כיצד
משתתפין פרק
שמיני עירובין
פט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
הכי גרסינן דלמא
אתי לאפוקי מיא במאני דבתים להכא. לשפת
שנו אלא שלא עירבו. וא"ת אי דלא עירבו תרוייהו ליתסרו
מא א מיי' פ"ד מהל'
א) שבת קל: לעיל [כג: לה.]
עד. ולקמן צא., ב) [לקמן
העוקה לשפוך לתוכה:
עירובין הלכה כז
וי"ל דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר אלא שופכין על
צ:] שבת ט., ג) [לקמן צ:],
סמג שם טוש"ע א"ח סי'
הדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה ואע"ג דהוי חצר שאינה
הדרן עלך כיצד
משתתפין
ד) [לקמן צב.], ה) [צ"ל
שעז:
מעורבת מ"מ לא אסרו חכמים (ב) כאן אלא בכרמלית כעין שפירשנו
א ב מיי' פ"ג מהלכות
וקרפיפות], ו) [דף צא.],
כל גגות העיר רשות אחת.
ז) צ"ל שפירשתי, ח) לקמן
עירובין הלכה יח סמג
לעיל אבל בחצר שאינה מעורבת לא
צ. ד"ה וב' אמות, ט) [שבת
עשין א טור ש"ע א"ח סי'
ואף על פי שדיורין
אסרו כלל וכן פסק רבינו שמואל שעב סעיף א:
לא שנו אלא שלא עירבו אבל עירבו
❖
❖
א
קא.],
חלוקין למטה לשני בני אדם הגגות
דמותר לשפוך מים אע"פ שהולכין
מותרין וכי לא עירבו מאי טעמא לא אמר
שאין תשמישן תדיר אין בהם חילוק
לרשות אחרת שאינה מעורבת
רב אשי גזירה דילמא אתי לאפוקי ממאני
הגהות הב"ח
רשות וכלים ששבתו בגג זה מותרין
דמרשות לרשות לא בעי קמירה רבינו חננאל
דבתים להתם:
להוציאם לזה:
ובלבד שלא יהא גג
ואותם שלא עשו עוקה אסורים
(א) תוס' ד"ה לא שנו וכו'
לא שנו אלא שלא עירבו,
לא אסרו חכמים כחו אלא
אבל עירבו הללו שתי
הדרן עלך כיצד משתתפין
גבוה. מחבירו עשרה דאם חלוק מהן
כדאמר דילמא אתו לאפוקי מיא במנא
בכרמלית כעין שפי' לעיל.
דיוטאות שופכין בעוקה
בגובה י' אסור לטלטל ממנו לגגין
דבתים להכא שיורידו מן הדיוטא
נ"ב בדף פח. ד"ה הני:
אחת. אבל שלא עירבו
כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא
וטעמא מפרש בגמ': וחכ"א כל אחד
(ב) רש"י ד"ה מותר לטלטל
בכלים מלאים מים לשפת העוקה
גזרינן (דילמ') [דלא]
וכו' למטה בין הדיורין
לישפוך מדוכתיה. דילמא
ואחד רשות לעצמו. ואם לא עירבו
יהא גג גבוה י' או נמוך י' דברי
שרחוקה מהן דאין רוצין שיפלו המים
אמרינן בהו גוד אסקינהו:
אתי למשקל במנא ושדי
דיורין שלמטה אסור לטלטל מזה
למטה ויקלקל החצר:
ר"מ וחכ"א כל אחד ואחד רשות בפני עצמו
(ג) תוס' ד"ה כל גגות וכו'
בעוקה.
לזה: ר' שמעון. מיקל מכולם ואמר
הדרן עלך כיצד
בריש חלון. נ"ב עיין בתוס'
הדרן עלך כיצד משתפין
רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצירות
א)
ב
בד"ה ור' יוחנן ראש דף עז:
כל גגות העיר רשות אחת
חצירות וגגות וקרפיפות שאינן יותר
ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו
(ד) ד"ה רב אמר וכו' כעין
ובלבד שלא יהא גבוה
כל גגות.
מבית סאתים הואיל וכולם אין
גזרה משום תל ברה"ר.
