צב:
כל גגות פרק
תשיעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גפנים
גפנים בקטנה מותר לזרוע את הגדולה. לכתחלה דלגבי גדולה
בקטנה מותר לזרוע את הגדולה. פי' בקונטרס וכשיגדלו
ט א מיי' פ"ה מהלכות
א) [גטין עט.], ב) בס"א:
❖
פיתחא וכל פתח כמחיצה הוא ואפילו סמוך לגפנים מותר לזרוע את
גירושין סמג עשין נ
דאשה בעיא,
הזרעים אע"ג דדיורי גדולה בקטנה אין אוסרין את
טוש"ע אה"ע סי' קלט
הגדולה לכתחלה כדתנן (ב"ב דף כו.) היה גדר בנתיים זה סומך לגדר
הגפנים כדאמרינן במנחות בפ' שני (דף טו.) מעשה בא' שזרע כרמו
סעיף ט
מכאן וזה סומך לגדר מכאן. וכשיגדלו הזרעים אע"ג דדיורי גדולה
של חבירו ובא מעשה לפני חכמים ואסרו הזרעים והתירו הגפנים
$ [לא נמצא בהרמב"ם ולא
הגהות הב"ח
בטוש"ע ופלא על העין
בקטנה אין אוסרים את הגפנים
מ"ט קנבוס ולוף אסרה תורה שאר
(א) רש"י ד"ה גפנים וכו'
משפט דהעיד על מה
דאמר במנחות פ"ב (דף טו.) מעשה
זרעים דרבנן הך דעביד איסורא
גפנים מותרין גפנים
בקטנה מותר לזרוע
מדרבנן אסירי הך דעבד
דליתא]
באחד שזרע את כרם של חבירו ובא
קנסו הך דלא עביד איסורא לא
י ב מיי' פ"ח מהלכות
איסורא קנסו רבנן הך
את הגדולה א) א אשה בגדולה וגט בקטנה
דלא עבד: (ב) ד"ה
תפלה הלכה ז סמג
מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים
קנסו וה"נ הואיל וכשזרע את הגדולה
מתגרשת אשה בקטנה וגט בגדולה אינה
מתגרשת שהרי כצ"ל ותיבת
עשין יט טוש"ע א"ח סי'
והתירו את הגפנים ואמר מאי טעמא
בהיתר זרעה אפילו שתיהן שלו ליכא
היא נמחק: (ג) ד"ה מותר
נה סעיף יז:
מתגרשת ב צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה
קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים
יא ג מיי' שם וטוש"ע שם
למיקנסיה ולפירושו מיירי הכא בשאר
וכו' מקלקלא לה בשום:
יוצאין ידי חובתן ציבור בקטנה ושליח צבור
(ד) ד"ה ואלו וכו' אסור'
סעיף טז:
מדרבנן אסירי הך (א) דלא עבד איסורא
זרעים ותימה דהיכי שרי להניח
יב ד מיי' פ"ח מהלכות
דעכשיו: (ה) תוס' ד"ה
בגדולה אין יוצאין ידי חובתן ג תשעה
לא קנסו רבנן הכא נמי הואיל
הזרעים כשיגדלו כיון דדיורי גדולה
תפלה הלכה ח טוש"ע
שאילמלי וכו' כדין מחול
❖
❖
בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין תשעה
וכשזרע את הגדולה בהיתר זרעה הכרם כשיש:
בקטנה דאפילו עלו מאיליהן תנן
א"ח סי' עט סעיף ג:
אפילו שתיהם שלו ליכא למקנסיה
בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין צואה
במסכת כלאים (פ"ה משנה ו) היה
ד
וכ"ש אם קטנה של אחרים וגפנים
עובר בכרם וראה ירק בתוך כרמו
בגדולה אסור לקרות קריאת שמע בקטנה
רבינו חננאל
גליון הש"ס
שלה קדמו: אשה. עומדת בגדולה
ואמר לכשאחזור אלקטנו אם הוסיף
צואה בקטנה מותר לקרות קריאת שמע
בעין משפט אות א' מיי'
אבל הגפנים שבגדולה
וזרק לה בעלה גט לתוך קטנה ושתיהן
מאתים אסור כיון שמתייאש מללוקטו
בגדולה אמר להו אביי א"כ מצינו מחיצה
פ"ה. לא נמצא שם לא
מותרין. וכן אם היו
שלה ואיכא למאן דאמר במס' גיטין
וע"כ ההיא דמנחות איירי שלא ידע
ברמב"ם ולא בש"ע ועי'
הגפנים בקטנה מותר
לאיסור שאילמלי אין מחיצה [א] מרחיק ד"א
בתשובת זכרון יוסף
(עז:) דהא דתנן [שם] הזורק גט לאשתו
בעל הכרם שהזרעים בכרמו לכך
לזרוע בגדולה, שהקטנה
❖
וזורע ואילו השתא אסורה א"ל רבי זירא
חאה"ע סי' יב:
בכלל הגדולה ולא
והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה
נראה לר"י לפרש טעמא דשמעתין
הגדולה בכלל הקטנה.
