: אינו אוסר. על בעל חצר ואין צריך ליתן את הפת דלאו דירה היא: והדר שם. אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לאחר
את עירובו בבית שער.
ותוב אמרינן ומי אמר רב
עירוב הגבוי מבתי החצר
אין אדם אוסר על חבירו
לדור שם אוסר עליו בחצר הואיל ופתוח לחצר: אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית. שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן
ונתנו בבית שער, היינו בית
דרך אויר והא איהו דאמר
שם כליו להצניע: אינו אוסר עליו. דכל רשותא דחצר דידיה הוא כאילו דר עמו בבית: גמ' חוץ מבית שער דיחיד. דחצר של יחיד
קטן לפני שער החצר, או
בשתי גגין בשני צידי
ומתני' בבית שער דחצר דרבים עסקינן: עירוב משום דירה דמערב להו לבתי דירה כאילו כל בני הבתים דרין כאן הלכך אי לא חזי
מבפנים או מבחוץ, ושומר
רשות הרבים אסור לזרוק
הפתח יושב שם (סוכה ג:).
מזה לזה. ודחינן ולאו מי
לדירה לא מצי שרי אבל שיתוף לא משום דירה הוא דהא לא בתים שייכי ביה אלא חצירות הלכך לאו דירה בעינן אלא מקום המשתמר כגון
אכסדרא. שלפני הבית
אוקימנא כגון חד מידלי
חצר אבל אויר דמבוי לאו משתמר הוא: תניא נמי הכי. דמניחין בו שיתוף: מסובין בבית. משום עירוב: מי מינטר ל"ג. דטעמא לאו
שקורין פורטק"א (שם).
וחד מיתתי כו'. [מתני'].
ומרפסת. עלייה ארוכה
משום נטירותא הוא: בבית שבחצר. לאפוקי בית שבחצר אחרת: בחצר שבמבוי. לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו: (בונייס) בן בונייס. עשיר
הנותן עירובו בבית שער
מ)
על פני החצר על פני רשות
אכסדרא ומרפסת אינו
הוה ומשאיל בתים שבחצרנ) לאחרים והיו לו כלים בכולן שמתוך עושרו היו לו כלים הרבה: פנו מקום לבן מאה מנה. כלומר מקום חשוב:
הרבים ובה פתחים הרבה
עירוב. והדר שם אינו
פנו לפי מחיצותיה, ודיורין בכל
אוסר. אמרי משמיה דרב
אחת ואחת ועושין מרפסת ארוכה לפני הפתחים כאורך עלייה וכולן עולים בסולם אחד למרפסת ודרך המרפסת נכנסין
כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר על בני חצר [הנותן עירובו שם אינו עירוב] חוץ מבית שער דיחיד, ובית שער
ויוצאין כולן, מרפסת אלוי"ר, סולם אשקל"א (שם). אינו עירוב. דלא חזי לדירה, שכל היוצא ונכנס עובר עליו (שם). עירובי
דקתני במתני' בית שער דרבים. ירושלמי הדא את אמרת (דתמר) בבית שער של יחיד אבל בבית שער של רבים הרי זה
עירוב. והדר שם הרי זה אוסר עליו ג) . דבי ר' ינאי אמרי אפילו יתד לתלות בו מנעלו, ואפי' טבלה או עשתות. רב [אמר] חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי. דעירוב החצר לצירוף הבתים הוא להיות כולם כדרים בבית
אחד, הלכך בעינן בית הראוי לדירה, ושיתוף המבוי אינו אלא לצרף החצרות וחצרות לאו דירה נינהו והלכך לא בעי דירה אלא
ובלבד דבר הניטל בשבת וכו'. [וכל מקום שאמרו אין מניחין] בו עירוב, כגון אכסדרא ומרפסת וכיוצא בהן, עירוב אין
באוירא של חצר דיו ובמקום משתמר, ויהיו כל החצרות כולן כאילו תשמישן להיות אחד (סוכה ג:).
מניחין בהן, אבל מניחין בהן שיתופי מבוי, חוץ מן אויר (למבוי) [המבוי] שאפי' שיתופי מבוי לא. תניא נמי הכי כו'. אמר
רב יהודה אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום פת שעל השלחן סומכין עליו משום עירוב. והני מילי במסובין
בבית שבחצר, ושיתופי מבוי בחצר שבמבוי. ר' יהודה אומר אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו. פי' אם יש בית בחצר שדר בן אדם אחד ויש שם באותו הבית לבעל חצר כלים או סחורה מונחין באותו הבית, ומשתמש בה זכה. כיון
שיש שם מקצת רשות לבעל החצר הדר שם אינו אוסר עליו. היכי דמי תפיסת יד, א"ר חנינא כגון חצירו של בן שם שהיה עשיר גדול, ויש בכל הבתים שבחצירו כלים וסחורות, ואין שם בית שלא היה לו חפץ בתוכו שהיו לו נכסים הרבה.
א) נראה דצ"ל וקרובה היא לשלשול וזריקה של חורבה בקשה היא לפיכך נותנין לזה שבנחת. ב) רצ"ל שלא יאסרו עליו בני ר"ה. ג) נראה דדברי הירושלמי אלו בשם ר' ינאי קאי אדברי ר"י במשנה ושייך להלן אחר הדיבור היכי דמי תפיסת יד.