כיצד
משתתפין פרק שמיני עירובין
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוקק בה. נקב באמצעיתה ואפילו אין לה מחיצות סביב הויין לה י' טפחים הנשארים סביב הנקב לכל צד ורואין אותן כאילו היו כפופין
כח א ב מיי' פט"ו
א) [שבת כט: וש"נ], ב) שבת
ז., ג) שם ח: לעיל ט. עז.
למטה כעין מחיצה תלויה על המים ואמר נמי גוד אחית כאילו יורדות וסותמות עד המים והויין מים שכנגד הנקב רה"י. ובציר מהכי לא סגי
מהלכות שבת הלכה
ולקמן קא:, ד) [לעיל פו:],
יא סמג עשין דרבנן א טור
דאין מחיצה פחות מי' גובה ואין מחיצה פחות מד' טפחים חלל שביניהם: כוף. רוחב הנסר שיהא כפוף למטה כמחיצה ואכתי הויא מחיצה
ה) [לעיל פו.], ו) [בס"א:
ש"ע א"ח סי' שנו סעיף
תלויה ומבעי לן למימר תו גוד אחית: אלא בימה של טבריא. דהכי אמר לקמן [עמוד ב] דלאנשי טבריא התיר: אוגנים. שפה גבוה דהויא כמחיצות
ומשם מחליפו], ז) [עי'
א:
❖
כט ג מיי' פי"ד מהל'
תוי"ט],
סביב לה דאיכא קצת היכירא דהיתר
שבת הלכה ד סמג
חוקק בה ד' על ד' וממלא א"ל אביי ודילמא אמר
דהא כרמלית מדרבנן היא גזרה משום
ר' יהודה מעשה כו'. ז) אין זה
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
הוצאה מרה"י לרה"ר הואיל ויש לה
❖
מעשה לסתור דאמילתיה
שמה סעיף יא:
לא היא עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם
לעזי רש"י
קצת היתר ואע"ג דאכתי כרמלית
דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים:
אלא דאמר גוד אחית מחיצתא אבל כוף
❖
מורטיי"ר. מכתש.
היא דהא קרפף יותר מבית סאתים
הכא
וגוד לא ועד כאן לא קאמר רבי חנניא בן
רבינו חננאל (המשך)
שלא הוקף לדירה הוא מיהו בתקנתא
עקביא התם אלא בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים ועיירות וקרפיפות
הנה פירשת דין גזוזטרא
פורתא כי הא סגי: היתה סמוכה.
מוסף רש"י
הסמוכה לכותל ודין
מקיפות אותה אבל בשאר מימות לא אמר אביי ולדברי ר' חנניא בן עקביא
שהיתה כותל העליה על שפת המים
משם ראייה. בתמיה
הזקופה ודין העומדת
היתה סמוכה לכותל בפחות מג' טפחים צריך שיהא אורכה ד' אמות ורוחבה
ואותו הנסר נתון על שני זיזין היוצאים
(סוכה כח.). אין כרמלית
בקרן זויות. אבל דר'
פחותה מארבעה. רוחב,
חנינה היכי משכחת לה.
מן הכותל ושפת הנסר פחות מג'
אחד עשר ומשהו היתה זקופה צריך שיהא גובהה עשרה טפחים ורוחבה ו'
ואי לא מקום פטור הוא
ופרקינן
בגזוזטרא
סמוך לכותל הויא לה האי כותל חדא
טפחים ושני משהויין אמר רב הונא בריה דרב יהושע היתה עומדת בקרן זוית
ומותר לכתחילה להוציא
דעבידא כי אסיתא.