לאביי ולא מצינו מחיצה לאיסור והא תנן
הרי זו מגורשת דוקא עומדת לתוכה
משום דשם גדולה על הקטנה ואין
אשה בגדולה וזרק לה
חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת
באותה שעה אבל אם אינה עומדת
בעלה גיטה בקטנה, כיון
שם קטנה על הגדולה ולהכי גפנים
הגהות הגר"א
שכל מה שבקטנה חשוב
לתוכה באותה שעה לא ואע"ג דשלה
בגדולה הוי שם כרם על הקטנה
וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה
[א] גמ' שאילמלי אין
כאילו בגדולה הוה נמצא
היא: מתגרשת היא. שהרי היא
ואע"ג דאין גפנים בקטנה אסור
(ב)
מחיצה זורע ואילו וכו'.
גט זה כאילו עמה הוא
ואילו השוה את גיפופיה גדולה נמי אסורה
כצ"ל [וזה דלא כתו' ד"ה
והגיע ברשותה, והנה
כעומדת בקטנה דכולה קטנה בתר
לזורעה דרחמנא קפיד על שם כרם
א"ל התם סילוק מחיצות הוא אמר ליה רבא
שאילמלי שכתבו אבל
נתגרשה. אבל אם האשה
גדולה שייכא: אינה מתגרשת.
דכתיב לא תזרע כרמך כלאים אבל
מקטנה אינה רוצה כו'
בקטנה וזרק לה בעלה
לאביי ולא מצינו מחיצה לאיסור והא אתמר
דגדולה לאו בתר קטנה אזלא וגט לא
גפנים בקטנה מותר לזרוע בגדולה
ואומר ר"י דלכאורה כו'
בגדולה לא נתגרשה שהרי
סיכך
ולפי גירסת רבינו באמת
לא הגיע ברשותה. וכן
קני לאשה דנימא נשדי אשה בתר גט
אע"ג דלכשיזרענה יהיה שם שדה על
הקושיא רק מקטנה].
אם היו הצבור בגדולה
דאשה לא בעיאב) למקני גיטא: יוצאין. דשליח צבור דקאי בקטנה הכא
הקטנה אין לחוש דרחמנא לא קפיד אשם שדה דהא לא כתיב שדך
כו'. אמר אביי אם כן
לא תטע כרם דהוה משמע דקפיד אשם שדה: אשה בגדולה
שייך: אין יוצאין. דהשתא לא שייך בתרייהו וצבור דקיימי בקטנה
מצינו מחיצה לאסור(י).
שאילו אין שם מחיצה
לא מצינן למימר דשייכי בתריה דרובה בתר חד לא משתדו: מותר
וגט בקטנה. פי' בקונטרס ושתיהן שלה דאיכא למאן דאמר בגיטין
מרחיק ד' אמות וזורע,
לקרות קריאת שמע בגדולה. דגבי גדולה כמחיצה היא ולא מצי
(דף עז:) הא דתנן הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה
והשתא איתסרו להו
קטנה מקלקלא בשום מידי: שאילמלי אין מחיצה. אי לאו הנך
הרי זו מגורשת דדוקא דעומדת בתוכה באותה שעה אבל אינה
זרעים שבקטנה. אמר
(ג)
ליה ר' זירא ולא מצינו
גיפופי שעודפין בגדולה היו הגדולה והקטנה שוות הוו להו כחצר
עומדת בתוכה לא אע"ג דשלה היא וצריך לומר הא דקאמרינן התם
מחיצה לאסור, והתניא
אחת ומותר לזרוע שם עם הגפנים ומרחיק ד' אמות השתא משום
בגמרא והוא שעמדה בצד ביתה לאו אצל ביתה קאמר אלא בתוך
בית שחציו מקורה וחציו
הנך גיפופי שדינן לכולה קטנה בתר גדולה ומיתסרא כולה מצינו
אינו מקורה גפנים כאן
ביתה ממש קאמר כדקתני התם במתני' בתוך ביתה דהא הכא אמרינן
מותר לזרוע כאן, ואילו
מחיצה שאוסרת: ואילו השוה את גיפופיה. שבנה
מחיצות בתוך
אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מגורשת אע"פ שעומדת אצל הגדולה
השווה את הקירויו אסור,
הגדולה מכאן ומכאן עד שיקצרנה כמדת
ולר"י נראה דהכא מיירי בשהשאילו להאשה חצר אחת וקאמרינן
לזרוע בכולו. אמר ליה
אביי התם כיון דזרעיה
הקטנה וסילק את הגיפופין על ידי
דכשהשאילו לה גדולה הוי שמה גם על הקטנה אשה בקטנה שהשאילו
סלוקי סלקינהו למחיצות.
