צא:
כל גגות פרק
תשיעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גג
אנשי מרפסת. דיורי עליות הרבה פתוחין לה: ולא עירבו. בני
א [מיי' פ"ד מהל' עירובין וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן. לרב דאוקי מתני'
א) לעיל פג:, ב) שבת קל:,
ג) [ושם איתא רב הונא],
חצר עם בני מרפסת אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ובני מרפסת
הל' טו טוש"ע א"ח סי'
בכיצד משתתפין (לעיל דף פד. ) לאותם הדרים במרפסת אתי
ג)
❖
ד) הס"ד ואח"כ מה"ד
שפח]:
אין אוסרים על בני חצר אע"פ שיורדין לה בסולם ודריסת רגלם עליה קמ"ל. כצ"ל רש"א,
הכא שפיר דכשעירבו בני מרפסת לעצמן ובני חצר לעצמן דשכיחי מאני
❖
לרה"ר דאמרינן לעיל בפ' כיצד מעברין (דף נט:) סולם תורת פתח
דבתים בחצר ומאני דעליות במרפסת כשהסלע גבוה י' הוי למרפסת
עליו ותורת מחיצה עליו והכל להקל
שהסלע שוה להן ולבני חצר אסור
רבינו חננאל
והכא אמרינן תורת מחיצה עליו: כל מוסף רש"י
להשתמש על הסלע אפילו כלים ששבתו
ת"ש א) אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא
ת"ש אנשי חצר ואנשי
שגבוה י' טפחים. כגון עמוד או
בחצר אטו כלים ששבתו בבית ופחות
ואנשי מרפסת ששכחו
עירבו כל שגבוה י' טפחים למרפסת פחות
מרפסת ששכחו ולא
ולא עירבו. אלו עם אלו,
תל: למרפסת. מותר להשתמש בו
עיריבו כל שגבוה י'
מכאן אסורין לשניהם וכשלא עירבו
מכאן לחצר בד"א שהיו אלו של רבים ואלו
אבל עירבו אלו לעצמן ואלו
טפחים למרפסת פחות
ולחצר אסור דה"ל לזה בפתח ולזה
דלא שכיחי מאני דבתים ודעליות שם
לעצמן. מרפסת ארוכה היא
מיכן לחצר, במה דברים
של רבים ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן
בזריקה ובסמוכה למרפסת בתוך ד'
הוי מרפסת וחצר רשות אחת ואין
והרבה פתחי עליות פתוחין
אמורים בזמן שהיו
או של יחידים שאין צריכין לערב אבל היו
לה וכולן יוצאין בסולם אחד
של רבים ועירבו אילו
עסקינן וכדמוקמא לה בפירקין דלעיל
אוסרין זה על זה אבל לשמואל דקרי
לחצר וממנה לרה"ר
לעצמן ואילו לעצמן, או
של רבים ושכחו ולא עירבו גג וחצר
(דף פד.): פחות מכאן לחצר. כלומר
מרפסת לבני עליות ומיירי כשהסלע
ואעפ"כ אין אוסרין הואיל
שהיו של יחידים שאין
ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן
אף לחצר ושניהן אסורים בו והכי
כנגד חלונות ומשתמשין שם בני
וגבוה מרפסת י', שלא
צריכין לערב. אבל אם
הלכו בסולם אלא להקל
היו של רבים ששכחו
אוקמינן התם: בד"א. דמחלקין
טעמא דלא עירבו הא עירבו לא הא מני
עליות דרך חלונות כשלא עירבו ותימה
ואמרינן תורת מחיצה עליו
ולא עירבו [גג] וחצר
רשות חצר ומרפסת דלא מישתרו בהדי
היאך משתמשין בפחות מי' בני עליות
רבנן היא דיקא נמי דלא קתני קרפף ומבוי
ואינן אוסרין כדאמרינן
ואכסדרה ומרפסת רשות
הדדי: בזמן שהיו אלו של רבים כו'.
לעיל (נט:) סולם תורת
על הסלע כלים ששבתו בעליות דרך
אחת. טעמא דלא עיריבו
ש"מ ת"ש חמש חצירות הפתוחות זו לזו
א
פתח עליו ותורת מחיצה
הוא דהין רשות אחת,
שדיורין הרבה בחצר ודיורין הרבה
חלונותיהן והלא אין חצר ומרפסת
ופתוחות למבוי ושכחו כולם ולא עירבו
עליו והכל להקל, ומ"מ שני
אבל עיריבו לא. קשיא
במרפסת: ועירבו אלו לעצמן ואלו
רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן
רשויות הן ואין מוציאין מזו
דשמואל ולר' יוחנן.
אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי ומן
לזו (לעיל פג:). כל
לעצמן. דהשתא מפקי בני חצר מאני
ולא לכלים ששבתו בתוך הבית
ופרקינן הא ברייתא [רבנן]
המבוי לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר
שגבוה י' טפחים
היא. כי קאמרינן בין
דבתים לחצירן ובני עליות מאני
ועליות וי"ל דלשמואל דוקא ארישא
למרפסת. אם יש בחצר
עירבו בין לא עירבו לר'
לטלטלן בחצר ובמבוי אסור ור"ש מתיר
דעלייה למרפסת ואי שרית ליה כלים
קאי דמיירי בגבוה עשרה הוא דמפליג
תל או עמוד גבוה י' סמוך
שמעון קאמרינן. ואמרינן
למרפסת, רשות מרפסת
שהיה ר' שמעון אומר כל זמן שהן של רבים
ששבתו בחצר לטלטל במרפסת אתי
דיקא נמי מדלא קתני
בין עירבו בין לא עירבו כדפרשינן
שולטת בו ומשתמשין הן בו
מבוי [וקרפף] בהדייהו.
לטלטל בה נמי כלי הבית: או שהיו
לעיל אליבא דשמואל אבל סיפא
ושכחו ולא עירבו גג וחצר ואכסדרה ומרפסת
אבל לא בני חצר (שם).
ש"מ לרבנן היא ולא לר'
של יחידים. שאין בחצר אלא בית
דקתני פחות מיכן לחצר דהוי דוקא
מבוי שלא נשתתפו בו.
שמעון. דהא שמעינן ליה
וקרפף ומבוי כולן רשות אחת הן טעמא
עירוב דחצירות במבוי קרי
לר' שמעון דמבוי כקרפף
אחד ואין במרפסת אלא עלייה אחת:
לחצר לשמואל מיירי ודאי בין עירבו
דלא עירבו הא עירבו לא מאי לא עירבו
שיתוף (שבת קל:).
וכגג וכמרפסת חשיב,
שאינן צריכין לערב. לעצמן והשתא
בני עלייה לעצמן ובני חצר לעצמן בין
כדבעינן למימר לקמן.
לא עירבו חצירות בהדי הדדי הא חצר ובתים
שכיחי מאני דבית בחצר ומאני
לא עירבו ובין הכי ובין הכי בני
ת"ש [חמש] חצירות
עירבו והא לא עירבו קתני מאי לא עירבו
פתוחות זו לזו, ופתוחות
דעלייה במרפסת דליכא דליסר עלייהו
חצר מותרין ובני עלייה אסורין לשלשל
מחלונותיהם: וכלים ששבתו
למבוי [ושכחו כולם ולא
לא נשתתפו ואבע"א ר"ש לדבריהם דרבנן
הלכך גזרו בהו רבנן דלא לישתרו
עירבו] אסור להכניס
קאמר להו לדידי לא שנא עירבו ולא שנא
בהדי הדדי גזרה משום מאני דבתים:
בחצר מותר לטלטל בחצר. פי' בכל
ולהוציא מחצר למבוי
[וכו' ור"ש מתיר שהיה
ושכחו ולא עירבו. לעצמן דלא שכיחי
לא עירבו אלא לדידכו אודו לי מיהת דהיכא
חצירות דאי באותו חצר ותו לא אפילו
ר"ש אומר כל זמן
מאני דבתים בחצר ומאני דעלייה
שבתו בבית נמי ומיירי לרב כשלא
דלא עירבו רשות אחת היא ואמרו ליה רבנן
שהן של רבים ושכחו
במרפסת: כולן רשות אחת הן.
עירבו חצירות עם הבתים וקשיא
ולא עירבו גג וחצר
לא שתי רשויות הן אמר מר ובמבוי אסור
ואכסדרה ומרפסת וקרפיף
לכלים ששבתו בתוכם. מאן שמעת
דא"כ היכי מייתי סייעתא בסמוך לרב
לימא מסייע ליה לרבי זירא אמר רב דאמר
ומבוי כולן רשות אחת
ב)
ליה האי סברא ר"ש וקאמר עירבו
דאמר מבוי שלא נשתתפו בו אין
הן. טעמא דלא עירבו
רבי זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו
לא: רבנן היא. דמודו בגגין וחצירות
הא עירבו לא. ופרקינן
מטלטלין בו אלא בד' הא רב גופיה
אין מטלטלין אלא בד"א אימא ולמבוי אסור
מאי לא עירבו חצירות
דרשות אחת הן ואינהו ודאי לא שרו
לא אסר אלא כשעירבו בתים עם
בהדי הדדי הא חצר
היינו רישא משנה יתירא איצטריכא ליה מהו
היכא דעירבו דגזרי כדאמרינן בפרק
החצירות אבל כשלא עירבו לא אסר
ובתים עירבו. ודחינן והא
דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי שמעון
לא עירבו קתני, ולא
מי שהוציאוהו (לעיל מט.) גבי ג' חצרות
כדמוכח בפרק אם לא הביא (שבת
קרינן עירוב אלא בחצר
הפתוחות זו לזו דפליגי אדר"ש ואמרו
דף קל:) ואדרבה קשיא מינה לרב
הני מילי היכא דעירבו אבל היכא דלא עירבו
עם בתים, אבל בחצר
שלשתן אסורין דגזרי דילמא אתי
דבכה"ג לא אסר רב ועוד דרב פסק
דרך בתים עם מבוי
מודו ליה קמ"ל אמר
ליה רבינא לרב אשי
שיתוף נקרא. ואם לא
לאפוקי מאני דבתים דחיצונה
כר"ש והכא קאמר דר"ש מתיר וי"ל
מי
עירבו חצירות בהדדי
שבאמצעית לחיצונה חברתה אבל ר"ש
דמייתי דכמו שעירבו לרב אליבא
קאמר כמו שאמרת, לא
לא גזר: דלא קתני. גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי דאי
דר"ש אין מטלטלין בו אלא בד' וטעמא כדמפרש שם רש"י משום
נשתתפו הוה ליה למיתני
ופרקינן תני בברייתא לא
ר"ש כולהו חדא רשותא נינהו: אסור להוציא מן החצר למבוי. כרבנן
דכשעירבו אסור לטלטל מחצר למבוי אפילו כלים ששבתו בתוכה
נשתתפו]. א) ושנינן משנה
דאסרי במבוי כקרפף: במבוי אסור. ולקמן מפרש. קס"ד השתא
אטו כלים ששבתו בבית ואין במבוי שום תשמיש ודמיא לכרמלית
יתירא איצטריכא ליה.
