י:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עושה
ומעמידו לאורכו של מבוי. באמצע הפתח דכיון דאיכא הכשר מבוי
פס גבוה עשרה במשך ד' אמות. אי איכא מראש הפס
נו א מיי' פי"ז מהלכות
א) [לקמן טו: סוכה טו.],
ב) [גיר' הרא"ש רב יהודה],
באורכו של פס הוו להו כשתי מבואות ונעשה הפתח האחד למבוי זה
שבת הלכה כא סמג
של צד פנים עד הכותל אמצעי של מבוי יותר מעשר
ג) [ליתא בשום משנה ולפיכך
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
והפתח השני למבוי השני: מרחיק שתי אמות. מן הכותל ומתחיל
צריך למבוי זה צורת הפתח דהוי כמבוי עקום ואע"ג דאליבא דשמואל
מלת תנן צריך תיקון],
סי' שסג סעיף לג:
לעשות שם פס ועושהו משלש אמות לסתום הפתח ונמצאו חמש אמות
קיימינן כדפרישית לעיל (א) אי ביתר מעשר בהא לימא שמואל תורתו
נז ב ג ד מיי' שם טוש"ע
ד) תוספ' כלים ב"ב סופ"א,
ה) [בערוך איתא האסלא
שם סעיף לד:
אלו סתומות שפרצת שתי האמות
כסתום דאפתיחת עקמומית קאי
נח ה מיי' פט"ז שם
ע"ש פי' באריכות],
ניתרת בעומד מרובה עליהן והיכא
וריצב"א פי' דהכא אפילו ביתר מעשר
עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות
א
ו) בס"א: ליה, ז) ר"מ גריס
הלכה טז ופי"ז הלכה
דהוי רוחב כ' יעשה כן אף לצד השני
לא מיקרי מפולש דכיון דשני הפתחים
ומבוי עקום כמין ח דאצרכו'
יד סמג שם טוש"ע א"ח
ומעמידו לארכו של מבוי אי נמי כדרב יהודה
❖
דלתות לא הוי, ח) [דף טז:],
סי' שסב סעיף י וסי' שסג
או יעשה פס שש אמות וירחיק ד'
לרה"ר אחד והעומד בפתח זה לא
דאמר רב יהודה מבוי שהוא רחב חמש עשרה
❖
סעיף כו:
אמות וניתר צידו אחד בעומד מרובה
יסבב לבא סביב [הפס] לפתח אחר
אמה ב מרחיק שתי אמות ועושה פס שלש
על הפרוץ: ואמאי. מצרכת ליה
אבל במבוי עקום יש בשני ראשי' בכל
הגהות הב"ח
אמות ואמאי יעשה פס אמה ומחצה וירחיק
לסתום ג' האמות כאחד: יעשה פס
צד רה"ר ורגילות לילך דרך מבוי מצד
רב ניסים גאון
(א) תוס' ד"ה עושה וכו'
שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה שמע מינה
אמה ומחצה. לפיאה אצל הכותל
זה לצד אחר משום הכי הוי מפולש
כדפרישית לעיל גבי אי
ומאי שנא מדר' אמי ור'
❖
עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי
וירחיק ב' אמות ויעשה פס אמה
ז) ומבוי עקום דאצריכוה דלתות דהוי
ביתר:
אסי. חוזר על הדבר
שהקדימו בראש הפרק,
ומחצה אצל פתח גדול וכיון דלא שרית
עומד לעולם אימא לך הוי עומד ושאני הכא
כמו לא הוי פתוח בשני פתחים לרה"ר
ג
דאיתמר מבוי שנפרץ
ליה בהכי משום דפרוץ מרובה על
אחד או יפרש שהוא מפולש משלש
דאתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא
מצדו כלפי ראשו איתמר
רבינו חננאל (המשך)
העומד שמכאן ועל העומד שמכאן
רוחות ובאמצע עקום כפי' ר"י:
משמיה דר' אמי ומשמיה
ומבטל ליה ויעשה פס אמה וירחיק אמה
ועושה פס שלש אמות. וצריך
דר' אסי אם יש שם פס ד'
ואצבעיים חלל באמצע.
