מבוי
שהוא גבוה
פרק ראשון עירובין
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איפכא
אתנייה צריך למעט. אפילו יש לו צורת פתח: מדברי רבינו. רב דאמר
מאי. כלומר מי מהניא צורת הפתח בגובהה וקשיא
נט א טור א"ח סי' שסג:
א) [לעיל ב:], ב) [עי' תוס'
ס ב מיי' פט"ז מהל' שבת
צורת פתח לא מהניא: שרובה פתחים. בארבע דפנותיה: אינה ניתרת
לקמן יד. ד"ה אתנייה],
לר"ת דהא צורת הפתח הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה
ג) לקמן טז:, ד) מנחות לג:
הלכה טז סמג עשין
בצורת פתח. ואפילו פתחים קטנים מעשר כי היכי דלא מהניא צורת
על גביהן דל קנה דעל גביהן ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי
ע"ש, ה) [גירסת הערוך
דרבנן א טוש"ע א"ח סי'
פתח לשוויה יותר מעשר פתחא לא
מהני נמי לפרוץ מרובה על
משהו וי"ל דמיבעיא ליה היכא דלא מהני לחי כמו במפולש או ביתר
בערך פיאה ב' פיאות],
שסב סעיף י וסי' שסג
ו) [קידושין לב:], ז) [ב"ב
סעיף כו:
העומד בפתחים קטנים: מה ליותר
מעשר דבעי צורת הפתח או לר' יוסי
סא ג מיי' פט"ז מהל'
כו.], ח) בס"א: באמצעיתן,
מעשר. דין הוא שלא יועיל צורת פתח
דבעי לחי רוחב ג' ובהכי מיתוקמא שבת הלכה כ ופי"ז
איפכא מאי ת"ש דתניא מבוי שהוא גבוה
ט) ס"א כלאים, י) [דף ו:],
חצר
בו שכן חמור איסורו שלא הותר
שרובה
נמי ברייתא דמייתי:
כ) [ועי' תוספות קדושין לב:
הלכה לה סמג שם טוש"ע
מעשרים אמה ימעט ואם יש לו צורת הפתח
❖
❖
ד"ה זקן וכו'],
א"ח סי' שסב סעיף יא:
בשום מקום בשבת ואפילו בפסי
פתחים וחלונות. ובפחות מעשר דאי
אינו צריך למעט אמלתרא ברחבו מאי תא
ביראות ואליבא דרבי מאיר דאמר
ביתר מעשר אפילו בעומד מרובה הא
שמע דתניא מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה
בפ' שני
וביניהן כמלא שתי
אתנייה רב צריך למעט ובד' דפנותיה
(לקמן יז:)
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
ימעט והרחב מעשר ימעט ואם יש לו צורת
רבקות של ג' ג' בקר דהיינו עשר
איירי דמשני צדדין מודה רב דמהני
(א) תוס' ד"ה חצר וכו'
פיתחי שימאי. מקולקלין
הפתח אינו צריך למעט ואם יש לו אמלתרא
אמות דכל פרה אמה ושני שלישי אמה:
צורת הפתח (א) דאמרינן לעיל י) הלכה
דאמר לעיל. נ"ב דף ו
ואשמים, כמו זקן אשמאי
אינו צריך למעט מאי לאו אסיפא לא ארישא
תאמר בפרוץ מרובה על העומד.
ע"ב: (ב) ד"ה מה וכו'
כת"ק וקשיא דמהאי בנין אב אפילו
א
דאמרינן בקדושין (לב:
מנחות לג:). שקפי.
שכן פרצתו. נ"ב עי' לעיל
בפרצות של עשר או פחות שהרי הותר
מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה
מחיצה רביעית יש ללמוד דלא מהני
א)
דף ו: (ג) ד"ה אילימא וכו'
מזוזות, תיקרה. אסקופה
בפסי ביראות ואפילו לרבי מאיר
צורת הפתח כי היכי דלא מהני ביתר
דרב אינו צריך למעט א"ל אתנייה צריך
כנהרדעי. נ"ב לעיל סוף
עליונה. ל"א שקפי
ב)
❖
דמחמיר בהו ואסר ביותר מעשר
דף ו:
אסקופה עליונה, תקרה
מעשר אפילו במחיצה אחת וי"ל דאין
למעט אמר רב יוסף מדברי רבינו נלמד חצר
❖
שאין הבית מקורה (שם).
