כיצד
משתתפין פרק שמיני עירובין
פו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דעריבי
פנו מקום לבן מאתים מנה. ז) כלומר מקום חשוב יותר בין גדולים
מיא. פי' ואין היכר הפרשה ביניהם
אבל אם יש היכר
כג א מיי' פ"ד מהל'
א) [גיר' ע"י רבה בר מרי],
ב) לעיל מז. סב:, ג) [לעיל
לפי כבוד עשרו: אביו של זה. בונייס: בכלים הללו. בבגדים הללו
עירובין הלכה יד
אע"פ שהמים באים מצד זה לצד זה לא קפיד דאי הוה
מז. ע"ש], ד) סוכה טז.
סמג עשין א טור ש"ע
שאין נראה עשיר כל כך: אימתי ישב עולם. בזמן שיש בו עשירים
קפיד לא היה מועיל אפילו מחיצה של ברזל כדאמרינן במי שהוציאוהו
[ע"ש כמה שינויים גם
א"ח סי' שע סעיף ב:
צריך
שיראו ראשי קנים למעלה מן המים טפח.
שגומלין (א) ומזמנין מזונות לעניים והם ינצרוהו: מן. לשון מזונות: כגון
(לעיל דף מח.):
כד ב מיי' שם הלכה יג
בפלוגתא דב"ש וב"ה איתא
שם להיפך וע"ש תוס' טז:
וסמג שם טור ש"ע
יתד של מחרישה. קביליי"א הויא
ואין נראה כפירוש הקונטרס דב"ש
ד"ה ב"ש], ה) בסדר המשנה
א"ח סי' שעא ס"א:
תפיסת יד: דבר הניטל בשבת.
בעו מחיצה מפסקת עד התהום אלא
פנו מקום לבן מאתים
מנה אמר לפניו רבי
כה ג ד ה ו מיי' פ"ג
וברי"ף גרסינן בין מלמעלה
אינו תפיסת יד ואוסר דאי בעי שקיל
שתהא י' טפחים בתוך המים ואפילו מהלכות עירובין
בין מלמטה וכו' ועי' תוי"ט
ישמעאל ברבי יוסי רבי אביו של זה יש לו
ד"ה בין, ו) [לקמן צה.], ז) יש
הלכה כא ופט"ו מהלכות
ושדי ליה לבראי: עששיות. של
המים עמוקים הרבה ועריבי מיא
אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה
גורסין כאן סבור היה רבי
שבת הלכה יא סמג עשין א
ברזל חתיכות גדולות: מתני' הרי
מתחת המחיצה סגי בהכי לב"ש כיון
❖
שזה עשיר יותר מבן בונייס,
טוש"ע א"ח סי' שנו סעיף
אמר לו לכשתגיע אצל אביו אמור לו אל
❖
זה אוסר. דדירה בלא בעלים שמה
שיש היכר מחיצת עשרה בתוך המים א וסי' שעו ס"א:
תשגרהו בכלים הללו לפני $ רבי מכבד
דירה: אינו אוסר. דלאו שמה דירה:
וב"ה בעו היכר מחיצת עשרה למעלה
עשירים ר' עקיבא מכבד עשירים כדדרש
תורה אור השלם
רבי יוסי. נמי סבירא ליה לאו שמה
חוץ מן המים וטפח בתוך המים
רבינו חננאל
רבא בר מרי ישב עולם לפני אלהים חסד
דירה מיהו נכרי אוסר שמא יבא
כדקאמר צריך שישקע ראשי קנים
א)
1. יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי
1
במים טפח: קורה ארבעה
ר' עקיבא וגם ר' היו
היום: הסיע. הסיח דירת ביתו מלבו:
אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן
ואמת מן ינצרהו אימתי ישב עולם לפני
❖
