צג:
כל גגות פרק
תשיעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גידוד
גידוד חמשה. חצר שקרקעיתה גבוה חמשה טפחים והוסיפו על אותו
חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין. בפרק שני דגיטין
יט א מיי' פט"ז מהלכו'
א) גיטין טו:, ב) [צ"ל רבא],
ג) [גיטין טו:], ד) [לעיל
גובה מחיצה ה': מודה רב חסדא בתחתונה. דלגבה הויא מחיצה
שבת הלכה טו טור
(דף טו:) פי' בקונטרס כגון בית עמוק חמשה ויש לו מחיצות
ט)
צב.], ה) לעיל יז., ו) [לעיל
ש"ע א"ח סי' שסב סעיף
אבל לגבי עליונה לאו מחיצה היא שאינה רואה את פני עשרה למחיצתה
חמשה אין מצטרפין להיות תוכו רה"י וקשיא לר"ת דהא אמר בפרק
❖
פט.], ז) [שם], ח) [לעיל
ב וסי' שעב סעיף ו:
ואי הוי כוליה בגידוד שפיר טפי משום דמשתמשא להדיא עד סוף
בתרא (דף צט:) דבור וחוליתה מצטרפין
ובשמעתא נמי אמר דמודה
צא.], ט) [התם איתא חריץ],
י) רש"ל מ"ז, כ) שייך לדף
הגידוד ורואה גובהה יותר על
רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני
❖
צד ע"א במתניתין,
חברתה עשרה ומינכרא מחיצתה:
רבינו חננאל
י' אלא יש לפרש גידוד חמשה גבוה
$ א) גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין
תחתונה תרי תערב. כלומר לעצמה
חמשה ונפקא מינה בשתי חצירות זו
עד שיהא או כולו בגידוד או כולו במחיצה
גידור ה' טפחים. פי' כמו
תיערב דיוריה ולא עם עליונה שהרי
סלע גבוה ה' טפחים ובנה
למעלה מזו ולעליונה כדאמר הכא וצ"ע
הגהות הב"ח
מיתיבי שתי חצירות זו למעלה מזו ועליונה
מחיצה עליה ה' טפחים,
מחיצה ביניהם אבל עליונה אפילו
לענין שבת אם יש (ד) י) (לפרש כשיש)
(א) גמ' אשכחיה רבינא לרב
אין מצטרפין לעשרה.
גבוהה מן התחתונה עשרה טפחים או שיש
לעצמה אסורה שהתחתונה אוסרתה
תל ברה"ר גבוה חמשה ורחב ארבעה
אחא בריה דרבא (אמר ליה
דבעינן אי כולו בגידור
בה גידוד חמשה ומחיצה חמשה מערבין
וכו' לא) תא"מ ונ"ב ס"א
אי כולו במחיצה. מיתיבי
שאין כאן מחיצה ולא חד נמי תערב
ועל גביו עשו מחיצה חמשה שהזורק
אמר ליה אמר אמימר
ב' חצירות זו למעלה
שנים ואין מערבין אחד פחות מכאן מערבין
עם תחתונה שהרי אין כאן פתח
מרה"ר לתוכו חייב ומתוכו לרה"ר
מידי בגידוד חמשה
מזו כו', הנה גידור
וכי
אחד ואין מערבין שנים אמר (רב) מודה רב
דלגבי תחתונה הכל סתום: במגופפת.
קתני פחות מכאן
פטור:
ב)
ובמחיצה חמשה אמרליה
ה' ומחיצה ה' מצטרפו.
