פט:
כל גגות פרק
תשיעי עירובין
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
רשות לעצמו. קא סלקא דעתך כל אחד יטלטל בגגו משמע: והני
בפ' בכל מערבין (לעיל דף לג:) והואיל וכן כל הגג אסור כי כל הגג
א) [לעיל י. וש"נ],
ופרקינן רב הכי קתני,
ב) [בס"א: ארבעה],
דבי שמואל תנו. אית מתניתא בידייהו דמותבי מינה תיובתא לדבי
נפרץ במילואו לכרמלית לאותה בליטה הבולטת לרה"ר ואע"ג דלא
כל אחד ואחד רשות
ג) [נדרים מא.], ד) צ"ל
לעצמו, שלא יטלטל שתי
רב דקתני אין להן לכל אחד אלא גגו דמשמע דלא יטלטלו אלא בגגו
שלטי ביה רבים שהרי גבוה י' נעשה כרמלית דלא מצינו מקום פטור
❖
לרה"י,
אמות בגג זה ושתי אמות
הא בגגו יטלטלו: לא שמיע לי הא שמעתא. דשמואל דנימא גוד אסיק
רוחב ד' דהא בית שאין תוכו י' וקרויו משלימין ליו"ד הוי תוכו כרמלית
בגג אחר. אמר רב יוסף
במחיצות כי הני שאין ניכרות: גג
ואין מטלטלין בו אלא בארבע אמות
בהא דתנן גג גדול סמוך
לגג קטן, גדול מותר
גדול סמוך לקטן. גדול עודף עליו
הגהות הב"ח
אע"ג דלא שלטי ביה רבים שהרי
רשות לעצמו בשלמא לשמואל ניחא אלא
וקטן אסור, אמר רב
לכאן ולכאן: הגדול מותר. לטלטל
סתום הוא מכל צד והא דאמר בפ"ק
(א) רש"י ד"ה לא שנו וכו'
לרב קשיא אמרי בי רב משמיה דרב שלא
יהודה אמר שמואל לא
דמשום דנפרץ: (ב) תוס'
בו דיורין שבו ואפילו לרב דהא
דשבת (דף ז.) דאין כרמלית למעלה
שנו אלא שיש מחיצה
יטלטל ב' אמות בגג זה וב' אמות בגג זה
ד"ה במחיצות וכו' דאקילו
הראויה לדירה על הגדול,
מחיצות של מטה שישנן בעודפו לכאן
מי' היינו שמכח קרקע הכרמלית
ביה רבנן מקולי רה"ר:
והא א"ר אלעזר כי הוינן בבבל הוה אמרינן
ומחיצה הראויה על הקטן
ולכאן מחיצות הניכרות הן וגוד
אין נעשה האויר כרמלית למעלה מי'
(ג) בא"ד ורש"י פי' נמי
דגדול מישתרי בגיפופי.
בי רב משמיה דרב אמרו אין מטלטלין בו
לקמן. נ"ב דף צב סוף ע"א:
אסקינהו ואית להו גפופי והך פירצה
פי' גיפופי כמו כתלים
כדאמר התם דאקילו ביה רבנן (ב)
(ד) בא"ד והכי איתא התם
קטנים שנשארו מכותלי
אלא בד' אמות והני דבי שמואל תנו אין
שכנגד הקטן פתחא הוי לגדול ואין א"ר יוחנן:
קולי רה"ר שהאויר למעלה מי' מקום
❖
[הגדולה], הגדולה ניתרת
להן אלא גגן מאי אין להן אלא גגן לאו
קטן אוסר עליו דהוי כשתי חצירות
פטור וגזוזטרא דלא הויא כרמלית אלא
בהן, שהן כמו פסין. אבל
ופתח ביניהם: אבל קטן אסור.
