פח:
כיצד
משתתפין פרק שמיני עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פחות מד'. אינו ראוי לזלף ושופכן וכי נפקי מקיימא מחשבתו וגזור רבנן עליה דילמא אתי למישרי זריקה בהדיא לרה"ר: תיימי. מיא
מ א ב ג מיי' פט"ו
א) [שבת נב: וש"נ], ב) רש"ל
❖
מ"ז, ג) [צ"ל לרבה],
בד' אמות ראוין ליבלע סאתים הלכך אי נמי נפקי לבר לא מקיימא מחשבתו: דאריך וקטין. כגון שישנה ח' אמות על שתים דאיכא
מהלכות שבת הלכה
טז יז סמג לאוין סה
קרקע כשיעור ד' מרובעות ויש מקום להבלע סאתים אבל לזלף אינה ראויה לרבג) אסור לשפוך בלא עוקה לר' זירא לא בעי עוקה ובין
טוש"ע א"ח סי' שנז סעיף
למר ובין למר ד' אמות דמתני' באורך וברוחב משמע דאי לא יהיב שיעורא נמי לפותיא אין כאן שיעור מפורש כלום ומשמע אפילו רחבה
❖
א:
הגהות הב"ח
משהו וליכא לאוקומי בה טעמא: תנן
(א) גמ' וקתני לא ישפוך
תנא במה דברים אמורים. פי'
החצר ואכסדרה מצטרפין לד' אמות.
פחות מד' שופכן אי דעביד עוקה שרי אי
א"ל נ"ב כן הוא בספרים
רבינו חננאל
לפוטרה מן העוקה. קס"ד באכסדרה
הקונט' במה דברים אמורים
אחרי' אבל התוס' גרסי
לא אסור ר' זירא אמר ד' אמות תיימי פחות
א
אלא: (ב) תוס' ד"ה תנא
העומדת חוץ לחצר כנגד אחד מן
בחצר שהיא פחותה מד'
דצריך עוקה ולפירושו צ"ל דלרב נחמן
מד' אמות לא תיימי מאי בינייהו אמר אביי
וכו' דאמתניתין דלא
אמות, שופכים, אי איכא
המקצועות ומצטרפת להשלים השיעור
דבסמוך ה"פ במה דברים אמורים
❖
ישפוך:
עוקה להתקבץ בה המים
אריך וקטין איכא בינייהו תנן חצר ואכסדרה
אלמא טעמא כדי שיהא שם שיעור
שצריך עוקה של סאתים אבל בימות
שרי. ואי לא נעשה
מצטרפין לד' אמות בשלמא לרבי זירא ניחא
כשופכים מבחוץ לחצר
לבליעת המים הוא דהא הכא לאו
הגשמים אין צריך עוקה של סאתים
ברשות הרבים ואסור.
אלא לרבה קשיא תרגמא רבי זירא אליבא
הגהות הגר"א
א)
ד' מרובעות נינהו דליתחזו לזלף:
אבל עוקה של סאה צריך ודוקא כדי
רב זירא אמר בד'
דרבה באכסדרה מהלכת על פני כל החצר
באכסדרה מהלכת על פני כל החצר.
[א] גמ' תיבות על ד'
אמות תיימי מיא. פחות
מדתה שופך ושונה בה וכן פירש
❖
אמות מוקפות.
מד' אמות לא תיימי
כגון חצר ארבע על שתים ואכסדרה
כולה ת"ש חצר שאין בה ד' אמות על ד'
בקונטרס בסמוך והא דלא מייתי
מיא בחצר, אלא נפקי
מהלכת על פני כולה להשלים ד' על
אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת בשלמא
הש"ס הך ברייתא לעיל אמתני'
ברה"ר. ואמר אביי חצר
ד': ד' אמות על ד' אמות גרס
[דהיא] אריכא וקטינא
דעוקה משום דבעי לאקשויי עלה
לרבה ניחא אלא לר' זירא קשיא אמר לך ר'
רבינו חננאל (המשך)
(דהיא) איכא בינייהו.
בברייתא. אלמא מרובעות בעינן:
ממתני' דביב ור"ת מפרש דאמתני'
זירא הא מני רבנן היא ומתני' ר"א בן יעקב
לרבה אסיר דהא לא
לתוכו מים, לפי שאין
הא מני רבנן היא. דלא שרו ליה
(ב) לא ישפוך על הביב קיימא ברייתא
הגג עשוי לבלע אלא
מיזדלפי. לרב זירא שרי,
היא ומאי דוחקיה דר' זירא לאוקמה למתני'
משום שיעור מקום בליעת המים כדתנן
לקלח לרשות הרבים.