מיהו פרוץ מרובה מודי דשרי וכ"ש
ללמוד אלא על ד' מחיצות דמחיצה
שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצורת
לר' יהודה דמכשיר בי"ג אמה ושליש:
אחת ביתר מעשר הוי כמו פרוץ מרובה
גליון הש"ס
הפתח מ"ט הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי
לימא מסייע ליה. למ"ד לא מהניא
בד' מחיצות דמה שאוסר ביתר מעשר
רבינו חננאל (המשך)
גמ' רי"א לכלאים התירו.
ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר מה
צורת הפתח בעומד פחות מן הפרוץ:
משום דלא מיקרי פתח ולא מהני ליה
עיין לקמן דף צג ע"א
הפתח צריך למעט,
יותר מעשר האוסר במבוי אינו ניתר בצורת
שרובן ס"ד. כיון דרובן פתחים
❖
צורת הפתח גם לפרוץ מרובה מד'
תוד"ה חציו:
דצורת הפתח ביותר
הפתח אף פרוץ מרובה על העומד האוסר
וחלונות הוה ליה פרוץ מרובה והיכי
מעשר אינה ניתרת.
רוחות לא יועיל צורת הפתח דפתחא
ואמרינן מעשה באחד
מצי תו למיתני ובלבד שיהא עומד
בד' רוחות לא עבדי אינשי אבל
בחצר אינו ניתר בצורת הפתח מה ליותר
מבקעת בית חוורתן שנעץ
רבינו חננאל
מרובה: אלא שריבה בהן. שעשה
אמחיצה אחת דעבדי פתח פשיטא
ד' קונדיסין בד' פינות
מעשר האוסר במבוי שכן לא התרת בו אצל
השדה כעיניין דאמרין,
א"ל רב לרב יהוד' תני
בהן הרבה פתחים וחלונות סביב
דמהני צורת הפתח ועל זה אין שייך
פסי ביראות לר"מ תאמר בפרוץ מרובה על
ללמוד: מה יתר מעשר האוסר
ובין אילו קונדיסין קנים
צריך למעט. אמלתרא,
סביב מותר ובלבד שיהא בין פתח
זה אצל זה בפחות מג'
אסיקנא דלא מהניא
העומד האוסר בחצר שכן התרת אצל פסי
לפתח יותר מכדי פתח אלמא עומד
במבוי. ואין להקשות מה למבוי שכן
טפחים כדי שתהיה כמו
ברחבה. אמר רב יוסף
ביראות לדברי הכל לימא מסייע ליה דפנות
ג)
מחיצה, ומתח זמורה
מדברי רבינו, רב דאמר
מרובה על הפרוץ בעינן ואע"ג דאיכא
פרצתו (ב) בד' דיתר מעשר נמי אסר
עליהן בשביל שלא
צריך למעט נלמד חצר
הללו שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד
צורת פתח בכולהו: פיתחי שימאי.
בחצר ולא נקט מבוי אלא משום דרב
יושמטו ויפלו זולתי מקום
שרובה פתחים וחלונות
איירי ביה: פתחי שימאי.
שיהא עומד מרובה על הפרוץ שרובן ס"ד אלא
פתחין שוממין. ל"א פתחים מקולקלין
הפתח. ואמר ריש לקיש
אינה ניתרת בצורת הפתח
כשם שהיא מחיצה
הואיל ויותר מעשר אסור
שמחוסרין תיקון כמו זקן אשמאי ו)
אימא שריבה בהן פתחים וחלונות ובלבד
כ) פר"ח פתחי ארץ ישראל שהוא ארץ
לכלאים כך היא מחיצה
במבוי, ופרוץ מרובה על
אילימא
חסר מתורה: שיקפי. מזוזות שנחלצו
בעשר בהא
בני שם:
שיהא עומד מרובה על הפרוץ אמר רב כהנא
לשבת. ור' יוחנן אמר
העומד אסור בחצר שיש
אבניהם מכאן ומכאן אבן יוצאת ואבן
לימא ר' יוחנן בשבת לא. אין להקשות
לכלאים התירו ולא
לה צורת הפתח, מה יותר
כי תניא ההיא בפיתחי שימאי מאי פיתחי
ד)
לשבת. במאי עסקינן, אי
מעשר האוסר במבוי אינו
נכנסת ואין זו צורת פתח: תיקרה.
