כל גגות פרק
תשיעי עירובין
צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
וקרפיפות רשות לעצמן. ואפילו הן של ב' אנשים מטלטלין מזה לזה
רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו. אין לפרש דר"ש אין
ד א מיי' פ"ג מהלכות
א) שבת קמז: [מנחות עב.],
ב) לעיל עד., ג) לעיל מה:
דהאמר ר"מ כל גגות העיר רשות אחת שמע מינה דס"ל דאין רשות
עירובין הלכה יח [והל'
מחלק בין עירבו ולא עירבו ורב בלא עירבו סבר ליה
עא., ד) [לעיל פט. וש"נ],
יט כ] סמג עשין דרבנן א
מתחלקת מחמת שינוי בעלים אלא בתים לחודייהו מפני שהם תדירות
כוותיה דא"כ בסמוך דפריך רב חסדא לשמואל ור' יוחנן יאמרו ב'
ה) [לעיל פט.], ו) [לעיל
טור ש"ע א"ח סי' שעב
לדירה דמה לי גגין ומה לי חצירות ומה לי קרפיפות אבל מגג לחצר
כלים בחצר אחת זה אסור
וזה מותר לרב נמי תיקשי אליבא דר"ש
כג:], ז) לעיל כד., ח) [עי'
סעיף א [וסי' שפח סעי'
❖
רש"י לעיל פד:], ט) [צ"ל
א]:
ומגג לקרפף לר"מ לא ואפילו של איש
ורב ששת נמי דפריך לרב אלא אי
❖
רב יהודה אמר שמואל],
אמרת בשלא עירבו היכי משכחת
אחד כדאמרינןה) גזירה משום תל ברה"ר
קרפיפות רשות לעצמן לדברי חכמים גגין
וכ"ש כשהן של שנים ומחצר לקרפף
מאני דבתים בחצר הא רב נמי מודה
וחצירות רשות אחת קרפיפות רשות אחת
גליון הש"ס
נמי לא דשמעינן להו לרבנן לקמן
דר"ש אפילו בעירבו קאמר ולכך
הגהות הב"ח
הן לדברי רבי שמעון כולן רשות אחת הן
גמ' אמרו לו אין שעת
בברייתא דאסור לטלטל מחצר לקרפף
נראה דרב סבר דר"ש גופיה לא אמר
(א) תוס' ד"ה אמר וכו'
הסכנה ראיה. עי' מג"א
תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דרב יהודה
❖
ור"מ לא שמעינן ליה דפליג עלייהו
אלא כשלא עירבו והשתא סברת סי' שז ס"ק ח:
(א)
והשתא ניחא סברת
תניא כוותיה דרב כל גגות העיר רשות
שמואל: (ב) ד"ה ושמואל
להקל אלא בחלוק רשויות דגגין הואיל
שמואל איפכא מדרב דשמואל לא
וכו' אומ' ר"י דהתם לקלוט.
אחת הן ואסור להעלות ולהוריד מן הגגין
ושמן שוה אבל ברשויות החלוקות
גזר הכא דאמר בין עירבו בין לא
נ"ב ע"ל דף צט בד"ה לא
רבינו חננאל
❖
לחצר ומן החצר לגגין וכלים ששבתו בחצר
בשמן לא שמעינן ליה דמיקל דדוקא
עירבו וגבי שלש חצירות גזר דסבר
יעמוד:
וקרפיפות רשות לעצמן.
קאמר ר"מ גגות דתשמישתן שוה וכן
מותר לטלטלן בחצר בגגין מותר לטלטלן
כרבנן דאמרי שלשתן אסורות לשיטת
לדברי חכמים גגין רשות
חצירות וכן קרפיפות ואפילו הן של
ר"ת דמי שהוציאוהו (לעיל מח: ד"ה רשות)
בגגין ובלבד שלא יהא גג גבוה י' או נמוך
לעצמן וחצירות רשות
מוסף רש"י
שנים דבשינוי בעלים לא מיתסרי
ורב הכא גזר והתם לא גזר דפסיק התם
לעצמן וקרפיפות רשות
י' דברי ר"מ וחכ"א כל אחד ואחד רשות
ומגג לחצר. ר"ש
לעצמן, לדברי ר' שמעון
אלא בתים לר"מ וגגין לרבנן אבל
כר"ש ועוד דמשני הכא שמואל דר"ש
לעצמו ואין מטלטלין בו אלא בד' תניא
לטעמיה דאמר (לעיל עד.)
