כל גגות פרק
תשיעי עירובין
צד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיבעית
זה מטלטל עד עיקר מחיצה. כדמעיקרא דאמרינן הואיל והותרה
אימא בצידי רה"ר פליגי. ולא מיירי באבדה להם
כ א מיי' פ"ג מהלכות
א) [ברכות ט. וש"נ],
דרך: וליפלגו בצידי רה"ר דעלמא. ואם
ב) [עמ"ש לעיל דף עח. על
הותרה. ובכלי הבית קאמר שמואל דאי בששבתו בחצר אפילו מחצר
עירובין הלכה כה סמג
הגליון], ג) [צ"ל המייניה],
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
לחצר נמי דהא שמואל הוא דאמרל) הלכה כר"ש ואפי' עירבה כל אחת
תאמר דילמא דוקא הכא פליגי משום דמקום מחיצה שלו ואור"י
ד) גי' רש"ל והיכי עביד
שעד סעיף ב:
לעצמה לא מ) גזר משום מאני דבתים ואע"ג דהשתא הוו להו חצר
דסתם צידי רשות הרבים
הם שלו שרגיל אדם להיות כונס תוך
כא ב טור ש"ע שם וסי'
שמואל הכי והא, ה) [חולין
שלו ובונה: אבל היכא דליכא
❖
נג:], ו) רש"ל ל"ג, ז) [ב"ב
שסא סעיף ב:
אחת כשנפל לא אסרי להו בתים
ק.], ח) [שם], ט) שבת ו.
דהא שרי לאפוקי מבתים לחצר
חיפופי מודו ליה קא משמע לן.
זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל
א
כתובות לא:, י) לעיל יז.,
הואיל והותר למקצת שבת: שקולו
משמע דר"א איירי בדאיכא חיפופי
כ) ירושל' ורי"ף לא גרסו
עד עיקר מחיצה והא דרב א) לאו בפירוש
רבינו חננאל
לרה"ר, ל) לעיל צא.,
גלימא נגידו. קחו טלית ופרסו אותה
והקשה ריב"א דבפרק קמא דשבת
אתמר אלא מכללא אתמר דרב ושמואל הוו
מ) בס"א: ולא, נ) [צ"ל לחיו
והא דרב לא איתמר
שם להיות מחיצה: אהדרינהו רב
(דף ו.) אמרינן מתקיף לה רב אחא
ועי' תוס' לעיל יז. ד"ה
בפירוש אלא מכללא. דרב
יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני ביני אמר
לאפיה. דקסבר אסור לטלטל הסדין
בריה דרב איקא אימר דשמעת ליה
קורותיו], ס) גי' רש"ל,
ושמואל הוו יתבי בחצר
להו שמואל שקולו גלימא נגידו בה אהדרינהו
ע) שייך לע"ב, פ) שייך
נפל גודא דביני ביני,
שבתוכה: שקולו המייניה וקטרו בה.
לר"א היכא דליכא חיפופי היכא דאיכא
❖
לע"ב,
אמר שמואל אייתו גלימא
רב לאפיה אמר להו שמואל אי קפיד ב) אבא
קחו אבנטו וקשרו בו את הטלית
חיפופי מי שמעת ליה וי"ל דסוגיא
נגודו ביה משום צניעותא
למחיצה: מתני' חצר שנפרצה
שקולו (הימניה) וקטרו בה ולשמואל למה
דהכא כרב פפא דהתם:
ג)
ד)
דשרי לטלטולי בכולה עד
מאי שנא מרוח אחת דאמר פתחא
מקום גודא. אהדרינהו רב
לרה"ר. במלואה או יותר מעשר:
לי הא הא אמר $ זה מטלטל עד עיקר מחיצה
הגהות הב"ח
לאפיה. דלא לימרו הדר
חייב. דרה"ר הוא ובגמרא קא בעי
הוא. ואם תאמר מרוח
וזה מטלטל עד עיקר מחיצה שמואל עביד
(א) גמ' וליפלוג בצידי רה"ר
ביה רב משמעתיה דהוה
לה: פטור. אבל מותר לכתחלה לא
דעלמא וכו' דעלמא הוה
אחת אע"ג דפרוץ מרובה אמרינן
אסר. ולא אמר להו ולא
לצניעותא בעלמא ורב אי סבירא ליה דאסיר
אמינא: (ב) רש"י ד"ה
מידי, דאתר דשמואל הוה.