דהא כיון דהיא אריכא
והא דקאמר והרי שופכין כלומר והרי
כר"א בן יעקב אמר רבא מתניתין קשיתיה
תיימי מיא. תנן חצר
תנא במה דברי' אמו'
במתני' [ע"א] אפילו ביב מאה אמה
ביב וגרסינן אלא למאי ניחוש לה ולא
בימות החמה אבל בימות
ואכסדרא מיצטרפין לד'
מאי איריא דתני חצר שהיא פחותה ליתני
לא ישפוך לתוכו אלא על הגג או על
כמו שכתוב בספרים אלא התם:
הגשמים שופך ושונה
אמות, קשיא לרבה. ופריק
מחזיק
חצר שאין בה ד' אמות [א] על ד' אמות אלא
כגון שהיתה אכסדרה
ואינו נמנע. מאי איכא
החצר אלמא טעמא דידהו משום זילוף
סאתים נותן לתוכו
למימר שמא יאמרו צינורו
מקפת את החצר שנמצאת
הוא וגבי ביב מגלי דעתיה דקא שפיך
לאו ש"מ דר"א בן יעקב היא ש"מ והא
סאתים. לאו דוקא
של פלוני מקלח מים.
החצר והאכסדרה ד' אמות
דלאו בר זילוף הוא ורישא דמתני'
סאתים אלא אפילו כוריים דאי לאו
על ד' אמות. ת"ש
סתם צינורות מקלחין הן.
מדסיפא ר' אליעזר בן יעקב רישא לאו ר"א
אמר רב נחמן בימות
חצר שפחותה מד' אמות
ר"א בן יעקב היא דאמר [שם] טעמא
הכי אין חילוק בין סאתים לסאה:
בן יעקב כולה ר"א בן יעקב היא וחסורי
הגשמים עוקה מחזקת
אין שופכין לתוכה מים
משום שיעור מקום לבליעה כדתנן
לא
סאתים נותנין לו סאתים
בשבת. קשיא לר' זירא.
מיחסרא והכי קתני חצר שהיא פחותה מד'
[שם] ביב שהוא קמור ד' אמות: ומאי
סאה נותנין לו סאה.
ומשני הא רבנן היא דבעי
אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת הא ד' אמות שופכין שר"א בן יעקב
בימות החמה מחזקת
ד' אמות על ד' אמות.
דוחקיה דרבי זירא. לפרושי מתני'
סאתים נותנין לו סאתים.
ומתניתין ר' אליעזר בן
אומר ביב הקמור ד' אמות ברה"ר שופכין לתוכו מים בשבת: ר"א בן יעקב
משום דתיימי מיא ושרי ליה באריך
סאה אין נותנין לו כל
יעקב היא. דתנן ביב
אומר ביב הקמור: מתני' דלא כחנניא דתניא חנניא אומר אפילו גג מאה
וקטין ומיבעי ליה לאוקומי כר"א
עיקר. ואמרינן בימות
שקמור ד' אמות ברשות
החמה נמי ניתיב לו
הרבים שופכין לתוכו מים
לוקמה דבעיא ד' אמות מרובעות
אמה לא ישפוך לפי שאין הגג עשוי לבלוע אלא לקלח תנא במה
ב
סאה. גזירה שמא יתן
בשבת. הנה אע"פ שאין
ומשום זילוף וכרבנן: שהיא פחותה.
דברים אמורים בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו
לו בה סאתים. אי הכי
בו ד' אמות על ד'
משמע שחסר שיעורה הא יש בה
בימות הגשמים ניגזור.
אמות קתני שופכין לתוכה
נמנע מ"ט אמר רבא אדם רוצה שיבלעו מים במקומן אמר ליה אביי
ופרקינן הכי השתא בימות
מים בשבת. ומאי דוחקיה
שיעור ד' אמות על ד' אמות לא שנא
והרי שופכין דאדם רוצה שיבלעו וקתני לא ישפוך (א) א"ל התם למאי ניחוש
הגשמים במאי ניחוש לה
דרב זירא לאוקומי למתני'
בריבוע ולא שנא באריך וקטין שרי:
אי משום חצירו הא
כר' אליעזר בן יעקב
לה אי משום קלקול חצירו הא מיקלקלא וקיימא ואי משום גזירה שמא
ליתני חצר שאינה ד' על ד' אמות.
קא מיקלקלא וקיימא כו',
נוקמה כרבנן. אמר רבא
יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים סתם צנורות מקלחים הם אמר רב
א' אביי הילכך אפילו
מתני' קשיתיה מאי איריא
דמשמע שאינה עשויה בריבוע זה
כור אפילו כוריים שרי.
חצר שפחותה מד' אמות
נחמן בימות הגשמים עוקה מחזיק סאתים נותנין לו סאתים מחזיק סאה
ואפילו יש בה כשיעור:
מתני'.
פיסקא, וכן שני דיוטאות
ניתני חצר שאין בה ד'
נותנין לו סאה בימות החמה מחזיק סאתים נותנין לו סאתים סאה אין נותנין
שני חצירות זו כנגד זו
אמות. אלא מאי פחותה
דקתני לרבנן אבל שופך הוא על הגג
מקצ' כו'. אמר רבה אפילו
פחותה מכל צד. הא
והן יורדים לביב כלומר לצנור החקוק
לו כל עיקר בימות החמה נמי מחזיק סאה ניתיב ליה סאה גזרה דלמא אתי
עירבו שתי דיוטאות זו
אריכא וקטינא שופכין,
בו: דלא כחנניא. דלדידיה בחצר
והכי קתני חצר שפחותה
עם זו, אסור לשפוך זו
ליתן ליה סאתים א"ה בימות הגשמים נמי ליגזור התם מאי ניחוש לה אי
שאין לה עוקה [ל]של זו.