הקטן שנפרץ במלואו
דשרו לטלטולי בכוליה $ ומי אלימא ממתני'
רשות היחיד היינו משום דגוד אחית
ואין לו מחיצה כלל
גליון הש"ס
דלדידיה הוי מלואו ולאו פתחא הוא
דבקיעת דגים לא הויא בקיעה
דאוקימנא שלא יטלטל שתי אמות בגג זה
בזה (חצר א' חייב)
גמ' ומי אלימא
ואסרי עליה בני גדול: שיש דיורין
כדפיר' לעיל או בפתוח לרה"ר
ד)
[אמרינן דגג הקטן אסור]
ושתי אמות בגג זה ה"נ ב' אמות בגג זה וב'
ממתניתין. שבת דף יב
אבל יש מחיצה (ה)ראויה
על זה ועל זה. שעוברין כל שעה
דהוי כי חורי רשות היחיד וכן זיז
❖
אמות בגג זה אמר רב יוסף לא שמיע לי
ע"א ודף פג ע"א:
א)
על הגדול, ואין הראויה
מזה לזה הלכך ליכא למימר גוד
היוצא לרשות הרבים רחב ד' דהוי
לדירה על הקטן. קטן נמי
הא שמעתא א"ל אביי את אמרת ניהלן
אסיק במחיצה התחתונה שביניהם
רשות היחיד היינו סמוך לחלון תוך י'
משתרי לגבי גדול, דכיון
ואהא אמרת ניהלן גג גדול הסמוך לקטן
דעביד מחיצה בנפשייהו
מפני שנדרסת היא: אבל אין בהן
מוסף רש"י
דהוי כי חורי רשות היחיד ומנעול
סלוקי סליקו נפשייהו
הגדול מותר והקטן אסור ואמרת לן עלה
דיורים. אמרינן בה גוד אסיק ומותר
דחשיב ליה בהמוצא תפילין (לקמן דף
לא שמיע לי הא
מהכא. וכי הא דאמר רב
שמעתא. דרב יוסף
אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא
אף הקטן. אלמא אף במחיצה שאינה
קא:) רה"י היינו משום דליכא בקיעת
נחמן אחד שעשה סולם
תלמידו דרב יהודה שהוא
קבוע לגגו מותרין בכל
ניכרת אית ליה לשמואל גוד אסיק
גדיים שהאיסקופה גבוה שלשה אי נמי
שיש דיורין על זה ודיורין על זה דהויא לה
תלמיד של רב ושמואל,
הגגות, דהאי סליק נפשיה
דאי לאו דמחוברין הן אין דריסה
שיש במנעול עצמו גבוה י' דהוי רשות
וחלה רב יוסף ונעקר
הא דקטן מחיצה נדרסת אבל אין דיורין על
מהכא. אמר אביי בנה
תלמודו וכשהיה שומע
מזה לזה: שיש מחיצה על זה ועל
היחיד אפילו איכא רה"ר גמורה תחתיו
עלייה על גבי ביתו ועשה
זה ועל זה שניהן מותרין א"ל אנא הכי אמרי
מימרא דרב ושמואל ואינו
לפניה דקה, כמו איצטבה
זה. כל סביבותיהן חוץ מכנגד
כמו עגלות דהוו רה"י ותחתיהן רה"ר
נזכר לאותה שמועה
לכו ל"ש אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה
רחבה ד' טפחים, מותרין
חבורן דהשתא מישתרי גדול בגיפופי:
בהזורק (שבת דף צט.) ורש"י פירש נמי
מתמיה ולאו תלמידו של רב
בני הגגות בגגותיהן. דהאי
על זה דגדול מישתרי בגיפופי וקטן נפרץ
יהודה אני ולא אמר לי
סליק נפשיה מהכא ולא
אבל אין מחיצה לא לכאן ולא לכאן
לקמן (ג) אמתניתין דגג גדול הסמוך
שמועה זו, ואביי תלמידו
קאסר. אמר רבא ואי
במלואו אבל אין מחיצה לא על זה ולא על
שניהן אסורין. דקטן נמי אסר
לקטן גבי מה חצר דמינכרא מחיצות
מזכירו (נדה לט. ע"פ נדרים
עבדא להאי דקה בהדיה
זה שניהן אסורין והא דיורין אמרת לן אי
אגדול דהואיל ולא הוו גיפופי ממש
שלא יהא גג בולט חוצה להן דאי לא
מא.).
ביתיה אסיר. דלא אמרינן
סלוקי סליק נפשיה,
אלא על ידי גוד אסיק לא הוו גיפופי
אמרי לכו דיורין הכי אמרי לכו ל"ש אלא
מינכרא לא אמר גוד אסיק וגדול
לשוויה פתחא לגביה דפתחא דמינכר
נמי אסור שאין לו שום מחיצה וכל
שיש מחיצה ראויה לדירה על זה ומחיצה
בעינן וכה"ג לא עבדי אינשי: אי
שאין לו מחיצה אינו רשות היחיד וכן
ראויה לדירה על זה דגדול מישתרי בגיפופי
אמרי לכו דיורין. אם הזכרתי לכם
בשמעתין גבי גגין השוין לר"מ כו'
וקטן נפרץ במלואו אבל יש מחיצה ראויה
שום דירה בדבר כך אמרתי לכם.
