כל גגות פרק
תשיעי עירובין
צג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סיכך
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. שתי
על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. אין נראה כמו שפירש
יג
א) סוכה יח. לקמן צה.,
א מיי' פ"ד מהלכות
ב) כלאים פ"ד מ"א לעיל ג:,
דפנות יש לה כהלכתה לאורכה ועשויה כמבוי
סוכה הלכה ח סמג
בקונטרס שיש שתי דפנות לאורכה כמבוי מפולש דבפ"ק
ג) צ"ל בזה ויחיד בזה, ד) [דף
עשין מג טוש"ע א"ח סי'
ובדופן שלישית ורביעית קבועין עמודים לקרני
דסוכה (דף יח:) מהדר ליה אביי לרבא בהא מודינא לך משום דהוי
צה.], ה) בס"א: כגון שלשה,
תרל סעיף ח:
הזויות ויש להם
טפח: כשירה. דתנן (סוכה ו:)
כמבוי מפולש ולא אמרינן
פי תקרה יורד וסותם אלא יש לפרש
יד ב מיי' פ"ז מהלכות
ו) בס"א: מילואן, ז) [עי'
תוס' סוכה יח: ד"ה
כלאים הלכה יח:
שתים כהלכתן
דהוי כמין גאם ואין להאריך:
טו ג מיי' שם הלכה [יא
חציו מקורה גפנים כאן מותר
אכסדרה וכו' דפיאות מותר
ושלישית אפילו
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין
א)א
יב] יג ופ"ג שם הלכה
לכלאים וכו' כדאיתא
טפח: ואילו
❖
לזרוע כאן. משום פי
[יג] טו [טז] טוש"ע י"ד
בעירובין לעיל יא.],
כשירה ואילו השוה פצימיה פסולה א"ל אביי
סי' רצז סעיף כב:
השוה את פצימיה. שבנה ב' מחיצות
תקרה אע"ג דלענין שבת לא אמרינן
לדידי כשירה לדידך סילוק מחיצות היא
טז ד מיי' פ"ז שם הלכה
בתוכה אצל מחיצות הראשונות ונמצאו
פי תקרה לשמואל אלא כשיש ד'
יא וטוש"ע שם סי'
א"ל רבה בר רב חנן לאביי ולא מצינו מחיצה
הגהות הב"ח
פצימיה עומדין בין שתי המחיצות
מחיצות לגירסת רבינו חננאל ור"ת
רצו סעיף מב:
לאיסור והתניא בית שחציו מקורה וחציו
יז ה מיי' שם הלכה יב
ב
(א) גמ' לאו היינו טעמא
מכאן ובין שתי מחיצות מכאן ובתוך
[מ"מ] יש לחלק בין כלאים לשבת
אלא דכל ארבע: (ב) שם
טור ש"ע שם סעיף
אינו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן
האכסדרה אינן נראין: פסולה.
כדמשמע בפ"ק (דף יא.) ז) והא דקא
כל צורכן (ודאי) תז"מ ונ"ב
מג:
ואילו השוה את קרויו אסור א"ל התם סילוק
יח ו ז מיי' פט"ז מהל'
דאין לה אלא ב' מחיצות: לדידי
ס"א אין זה: (ג) רש"י ד"ה
אמרינן לעיל דקטנה הוי כפתחה של
אותבן וכו' טפי מברייתא.
שבת הלכה יד טור
כשירה. דפליגינן עלך בהא מילתא
מחיצות הוא שלח ליה רבא לאביי ביד רב
גדולה אף לכלאים מיתורא דקתני
❖
נ"ב ר"ל מן הברייתא:
ש"ע א"ח סי' שס סעיף ג:
לקמן בפירקיןד) דאפילו אין לה שום
במתני' מפני שהיא כפתחה של
שמעיה בר זעירא ולא מצינו מחיצה לאיסור
(ד) ד"ה ויחיד בזה וכו' כל
מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם
שהוא היקף גדול
גדולה משמע ליה לכל מילי הויא
והתניא יש במחיצות הכרם להקל ולהחמיר
כפתחה: שנים בזה ושנים
במחיצה: (ה) ד"ה ואחד
דסתם אכסדרה תחובין קורות למעלה
רב ניסים גאון
כיצד ג כרם הנטוע עד עיקר מחיצה זורע
וד"ה וכל היכא הד"א:
מעמוד לעמוד שעליהן נותנים את
בזה. ולא דמי לתשעה בקטנה
(ו) בא"ד מן החיצונים
אמר רב יהודה ג'
מעיקר מחיצה ואילך שאילו אין שם מחיצה
❖
בהיקף כל צרכו הס"ד:
התקרה והנך קורות יש להם פה
ויחיד בגדולה דהכא איכא טעמא
קרפיפות זה בצד זה כול',
מרחיק ד"א וזורע וזה הוא מחיצות הכרם
נעשו כשיירה ונותנין להן
דהיינו חודה שאינה עגולה אלא
כדאמר דנפיק להכא ולהכא:
כל צורכן. איתיה
להקל ולהחמיר כיצד היה משוך מן הכותל
מרובעת: לדידך. נמי דאמרת פסולה
גידוד
לפירושיה בסוף פרק א'
מוסף רש"י
י"א אמה לא יביא זרע לשם שאילמלי אין מחיצה מרחיק ד"א וזורע וזוהי
אין כאן מחיצה לאיסור דהכא היינו
דהא מסכתא, יחיד נותנין
סיכך על גבי אכסדרה
לו בית סאתים שנים
טעמא שסילק מכאן את הפצימין ואת
מחיצות הכרם להחמיר א"ל וליטעמיך אותבן ממתניתין דתנן קרחת הכרם
ב)
שיש לה פצימין. כגון
נותנין להם בית סאתים
מחיצות הראשונות ע"י מחיצות הללו
חצר המוקפת אכסדרה
שלשה נעשו שיירא נותנין
ב"ש אומרים כ"ד אמות וב"ה אומרים ט"ז אמה מחול הכרם ב"ש אומרים
❖
וסיכך באוירה של חצר
להן כל צורכן.