שפי' רש"י בריש מי
י' טפחים או נמוך י',
לתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:
תשמישן מיוחד ותדיר רשות אחת
שהוציאוהו. נ"ב בדף מב
אף על גב דקיימא לן
דברי ר' מאיר. מאי טעמא
גמ' יתיב אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין
וע"ש בתוס' בד"ה לא על
דר' מאיר אי קסבר כשם
הן ומטלטלין מזה לזה אפילו מחצר
כר' מאיר בגזירותיו אפילו במקום
ידי משיכה: (ה) בא"ד
שדיורין למטה חלוקין
ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי בשלמא
של רבים לחצר רבים בלא עירוב
רבים כדאמרינן בפ' אע"פ (כתובות
כדאמרינן לקמן. נ"ב דף צ
כך חלוקין למעלה, אמאי
❖
סוף ע"א:
רבנן סברי כשם שדיורין חלוקין למטה כך
ולית ליה לר"ש עירובי חצירות אלא
קתני כל גגות העיר רשות
נז.) גבי משהה אדם את אשתו שתים
אחת. ואי אין חלוקין,
משום היתר כלי הבית: לכלים ששבתו
ושלש שנים בלא כתובה הכא אומר
דיורין חלוקין למעלה אלא רבי מאיר מאי
כולי עלמא רשות אחרת
בתוכן. כלים ששבתו באחד מהן
ר"י דאין הלכה כרבי מאיר דפסקינן
היא, [גבוה] י' או נמוך
קסבר אי קסבר כשם שדיורין חלוקין למטה
מוסף רש"י
י' למה לי. ואוקמה רב
מוציאין אותן מזה לזה: אבל לא
לקמן ו) הלכה כר"ש דאמר כולן רשות
כך דיורין חלוקין למעלה אמאי רשות אחת הן
וחכ"א כל אחד ואחד
יצחק, אומר היה ר'
לכלים ששבתו בתוך הבית. והביאום
אחת הן וכותל שבין שתי חצירות
רשות בפני עצמו.
מאיר כל מקום שאתה
ואי קסבר אין חלוקין דכל למעלה מי' רשות
לחצירן ע"י שעירבו בני החצר אסור
דאסרינן הכא לר' מאיר שרי ר' יוחנן
ואע"ג דליכא דיורין בהו
מוצא שתי רשויות והן
אחת היא אפילו גג גבוה עשרה ונמוך י'
דליסרו אהדדי אין מטלטלין
רשות אחת, כגון עמוד
להוציאן מחצירו לחצר אחרת אם לא
לעיל בריש חלון (דף עז.) (ג) ולקמן
מזה לזה (לעיל כד.).
ברשות היחיד גבוה י'
נמי אמר להו אביי לא שמיע לכו הא ב) דאמר
עירבו ב' החצירות יחד: גמ' כל
בפירקין [דף צב.]:
ואחד קרפיפות. אם של
ורחב ד' אסור לכתף
מאי לאו דשרי לטלטולי דרך
רב יצחק בר אבדימי אומר היה רבי מאיר
מקום שאתה מוצא שתי רשויות.
בית סאתים הוא מטלטל
עליו, [גזירה] משום תל
בכולו ואם יותר ולא הוקף
ברשות הרבים. סבור מינה
שעומדת כל אחת לבדה: והן רשות
כותל. המ"ל כשאין הכותל
כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות והן
לדירה קרי ליה רשות אחת
[אפילו] מכתשת אפילו
רב
אחת. שם אחת להן ששתיהן רשות
רחב ארבעה: אמר אין מטלטלין
רשות אחת כגון עמוד ברה"י גבוה עשרה
לגבי חברו או לגבי חצר
גיגית אסור לכתף עליו.
היחיד: כגון עמוד. גבוה עשרה
בו אלא בד'. אף על גב דרב ושמואל
לטלטל ב' אמות בזה וב'
אמר אביי הכי קאמר מר,
ורחב ד' אסור לכתף עליו גזירה משום תל
אמות בזה, להוציא ולהכניס
והוא רבה בר נחמני, לא
בחצר: אסור לכתף עליו. מן החצר
פסקי לקמן כר"ש הכא אליבא דרבנן
ברה"ר ה"נ גזירה משום תל ברה"ר סבור מינה
מזה לזה
.