לא: (ב) שם מהו שיאסרו
ופריק רבה מודה רב
מחיצה עשרה על הגידוד עד עשר
מערבין אחד ואין מערבין שנים
חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני עשרה
אמר רב חיננא ת"ש חצר:
חסדא בתחתונה הואיל
אמות אמצעיות שהניחוה כעין פתח
אתחתונה. וא"ת לעיל כדפריך
אי הכי תחתונה תערב שנים ולא תערב
(ג) רש"י ד"ה במלואה וכו'
ורואה פני עשרה, כלומר
ולא הניחו שם המחיצה עשרה אלא
עליונה עלה אי לא
עליונה לא תערב לא חד ולא תרי
הואיל ויש למעלה ממנה
אחד עליונה לא תערב לא אחד ולא שנים
ערבה: (ד) תוס' ד"ה
עשרה טפחים. ואקשינן
מחיצה חמשה והגידוד חמשה הלכך
אמאי לא משני הא דקתני מערבין
אמר רבה בר עולא כגון שהיתה עליונה
גידוד וכו' לענין שבת אם
אי הכי תחתונה תיערב
שתיהן מערבות לעצמן ואין זו אוסרת
שנים ואין מערבין אחד אתחתונה
יש תל כצ"ל ותיבת לפרש
לעצמה דהא סלקו ממנה
מגופפת עד עשר אמות אי הכי אימא סיפא
כשיש נמחק: (ה) ד"ה לא
על זו דלגבי תחתונה כולה סתומה
ויש לומר משום דמשמע ליה מערבין
מחיצות, אבל העליונה לא
פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים
תימא וכו' לא חשיב להא
תיערב אפילו לעצמה דהא
היא ולגבי עליונה [מחיצה] ופתחא
שנים אתרוייהו:
דהכא וכו' בפרק המוציא
לית ליה מחיצתא והנה
לא
אי בעיא חד תערב אי בעיא תרי תערב אמר
היא ומיהו כי הדדי לא מצו מערבי
התחתונה אוסרת עליה, תימא אימר אלא ודאי מבעוד
יין משמע וכו' פריך
❖
בהמוציא יין ומי:
רבה בריה דרבא כגון שנפרצה התחתונה
משום דלגבי תחתונה הכל סתום:
וזהו פי' לא תערב לא
יום נפרצה. קשה דהכא אמר
אחד ולא שנים, כלומר
אימא סיפא כו'. ועל כרחך האי
אביי דרבה סבר כשמואל דאמר שבת
במלואה לעליונה אי הכי תחתונה חד תערב
לא תיערב לא לעצמה
פחות מכאן אמחיצת חמשה שבעשר
הואיל והותרה הותרה וא"כ תיקשי
ולא עם התחתונה. ופירק
תרי לא תערב עליונה אי בעיא תרי תערב
גליון הש"ס
רבא בר עולא כגון
האמות קאי דהא בכל ההיקף מחיצה
דאביי גופיה אמר (שבת דף כב.) כל
אי בעיא חד תערב אין הכי נמי וכי קתני
גמ' גידוד חמשה ומחיצה
שהיתה העליונה מגופפת,
עשרה איכא: אי בעי חד תערב.
מילי דמר עביד כחומרי דרב בר
חמשה אין מצטרפין. עי'
פי' סתומה והולכת
פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים
דהא פתח גמור הוא אצל שתיהן:
מהני תלת דעביד כשמואל מתירין
לעיל דף עז ע"א תוס' ד"ה
עד עשר אמות. לפיכך
אתחתונה דרש מרימר גידוד חמשה ומחיצה
❖
ג)
כותל:
העליונה ערבה לעצמה
במלואה. שאין ברחבה אלא עשר
מבגד לבגד כו' ואין לומר דמש"ה לא
והתחתונה לעצמה. אי
חמשה מצטרפין אשכחיה רבינא לרב אחא
אמות הלכך אסרה עליונה עליה (ג) ולא
חשיב (ה) הא דהכא משום דרב הונא ורב
הכי שהעליונה מגופפת
בריה דרבא אמר ליה תני מר מידי במחיצה
מערבה בהדה כדתנן גדולה מותרת מוסף רש"י
יהודה נמי סברי כשמואל דהא בגרירה
עד עשר אמות, אימא
(א)
סיפא פחות מיכן מערבין
וקטנה אסורה: אי הכי תחתונה חד
אמר ליה לא והלכתא גידוד חמשה ומחיצה
איכא דסברי כשמואל דהא בפרק
א
גידוד חמשה ומחיצה
אחד ואין מערבין שנים,
תיערב. עם העליונה: תרי לא
המוציא (שבת פא.) משמע דסבר רבי