יִנְצְרֻהוּ: תהלים סא ח
מכבדים עשירים. והיו
גמ' ודוקא בתו. דעביד איניש
מתרת בחורבה. פי' בקונטרס דלהכי
אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו רבה
דורשין האי קרא ישב
דדייר אצל חתנו אבל בנו אין אדם
נקט רחב ארבעה דכי אמרת חודין
עולם, כלומר מי שנתן לו
בר בר חנה אמר כגון יתד של מחרישה אמר
העולם הזה, ישב לפני
מסיח דעתו מביתו לדור אצל כלתו
הגהות הב"ח
יורדין וסותמין (ג) יהיה בין חלל המחיצה
רב נחמן תנא דבי שמואל דבר הניטל
אלקים בזמן שגומל
א
שמא תתקוטט ויצא: כלבא. זכר כגון
ד' דמחיצה העשויה לפחות מארבעה
(א) רש"י ד"ה אימתי וכו'
חסדים, כדכתיב חסד
בשבת אוסר דבר שאינו ניטל בשבת אינו
שגומלין חסד ומזמנין:
חתנו: גורייתא. נקבה כגון כלתו:
חללה לא שמה מחיצה משמע מתוך
ואמת מן ינצרוהו. רבה בר
(ב) ד"ה למעלה ממש סמוך
אוסר תניא נמי הכי יש לו טבל יש לו
רב הונא אמר אפי' יתד
מתני' בור שבין שתי חצירות.
פירושו דכי אין בו ד' נמי היה אומר
לשפתו: (ג) תוס' ד"ה
של מחרישה. אם יש לו
עששית וכל דבר שאינו ניטל בשבת אינו
חציו בזו וחציו בזו: אין ממלאין
פי תקרה יורד וסותם מרוח אחת אם
קורה וכו' יורדין וסותמין
לבעל חצר באותו הבית
אוסר: מתני' המניח ביתו והלך לשבות
יהא בין חלל המחיצות
הימנו. שזה ממלא מרשות חבירו
הרי זה תפיסת יד. דבי
הוי שאר הרוחות מוקפות מחיצה
ב)
ד' וכו' לפחות מארבעה
שמואל תנא דבר הניטל
אא"כ כו': בין מלמטה. בגמ' מפרש:
והוא עצמו פירש קורה ארבעה מתרת
בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל הרי זה
חלל לא: (ד) בא"ד בבור
בשבת אוסר ושאינו ניטל
בין מתוך אוגנו. אע"פ שאינה נוגעת
במים בבור שבין שתי חצירות
שבין שתי חצירות ונתונה
בשבת אינו אוסר. פי' אם
אוסר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אינו
על רחבה וכו' למה צריך
יש לבעל החצר בבית
במים קל הוא שהקילו חכמים במים
(ד) ונתן על רחבה באמצע הבור למעלה
אוסר רבי יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו
ב
קורה כצ"ל ותיבת שם
ההוא דבר הניטל בשבת,
דאמר ביה גוד אחית למחיצה ובלבד
ולדבריו התם למה צריך שם קורה
נמחק: (ה) בא"ד וקי"ל נמי
יתכן שיזדמן לבעל הבית
אוסר שאין דרך ישראל לבא בשבת רבי
שתהא בתוך אוגן הבור שתראה
ארבעה כיון שהחצירות מוקפות
כרבא לגבי אביי. נ"ב עי'
א) ליטול החצר לנטלו ב)
שמעון אומר אפילו הניח ביתו והלך לשבות
בתוס' פ"ק דף טו בד"ה
בשבת. ויטלנו לבעל
כהפסקה: מן הכותל שביניהם.
מחיצה ואין צריך כי אם להפסיק ועוד
אביי לטעמיה: (ו) בא"ד
החצר שם תפוסת יד.
אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר
שמפסקת בין החצירות ומפסקת על
קי"ל כרב דאמר פי תקרה יורד
גבי הא דקאמר כגון
לפיכך הדר שם אוסר עליו
הסיע מלבו: גמ' אמר רב הלכה כר"ש
❖
פני הבור ואע"פ שאינה נכנסת לתוך
וסותם וקי"ל נמי כרבא לגבי אביי
ג)
שקירה:
(ה)
עד שיערב. אבל [אם] הוא
אוגנו: גמ' למטה. דקאמרי ב"ש:
דבר שאינו ניטל בשבת,
ודוקא בתו אבל בנו לא דאמרי אינשי נבח
דקורה משום היכר ולא משום מחיצה
הואיל ואינו ניטל
למטה ממש. סמוך למים ואין צריכין
היינו משום דבקורה שאינה רחבה כי
בך כלבא עול נבח בך גורייתא פוק:
בשבת ג) אין רשות לבעל
גליון הש"ס
מתני' בור שבין שתי חצירות אין ממלאין
ראשי קנים ליגע במים: למעלה.
אם טפח לא אמר פי תקרה יורד
החצר לאותו בית, לפיכך
ד)
גמ' רבי מכבד עשירים.
הדר שם אינו אוסר עליו.
דקאמרי ב"ה: למעלה ממש. סמוך
וסותם עד שיהא רחבה ארבעה והכי
ממנו בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה
בלקוטי מהרי"ל ששמע
מתני', ר' שמעון אומר
ממהר"ם סג"ל די"ל מתוך משפתו מלמעלה אם ירצה דיו בכך:
נמי מוכח פ"ק דשבת (דף ט.) גבי
(ב)
המניח ביתו והלך לשבות
גבוה עשרה טפחים בין מלמטה בין מתוך
ה)
שרבי עצמו היה עשיר
וזה וזה בבור. אפילו לב"ה צריך
אצל בתו אפילו באותה
איסקופה דלפי תקרה בעינן רחבה
אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר בית שמאי
מופלג לכך הרגיל עצמו
העיר אינו אוסר על בני
שתהא כל מחיצת עשרה מאוגן הבור
ארבעה גבי (ו) דקאמר כגון שקירה
לכבד עשירים כדי להתלמד
חצר. אמר רב הלכה כר'
אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה
ולפנים:
ורב יהודה אמר למטה.
בשתי קוראות ואין באחד ד' כו'
להעם שיכבדו ג"כ אותו
שמעון ודווקא בתו.
בשביל עשרו ולא בשביל
א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל
דאמרינן בתו לא שבקא
דב"ש: למטה מן המים. שתהא
ולאביי נמי דקא אמר קורה משום
תורתו שלא רצה להשתמש
ליה למיפק מטותיה היום.
שביניהם: גמ' אמר רב הונא למטה למטה
המחיצה תחובה בקרקעית הבור:
מחיצה נראה לר"י דלא הוי אלא
בכתרה של תורה ליטול
אבל אם הלך לשבות אצל
למעלה. דב"ה:
למעלה מן המים.