דמאי פריך דילמא סבר כנהרדעא (ג)
שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסף חד
נימא בעשה פתחו מן
[ניתר] לדברי רב בצורת
שאין כלום בנין למעלה מן הפתח אלא
דאצרכוהו דלתות אפילו בעשר דביתר
הצד. כלומר העמיד
הפתח אף פרוץ מרובה
אמר דלית להו שקפי וחד אמר דלית להו
כל הכותל חלוק כפתח עד ראשו כזה
מזוזות בלא תיקרה אלא
על העומד כו'. (פי') מה
מעשר שמואל נמי מודה דהוי כמפולש
תיקרה ואף ר' יוחנן סבר לה להא דרב דאמר
קנה מיכן וקנה מיכן,
ליתר מעשר שכן לא
וצורת פתח שאמרו
דכאן איירי בבקעה שהיא כרמלית
והאמר רב חסדא צורת
התרתה בו אצל פסי
רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם
קנה מכאן וקנה מכאן
דליכא מאן דפליג שלא יועיל צורת
הפתח שעשאה מן הצד
ביראות לר' מאיר. [פי']
אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ד' קונדיסין
לא עשה כלום. אלא
דאמר שתי רבקות של
וקנה על גביהן: סבר
הפתח כדאמרינן לעיל (ד' ז.) אך
לעולם שעשה קנה מיכן
בקר נמצאו רחב ו' פרות
לה להא דרב. דלא
קשה דהא רב יוסף אסר לעיל אפילו
בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם
ה)
וקנה מיכן וקנה אחר
כשעומדות בשורה אחת
מהני צורת פתח ליותר
בעשר הואיל ופרוץ מרובה ואפילו
עליהן. וכי האי גוונא
זו אצל זו, עובי כל פרה
ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין
צורת הפתח מעליא היא.
ופרה אמה וב' שלישי
מעשר במבוי: בית חרוותן. שם מקום:
בכלה לבקעה איירי דומיא דיתר
כלאים ואמר ר"ל כדרך שהתירו לו לענין
ואם רוחב זה הפתח עשר
אמה, נמצא בשש פרות
ומתח זמורה על גביהן. מזה לזה
מעשר דאסר ואפילו בכלה לבקעה
אמות אמאי א"ר יוחנן
עשר אמות לר' מאיר.
כלאים ב כך התירו לו לענין שבת ר' יוחנן
כעין צורת פתח: לענין כלאים.
מדמייתי מרבי יוחנן דאיירי בבקעה
אבל לא לשבת. אלא כגון
אבל לר' יהוד' דאמר ח'
אמר $ לכלאים התירו לו לענין שבת לא
שיש בפתחו יתר מעשר,
פרות הן י"ג אמות
שאם יש גפנים בתוך הקונדסין מותר
א"כ מה פריך בהא לימא ר' יוחנן כיון
וא"ר יוחנן אע"פ שיש
ושליש. אבל פרוץ מרובה
התירו לו במאי עסקינן אילימא מן הצד
לזרוע סמוך להן חוץ למחיצה כדתנןז)
דרב יוסף סבר הכי וי"ל דאין לחוש
שם צורת הפתח עשר
על העומד לדברי הכל
והאמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן
היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן
לדברי רב יוסף הואיל ונדחו וא"ת
ג
אמות כיון דפתחו יתר
מותר. פי' הדיומד רחבו
מעשר לא עשה כלום,
ו' טפחים, ובין דיומד
וזה סומך לגדר מכאן: לענין שבת.