אסרו אלא בעמוד ואמת
(שבת קל:)
ואע"פ שרשות חצר עולה עד לרקיע:
פליגי ולא סברי להו א"נ פלוגתייהו
רשות אחת הן. לטלטל
הריחים, הואיל ואדם
אפילו מכתשת ואפילו גיגית אמר להו אביי
כלים ששבתו בגג זה לגג
גזירה משום תל. גבוה י' ברה"ר
קובע להם מקום, דגזרינן
נפקא מינה נמי לר"ש לכלים ששבתו
הכי אמר מר לא אמר ר"מ אלא עמוד ואמת
חברו, ולא אמרינן כשם
בהו אטו תל ברשות
דהוה רה"י דלא ליתי לכתופי עליה:
בבית ואף על גב דגבי כלים ששבתו
שדיורין חלוקין למטה כך
הרבים. ואקשינן והא
הריחים הואיל ואדם קובע להן מקום והרי
אמת הריחים. כל בנין העמדת
בתוכו הוי נפרץ במילואו למקום
חלוקין למעלה וכלים
כותל שבין שתי חצירות
ששבתו בחצר מוציאין
כותל שבין ב' חצירות דקבוע ואמר רב
דקביע, ואמר רב יהודה
הריחים מקום מושבן קרי ליה אמת
המותר לו מ"מ חשיב שפיר נפרץ
ג)
לחברתה וכן לקרפף וכן
כשתמצא לומר לדברי
הריחים: הואיל ואדם קובע להן
במילואו למקום האסור לכלים ששבתו
יהודה כשתימצי לומר לדברי ר"מ גגין רשות
לחצר ולקרפף מן הגגין,
ר' מאיר גגין וחצירות
מקום. דדמו לתל:
ואמר רב יהודה.
בתוך הבית כעין שפירש רש"י ז) בריש
הואיל וכולן רשות שאינן
רשות לעצמן, מאי לאו
לעצמן חצירות רשות לעצמן קרפיפות רשות
דירה היא, ואין צריך לערב
דשרי לטלטולי דרך כותל,
לקמן בפירקין: כשתימצי לומר.
מי שהוציאוהו (לעיל דף מב.) (ד) דנפרץ
לעצמן מאי לאו דשרי לטלטולי דרך כותל
מחצר לחצר אלא בשביל
ולא קא גזר משום תל
כשתדקדק בדבריהם תמצא כן:
במילואו למקום האסור לטלטל
כלים ששבתו בבית של חצר
ברשות הרבים. ופרקינן
אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת לא
חצירות רשות לעצמן. ומטלטלין
מגואי לבראי ומבראי לגואי הוי
זו להוציאם לחצר אחרת
לא להכניס ולהוציא
להכניס ולהוציא דרך פתחים: וחכ"א כל
(לעיל עד.). לכלים
מהן דרך פתחים, אבל
מחצר של רבים לחצר של רבים בלא
מקום המותר לו א"נ נפקא מינה
ששבתו לתוכן. אפילו הן
מזה לזה לא. וחכמים
אחד ואחד רשות בפני עצמו: איתמר ד) רב
עירוב וכן של יחיד דכי היכי דאמר
כשהגגין יחד יתירים מבית סאתים
של בעלים הרבה (לעיל
אומרים כל גג רשות
אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות ושמואל
ר' מאיר גגות רשות אחת הן שמעינן
כג:) שכשקדש היום היו
דאי לא אמר גוד אסיק אסור
בפני עצמו הוא. איתמר
בתוכו ולא בתוך הבית,
רב אמר אין מטלטלין
מינה דחצירות נמי רשות אחת שהרי
אמר מותר לטלטל בכולו במחיצות הניכרות
כדאמרינן לקמן (ה):
דאילו שבתו כלים בבית, לא
בכל גג, אלא בארבע
במחיצות
אין תשמישן מיוחד כבתים ודמו לגגין
שאינן ניכרות.