מדרבנן כמו למאן דאמר משום היכר
עטרה להתגדל בה עכ"ל:
בנו אוסר. שיתכן לו שיבא
ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור
תוס' ד"ה קורה וכו'
היום בחצירו. וכל היכא
ובהא מקילי שאין קנים צריכין ליגע
אלא דסבר אביי דמשום היכר לא
ורב יהודה אמר למטה למטה מן המים
ג
דאפילו קורה משום
דחיישינן דלמא אתי
במים אבל למעלה ממש לא. מעלה
היו מתירין חכמים את המבוי אלא
מחיצה דאורייתא. עיין
בשבת אסור. מתני', בור
למעלה למעלה מן המים א"ל רבה בר רב
דרב יהודה הוא מטה דרב הונא:
שעשאוה כמחיצה דפי תקרה ולא הוי
לעיל דף ח ע"ב תד"ה
שבין שתי חצירות אין
❖
חנן לאביי הא דאמר רב יהודה למטה למטה
מניח:
ממולין ממנה בשבת אלא
דעריבי מיא. תחת המחיצה:
קורה משום מחיצה פירושו כמו לחי
אם כן עשו לה מחיצה
מן המים מאי שנא למטה ממש דלא דעריבי
הא עריבי מיא. על המחיצה פעמים
משום מחיצה דהוי דאורייתא כדאמרי'
גבוה י' טפחים כו'. אמר
מיא למטה מן המים נמי הא עריבי מיא
שהמים עמוקים מעשרה: שיראו
בפ"ק (דף יב:) הכשירו בלחי הזורק
רב הונא למטה דקתני
לעזי רש"י
במתני' למטה בבור קרוב
ראשי קנים. העליונים: ותו. לרב
א"ל לא שמיע לך הא דאמר רב יהודה
לתוכו חייב והא דקאמר בפ"ק (ג"ז
למים. למעלה למעלה
קבילי"א [קיביל"א]. יתד,
יהודה נמי אליבא דב"ה דאמרי
שם:) אמילתיה דרב יהודה דאמר
❖
אמר רב ומטו בה משום רבי חייא צריך
ממש והוא על שפת הבור
ד
וו, זיז.
למעלה מן המים סמוך למים אבל
מבוי שאינו ראוי לשיתוף הכשירו
מתוכו. ורב יהוד' אמר
שיראו ראשן של קנים למעלה מן המים טפח
למטה מן המים, כלומר
רחוק מן המים לא: מ"ש למעלה
בלחי הזורק לתוכו חייב הכשירו
ותו הא דאמר רב יהודה למעלה למעלה מן
יהיו הקנים משוקעין
מוסף רש"י
ממש. דהוא רחוק מן המים דלא
בקורה הזורק לתוכו פטור אלמא
במים למטה מן המים
המים מאי שנא למעלה ממש דלא דעריבי
ר' יהודה אומר אינו
שאין מחיצת הפסק ניכרת במים
[ט'] טפחים. ונראין הקנים
לחי משום מחיצה וקורה משום היכר
אוסר. הואיל ואינו בעיר
מיא למעלה מן המים נמי הא עריבי מיא אמר
למעלה מן המים טפח.
ועריבי מיא להדיא למטה נמי מאי
אינו בא לומר דקורה ע"כ משום
(לעיל מז.). נכרי אוסר.
למעלה למעלה מן המים.
ליה לא שמיע לך הא דתני יעקב קרחינאה
הפסק איכא הרי אין נוגעין במים:
היכר ולא משום מחיצה דאפילו הוי
אף על פי שאינו בעיר
וצריך להיות מחיצת
שהרי יכול לבא ואין זה
הקנים שהיא י' טפחים
שישקע ראשי הקנים. התחתונים
צריך שישקע ראשי קנים במים טפח ואלא
משום מחיצה הזורק לתוכו פטור
ה
היסח מן הלב, אבל ישראל
נשקעת בתוך המים טפח.
ובהא פליגי דבית שמאי בעו מחיצה
משום דלא הוי מחיצה אלא מדרבנן
הא דאמר רב יהודה קורה ארבע מתרת
ו)
משהלך מכאן ולא בא
פי' חייש רב יהוד' שלא
המפסקת עד התהום וב"ה בעו
אלא כלומר לחי ודאי משום מחיצה
מערב שבת הסיח לביתו
יהיה זה דולה מחצי הבור
בחורבה ורב נחמן
אמר רבה בר אבוה
ו
מלבו כל השבת שהרי לא
שהוא רשות חבירו, וכן
היכר מחיצה: קורה ד' מתרת
אבל קורה מצינו למימר משום היכר
קורה
יבא, הלכך כמאן דלית לה
זה משל זה. לפיכך מצריך
בחורבה. קורה התחובה מחומה
ומיהו רב יעקב בר אבא שמקשה שם
להך דירה בעלים דמי
ראשי הקנים שיהיו
לחומה בחורבה כדרך חורבות הנופלות ונשארים בהן קורות ויש
על רבא מיתר על כן א"ר יהודה $ דאפילו קורה משום מחיצה דאוריי'
(שם). לשבות אצל בתו.