מן המחיצות והאויר פחות משלשה
משם לרשות הרבים ולרה"י
כלומר לא נתן לה ר'
צריך שיהא גובהה י' טפחים ורוחבה ב' טפחים ושני משהויין ואלא הא דתניא
(שבת ז.). מקום שאין בו
חנינא מקום פרסת הרגל,
שבינה ולכותל מהני לנקב ומוסיף
ר' חנניא בן עקביא אומר גזוזטרא שיש בה ד' אמות על ד"א חוקק בה ד' על
ד' על ד'. רוחב ועומד
אלא אמר אם היא כ"ד על
עליו טפח ומשהו פגם ברוחב הנסר
ד' וממלא היכי משכחת לה דעבידא כי אסיתא: מתני' אמת המים
בין רה"י לרה"ר ויש לו
כ"ד חוקק ד' טפחים
א
על פני ד' לארכה להשלים הנקב לד'
היכר כגון גבוה מן הארץ
באמצע. נשארו עשרה
שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה
ג' ואילו היה רוחב ד' היה
טפחים לכל צד כדי
על ד' וצריך להיות בה רוחב עוד י'
נקרא רשות לעצמו והויא
שיעור המחיצות בלבד,
גבוה י' טפחים בכניסה וביציאה ר' יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום
טפחים למימר בהו כוף למחיצה שנייה
כרמלית ואסור לכאן ולכאן,
וכאילו פתח אסיתא היא,
אבל עכשיו נקרא מקום
מחיצה אמר רבי יהודה מעשה באמה של אבל שהיו ממלאין ממנה על
כנגד הכותל הרי י"א רוחב ומשהו
שאין מחיצותיה צריכות
פטור ומותר לכאן ולכאן
רוחב להוליכה. מיהו
וארכה ד' אמות להיות י' טפחים לב'
פי זקנים בשבת אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור: גמ' תנו רבנן עשו
לכתף עליו משא שלהן
במחשבה הן אילו
ראשיה עד הנקב דנימא כוף וכשאתה
(לעיל עז.) הואיל וליכא
המחיצות, וכיון שהן
לה בכניסה ולא עשו לה ביציאה עשו לה ביציאה ולא עשו לה בכניסה אין
מקום חשוב לאו רשות
במחשבה, הרי יש לו
כופף את ב' הראשים אע"פ שהנסר
ממלאין הימנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה י' טפחים ביציאה ובכניסה ר'
באנפי נפשיה הוא ובטיל
מקום עמידת הרגל,
רחב י"א ומשהו אין מועיל למחיצות
להכא ולהכא (לעיל ט.).
לפיכך לא נתן הוא שיעור
יהודה אומר כותל שעל גבה תידון משום מחיצה אמר רבי יהודה מעשה
חלל הנקב אלא טפח ומשהו מזה
ובלבד שלא יחליפו.
לעמידת הרגל. יוצאות
באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי והיו ממלאין הימנה בשבת על פי
דלא לימרו דקא מעייל
הולכות וכלות עד באצבע
וטפח ומשהו מזה שהרי י' טפחים
מרשות הרבים לרשות
בראשיהן והן כיטירין
הזקנים אמרו לו א) משם ראייה מפני שלא היתה עמוקה י' טפחים ורוחבה ד'
בולטין מן המחיצה האמצעית ולחוץ
היחיד ואתי למישרי הוצאה
רחבות מלמטה וצרות
תניא אידך אמת המים העוברת בין החלונות פחות מג' משלשל דלי וממלא
לצד המים שהרי המחיצה האמצעית
ב
בשבת (שם) ודרבנן היא,
מלמעלה. ירושלמי ר'
דאילו חיובא ליכא, דבעינן
טבלה בשם רב אין
כשכפפנו אותה נמצאת עומדת בשפת
ג' אין משלשל דלי וממלא רשב"ג אומר פחות מד' משלשל דלי וממלא ד'
עקירה מרשות זו והנחה
חורבה למים. היה שם
הפגם ואין מחיצות הראשין נמשכין
אין משלשל דלי וממלא במאי עסקינן אילימא באמת המים גופה ואלא הא
לרשות זו, והכא עקירה
תקרה את רואה כאילו
ממנה לצד הכותל אלא טפח ומשהו
מרה"י גמורה והנחה
היא יורדת וסותמת. היה
דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אין כרמלית פחותה מד' לימא כתנאי
ב)
ג
למקום פטור ועקירה
שם אמלתרא את רואה
והוא מצטרף עם פחות מג' לבוד
אמרה לשמעתיה אלא באגפיה ולהחליף והא כי אתא רב דימי אמר
ממקום פטור והנחה
כאילו היא יורדת
ג)
והויא מחיצה ד': היתה זקופה.
❖
לרה"ר גמורה (לעיל עז.).
וסותמת. א"ר הונא והוא
רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות היחיד
לארכה צריך שיהא ארכה י' ורחבה
שתהא מחיצה בולטת
ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו התם רשויות דאורייתא
לתוך חללו של בור כו'.