אלא א"כ תצרפם יחד להיות שניהן
❖
ויעשה פס אמה וירחיק אמה ויעשה פס אמה
מתיר פרצה עד י'.
ורבין אמר אצבע ומחצה
רבין עליו שמעי' מינה מדלא מצטרפת
לחי אחר דהאי פס לא
מיכן ואצבע ומחצה מיכן
ש"מ עומד כפרוץ אסור לעולם אימא לך
א)
להו עומד מרובה על הפרוץ בין ב'
מהני הואיל ומופלג מן הכותל שלש
ואצבע חלל באמצע.
מותר ושאני הכא דאתא אוירא דהאי גיסא
ואסיקנא דלא פליגי,
הרוחות כשתצרפם לא הוי עומד
רבינו חננאל
דאמר לקמן דלא הוי לחי ומשום הכי
רב דימי אמר באצבעות
ודהאי גיסא ומבטל ליה וירחיק אמה ויעשה
מרובה אלא זיל לגבי כל חד וחד
פריך מדר' אמי ומדר' אסי שהיה לו
קטנות שהן ו' בטפח.
עושה פס גבוה י'
פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה
ונמצא פרוץ רבה עליו ומבטלו ונמצא
ורבין אמר באצבעות
טפחים במשך ד' אמות.
להתבטל לאותו התקון:
ואמאי יעשה פס אמה ומחצה.
גדולות כגודל שהן ד'
כלומר ארוך ד' אמות,
פתח רחב מעשר: לעולם אימא לך.
ומחצה אין הכי נמי וכולי האי לא אטרחוה
ד
בטפח. כי פליגי בעומד
ומעמידו באמצע מבוי
בעלמא אי לא הוה קאי עומד זה
פי' רש"י דאמאי אצרכיה
מרובה על הפרוץ משתי
לאורכו של מבוי. אי
רבנן וליחוש דלמא שביק פיתחא רבה ועייל
רוחות, לרב דימי דאמר
נמי כרב יהוד' דאמר
בין שני פרצים מצטרפין העומדין
פס ג' אמות יחד משמע שהמקשה בא
בפיתחא זוטא אמר רב אדא בר מתנה חזקה
ב)
אצבעיים מיכן ואצבעיים
מבוי שרחב ט"ו אמות
לבטל פרוץ היחידי אבל הכא אתי
להקל עליו ולא משמע הכי מדמשני
מיכן ואצבעיים ריוח
מרחיק אמתים ועושה
אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן
אוירא דהאי גיסא דב' האמות ואוירא
לקמן כולי האי לא אטרחוה רבנן
אי מצרפת אצבעיים
פס ג' אמות. ומקשינן
ומאי שנא מדרבי אמי ודרבי אסי התם קא
ואצבעיים מב' רוחות
ויעשה פס אמה ומחצה
דפתח הגדול ומבטלי ליה לפס אמה
משמע שהמקשה להחמיר עליו בא
נמצאו מרובות על החלל,
וירחיק ב' אמות ויעשה
ממעט בהילוכא הכא לא קא ממעט
ומחצה שביניהן: שמע מינה פרוץ
וכענין זה משמע שהיו כל הקושיות
דהני ד' אצבעות והחלל
פס אמה ומחצה. שמעינן
בהילוכא תנן התם עור העסלא וחלל שלו
כעומד אסור. ופלוגתא דרב פפא
לכך נראה דפריך ויעשה פס אמה
ג)
ד) ה)
בב'. אבל אם לא
מינה עומד מרובה על
תצטרפם לא תמצא מרוח
הפרוץ משתי רוחות לא
ורב הונא בריה דרב יהושע היא
מצטרפין בטפח מאי עור העסלא אמר רבה
ומחצה דהכי עדיף טפי דכשיש גיפופי
אחד עומד מרובה על
הוי עומד. ודחינן שני
בשילהי פירקין ושמעת מהכא דרב
לצד זה ולצד זה נראה יותר פתח:
בר בר חנה א"ר יוחנן עור כיסוי של בית הכסא
הפרוץ, דהני אצבעיים
(התם) [הכא] דקא אתי
עור העסלא וחלל שלו מצטרפין.
יהודה כרב הונא סבירא ליה ולפיכך
והני אצבעיים אינון.