כולן רשות אחד הן. תניא
בחלוק תשמיש ושינוי שם הרשות
לטעמיה דלא גזר משמע דסבר
אחד גגות ואחד חצירות
כוותיה דרב, כל גגות
כוותיה דרב יהודה אמר רבי כשהיינו
א)
קפיד הלכך מחצר לקרפף אסור
ואחד קרפיפות כולן רשות
כוותיה בההיא דג' חצירות ולשיטת
העיר רשות אחת הן,
לומדים תורה אצל ר"ש בתקוע היינו מעלין
אחת הן לטלטל מזה
ואסור להעלות ולהוריד
ואפילו הוא שלו ואינו יותר מבית
ר"ת סבר כרבנן:
לזה ואפילו של בעלים
מגג לחצר ומחצר לגג.
ושמואל
שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר
סאתים דעל כרחך הנך קרפיפות
אומר בין עירבו בין
הרבה (שבת קמז:). לשלש
וכלים ששבתו בחצר
חצירות. זו אצל זו (לעיל
לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף אחר
בשאין יתירים על בית סאתים קאמר
לא עירבו. והא דאמר
מותר לטלטלם בכל
מה:). ופתוחות לרה"ר.
החצר. וכלים ששבתו
דאי ביתירים בהא לימא רבי שמעון
ט) שמואל בגיטין בהזורק (דף עט:)
עד שהיינו מגיעין אצל המעיין שהיינו רוחצין
דכל אחת רשות לעצמה
בגגין מותר לטלטלם בכל
מטלטלין הא כרמלית היא וליכא מאן
לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי
ואין להן דריסת הרגל זו
הגגין. ובלבד שלא יהא
בו אמר רבי יהודה מעשה בשעת הסכנה
על זו, דאי הוו להו זו
גג גבוה י' טפחים או
דפליג דמחצר המשכן גמרי ו) ועוד
גשמים בגגו של חבירו אומר ר"י
והיינו מעלין ס"ת מחצר לגג ומגג לחצר
לפנים מזו אסרה פנימית
נמוך י' טפחים [דברי ר'
בהדיא אמרינן בשלהי עושין פסין ז)
דהתם לקלוט (ב) ולהוליך לביתו קאמר
אחיצונה ואפילו בפני עצמה
מאיר]. וחכמים אומרים
ומחצר לקרפף לקרות בו $ אמרו לו אין שעת
דפלוגתא דר"ש ורבנן בקרפף בית
דכמו שאסור לטלטל כלים ששבתו
אסורה כל אחת להשתמש
כל אחד ואחד רשות
הסכנה ראיה: ר"ש אומר אחד גגין וכו':
(שם). ואחד קרפיפות.
לעצמו, ואין מטלטלין
סאתים היא ואפילו חצר וקרפף של
בבית לחצר ולגג שלא עירבו אפילו
שאינן יותר מבית סאתים
בו אלא בד' אמות.
ב) אמר רב הלכה כר"ש והוא שלא עירבו
איש אחד אסרי רבנן דקאמרי התם
לר"ש כן אסור מגג וחצר לבית
(לעיל פט.) אם של בית
תניא כרב יהודה אמר
אבל עירבו לא דגזרינן דילמא אתי לאפוקי
קרפף יותר מבית סאתים שהוקף
ודווקא מגגו של חבירו אבל מגג של
סאתים הוא מטלטל בכולו
רבי כשהיינו למדין תורה
ואם יותר ולא הוקף לדירה
אצל ר' שמעון בתקוע
לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה כו'
מאני דבתים לחצר ושמואל אמר בין עירבו
עצמו יכול לקלוט ולהוליך לביתו
א
קרי ליה רשות אחת לגבי
היינו מעלין לו שמן
ואמר רב הונא בריה דרב יהושע כו'
ואין גג של חבירו אוסר עליו דשמואל
בין שלא עירבו וכן אמר ר' יוחנן מי לחשך
חברו או לגבי חצר לטלטל
ואלונטית מחצר לגג ומגג
וכי דייקת בה שמעינן מינה דלא שרי
ב' אמות בזה וב' אמות
לטעמיה דאמר לעיל גוד אסיק
לקרפיף, ודברים פשוטין
בין עירבו ובין שלא עירבו מתקיף לה רב
בזה, להוציא ולהכניס מזה
הן. פיסקא, ר' שמעון
ר"ש אלא בקרפף בית סאתים ורבנן
מחיצתא וא"ת מאי קמ"ל שמואל
חסדא לשמואל ולרבי יוחנן יאמרו שני כלים
. רשות
לזה
אומר אחד גגות וכו'.