ו' ושני משהויין וזקופה רחבה כנגד
עד פשיטא שמותר
רבינו חננאל
הכא
הכותל מופלג ד' מן הכותל וכוף שפת
לטלטל. בשם רב אמרו
והוא שתהא מחיצה
חוקק בה ד' טפחים על
רחבה טפח ומשהו לכאן לצד הכותל והרי שפתה עכשיו בפחות מג' סמוך לכותל והוא לבוד הרי מחיצת ד' לכאן ועוד כוף טפח ומשהו
משוקעת במים כמלא
ד' טפחים וממלא. פי' ד'
בשפת רחבה השני לצד הכותל הרי טפח ומשהו מחיצה ופחות מג' לבוד הרי מחיצת ד' מכאן ומחיצה הג' שכנגד הכותל רחבה ד' שלימין
הדלי. ולא נמצאו שתי
אמות הן כ"ד טפחים על
הרי חלל ד' במחיצותיו וגובהן י' ופותח חלון בכותלו וממלא: היתה עומדת בקרן זוית. ששני כתלים מחיצות למים ואינה צריכה אלא
רשויות
משתמשות
כ"ד טפחים. חוקק
ברשות אחת. אמר רב
באמצע ד' טפחים על ד'
שתי מחיצות צריך שיהא גובה ארכה כשהיא זקופה י' טפחים ורחבה ב' טפחים ושני משהויין ומעמידה זקופה שפת עוביה כנגד כותל
הונא והוא שתהא מחיצה
טפחים, נשארו י' טפחים
האחד מופלג ממנו פחות מג' והוא לבוד נמצאת כאן מחיצה רחבה ה' ומשהו וכותל השני מכוון כנגד רחבה מופלג ממנו ד' כוף טפח ומשהו
בתוך ג' טפחים
לכל רוח. חזינן להו
היתירין על מדת רחבה והטה אותם לצד כותל המופלג ד' נמצאת שפת הנסר עומדת בפחות מג' והוא לבוד הרי ב' מחיצות של ד': ואלא
לכצוצטרה. תני ר' חנינה
כאילו עומדות מחיצות
בן עקביא או' כצוצטרה
גבוהות י' טפחים,
הא. דבעי ר' חנניא כ"ד על כ"ד היכי משכחת לה: דעבידא כאסיתא. שאין כותל סמוך לה וקבועה על יתידות וצריך להיות כל חללה וכל
שהיא למעלה מן המים,
ותלויות על פי החקק כמו
מחיצותיה ממנה ונעשה כעין מדוכה. אסיתא מורטי"ר: מתני' אמת המים. אפילו ברה"י כרמלית היא: עשו לה מחיצה. בתוך אוגניה
פוחת המעזיבה ומשלשל
מחיצות של בור. ומתירין
על פני רוחבה שיהא ניכר שבשביל המים נעשית ומחיצת החצר התלויה ועוברת על גבה אינה מועלת לה ואע"ג דמחיצה תלויה מתרת במים
וממלא. והוא שיש בנקב
למלאות מים מתוכן
ד)
ד' טפחים, ושיהו
בשבת. ודחי אביי ודילמא
ה"מ היכא דנראית מחיצה שנעשית בשביל המים כגון גזוזטרא דמתני' [ע"ב] וכגון מחיצה שבתוך הבורה): של אבל. שם העיר והיתה עוברת בתוך
המחיצות גבוהות י'
לא היא כדאמרת
החצירות וממלאין הימנה בחצירות דמהניא לה מחיצת כותל בחצר תלויה עליה ורבי יהודה לטעמיה דפליג נמי במתני' [פו.] אבור: שלא היתה
טפחים. תמן אמרי אפילו
דתרווייהו חדא סברא
כשיעור. כרמלית או בעומק י' או ברוחב ד' שאין מים נעשין רשות לעצמן בפחות מעומק י' ברוחב ד' ואם עוברת ברה"ר הויין רה"ר כדתנן
אינן גבוהות י' נעשת
סבירא להו. דילמא עד
כמשמרת. א"ר חייא לא
כאן לא קא שרי ר' יהוד'
בהזורק (שבת דף ק:) הזורק ד' אמות בים פטור דכרמלית היא ואם היה רקק מים ורה"ר מהלכת בו חייב דרה"ר הוא וכמה הוא רקק מים פחות
היתיר ר' חנינא בן עקביה
אלא היכא דקיימא
מי' טפחים אלמא מים שאינן עמוקין י' אינם רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה"י: גמ' עשו לה בכניסה ולא עשו לה ביציאה. לא
אלא בים של טבריא
מחיצתא וסבר גוד
מהני מידי דהא מחוברת למים שחוץ לחצר ביציאתה ונעשית הכל כרמלית אבל כי עשו בכניסה וביציאה אינה כרמלית דומה כמי שמתחלת בחצר
שההרים מקיפין אותה.