הצד לא עשה ולא כלום אלא על גבן ובמאי
הואיל ומהני צורת הפתח מכל ד'
ש"מ דר' יוחנן כרב
לדיומד פרוץ לר' מאיר י'
לטלטל בתוכו: מן הצד. שמתח
רוחות א"כ גבי פסי ביראות למה
אילימא בעשר בהא לימא ר' יוחנן בשבת לא
סבירא ליה דאמר והרחב
אמות ולר' יהודה י"ג
הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא
הוצרכו לארבעה דיומדין ולא הוי שרי
מעשר אמות ימעט.
אמות ושליש. לימא
ח)
אלא לאו ביתר מעשר לא לעולם בעשר ומן
ודחינן, לא, לעולם לא
מסייע ליה, לרב. דפנות
על ראשיהן: לא עשה כלום. ולענין
אלא לבהמה בין לר"מ ובין לר' יהודה
הצד ובדרב חסדא קא מיפלגי ורמי דר' יוחנן
נתן קנה על גביהן, ולא
הללו שירבה בהן פתחין
שבת אמאי התירו לו: בשבת לא.
היה להם לעשות ד' קונדסין וזמורה
ט)
עשה הפתח אלא קנה
וחלונות כשירות ובלבד
אדר' יוחנן ורמי דריש לקיש אדריש לקיש
הא בעשר לכולי עלמא פתחא הוא:
מיכן וקנה מיכן, וזהו
שיהא עומד מרובה על
על גביהן לרב בעשר ולמתני' ביתר
דאמר ריש לקיש משום ר' יהודה בר' חנינא
צורת הפתח מן הצד.
הפרוץ. ודחה רב כהנא
ובדרב חסדא פליגי. ריש לקיש
מעשר וגבי שיירא נמי אמאי צריך
כלומר יש לו מזוזות מן
ואמר, הא דתני בפתחים
פיאה
לית ליה דרב חסדא ורבי יוחנן
שלשה חבלים זה למעלה מזה או קנים
הצדדין ואין תיקרא על
וחלונות הללו עד שיהא
גביהן, ובדרב חסדא
עומד מרובה על הפרוץ,
אית ליה דרב חסדא וקסבר כי אמר
רב חסדא לשבת אבל
פחות פחות מג' יעשו צורת הפתח מד' רוחות ואומר ר"י לפי שלא
פליגי, דאמר העושה
משום דפתחים הללו
לכלאים אפילו מן הצד הוי צורת פתח דשבת חמור מכלאים: היה מתקיים כל כך משום דאתו גמלי ושדו ליה וגם בקל יכול ליפול
צורת הפתח מן הצד לא
פיתחי שימאי נינהו, דלית
ברוח שאינה מצויה לפי שהיו צריכין להגביהו מן הגמלים הנכנסים
פיאה
עשה כלום, ר' יוחנן אית
להו תקרה או משקוף. פי'
ליה דרב חסדא, ר"ל לית
שימאי של א"י שהיא
שם לשתות וכן בשיירא ועוד דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שמוקף לדירה וריצב"א מפרש דהכא לא איירי בד' דפנות וה"פ כך התירו
ליה. וכיון דאסיקנא
ארץ בני שם. ואף ר'
לענין שבת במפולש דהיינו ב' מחיצות דב' מחיצות לענין שבת הוי כד' מחיצות לענין כלאים דבכלאים אין חילוק בין ב' לד' והשתא
דבפתח מן הצד פליגי
יוחנן סבר לה להא דרב,
פריך שפיר בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא דבב' מחיצות אין לחוש אם פרוץ מרובה והשר מקוצי מפרש דהכי פירושא בהא לימא
אמרי איני והאמר ר"ל
דאמר הרחב מעשר אמות
משום ר' יהודה בן חנינא
אע"פ שיש לו צורת
רבי יוחנן בשבת לא אי לית ליה דרב דאמר ביתר מעשר לא מהני צורת הפתח דהא דאמר רב יוסף צורת הפתח לא מהניא בפרוץ
מרובה היינו מדברי רב דאסר ביתר מעשר אלא לאו ביתר מעשר ס"ל לרבי יוחנן כרב דלא מהני צורת הפתח ולכך אפילו בעשר
קאמר רבי יוחנן
בשבת דלא
מהני צורת
הפתח משום דפרוץ
מרובה לרב יוסף אסור אפילו
ע"י צורת הפתח דאית ליה בנין אב:
הכא