בולטין מן המים למעלה
מאמש אפילו באותה העיר
טפח. או חוצבין ראשי
ברחבה ארבעה והיא מוטלת על רחבה מותר לטלטל תחתיה דאמר
טועה היה וליתא דאפילו למ"ד משום מחיצה לא הוי אלא מדרבנן וכן
. בור שבין שתי
הקנים במים טפח. למנוע
(שם)
שני חודיה יורדין וסותמין דסבר לה כרבי ישמעאל בר"י דאמר
משמע בסוף כל גגות (לקמן צה.) דמוכח אביי לרבה מברייתא דיתר על
חצירות. חציו בחצר זו
הדלי מלילך ולחצוב
[לקמן ע"ב] מחיצה תלויה מתרת ולית הלכתא כוותיה. ולהכי נקט
וחציו בחצר זו ומחיצה בין
כן דשתי מחיצות דאורייתא מדמתיר בקורה מכאן וקורה מכאן אע"ג
המים מרשות חבירו. (ואי
החצרות ומהלכת ותלויה
לא) [ואלא] הא דאמר רב
ארבעה דכי אמרת חודיה יורדין וסותמין יהא בין חלל המחיצות
דסבר אביי דקורה משום מחיצה אלא ודאי לא הוי אלא מדרבנן
על פי הבור ואין פתח
יהוד' קורה ארבעה מתיר
ארבעה דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה אינה מחיצה:
מיהו יש לדחות דלדבריו דרבה קא מותיב דסבר דהויא משום היכר:
ביניהם לערב זו עם זו, אין
(ברחבה) [בחורבה]. ורב
ממלאין ממנו בשבת.
נחמן אמר רבה בר אבוה
מתרת
קורה
לא זו ולא זו, לפי שמימי
חצר זו מביא לזו (סוכה טז.). בין מלמטה. סמוך למים, בין מתוך אוגנו. כלומר בין מלמעלה רחוק מן המים, ובלבד שתהא בתוך אוגן של בור, דמוכחא מילתא דבשביל אוגן המים נעשית, ומפרשינן טעמא (לקמן) שמחיצה
א) אינו מובן ואולי דצ"ל יתכן
תלויה מתרת במים, דקל הוא שהקילו חכמים במים אבל מחיצה החוצצת את החצירות ומהלכת על פי הבור שלא נעשה בשביל המים אינה מתרת, דאין מחיצה תלויה מתרת במים אלא הנעשית בשביל להתיר מלוי המים, כגון
שיזדמן לבעל החצר ליטול
גזוזטרא שלמעלה מן הים, דתנן (לקמן פז:) דעושין לה מחיצה תלויה וכגון זו שבתוך אוגן הבור (סוכה טז.). מלמעלה. דיו אם עשאה מלמעלה מתוך אוגנו (שם טז:). מן הכותל שביניהם. אותה הנעשית לחוץ בין החצרות
החפץ בשבת ויבטל לבעל
ותלויה על פני פי הבור, ואע"פ שלא נעשית בשביל המים, דקא סבר מחיצה תלויה מתרת בחצרות אפילו כל טלטול (שם). קורה ארבעה מתרת בחורבה. חורבה הפרוצה ברשות הרבים ונאסרה בטלטול ויש בה קורה, ראשיה
החצר שם תפיסת יד. ב) כ"ה
נתונים על שני יתידות, מותר לטלטל תחתיה, דארבע פיותיה יורדין וסותמין, ב' בצדה וב' בראשיה (לקמן צד:).
בכ"י ובד"ו העתיקו לבטלו.
ג) אולי צ"ל הרי יש רשות
לבעל החצר וכו'.