מחיצות הללו אף גדולה אסורה (ד) ועכשיו
לה הקטנה לא הוי בהכי שמה על גדולה:
אמר ליה רבא לאביי והא
תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין. דוקא ביחיד בקטנה
שתיהן שוות נמצאו מחיצות הללו באות
לאיסור: סילוק מחיצות. האחרונות
אבל חמשה בקטנה וחמשה בגדולה אין מצטרפין וסיפא
סילקו את הראשונות אבל גבי
דנקט תשעה בקטנה ה"ה חמשה בקטנה אלא אגב רישא נקט האי
זריעה אסר עודף הגיפופין על הקטנה משום
יתור מחיצה:
לישנא והא דתנן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פה:) מן האגף ולפנים
כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ וקאמר התם רב בגמרא וכן לתפלה
סיכך
וריב"ל אמר אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים לכאורה נראה דלענין צירוף פליגי דלענין לצאת מודה רב
דיוצא אפילו חוץ לבית הכנסת כדתנן בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה דף כז:) היה עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר וקול מגילה אם כוון
לבו יצא וקשיא דאם כן סוגיא דהכא כרב ובפ' אלו נאמרין (סוטה דף לח:) משמע דקי"ל כריב"ל גבי עם שאחורי הכהנים ומייתי סתמא
דהש"ס ממילתא דריב"ל ונראה לפרש דלצירוף מודה ריב"ל דאין מצטרפין כדאמרינן הכא ופליגי לענין לענות קדושה או ברכו דקי"ל במגילה
(דף כג:) דאין דבר שבקדושה פחות מעשרה וקסבר רב מן האגף ולחוץ אינו יכול לענות דלא הוי בכלל צבור שבפנים וריב"ל סבר דאפילו
מחיצה של ברזל אינה מפסקת והוי בכלל צבור לעניית ברכת כהנים ולענות דבר שבקדושה:
שאילמלי אין מחיצה מרחיק ארבע אמות וזורע. מגיפופי גדולה פריך כדפי' בקונטרס דאי לא הוה גיפופי לצד הקטנה אלא השוה
גיפופיה והוי ליה שתיהן חצר אחת מרחיק ד' אמות וזורע אם יש בין כרם ולכותל י"ב אמות כדין מחול הכרם ועכשיו שיש
גיפופי וראויות בכך ליחלק יותר זו מזו מגרע גרע ואסור לזרוע בקטנה ואפילו היא מאה אמה כדמשמע לישנא מפני שהיא כפתחה של גדולה
דהוי כאילו היא תוך הפתח ודוקא מכותל הגדולה פריך אבל מקטנה אינו רוצה להקשות שאם אין כלל מחיצות של קטנה אין צריך להרחיק
אלא זורע סמוך לגדולה דהפתח הוי כמחיצה ועכשיו נאסר ע"י מחיצות הקטנות דאין זה תימה דכשאין מחיצות הקטנות נראה הגיפוף
וע"י מחיצות הקטנות אין ניכרין גיפופי גדולה והוי סילוק מחיצות ואומר ר"י דלכאורה היה נראה מתוך הסברא דאין להחמיר בקטנה
שנפרצה לגדולה יותר מאילו היא תוך מחיצת גדולה שמרחיק ד' אמות וזורע כדין (ה) מחול הכרם ושיש בין הכרם ולכותל י"ב אמות והא
דמשוינן לה כפתחה של גדולה היינו לעשות הקטנה כאילו היא תוך מחיצות הגדולה שלא להביא זרע לשם אא"כ ירחיק ד' אמות אבל
להחמיר יותר ממה שהיתה תוך מחיצות הגדולה אינה סברא לכאורה והיה נראה דה"פ מצינו מחיצה לאיסור שאם אין מחיצה כלל לגדולה
מרחיק ד' אמות בקטנה וזורע אפילו אין י"ב אמות מהכרם שבחוץ לצד הכותל שבחוץ של קטנה ולא דמי למחול הכרם דהתם גם הכרם מוקף
מחיצות להכי צריך י"ב אמות אבל הכא דסביב הכרם אין מחיצה ולא שייך כותל קטנה לכרם אין צריך י"ב אמה ועכשיו שיש מחיצות לגדולה
צריך י"ב אמה כדין מחול הכרם אבל אומר ר"י דא"א לפרש כן דא"כ למה מקשה בסמוך ממחול הכרם דהא אמחול הכרם קיימא השתא שאם
אין מחיצה לא יהא שם דין מחול הכרם ואם יש מחיצות יהא שם דין מחול הכרם ונראה לי פירוש רש"י עיקר: אמר ליה רבא לאביי.
ר"ת הגיה רבה שהרי רבה ור' זירא ורבה בר רב חנן הוו יתבי ומדקדקו שלשתן ממתני' ש"מ דיורין כו' ואביי הקשה על דקדוק שלהן
וכל אחד ואחד בא לקיים דבריו דמצינו מחיצה לאיסור אע"ג דקצת נראה דרבא היה לו לגרוס מדקאמר בתר הכי לדידי כשירה ולדידך הוי
סילוק מחיצות ורבא
ואביי פליגי בהא
בסוכה בפ"ק (דף יח.) שמזכירו
אחר אביי ולקמן נמי מייתי
לה מ"מ נראה טפי
כמו
שהגיה ר"ת:
סיכך