אפי' תוך ארבע אמות דלאו רה"ר
בפ"ק (דף י:) דניתרת בפס ד' או
לימא ליה ה) אתריה דשמואל הוה אי הכי
והאמר וכו' לכוליה חצר
ואמר שמואל אי קפיד
היא אלא כרמלית היא והוא הדין
בשני משהויין לכאן ולכאן אבל בשתי
רה"ר הס"ד: (ג) ד"ה
אבא (שיקלו) [שקילו]
מאי טעמא אהדרינהו לאפיה דלא נימרו
נמי מתוכה לרה"י: גמ' שבררו
משתי רוחותיו נמי נימא
רוחות לא משתרי בהכי דג' מחיצות
הימייניה קטרו ביה האי
פתחא: (ד) תוס' ד"ה מאי
כשמואל סבירא ליה (והדר ביה משמעתיה):
גלימא. מתני', חצר
ו)
דרך לעצמן. בשדה אחת: מה
דאוריי' ס) [כמו סתם מבוי דהוי בלחי
שנא וכו' ואיירי נמי
מתני' חצר שנפרצה לרשות הרבים המכניס
שנפרצה לרשות הרבים
שבררו בררו. ואינו רשאי לגודרה
❖
וקורה] וי"ל דהכא פריך לר' יהודה דאית
שנפרצו:
המכניס מתוכה לרשות
מתוכה לרה"י או מרה"י לתוכה חייב דברי
אלמא קנו לה: שאבדה להן דרך
הרבים וכו'. ואקשינן וכי
ליה לקמן (צה.) שתי מחיצו' דאורייתא
[ס"ל] לר' אליעזר משום
באותו שדה. שהיה להן דרך בו
ועוד אור"י דסתם חצר אין לה אלא
רבי אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות
דנפרצה לרשות הרבים
גליון הש"ס
ואינו ידוע אי בצפונו אי בדרומו
ג' מחיצות וברביעית פס ד' או ב'
הויא לה רשות הרבים.
הרבים או מרשות הרבים לתוכה ב פטור מפני
גמ' זה מטלטל עד עיקר
ופרקינן אין ר' אליעזר
ובררו להן אחת מן הרוחות: וכי
שהיא ככרמלית: גמ' ורבי אליעזר משום
משהויין ואיירי (ד) שנפרצו ב' רוחות
מחיצה. עי' לעיל דף עט
לטעמיה דכיון שעוברין
תימא הכא נמי כשאבדה להן
מאותן ג' מחיצות ואף על גב דהשתא
ע"ב: תוס' ד"ה בשתי
ושבין רבים בתוכה
דנפרצה לרשות הרבים הויא לה רשות
הדרך באותה חצר. שאין מקום
כשנפרצה הוי מפולש ואמרינן בפ"ק
רוחות וכו' בבקעה שאין
הויא כרה"ר, דתניא ר'
הרבים אין רבי אליעזר לטעמיה דתניא רבי
ז)
לה כלל. עי' לעיל דף פו
יהודה אומר משום ר'
המחיצה ניכר ובני רה"ר מרחיבין
(דף יא.) דבעי לכל הפחות צורת
❖
ע"ב תוס' ד"ה גזוזטרא:
אליעזר רבים שביררו דרך
יהודה אומר משום רבי אליעזר רבים שבררו
רה"ר לתוכה במקצת ואמרו שעד כאן
הפתח היינו דוקא כשנפרצה לרה"ר
לעצמן מה שביררו ביררו,
דרך לעצמן מה שבררו בררו איני והאמר
היה רשותן וכי אמר ר"א רה"ר היא
או לבקעה אבל הכא איירי כשנפרצה
ואוקמה כשאבדה להן
דרך באותה חצר, ועל
באותו מקום מחיצה קאמר שאלו
רב גידל אמר רב והוא שאבדה להן דרך
למבוי או לחצר אחרת דהא לא
מוסף רש"י
ח)
מקום מחיצה מחלוקת.