דכולי עלמא לא פליגי כי פליגי במחיצות
מיבעיא היכי דלא עירבו
אמות. דלא אמרינן גוד
אבל מגג לחצר לא כדקתני ובלבד
בני בתי החצר, דאפילו
כשהבתים מחוברין
אסיק מחיצתא. ושמואל
שאינן ניכרות רב אמר אין מטלטלין בו אלא
מבית לחצר לא יוציאו כלי
אמר אמרי' גוד אסיק
שלא יהא גג גבוה מחבירו י' וכל שכן
דאין מחיצות הבתים ניכרות כדפירש
בד' אמו' לא אמר גוד אסיק מחיצתא ושמואל
הבית, אלא אפילו עירבו
מחיצתא, וכאילו מחיצות
מגג לחצר: מאי לאו. הא דקאמרינן
בקונטרס ונראה דהוא הדין אם הגג
ומטלטל מבית לחצר לא
כל חצר עולות ומקיפות
אמר מותר לטלטל בכולו דאמר גוד אסיק
יוציאו כלי הבית מחצר זו
חצירות רשות לעצמן דשרי לטלטולי
הגג. לפיכך מותר לטלטל
בולט חוץ למחיצות הבית דחשיב נמי
לחברתה שלא עירבו עמה
מחיצתא תנן וחכמים אומרים כל אחד ואחד
בכל הגג, כי כמו החצר
דרך כותל ולא גזר משום תל אלמא
מחיצות שאינן ניכרות ואור"י דגגין
(שבת קל:). ולא לכלים
הוא. ואקשינן עליה דרב,
רשות
גג גבוה ונמוך טעמא אחרינא הוא
שלנו שבולטין ראשיהן לרה"ר ועבידי
ששבתו בתוך הבית.
והתנן וחכמים אומרים כל
והוציאן לחצר אסור
אחד ואחד רשות לעצמו.
וקרפףה) אם יש יותר מבית סאתים (הן) מטלטלין מזה לזה תוך ד' ואי
כי ארזילא לפירוש רש"י דמפרש ח) כי ארזילא בשיפוע כגגין שלנו הוי
להוציאן מחצר לקרפף או
של בית סאתים מטלטלין טלטול גמור אבל מהן לחצירות לא דלא דמו
כרמלית דלא מינכרא מחיצתא וליכא למימר גוד אסיק ופי תקרה נמי
לגג, דבית וקרפף שתי
לחצירות דחצירות רשות שותפות וקרפף רה"י: רב אמר אין מטלטלין.
לא אמרינן כיון דעבידי כי ארזילא וגוד אחית נמי לא אמרינן ט) לרבנן
רשויות הן ואפילו דחד
גברא (לעיל כג:). והן
לרבנן בגג הסמוך לחבירו: אלא בד' אמות. דכיון דלרבנן כל אחד
דרבי יוסי בר יהודה גבי טרסקל משום בקיעת גדיים דאפילו רבי
רשות אחת. דשניהן רה"י
רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה אוסרין זה על זה דה"ל רשות
יוסי בר יהודה לא אמר אלא בטרסקל דהדרן מחיצתא כדאמר
אלא שזה נמוך וזה גבוה
פרוצה במלואה למקום האסור לה: מותר לטלטל בכולו. שמחיצות
(שבת ט.). משום תל
בפ'
ברה"ר. גבוה י' ורחב ד'
המבדילות למטה (א) מן הדיורין אמרינן גוד אסקינהו למעלה ויפרידו
דהוי רשות היחיד דאיכא
ביניהן: במחיצות הניכרות. שאין הבתים מחוברין ויש אויר ביניהם ומחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם:
חיובא דאורייתא מרשות
כולי עלמא לא פליגי. דאמרינן בהו גוד אסיק דדמו לעמוד ברשות הרבים דהוי רשות היחיד משום גוד אסיק משוך והעלה: כי
הרבים לכתף עליו (שם).
כשתימצי
לומר.
פליגי בשאין המחיצות ניכרות. שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין: לא אמרינן גוד אסיק. בכי האי גוונא:
כשתעמוד על סוף דעתן
רשות
זהו גמר דבריהן (לקמן צ:).
גגין רשות לעצמן. ומטלטלין מגגו של ראובן לגגו של שמעון, חצירות רשות לעצמן. ומטלטלין מחצירו של ראובן לחצירו של שמעון כלים ששבתו בחצר וכן מחצר של רבים לחצר של רבים, קרפיפות רשות לעצמן. ואפילו
הן של ב' אנשים מטלטלין מזה לזה (שם).