דפריך קשיא דרב אדרב פי' בקונטרס
לדירה על הגדול ואין ראויה לדירה על
רב יוסף חלה ושכח תלמודו ג): לא
דלית ליה גוד אסיק ה"נ בגגין השוין
הקטן אפילו קטן שרי לבני גדול מאי
שנו. דקטן אסור בין לדיורי קטן
לרבי מאיר נהי דלא אסור כל חד
טעמא כיון דלא עבוד מחיצה סלוקי סליקו
בין לדיורי גדול אלא שיש מחיצה
אחבריה דחדא רשותא משוי להו
נפשייהו מהכא כהא דאמר רב נחמן עשה
ראויה לדירה כלומר מחיצה קבועה
מיהו בני רה"ר העוברים לפניהם
וקיימא דתרוייהו גלו דעתייהו דבעו
ולאחריהם ולצידי החיצונה אמאי לא
סולם קבוע לגגו הותר בכל הגגין כולן
אשתמושי כל חד בדידיה הלכך גדול
אסרי עלייהו הא ליכא מחיצה לגגין כו'
אמר אביי בנה עלייה על גבי ביתו ועשה
מותר בשלו דפתחא הוא ולא אסר
מיהו בירושלמי משמע דלא חשיב
לפניה דקה ארבע הותר בכל הגגין כולן אמר
ב)
קטן עלייהו וקטן אסור לשניהם
כרמלית והכי איתא (ד) אמר ר' יוחנן
רבא פעמים שהדקה לאיסור היכי דמי
(א) משום דנפרץ במלואו לגדול ואסרי
זיזין וכתלים שהיו גבוהים י' ורחבין
דעבידא להדי תרביצא דביתיה דאמר
עליה בני גדול ולדידהו נמי לא
ד' מותרין כאן וכאן ובלבד שלא
לנטורי
מישתרי דכיון דעבד ליה מריה מחיצה
יחליף משמע דחשיב להו מקום פטור
קבועה לא סליק נפשיה מיניה ולא אחלי לגבייהו: סלוקי סליקו נפשייהו.
מדשרי לבני רשות הרבים ורשות היחיד וכתלים דקאמר התם נראה
בני קטן מגגו ואחליה לבני גדול: הותר בכל הגגין. ואפילו לרבנן
דהיינו אבנים הבולטין מן הכותל דאילו כותל גבוה י' ורחב ד' הוי ודאי
דכיון דאינהו לא עביד סולם סליקו נפשייהו ואחלינהו לגביה: בנה
רה"י והא דנקט רחב ד' לרבותא דאפ"ה הוי מקום פטור וכל שכן אם
עלייה. והקיף כל גגו מחיצות לעלייה: דקה. פתח קטן פתוח
אינם רחבים ד' ולא קשיא ההיא דבית שאין תוכו י' דהוי כרמלית אע"ג
לצד הגגין: הותר בכולן. דגלי דעתיה דקא מחזיק בהו והם לא
דלא מצי רבים לאישתמושי דהכא כיון שהוא למעלה מי' יש לו ליחשב
הקפידו לעשות כן אחלינהו לגביה: פעמים שהדקה לאיסור. ואפילו
מקום פטור אע"ג דרחב ד' כיון דלא הוי לא רה"ר ולא רה"י והא
לרבי מאיר דמשוי כל הגגות רשות אחת אסור בהן: דעבדה להדי
דפריך קשיא דרב אדרב לאו משום דרה"ר אוסרת כדפי' בקונטרס
תרביציה. שפתח לצד גינתו ומחיצה של צד הגגין הניח סתומה:
דלעולם אין רה"ר אוסרת למעלה מי' אלא משום דידע שפיר דאיירי
ביתר מבית סאתים כדמסיק ומ"מ פריך לשמואל משום דאין נראה לו
לנטורי
לומר דהני מחיצות למעלה לא עבידן ולא הוי מוקף לדירה והא דקאמרינן נמי לקמן אף גג דמינכרא מחיצה דאי לא מינכרא גדול נמי אסור
משום דקטן אוסר עליו אבל כי מינכרא אין הקטן אוסר עליו משום גוד אסיק אפילו לשוייה פתחא דלא כרב יוסף דבסמוך דאמר אם אין
מחיצה לא על זה ולא על זה שניהם אסורין דלא אמר גוד אסיק לשויה פתחא משום דפתחא כי האי גוונא לא עבדי אינשי:
וקטן נפרץ במילואו. כגון שהגג קטן נכנס לתוך הגדול כדאוקימנא פרק קמא (דף ט:) דמתניתין דחצר קטנה שנפרצה לגדולה בנכנסין
כותלי קטנה לגדולה שלא יהא נראה מבחוץ ושוה מבפנים:
ועשה לפניה דקה ד' הותר בכל הגגין. לפי מה שמפרש בכיצד מעברין (לעיל דף נט: ושם סא.) דדקה היא מחיצה מפרש ר"י הכא דכשבנה
עלייה ועשה מחיצה כל סביב גגו ופתחה לצד הגגין ועשה לפני הפתח דקה ד' אז הוי תשמיש קבוע אבל בלא דקה ירא
להשתמש שם תשמיש קבוע מפני בני גגין אחרים וקשה דבלא דקה נמי אמר לעיל דאם יש מחיצה ראויה לדירה על הגדול ולא על
הקטן דאפילו קטן נמי שרי לבני גדול ור"ח גרס הותרו כל הגגין פירוש אם עירבו שאר הגגין וזה לא עירב עמהם אינו אוסר עליהם
דכיון דעשה דקה סילק עצמו מהם וצריך לומר לפירושו דלצד הגגין הוא פרוץ במילואו או עלייה אינה אלא בחצי הגג שאם היה
כל הגג מוקף מחיצה בלא דקה נמי
לא
היה אוסר ולשון פעמים שהדקה לאיסור צריך ליישב דהדקה אינה עושה לא
איסור ולא היתר:
כרמלית