(שבת קל:)
אסרי אע"ג דלחד גברא הוא: לדברי
דפשיטא דאסור להוליך לביתו וי"ל
אחת הן. לטלטל כלים
אמר רב (יהוד') הלכה כר'
בחצר אחת זה מותר וזה אסור ר"ש לטעמיה
ששבתו בגג זה לגג חברו
חכמים. דלא גזרו משום תל גגין
שמעון והוא שלא עירבו,
דאשמעינן דאע"פ שקולט מן האויר
דלא גזר דתנן א"ר שמעון למה הדבר
ולא אמרינן כשם שדיורין
בחצירות. אבל עירבו
ג)
וחצירות רשות אחת הן לא שיטלטל
ועדיין לא נגעו מי גשמים בגג:
חלוקין למטה כך חלוקין
בחצירות, חיישינן דילמא
מי לחשך.
דומה לשלש חצירות הפתוחות זו לזו
מגג לגג אם חלוקין בעליהן משום
רש"י לא גרס ליה
למעלה וכלים ששבתו
אתי לאפוקי מני דשבתו
בחצר מוציאין לחברתה וכן
ופתוחות לרה"ר ועירבו שתי החיצונות עם
בבתים לחצר. ואתי
דגגין לרבנן כבתים משוי להו על ידי
ואור"י דאיתא בתורת כהנים
לקרפף וכן לחצר ולקרפף
לטלטולי מן החצר לגגין
חלוק שלמטה אבל מחצר של רבים
בכמה מקומות ור"ת נמי גרס ליה
האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה
מן הגגין, הואיל וכולן
ולקרפיפות. ושמואל ור'
לחצר של רבים מטלטלין ומגג לחצר
ומפרש מי השמיעך הלכה כר"ש בין
רשות שאינה דירה היא
יוחנן תרווייהו שוין, ובין
וב' החיצונות אסורין זו עם זו ולא גזר דילמא
ואין צריך לערב מחצר לחצר
עירבו ובי לא עירבו
דרבים מטלטלין ואע"ג דגג רשותא
עירבו ובין לא עירבו ורבינו שמואל
אתי לאפוקי מאני דהא חצר להא חצר ה"נ
אלא בשביל כלים ששבתו
הילכתא כר' שמעון.
דידיה וחצר דשותפות כדתניא בברייתא
פירש דקאי ארב כלומר מי הגיד לך
בבית של חצר זו להוציאם
ואקשינן עלייהו, אי
לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים
לקמן [ע"ב] הואיל וגג תשמיש שאינו
שאתה מחלק ביניהם אינו כן אלא בין
לחצר אחרת (לעיל עד.).
בשעירבו ואפיקו מני
לחצר מתיב רב ששת ר"ש אומר אחד גגות
ד)
לכלים ששבתו בתוכן.
דבתים לחצר, יאמרו שני
תדיר הוא לא הוי ממש כבית ומטלטל
עירבו ובין לא עירבו ואית דגרסי
כלים ששבתו באחד מהן
כלים בחצר אחת, והני מני
אחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן
ממנו לחצר: קרפיפות רשות אחת. ואפילו
מלחשך בתיבה אחת ומפרשי שנולד
מוציאין אותן מזה לזה
דקנו שביתה בחצר שרו,
לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו
הן של שנים דכל רשות ששמו שוה
(לעיל פט.) אפילו הן של
מלחש: [כדאיתא ביומא פב:]
והני מני דקנו שביתה
בעלים הרבה (לעיל כג:).