דאפילו כלים ששבתו בתוכו אסור לטלטולי ביה דכרמלית משוי ליה כל
כיון דאין בו אלא ג' מחיצות ולכך אין מטלטלין בו אלא בד' ה"נ
מהו דתימא כי פליג
ר' שמעון לרבנן בשלא
זמן שלא נשתתפו בו: ור"ש מתיר. אף להוציא כלי חצר למבוי: כל
לרבנן אפילו בלא עירבו אין מטלטלין בו אלא בד' דאסרי לטלטל
עירבו אבל בשעירבו
זמן שהן של רבים. קס"ד דה"ק הואיל ובכולן יש דיורין הרבה ושכחו
מאני דחצר למבוי דחצר ומבוי לדידהו לאו רשות אחת הן:
מודה להו דאסיר, קמ"ל
מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר"ש היכא דעירבו. ואסור
ולא עירבו לעצמן כיון דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצירות כולן
דממשנה יתירא דאפילו
בשעירבו פליג עלייהו.
מותרים זה עם זה: לא עירבו חצירות בהדדי. וכל חצר עירבה לעצמה
לטלטל מחצר למבוי משום דשכיחי מאני דבתים בחצר ומיהו
אמר ליה רבינא לרב אשי
והאי כל זמן שהן של רבים דאמר לאו טעמא להיתרא הוא אלא רבותא
מחצר לחצר לא אסרי אע"ג דעירבו דאין תשמיש דחצר זה רגילין
הוא ואע"ג דלא עירבו חצירות בהדדי וכל חצר עירבה לעצמה וכל חדא
א) מד' רבינו אילו נראה דגי'
בחצר אחרת אבל רגילות הוא להוציא מחצר למבוי ואע"ג דרבנן דשלש
אחרת היה לו בסוגיא וגרס
אית בה דיורין טובא ומפקי מאני דבתים לחצר ואיכא למיגזר דאיידי
חצירות (לעיל מה:) גזרו וגם בברייתא דגג וחצר אכסדרה ומרפסת
משנה יתרה לר"ש איצטריך
דאוושי דיורין לא מיזדהרי שפיר ומפקי מאני דבתים לחצר האחרת
אמרינן דוקא לא עירבו הא עירבו גזרינן שמא רבנן דהכא אינם
וצ"ע.
אפ"ה לא גזר: והא לא עירבו. לגמרי משמע: מאי לא עירבו.
רבנן דהתם ובלאו הכי צ"ל כן דבפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מו:)
דמשמע לגמרי אשיתוף דמבוי קאי ובעירוב דחצירות לא איירי מידי דלא
אמר דתנא דפליג אדרבי שמעון היינו ר' יהודה ובברייתא המסייעה
איכפת ליה בהו בין עירבה כל אחת לעצמה בין לא עירבו קאמר
לרב יהודה אית ליה לרבי יהודה דגג וקרפף רשות אחת ולרבנן
דמותרים במבוי בלא שיתוף: ואמרי ליה רבנן לא. בגג וחצר ואכסדרה
דהכא לית להו ד) קמשמע לן דבלא עירבו פליגי וטעמא דאסור
ומרפסת מודינן לך אבל בקרפף ובמבוי לא: הא דר' זירא בפ' ר"א דמילה
מחצר למבוי דהוי מבוי כמו קרפף דלא הוי רשות אחת עם החצר:
(שבת קל:): אימא ולמבוי אסור. להוציא כלי החצר: היינו רישא. הא תנא
והא
ליה אסור להכניס ולהוציא מן החצר למבוי: מהו דתימא. הא דתנא רישא אסור בעירבו לעצמן קאסרי רבנן ומשום כלי בתים והאי דקתני לא
עירבו לא נשתתפו הוא: אבל לא עירבו לעצמן אימא מודו. אשמעינן משנה יתירה דעל כרחך חדא לעירבו וחדא ללא עירבו ואפילו הכי אסור:
ומי