חמשה מצטרפין בעי רב הושעיא דיורין
חמשה. לענין שבת
אמאי איבעיא העליונה
תערב. בפני עצמה דעליונה אוסרת
דבעינן מחיצה גבוהה
יוחנן כסתם משנה דנזיר חופף
תערב חד, דהא ליכא
הבאין בשבת מהו שיאסרו אמר רב (ב) חסדא
עשרה או עמוק עשרה
ביניהן מחיצה עשרה
אא"כ עירבה עמה: דיורין הבאין
ומפספס ומיהו י"ל דהכי פריך
תא שמע חצר גדולה שנפרצה לקטנה
לרה"י, ואם היה חריץ
טפחים, ואיבעיא תערב
ד)
בשבת. כגון כותל שבין שתי חצירות
בהמוציא ומי מצי ר' יוחנן למימר דבר
עמוק חמשה והיקיפו
שנים, כלומר תערב
הגדולה מותרת והקטנה אסורה מפני שהיא
מחיצה חמשה, אין
שנפל בשבת דהיינו דיורייהו השתא כי
לעצמה דהא מגופפת
שאין מתכוין אסור דלא כסתם משנה
מצטרפין. להיות בתוכו
כפתחה של גדולה אמר רבה אימר מבעוד
עשרה. ודחי רבה, כגון
הדדי: מהו שיאסרו. זה על זה:
דנזיר אפילו איכא סתמא אחרינא
רה"י (גיטין טו:). הגדולה
שנפרצה תחתונה במלואה
יום נפרצה אמר ליה אביי לא תימא מר
וקטנה אסורה. [וס"ד] שנפרצה
כדאשכחן בביצה (דף כג:) מאי אולמיה
מותרת. להוציא כלי
לעליונה. אי הכי תחתונה
הבתים שבה אם עירבה
אימר אלא ודאי מבעוד יום נפרצה דהא
תערב עם העליונה
בשבת: אלא ודאי. על כורחיך הכי
האי סתמא מהאי ואין לרבי יוחנן
לעצמה ולא אסרי עלה בני
דהא אית לה מחיצתא,
תוקמא דהא את אמרת דיורין הבאין
נמי לפסוק כשום אחת בלא ראייה אי
מר הוא דאמר בעי מיניה מרב הונא ובעי
ה)
קטנה (לעיל צב.). עירב
והנה רואה פני עשרה
בשבת אין אוסרין:
דאמרת בעאי
נמי יש לומר הא דעביד כחומרי דרב
דרך הפתח ונסתם
ונעשית עכשיו העליונה
מיניה מרב יהודה עירב דרך הפתח ונסתם
הפתח. אם היו ב' חצרות
והתחתונה כאחת, אבל
מיניה מרב הונא עירב דרך הפתח.
היינו בעלמא לבד מעירוב ואבל
הפתח עירב דרך חלון ונסתם החלון מהו
ופתח ביניהם ועירבו דרך
עליונה לא חד תערב
שתי חצירות שעירבו יחד על ידי פתח
דהלכה כדברי המיקל בהם או שמא
הפתח ונסתם הפתח, או
ולא תרי תערב, דהא
ואמר לי שבת כיון שהותרה הותרה אתמר
שביניהם: ונסתם. בשבת שנפלה
כיון דזימנין הך קולא הויא חומרא
אם היו ב' חנויות ופתח
נפרצה עליה התחתונה א) .
כותל שבין שתי חצירות שנפל רב אמר
ביניהם דעירבו על דעת
חד נמי לא תערב
מפולת כנגדו: מהו. לטלטל מזו לזו
כגון דנאסר במקצת שבת דמהאי
הפתח ועכשיו נסתם
דהא [אית] לה מחיצה.
אין מטלטלין בו אלא
בד"א ושמואל אמר
דרך גובה הכותל וחורין וסדקין מי
טעמא נאסר לכל השבת לא חשיב
בשבת, שנפלה כנגדו
ופריקנן אין הכי נמי
זה
אמרינן הואיל והותר למקצת שבת
מפולת, מהו. מי שרי
ליה מחומרי דרב דלרב לית ליה הואיל
וכו'. ואסיקנא הילכתא
והותרה הותרה ולית ליה נמי הואיל ונאסר נאסר: שבת כיון
לאשתמושי דרך שאר
גידור ה' ומחיצתא ה'
הותר לכולה או לא: כותל שבין שתי חצירות. שלא היה פתח ביניהם
חלונות הפחותות מד' שאין
מצטרפין. בעי רב הושעיא
ולא עירבו בו יחד ונפל: רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע. רב
שהותרה הותרה. פירשתי בפרק קמא (דף יז. ד"ה עירוב):
ראויות לעירוב כדאמרינן
דיורין שבאו בשבת
אין מטלטלין בה אלא בארבע. בכלים ששבתו בבית לר"ש:
בפרק חלון (לעיל יז.).