בבתים אסירי. ופרקינן אין
מותר לו חוץ מן הגגין אבל מחצר
בתוך הבית אי אמרת בשלמא דעירבו היינו
גג
ולא לכלים ששבתו
ר' שמעון לטעמ' דלא
לקרפף אפילו דחד גברא אסיר ולא
דמשכחת לה מאני דבתים בחצר אלא אי אמרת בשלא עירבו היכי משכחת
בתוך הבית. והביאום
גזר, (ותנן) [דתנן] א"ר
דמי לגג וחצר דתשמישתיה דגג שוה
לחצירן על ידי שעירבו
שמעון למה הדבר דומה
לה מאני דבתים בחצר הוא מותיב לה והוא מפרק לה בכומתא וסודרא
בני החצר, אסור להוציאן
לג' חצירות שפתוחות זו
לחצר הוא. והכי שמיע ליה לרב יהודה
ת"ש
מחצירו לחצר אחרת, אם
לזו כו', עד הכא נמי לא
וממתניתין דייק לה מדקאמר ר"ש
לא עירבו ב' החצירות יחד
גזר דילמא אתי לאפוקי
(לעיל פט.) אסור להוציאן
כולן רשות אחת מכלל דרבנן לאו חדא רשותא משוי להו לכולהו וברייתא מסייעא ליה לקמן [שם] דקתני גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות
מני דבתים לחצר. מתיב
מחצר לקרפף או לגג, דבית
רב ששת, ר' שמעון
אחת הן וחצר ומרפסת כב' חצירות דמו ומדוקיא דידה דלא תנא בה קרפף ומבוי מוקמינן לה כרבנן דאי ר"ש אפילו קרפף נמי מישתרי
וקרפף שתי רשויות הן
אומר אחד גגות כו', ואי
בהדי חצר ואי ר"מ גג וחצר לא מישתרו דהא בהדיא אסר במתני' מנמוך לגבוה: לדברי ר"ש כולן רשות אחת. דלא תימא האי דא"ר
ואפילו דחד גברא (לעיל
אמות בשלא עירבו, אי
כג:).
לא עירבו מני דבתים
שמעון אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כל חדא וחדא רשותא באנפי נפשיה משוי לה גגין לעצמן וחצירות לעצמן וקרפיפות לעצמן
לחצר היכי משכחת להו.
דהא סברא לר"מ אית ליה אבל ר"ש כולהו חדא רשותא משוי להו. הכי שמיע ליה לרב יהודה וברייתא מסייעא ליה דתניא כוותיה לקמן
ופריק רב ששת אליבא
היינו מעלין שמן ואלונטית מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לחצר ומחצר לקרפף: תניא כוותיה דרב. דאמר לעיל (פט.) בגגין השוין לרבנן דאין
דרב לעולם בשלא עירבו,
והני מני דקנו שביתה
מטלטלין בו אלא בד' דאסרי אהדדי ולא אמרינן גוד אסיק במחיצות שאין ניכרות: רשות אחת. ומטלטלין מזה לזה: ואסור להעלות
בבתים דמשתכחי בחצר
ולהוריד. ר"מ לטעמיה דגזר משום תל: מותר לטלטלן בחצר. אע"פ שלא עירבה וה"ה לשאר חצירות: רשות לעצמו. ואין מטלטלין
היכי משכחת לה. כגון
מזה לזה אפילו בתוך ד': ואין מטלטלין בו. אפילו בגג עצמו: תניא כוותיה דרב יהודה. אליבא דר"ש: שמן. לסוך בו: אלונטית. להסתפג
כונתא וסודרא דאינון
כלי מלבוש, ולבשם
בה: מגג לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף ומקרפף לקרפף כולהו גרסינן: והוא שלא עירבו. בני החצירות כל אחת לעצמה דהשתא לא שכיחי
בבית ויצא בחצר. ונזדמן
כלי הבתים בחצר וליכא למיגזר אי שרית להוציא כלים ששבתו בזו להכניסן לחברתה אתי לאפוקי נמי לה כלי הבית: אבל עירבו. כל
לו ופשט אותם מעליו
חצר לעצמה ולא עירבו ב' החצירות יחד אסור לטלטל מזו לזו אפילו כלי החצר דכיון דשכיחי מאני דבתים בחצר גזרינן דילמא אתי
ונשארו בחצר, וכהני
וכיוצא בהן תנן ולא לכלין
לאפוקי מאני דבתים שבחצר זו לחצר זו ור"ש מודה בהו דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית: מי לחשך לא גרסינן: היינו דמשכחת לה
ששבתו בתוך הבית.
מאני דבתים בחצר. דאיצטריך למיתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית: ח)בכומתא וסודרא. ששבתו בתוך הבית והוציאן לחצר דרך מלבוש:
אנשי