והעמידה על אלו לבדן: חציו מקורה.
ט"ז אמה וב"ה אומרים י"ב אמה ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב
ד
וסמך הסכך על שפת קירוי
מכוסה בגג חלק כעין תקרת עלייה:
של אכסדרה ואין מחיצות
אמצעיתו אם אין שם ט"ז אמה לא יביא זרע לשם היו שם ט"ז אמה נותן
גפנים כאן. תחת הקירוי: מותר
פנימיות מועילות לסוכה,
רבינו חננאל
לו כדי עבודתו וזורע את המותר אי זו היא מחול הכרם בין הכרם לגדר
ה
דיש בתקרת האכסדרה
לזרוע כאן. חוץ לקירוי מיד ואין צריך
יותר מארבע אמות, אבל
סיכך על גבי אכסדרה
שאם אין שם י"ב אמה לא יביא זרע לשם היו שם י"ב אמה נותן לו כדי
להרחיק דפי תקרה יורד וסותם והוי
לצד הסוכה יש לאכסדרה
שיש לה פצימין כשירה,
עבודתו וזורע את המותר אלא התם לאו היינו טעמא דכל ד"א לגבי כרם
מחיצה מבדלת ביניהם: השוה את
פצימין, עמודין כמין חלונות
ואילו השוה פצימיה
(א)
וביניהם פחות פחות
פסולה. א"ל לדידי
קרויו. שקירה כל הבית אסור אא"כ
עבודת הכרם לגבי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו דביני ביני אי
כשרה. דאמרינן
משלשה,
כשירה היא, לדידך סלוקי
הרחיק: סילוק מחיצות. שהשלמה
איכא ד' חשיבן ואי לא לא חשיבן אמר רב יהודה ג' קרפיפות זה בצד
בהו לבוד (סוכה יח.).
ו
סלקינהו למחיצה. והתנן
זו סילק פי תקרה ואין כאן מבדיל:
קרחת הכרם ב"ש
חצר גדולה שנפרצה
זה ושנים החיצונים מגופפים והאמצעי אינו מגופף ויחיד בזה ויחיד בזה
ג)
אומרים כ"ד אמות. אם
לקטנה גדולה מותרת
ביד רב שמעיה. ציוהו להשיב לאביי
נעשה כשיירא ונותנין להן (ב) כל צורכן ודאי אמצעי מגופף ושנים החיצונים אינן
קרחתה כ"ד אמות מותר
וקטנה אסורה, ואילו
תשובה זו: להקל ולהחמיר. פעמים
לזרוע שם ואם פחות מכ"ד
השוו גיפופיה גדולה נמי
מגופפין ויחיד בזה ויחיד בזה [ויחיד בזה] אין נותנין להם אלא בית שש איבעיא
אמות אסור לזרוע שם,
שהמחיצה מתרת לענין כלאים ופעמים
אסורה. ודחינן התם נמי
להו אחד בזה ואחד בזה ושנים באמצעי מהו אי להכא נפקי תלתא הוו ואי
ולקמן מפרש מאי קרחת
סלוקי סלוקינן למחיצתא.
שהיא אוסרת: עד עיקר המחיצה.