מד' אמו' אין שופכין
שרי בגג אסור. גגין שלהן לא היו
משום קילקול הא מיקלקלא וקיימא אי משום גזירה שמא יאמרו צנורו של
ומקשה אביי מאי טעמ',
לתוכה מים בשבת. הא יש
משופעין אלא חלקין כעין עליות שלנו
בה ד' אמות שופכין. שר'
גזרינן דילמא אתי לאפושי
פלוני מקלח מים סתם צנורות מקלחין הן אמר אביי ג הילכך אפילו כור ואפילו
וטחין אותו בטיח מעזיבה וחוקקין
בעוקה. אי הכי אפי'
אליעזר בן יעקב אומר
כוריים: וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו: אמר רבא אפילו עירבו אמר (ליה)
ב)
עירבו ניגזור דילמא אתי
ביב שקמור ד' אמות
צנורות לקלח גשמים ושופכין השופכין
ברשות הרבים שופכין
לאפושי יתר מבית סאתים
אביי מאי טעמא אילימא משום נפישא דמיא והתניא אחת לי עוקה
שם: במה דברים אמורים. דצריך
בעוקה. ותוב מי חיישינן
לתוכו מים בשבת. פי'
ואחת לי גיסטרא בריכה ועריבה אף על פי שנתמלאו מים מערב שבת
עוקה: שיבלעו במקומן. ולא איכפת
לרבויי מיא. והתניא
ביב קמור, י' קנא הוא
ממיל מיצהדג. מתני'
אחת לי עוקה גזוזטרא
ליה דליפקו דבלאו הכי חצרו מטונפת
שופכין לתוכן מים בשבת אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבא
בריכה ועריבה, אע"פ
דקתני אבל שופך לגג והן
ועומדת מפני הגשמים: א"ל אביי
א לא
שנתמלאו מים מערב
יורדין לביב דלא כחנניה,
והרי שופכין. הנשפכין לו לביב ארוך מאה אמה שיש בו שיעור להיבלע בו וקא אמרו רבנן במתניתין לא ישפוך. להנך דביב קרי שופכין סתמא
דתניא חנניה אומר אפילו
שבת שופכין לתוכן מים
בשבת. ואסיקנא אמר רבה
גג ק' אמות לא ישפוך
ולהנך דחצר קרי מים לפי שפעמים הוא מזלפן: התם. בימות הגשמים למאי ניחוש אי משום דניחא ליה דניפקו משום קלקול חצרו: הא
מקלקלא וקיימא. בגשמים: אי משום שלא יאמרו. ואתי למעבד בימות החמה אי נמי אתי למימר שרי לזרוק בהדיא לרה"ר דמה לי בצנור ומה לי
ברה"ר ממש האי נמי להכי מתכוין להא ליכא למיחש דסתם צנורות בימות הגשמים מקלחין הן ואמרי מי גשמים נינהו אבל גבי ביב בימות
החמה אע"ג דיש בו שיעור ואדם רוצה שיבלעו במקומן איכא למיחש שמא יאמרו: מחזיק סאה. עוקה נותנין לו רשות להסתפק ולשפוך
סאה והאי דקאמרי לעיל שופך ושונה ואינו נמנע ס"ל לר"נ בעוקה קטנה ושיעור מדתה קאמר תנא דברייתא דשרי: התם למאי ניחוש לה.
אי נמי אתי למיתב סאתים לא איכפת לן דהא הוא גופיה לא יליף מינה חורבא למימר כי היכי דשרי ליה לשפוך בעוקה זו כדי לצאת לחוץ
ה"נ שרי למשדינהו לבראי דהא לא מקיימא מחשבתו ולא ניחא ליה דליפקו מיא דהא חצרו מקלקלא וקיימא: ואי משום שמא יאמרו.
הרואים הרי צנורו של פלוני כו' וסבורין שהוא מתכוין לכך: סתם צנורות כו'. ומיהו לכתחלה לא שרינן ליה טפי משיעורא: אמר
אביי הלכך. כיון דליכא למיחש למידי: אפילו כור וכוריים. קא שרי תנא דברייתא: ואפילו עירבו. שתי העליות דליכא למיחש אי
שרי להו להני ע"י עוקה דהנך אתי לאפוקי מאני מן הבתים ולהורידן לחצר בהדיא עד שפת העוקה ברגליהם וקא מטלטל בחצר דלא
מיערב אפילו הכי אסור: משום נפישא דמיא. דיש כאן ארבע סאים לשני בתים: גיסטרא. כלי חרס שנסדק ונתנו שם חציו לקבל
המים. להכי נקט
גיסטרא דלא חזיא לתשמישא אחרינא: בריכה.
חריץ רחב כעין ביבר שעושין לדגים: עריבה. ספינה קטנה:
הכי