אחתינהו. אבל ר' חנינה
מתני', אמת המים
בן עקביה דצריך לכוף.
זו: שלא היתה עמוקה י'. או לא היתה רחבה ד' דלא חשיב פחות מד' למיהוי רשותא לנפשיה: בין החלונות. למבוי או לחצר ובתים מכאן
שעוברת בחצר אין ממלין
פי' לאוקומי כדגרסינן
ומכאן על שפתו וחלונות פתוחין להן למלאות: פחות מג'. מפרש ואזיל במאי קאמר: במאי עסקינן. האי שיעורא דג' וד': אי נימא. ברוחב
ממנה בשבת. פי' מפני
בפרק נערה שנתפתתה,
שהיא ככרמלית. אלא אם
כפיתו ליה אסיתא
אמת המים דקאמר ת"ק ג' רוחב הויא כרמלית ואין ממלאין ממנה לרה"י: לימא כתנאי אמרה. דהא רבנן בג' רוחב קרו לה כרמלית (ואין
כן עשו לה מחיצה י'
בציבורא כו'. דצריך
ממלאין ממנה ברה"י): אלא באגפיה ולהחליף. דיש באמה שיעור כרמלית והכא בשיש לה אגפים גבוהים ומהני למיהוי הנך אגפים מקום
טפחים בכניסה וביציאה
לאוקומי
מחיצות
פטור כי לית להו רוחב ג' ומשלשלין את הדלי ומניחו על אגפים ומשם מחליפו לאמה וממלאהו וחוזר ומניחו על אגפים ומשמחליפוו) לרה"י דהשתא
כו'. ת"ר עשו לה לאמת
ולאחותינהו לא קאמר ר'
המים מחיצה גבוה י'
יהודה. אי נמי ,עד כאן
מהני אגפים להחליף המשאוי מכרמלית לרה"י ומרשות היחיד לכרמלית וקאמרי רבנן דאי אית בהו רוחב ג' תו לא הוי מקום פטור אלא
טפחים בתוך המים כמו
לא קא שרי ר' חנינה בן
רשותא באנפי נפשיה ולא בטיל להכא ולהכא: והא כי אתא רב דימי גופיה אמר ובלבד שלא יחליפו. דרך מקום פטור דהא כיון דאמרינן מותר
מחיצות של בור ששנינן
עקביה כי האי גוונא. אלא
לאלו ולאלו לכתף עליו מקום פטור חשיב ליה וקאמר לא יחליפו: התם רשויות דאורייתא. רשות היחיד ורבים איסורא דאורייתא להוציא
במשנתינו, בכניסה, ולא
בימה של טבריא, הואיל
עשו לה ביציאה. או עשו
ויש לו אוגנים, שחשובות
מזה לזה אשתכח דמתעבדא איסורא דאורייתא דרך מקום פטור אבל מכרמלית לרה"י רשויות דרבנן ומחליפין דרך מקום פטור. ואע"ג דחשיב
לה ביציאה, ולא עשו לה
כמחיצות
ועיירות
רב דימי מקום פטור בפחות מארבעה והכא קאמרי רבנן דשלשה לא הוי מקום פטור ליכא למימר דהא שמעתא בתרייתא דרב דימי כתנאי
בכניסה. אין ממלין
וקרפיפות מקיפות לה.
אמרה דאיכא למימר דגבי רשויות דאורייתא דחשיבי הוי פחות מד' הסמוך להו בטל אצלן אבל לגבי כרמלית לא בטיל מכי הוי רוחב שלשה:
הימנה עד שיעשו לה
והאי דאצריך הכי חומרא
מחיצה גבוהה י' טפחים
דעלמא הוא דעבד. אבל
והא
בכניסה וביציאה. א"ר
בשאר מימות לא אמרינן
יהוד' כותל שעל גבה. שהוא כותל החצר נידון משום מחיצה. ומעשה באמת המים שהיתה מביאה מים מאבל לציפורי.