ומאי מחול (לעיל ג:). כרם
והתניא יש במחיצות
להכא נפקי תלתא הוו או דילמא חד להכא נפיק וחד להכא נפיק ואם תימצי
כלומר עד יסוד מחיצה סמוך ודבוק
שחרב אמצעיתו. שהרי
להקל ולהחמיר. להקל
יש שם גפנים סביב הקרחה
לומר חד להכא נפיק וחד להכא נפיק שנים בזה ושנים בזה ואחד באמצעי
כיצד, כרם הנטוע עד
למחיצה: היה משוך. כרם רחוק מן
י"ו אמה על י"ו אמה, וכן
עיקר מחיצה [זורע מעיקר
הגדר אחת עשרה אמה וכ"ש פחות:
מהו הכא ודאי אי להכא נפיק תלתא הוו ואי להכא נפיק תלתא הוו או דילמא
אם הלכה הקרחה על פני
מחיצה ואילך] (וימלך)
לא יביא זרע. בין כרם לגדר וטעמא
כל רוחב הכרם, שאין שם
שאילו אין שם מחיצה
אימר להכא נפיק ואימר להכא נפיק והלכתא בעיין לקולא אמר רב חסדא
ז
גפנים אלא מב' צידי
מרחיק ד' אמות וזורע,
מפרש לקמן: אותבן ממתני'. דאלימא
גידוד
הקרחה בעינן י"ו רוחב
וזו היא מחיצת הכרם
לאקשויי טפי (ג) מברייתא: קרחת
הקרחה (שם). אם אין שם
להקל. להחמיר כיצד,
הכרם. לקמן מפרשא: עשרים וארבע אמות. צריך שיהא בה להתירה להרחיק ארבע אמות ולזרוע ואם פחות אסור לזרוע בה אפילו
ט"ז אמה לא יביא זרע
היה משוך מן הכותל
לשם. אפילו באמה
י"א אמה לא יב[י]א זרע
טפח: מחול. סביב כעין מחולות: אין שם שש עשרה אמה כו'. לפי שיש כרם מכאן ומכאן וצריך להרחיק וליתן ארבע אמות לכרם
האמצעית, דד' אמות שבצד
לשם, שאילו אין שם
לכל צד לעבודתו כמלא בקר וכליו שהיו חורשין בשוורין ואם נשארו ח' אמות באמצע שאם באת לחלקו לכאן ולכאן יש ד' אמות לכל
הכרם מזה וד' אמות שבצד
מחיצה מרחיק ד' אמות
חלק חשיבי ולא בטילי ולא אתי כרם דהאי גיסא ומבטל פלגא וכרם מהאי גיסא ומבטל פלגא: כדי עבודתו. ארבע אמות לכל צד:
זה אצל הכרם הוו עבודת
וזורע וזו מחיצת הכרם
הכרם דתנן (כלאים פ"ו
להחמיר. הנה מצאנו
י"ב אמות. לקמן מפרש טעמא: לאו היינו טעמא. דתיהוי מחיצה משויא ליה להאי מחול כי כרם: הכי גרסינן ארבע אמות דלהדי
מ"א) כמה עבודת הכרם
מחיצה לאיסור. אמר
כרם עבודת הכרם. וכיון דצריך לו הוי כרם עצמו: כיון דלא מזדרען. משום דמקלקל ליה לכותל אבנים שהמחרישה מעלה עפר תיחוח
(מלא) ד' אמות כמלא בקר
ליה אדמותבת מברייתא
והכותל נופל כשאין תחתיו קרקע חזקה והכי תנן בבבא בתרא (דף יט.) מרחיקין את הזרע כו': אפקורי מפקר להו. לגבי גדר ולא
וכלים שהיו בוצרים אותה
אותיב ממתני', דתנן
בשוורים ובעגלות ובעת
איזהו מחול הכרם בין
מצטרפי להדי האי דפייש לאחשובי דלא ליבטיל לגבי כרם: ג' קרפיפות זה בצד זה. כגוןה) שהיו מהלכין בדרך והקיפו ג' קרפיפות לדירה
החרישה חורשים אותה
הכרם לגדר, אם אין
במחיצה של שתי כגון של קנים או של ערב כגון חבלים שלא התירו בו ליחיד אלא בית סאתים כדמפרש בפ"ק (דף טז:) דשיירא מותרת
בשוורים, הלכך ככרם דמו,
שם י"ב אמה [לא]
ואם נשארו ח' אמות בינתים
להקיף כל צרכן בקנים ובחבלים לדירה אבל יחיד יותר מבית סאתים לא אא"כ עשה שתי וערב מחיצה קיימת: ושנים החיצונים מגופפין
יביא זרע לשם. היו
לבד אותן ד' לכל צד, דכי
שם י"ב אמה נותנין לו
וכו'. שהחיצונים רחבים מן האמצעי והוא פרוץ לשניהם במלואו וגיפופיהן עודפין עליו: ויחיד בזה ויחיד בזה [ויחיד בזה] נעשו שיירא
שדית פלגא להכא ופלגא