אוירא דהאי גיסא והאי
וכמה כי אתא רב דימי אמר אצבעיים מכאן
אבל (רבא) [רבין] דאמר
גיסא ומבטיל ליה. ויעשה
כל אמת פרוץ אוסרת עומד שאצלה
היינו כשהטומאה והכלי תחת
ואצבעיים מכאן ואצבעיים ריוח באמצע כי
אצבע ומחצה מיכן
פס אמה וירחיק אמה
ונמצא שאין כאן סתימה: דהאי
העור כדאמרינן בפ"ק דסוכה (ד' יח.)
ואצבע ומחצה מיכן
כו'. ומאי שנא מדר'
אתא רבין אמר אצבע ומחצה מכאן ואצבע
גיסא. פתח גדול: ודהאי גיסא.
ואצבע ריוח באמצע אמר
אמי ור' אסי דאמרי
ארובה בבית ובה פותח טפח טומאה
ומחצה מכאן ואצבע ריוח באמצע א"ל אביי
לך אי איכא עומד מרובה
מבוי שנפרץ מצידו כלפי
אמה הפרוץ ומבטל ליה לאמה העומד
בבית מה שכנגד ארובה טהור טומאה
על הפרוץ מרוח אחת
ראשו אם נשתייר פסל
לרב דימי מי פליגיתו א"ל לא הא ברברבתא
שאצל הפתח: וירחיק אמה. מן הכותל
נגד ארובה כל הבית כולו טהור ומ"מ
אין, אבל מב' רוחות
ד' מתיר פירצה עד
הא בזוטרתא ולא פליגין א"ל לאיי פליגיתו
לא מצרפי. דאי ס"ד לא
עשר. ודחינן התם ממעט
ויעשה פס אמה ומחצה כו' דהשתא
מצטרף האויר כמו אויר סוכה
פליגי רבין ורב דימי
בהילוכה. תנן בתוספתא
לא מצטרף אויר אמה עם אויר הפתח
דמצטרפין ואין ישנים תחתיו ואין
ובעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות
הכי הוה למימר אצבע
בכלים פרק תשעה עשר
לבטל אמה ומחצה דהא בטיל ליה
לחשוב האויר כסתום מטעם לבוד
ושליש מיכן ואצבע
עור אסלא וחלל שלו
פליגיתו לדידך הוי עומד משתי רוחות לרבין
ושליש מיכן ואצבע
מצטרפין לטפח, וכאילו
אויר דזוטר מיניה והכי הוי שפיר טפי
דהלכתא גמירי לה גבי טומאה דלא
מרוח אחת הוי עומד משתי רוחות לא הוי
ושליש ריוח באמצע.
סתום הוא כולו ומאהיל.
שלא תהא פירצה שתי אמות כאחת:
אמרינן לבוד ולהכי נמי קאמר בסמוך
ודחינן אלא מאי אית לך
פי' עור אסלא, כסא של
עומד דאי סלקא דעתך לא פליגיתו לרבין
אין הכי נמי. דהכי שפיר טפי וכולי
אצבעיים מכאן כו' ואי אמרת לבוד
פליגי, אי הכי רב דימי
ברזל ועושין בו בשני
הכי איבעי ליה למימר אצבע ושליש מכאן
[הכי איבעיא לי' למימר]
קצותיו רצועות מעור
האי לא אטרחוה: דילמא שביק פתחא
סגי במשהו מכאן ומשהו מכאן:
ואצבעיים ושני שלישים ריוח
אצבע וב' שלישי אצבע
של בקר חזקות רחבות
ואצבע ושליש מכאן ואצבע ושליש ריוח
רבה. ובטיל תורת פתח מיניה ובטיל
מיכן, ואצבע וב' שלישי
מאצבע ולמעלה וביניהן
באמצע ואלא מאי פליגינן לדידי הכי איבעי
לחי המתוקן בו ונמצא מבוי זה בלא
באמצע. לא שייך
מיכן, שהן ג' אצבעות
חלל. ויושב אדם עליו
ושליש ואצבעיים וב'
בשעה שצריך לנקביו
תיקון: מאי שנא מדר' אמי ור' אסי.