דמחיצה תלויה מתרת. אמר אביי לדברי ר' חנינה בן עקביה, היתה גזוזטרא זו סמוכה לכותל בפחות מג' טפחים, צריך
וממלאין ממנה מים על פי זקנים בשבת. אמרו לו משם ראיה שמא אין בעמקה עשרה ולא ברחבה [ד']. תניא אידך אמת
שיהא בה אורך ד' אמות, שהן כ"ד טפחים, ורחב י"א טפחים א) ומשהו. ופחות מג' הסמוכות לכותל שהן כלבוד, הרי
המים שעוברת ובתים מצד זה ובתים מצד זה ובהן חלונות. ב) אם החלונות פחות משלשה משלשל כלי וממלא, שלשה
י"ד טפחים, וי' טפחים גובהו של כותל, הרי כ"ד טפחים על כ"ד טפחים. חוקק טפח ומשהו מלי"א ומשהו, עם פחות
אין (ממלא) [משלשל] כלי וממלא. ר' שמעון בן גמ' או' פחות מד' משלשל דלי וכו'. ואמרינן במאי עסקינן אי נימא
מג' הסמוכות לכותל, נמצא חקוק ד' טפחים וי' טפחים הנותרים. היתה זו הגזוזטרא זקופה, כלומר היא מוטלת בתוך ד'
באמת המים גופה. כלומר אם יש בה פחות משלשה טפחים תנא קמא סבר ממלין ממנה כי מקום פטור הוא, ואינו
כתלים, וכתלים הללו מקיפות אותה מד' רוחותיה. צריך שיהא גובה המחיצות י'. וצריך להיות בה בזו הגזוזטרא ששה
כרמלית, אבל שלשה אין ממלין ממנה דהויא כרמלית. ורבן שמעון בן גמליאל אומר ממלין עד ארבעה, כי איצטבא
טפחים ושני משהויין על ששה טפחים ושני משהווין. וחוקק בה ארבעה על ארבעה, נשאר בה טפח ומשהו מכל צד
[דאינה] כרמלית עד שיהא בה ארבעה. נימא הא דר' יוחנן דאמר אין כרמלית פחות מד' כתנאי אמרה לשמעתי'. ופרקינן
מלא רוחב פרסת הרגל והוא טפח. כדגרסינן בשבת פ' א"ר עקיבא וכמה מלא פרסת הרגל טפח. והני מילי בקרקע דלא
אלא באגפיה. כלומר אם אין באגפיה שלשה לתנא קמא, ולרבן שמעון בן גמ' ד', וכי איצטריך להחליף ליטול מגופה
בעיתה תשמישתה, הוא דסגי ליה להלך בפרסת רגליו רחב טפח. אבל בגזוזטרא דהיא תלויה על המים, ובעיתה תשמישתה,
דאמת המים ולהחליף באגפיה, פי' לדלות מתוך אמת המים בדלי ולהניח הדלי באגפיה, ולחזור ולהכניס דלי בחלון. ואמרינן
בעיא רחב טפי מטפח משהו. לפיכך אמר הני משהויין. אמר רב הונא בריה דרב יהושע היתה עומדת בקרן זוית. כמו בית
והא כי אתא רב דמי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד
טריגון. צריך שיהא באילו שני הכתלים, ובכותל שגזוזטרא זו יוצאה ממנו, גובה עשרה בכל אחד מהן. והגזוזטרא עצמה
שלא יחליפו. הנה ר' יוחנן אוסר להחליף וזה להחליף הוא. ופרקינן התם רשות היחיד ורשות הרבים שהן של תורה.
צריך להיות בה תיקרה ב' טפחים ושני משהויין, טפח ומשהו לכל צד. מקום שנמצא בה כותל שיוצאה ממנו. ואמרינן
א) אולי צ"ל וטפח ומשהו עד פחות מג' וכו'. ב) צ"ע דהא מסקינן דפחות מג' אאגפיה קאי ומשמע דבברייתא גרסינן סתמא פחות מג' ואולי דתי' החלונות ט"ס.