כדי עבודתו, וזורע את
ונותנין להן כל צורכן. דאמרינן דיורי גדולים בקטן ונמצאו שלשתן באמצעי ואמצעי מצרפן ומותר אמצעי זה כל שהוא
להכא איכא ד' אמות מקום
המותר. הנה יש מחיצה
חשוב לכל חד, לא בטלי לגבי
לאיסור. אלא סברא
(ד) גדול היקף במחיצה של שתי או של ערב וכגון שעירבו: אמצעי מגופף וחיצונים אין מגופפין. שהוא רחב
כרם ומותר לזורען, ובציר
הוא כל ארבע אמות
מהן והן פתוחין לו במלואו ולדידיה לא הוי מילואו ו): אין נותנין להם אלא. בית סאתים לכל קרפף שהרי אין
מח' אמות שדי פלגא להכא
וכו'. אמר רב יהודה
שלשה דיורין באחד דדיורי אמצעי בחיצונים וזיל להכי תרי הוא דאיכא ובאמצעי ליכא אלא חד ואם אחד מהן
ופלגא להכא ליכא ד' אמות
ג' קרפיפות כו'. עד
מקום חשוב ובטיל לגבי
ויחיד בכל קרפיף נעשו
יותר מבית סאתים הוא אסור ואם אמצעי יותר מבית סאתים כולן אסורין שהרי הן פרוצין לרשות האסורה:
כרם, ולבית שמאי לא חשיב
שיירא, וכאילו באחד
שנים הוו כיחיד עד דהוי שיירא דהיינו שלשה: איבעיא להו. אמצעי מגופף ולא חיצונים ושני אנשים
שדה בפחות מח' אמות
כולן שרויין, ונותנין להן
באמצעי ויחיד בזה ויחיד בזה מאי: אי להכא נפקי כו'. והנך דאמצעי הואיל ושניהם שולטין לכאן ולכאן
הלכך כ"ד אמות בעינן, ד'
כל צרכן. אבל אם
לעבודת הכרם מכאן וכנגדן
האמצעית מגופף וב'
שדי תרוייהו להכא ותרוייהו להכא ולישתרו שני קרפיפות החיצונים היקף בכל צרכן: או דילמא. כולי האי לא מקילינן דנישדינהו להכא ולהכא.
מכאן, פשו י"ו, שדי ח'
החיצונות אינן מגופפות,
וה"נ לא אמרינן דנירמינהו תרוייהו לחד ולמישרי מיהא חד מן החיצונים בכל צורכו דמסתמא הכי ניחא ליה טפי דליהוי חד להכא וחד להכא
להכא וח' להכא, איכא שדה
ויחיד בכל קרפיף אין
דלא ניהוי אלא תרי בכל חד דרווח להו לתשמישתייהו מלמהוי תלתא בחד ובאינך לא ניהוי אלא חד: וא' באמצעי. והוא שליט על החיצונים:
ולא בטלי, אי נמי סבירא
נותנין להם אלא בית שש
(ה)
להו לבית שמאי עבודת
בלבד. סאתים לכל אחד
וכל היכא דנפיק תלתא הוו. ושדיא להכא ולהכא או שדיא מיהא לחד מינייהו ונישתרי חד מן החיצונים (ו) בכל צרכי היקף: או דילמא אימר
הכרם ח' אמות (לעיל שם).
מהן שאינן שרויין ביחד
להכא או להכא. ולא ידעינן להי מנייהו הלכך אפילו חד נמי לא
יהבינן ליה כל צרכו: והלכתא בעיין לקולא. שאלותינו אלו להקל:
מחול הכרם בין הכרם
וכיחידים הן חשובין.
לגדר. דהיינו סביב כמו
איבעיא להו ב' בזה
גידוד
מחולות (שם). שאם אין
הקרפיף וב' בזה הקרפיף
שם י"ב אמה לא יביא זרע לשם. דד' אמות דלהדי כרם עבודת הכרם, וד' אמות דלהדי כותל כיון דלא מיזדרעי משום דוושא
ויחיד באמצע מהו, מי אמרינן אי הכין נפיק הא הוו להו ג' ונעשו כשיירא, ואי מהכא נפיק הוו להו נמי ג' ואינון
דכותל אפקורי מפקר להו, אמצעיות אי איכא ד' אמות חשיב, ואי לא בטיל לגבי כרם, והכא לא בעינן י"ו אמה, שאין האיסור אלא
שיירא. או דילמא אימא מהכא אימא מהכא לא אמרינן. שנים באמצע ואחד בזה וכו'. והילכתא דבעיין לקולא.
מצד אחד (שם). היו שם י"ב אמה. לבית הלל, נותן ד' אמות לעבודת הכרם וזורע השאר (שם).
כלומר אמרינן אי מהכא נפיק הוו להו ג' וכן מאידך גיסא ונעשו שיירא, ונותנין להן כל
צרכן. אמר רב חיסדא