לי למימר אצבע ושני שלישים מכאן ואצבע
בעור העסלא שהוא כלי אתי אוירא
שלישי באמצע שהן
והריעי נופל מן החלל
דאמרי לעיל (ד' ה.) במבוי שנפרץ
דהאי גיסא ואוירא דעלמא ומבטל
ושני שלישים מכאן ואצבעיים ושני שלישים
שלש אצבעות חסר
על העביט של ריעי וזהו
מצידו כלפי ראשו ג' אינו מתיר ואע"ג
ליה אלא במחיצות קבועות כדלעיל
שליש, שנמצא העומד
עור אסלא, עור כסא
ריוח באמצע אלא אי איכא למימר דפלגינן
מב' רוחותיה העומד
של בית הכסא הוא עור
דאין פירצה פחותה מעשר אמות
ולקמן בפירקין ח) גבי מקיפין בחבלים
בפרוץ כעומד פלגינן: אם יש לו צורת
מרובה על הפרוץ [ב']
שהוא מכסה לאסלא. וכך
ה
אוסרת במבוי קאסרי ליה אינהו משום
וריצב"א מפרש דאוירא דעלמא לא
שליש אצבע. אלא כי
שמה בלשון יון אסלא.
הפתח אף על פי שרחב מעשר אינו צריך
דלמא עיילי ונפקי בההיא פירצה
פליגי בעומד כפרוץ רב
ואמר רב דימי אצבעיים
אמר דאתי ומבטל ליה אלא באויר
למעט: אשכחן צורת הפתח דמהניא
דימי אמר הוי עומד
שיעור רוחב הרצועה
שלשה ובטיל קמא מפתח ובטיל
שאני חושבו כסתום כההיא דלעיל
(רבא) [רבין] אמר לא
מיכן ואצבעיים שיעור
ברחבו ואמלתרא
דמהניא בגבהו
תיקונו: התם. איכא למיחש להכי
דחשיב האויר של עשר כסתום
הוי עומד. והרחב מי'
רוחב הרצועה מיכן
איפכא
אמות אם יש לו צורת
משום דההיא פירצה קטנה מצידו של
ובמקיפין בחבלים אוירא דלמעלה
הפתח אין צריך למעט
מבוי היא וממעטי בהילוכא אבל הכא בראש המבוי הוא ולא
מעשר חשוב כסתום אבל האויר שאינו מן המחיצה אינו מבטל וכן
ממעטי בהילוכא: עור העסלא. כדמפרש עור העשוי לבית הכסא
משמע (לעיל ה.) דקאמרי רבי אמי ורבי אסי יש שם פס ארבע מתיר פירצה
של שרים חלל הנקב שבו מצטרף להיות עומד טפח שלם ואם יש
עד עשר ולא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודעלמא ומבטלי ליה
תחתיו כזית מת וכלים מטמאים באהל ובפחות מטפח אין אהל דתנן
אם לא שנחלק בין תחילת מבוי לסוף מבוי:
(אהלות פ"ג משנה ז) טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה:
איפכא
וכמה. יהא בנקב שיהא בטל אצל העומד שסביביו. במנחות פרק התכלת (ד' מא:) אמרינן טפח דאורייתא ד' בגודל חמש באצבע שית
בזוטרתי: ברברבתא. בגודל: בזוטרתי. באצבע קטנה: לדידך הוי עומד. דהא אין באחד מן העומדין לבטל החלל עד שיצטרפו
שניהן לבטלו: לרבין. דנקט החלל פחות מן אחד העומדין: לא הוי עומד. להצטרף לבטל הפרוץ: לדידי הכי מיבעי לי ו) למימר כו'.
ולמינקט חלל יותר על כל אחד מהעומדין ואפ"ה ליצטרפי לרבות עליו ולבטלו אבל השתא משום דפרוץ כעומד הוא בכל חד וחד: אלא אי
פלגינן בפרוץ כעומד פלגינן. דלרבין דנקט אצבע ומחצה מכאן ואצבע ריוח באמצע וממעט ליה לפרוץ מעומד שבצד אחד לא הוי עומד אלא
אם כן כל אחד ואחד מרובה על
הפרוץ: דמהניא ברחבה. להכשיר
רחב מעשר: ואמלתרא דמהניא בגובהה. להכשיר גבוה מעשרים:
אתנייה