עוררין עליו: והאמר רבי חנינא עד
קתני שנפרצה לרה"ר:
באותו שדה וכי תימא הכא נמי כגון שאבדה
שקולו גלימא נגידו
איבעית אימא בצידי רה"ר
מאי שנא מרוח אחת דאמרי' פי
מקום מחיצות מחלוקת. דמשמע כל
בה. דמחיצה בלא גג לאו
פליגי, ר' אליעזר סבר
ע)
לה דרך באותה חצר והאמר רבי חנינא
אהל הוא ומחיצה כזו מותר
צידי רשות הרבים כרשות
החצר כולה עד מקום המחיצה היו
תקרה כו'. השתא לא קאמר
עד מקום מחיצה מחלוקת אימא על מקום
לעשות (סוכה טז:). אתריה
הרבים דמו. והאי חצר
חכמים עושין אותה כרמלית אבל
פתחא הוא דאפילו נפרץ במילואו או
דשמואל הוי. ולאו אורח
כיון שנפרצה לרשות
מחיצה מחלוקת ואיבעית אימא בצידי רשות
ארעא לאורויי קמיה
במקום מחיצה מודו מכלל דר"א משוי
הרבים ורבים דרסי לה
ביתר מעשר רוצה להתיר בבית
באתריה (חולין נג:). רבים
הרבים קמיפלגי דרבי אליעזר סבר צידי
כצידי רשות הרבים הוא,
ט)
ליה לכוליה (ב) רה"ר: ואיבעית אימא.
מטעם פי תקרה:
שבררו דרך לעצמן.
ורבנן אמרי לא[ו כר"ה
בשתי
רשות הרבים כרשות הרבים דמו ורבנן סברי
לעולם בשמקומות מחיצות ניכרות
רוחות נמי נימא פי תקרה
פ)
דרך שדה אחר, מה
דמי]. ואמאי לא פליגי
שבררו בררו. אע"פ שלא
צידי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו
בצידי רשות דעלמא.
ואפילו הכי משוי ליה ר"א למקום
יורד וסותם. רש"י מפרש
נטלו רשות מבעל שדה
[ד]לא תימא כי פליגי רבנן
מחיצה רה"ר דקא סבר צידי רה"ר
דרב ושמואל דפליגי בפי תקרה היינו
וליפלוג בצידי רשות הרבים (א) בעלמא אי
(רשב"ם ב"ב ק.). שאבדה
עליה דר' אליעזר ואמרי
כרה"ר דמו:
הני מילי היכא דאיכא
דווקא באכסדרה $ בבקעה שאין לה
להן דרך באותו שדה.
לאו כרשות [הרבים] דמי
איפליגו בצידי רשות הרבים בעלמא הוה
דמ"מ אורחא אית להו
אלא היכא דאיכא גיפופי,
חיפופי. סתם צידי רה"ר איכא
כלל מחיצות אבל ביש לה אפי' מחיצה
אמרינן כי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר
גביה ויפה כח רבים מכח
פי' גיפופי שנראין כפסין
חיפופי. נועצין יתידות ואבנים גדולות
אחת מודה שמואל דבשלש מחיצות
יחיד, שהיחיד שאבדה לו
וככתלים קטנים שעושין
הני מילי היכא דאיכא חיפופי אבל היכא
סמוך לכותל שלא יזיקוהו קרונות
אמרינן פי תקרה יורד וסותם ואתי
דרך בשדה חבירו לא יברור
שלא (יתחברו) [יתחככו]
דליכא חיפופי אימא מודו ליה קא משמע
מעצמו אלא או בבית דין או
בכתלים, אבל היכא
וההוא אויר שביניהם לכותל קרי צידי
שפיר הא דנקט אכסדרה בבקעה
ברשותו של בעל השדה,
דליכא גיפופי לא, קא
לן והא מתוכה קאמר איידי דאמור רבנן
רשות הרבים ובההוא הוה אמינא
לפי שבבקעה דווקא פליגי שאין שם
אבל רבים כבית דין דמו
משמע לן חצר זו שנפרצה
מתוכה אמר איהו נמי מתוכה ורבנן אמר
הוא דפליגי רבנן ואמרו לאו רשות
דמאן מינייהו מזמין להאי
מחיצה וגרס בתר הכי כי לית ליה
דלית לה גיפופי. ואקשינן
לבי דינא (שם). צידי
והא מתוכה לרשות הרבים
הרבים הוא ואסור לטלטל מתוכו
רבי אליעזר צידי רשות הרבים ומהדרו
בד' אבל בג' אית ליה ולפי זה פירוש
רשות הרבים. סמוך
קתני, מכלל דאית לה
לרשות הרבים משום דאיכא הפסק
כל הסוגיא ואין נראה דאפילו לרב
ליה אינהו מתוכה הכי קאמרי ליה רבנן
לבתים, שנותנים להלן מן
גיפופי, דאי לית לה
ולא עיילי בהא רבים להדיא אבל
הבתים אבנים ומכשולין
בשתי מחיצות זו כנגד זו לא אמר
גיפופי מאין לה תוך.