לית ליה הואיל והותרה הותרה וכחד חצר לא משוינן ליה דקי"ל חצר שלא
מהו שיאסרו. ופשטנא
ו)
וכו'. ואוקימנא בשנפרצה חייב
מיהא דתנן חצר גדולה
עירבה דברי הכל מטלטלין כלים ששבתו באוירא דההיא כולה חדא
דברי ר"א. בגמ' מוקי לה במקום מחיצה הפרוצה
כ)
רשותא היא אבל הכא ב' רשויות האסורות זו עם זו היו ונמצאת כל
וכגון שבשני ראשיה לא נשאר כלל משתי מחיצות שבצידה שמקום
מבעוד יום. אבל נפרצה
אחת פרוצה במלואה למקום האסור לה אע"ג דקי"לז) דחצירות רשות
בשבת מותרת אפילו
מחיצה זו שנפרצה אינו תוך מחיצות הנשארות ובלישנא קמא מוקי לה
הקטנה. דאיבעיא לן עירב
אחת הן הכא בשעירבה כל אחת לעצמה עסקינן ורב לטעמיה
כגון שאבדה להם דרך באותו מקום וביררו להם מקום מחיצות להיות
דרך חלון ונסתם החלון
דאמר הלכה כר"ש והוא שלא עירבו אבל עירבו שתי רשויות הן:
שלהן ללכת דרך שם בשביל דרכם שאבדו שם ור"א לטעמיה דאית ליה
ח)
מהו, לטלטל מזה לזה
דרך פתח וכיוצא בו,
מה שבררו בררו ורבנן סברי דאין להם כח לברור הלכך אף על פי
זה
וכן מי שעירב מחצר
שעוברים שם אינו רה"ר כיון שלא נמסר לרבים ואינו של רבים כדאמרינן בפרק שני (דף כב:) גבי שבילי בית גלגול קאמרת ומתוכה דקאמר ר"א
לחצר דרך הפתח ונסתם
לאו דוקא מתוכה אלא משום דנקטו רבנן מתוכה קאמר איהו נמי מתוכה כדקאמר בגמרא והכי קמהדרי ליה רבנן אי אתה מודה שאם הוציא
הפתח בשבת מהו לטלטל
מחצר זו לחצר זו דרך
מתוכה לרה"ר שהוא פטור אבל אסור שאין לרבים כח שם ולכך אינה נעשית רה"ר אפילו נפלו כל המחיצות סביב והוי כרמלית הכא נמי מקום
חלון אחר שנסתם הפתח.
מחיצה תודה שיהיה כרמלית שאין להם כח בברירתן והא דשבקי רבנן רה"י כדנקט ר"א ונקטי רה"ר משום דר"א דיבר על מקום מחיצה שיהא
ואיפשיט שבת שהותרה
רה"ר וקאמר שאם הוציא מתוך החצר שהיא רה"י למקום מחיצה חייב אבל רבנן דמיירי במוציא ומכניס לתוכו ממש ואפילו כשנפלו כל
למקצתה הותרה כולה.
ש"מ דיורין הבאין בשבת
מחיצותיה נקטי רה"ר שאצלה הנזכר במשנה ולא רצו למינקט שאם הוציא מתוכה לחצר שאצלה משום דלא נזכר במשנתנו שהיה חצר
אין אוסרין ולא נאסרין.
אצלה אי נמי להכי נקטי רה"ר להוכיח שתוכה חלוק הרבה מרה"ר שאם לא היה חלוק הרבה היה מותר להכניס מרה"ר לתוכה אבל במה
איתמר כותל שבין [שתי]
שפטור המוציא מרה"י לתוכה אין להוכיח שחלוק הרבה דאפילו אין חלוק אלא מעט מרה"ר פטור המוציא מרה"י לתוכה כיון שאין רה"ר ממש:
חצירות שנפל רב אמר
אין מטלטלין באותה חצר
ואיבעית
אלא בד' אמות וכו'.
א) משמע דרבינו גרס דעליונה לא חד תערב ולא תרי תערב ותמוה דא"כ היכי תחתונה יכולה לערב עם העליונה וצ"ע.