לרבי אליעזר מי לא קא מודית לן היכא
להרחיק חיכוך העגלות,
ופרקינן לעולם לית לה
הכא אימא מודו ליה: והא מתוכה.
פי תקרה יורד וסותם דהוי מפולש
דטילטל מתוכה לרשות הרבים ומרשות
ומאותן חיפופי ולפנים קרי
גיפופי ולית לה תוך,
לרשות היחיד קאמר ר"א חייב אלמא
כדאמר בפרק קמא דסוכה (דף יח:)
צידי רה"ר (כתובות לג:).
ואיידי דאמרו רבנן מתוכה
הרבים לתוכה דפטור מפני שהיא כרמלית
שנטלו קורותיו או
כולה חצר רה"ר משוי ליה: איידי
אמר ר' אליעזר נמי
לכך נראה לר"י דסתם אכסדרה יש
לחייו. בשבת, מותרים
צידי נמי לא שנא ורבי אליעזר התם לא
מתוכה. ואקשינן והיכי
דאמרי רבנן מתוכה כו'. ואנן פרכינן
לה ג' מחיצות כדאמר בלא יחפור (ב"ב
באותו שבת. דאמרינן
מהדרי ליה רבנן מתוכה
קא דרסי לה רבים הכא קא דרסי לה
לרבנן אמאי נקטי מתוכה הא רבי
דף כה:) העולם לאכסדרה הוא דומה
הואיל והותרה הותרה
והוא לא אמר מתוכה.
רבים: מתני' חצר שנפרצה לרה"ר
(לעיל יז.).
ופרקינן הכי קאמרו ליה
אליעזר בתוכה מודה דכרמלית היא
דרוח צפונית אינה מסובבת ולית
י)
כ)
רבנן מי לא מודי
דמקום מחיצה הוא דקא משוי רה"ר:
ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם
משתי רוחותיה וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו
דהיכא דטילטל מתוכה
מתני' חצר שנפרצה. בשבת
אלא אם כן יש שם ארבע
לרשות הרבים דפטור
וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו מותרים
מפני שהיא ככרמלית
לרשות הרבים: מותרין לאותה
מחיצות ומיהו לרב אפי' פרוץ משתי
באותו שבת ואסורים לעתיד לבא דברי רבי
צידי רשות הרבים לא
שבת. הואיל והותר למקצתה:
רוחות
שנא. ור' אליעזר התם
יהודה רבי יוסי אומר אם מותרין לאותו שבת
שניטלה קורתו או לחייו גרסינן:
נ)
בחצר א) דרסי לה רבים,
מותרין לעתיד לבא ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת: גמ' במאי
הכא בצידי רשות הרבים
לעתיד לבא. לשבת הבאה: אם
דאית ליה גיפופי לא
עסקינן אילימא בעשר מאי שנא מרוח אחת דאמר פיתחא הוא משתי רוחות נמי
מותרין כו'. בגמרא [צה.] מפרש דרבי
דרסי לה רבים. מתני',
פיתחא הוא אלא ביתר מעשר א"ה אפילו מרוח אחת נמי אמר רב לעולם בעשר
יוסי מחמיר והכי קאמר כשם שאסורין
חצר שנפרצה משתי
רוחותיה וכן בית כו'.
לעתיד לבא
כך אסורין היום:
וכגון
ואוקמה רב בשנפרצה
גמ'
עסקינן. דאצטריך ליה למנקט משתי רוחותיו: אילימא בעשר. ומשום הכי מרוח אחת לא דאמרינן
במאי
מב' רוחותיה בי' אמות
פתחא הוא:
נמי פתחא הוא. דקא סלקא
דעתיה משתי רוחות זו
כנגד
זו קאמר כגון מזרח ומערב:
משתי
רוחותיו (ג) נימא
א) לשון רבינו תמוה לכאורה
כגון ונ"ל דצ"ל התם בחצר לא
דרסי לה רבים הכא בצידי ר"ה אע"ג דאית ליה גיפופי מ"מ דרסי לה רבים.