צד:
כל גגות פרק
תשיעי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון שנפרצה. בה פרצה אחת שתופסת בשתי רוחותיה דהיינו בקרן
רוחות אית ליה פי תקרה ובלבד שלא יהא מפולש ומשום הכי נקט
כב א ב מיי' פי"ז מהל'
א) [לעיל ו.], ב) [לעיל כה.
וש"נ], ג) [בארבעה רש"ש],
זוית: דפיתחא בקרן זוית לא עבדי. דלאו אורחיה הוא: משתי
שבת הלכה לה סמג
בבקעה דבחצר סתם אכסדרה יש לה ג' מחיצות דסתמא מושכת
ד) לעיל כה. צ:, ה) לעיל פו.,
עשין א טוש"ע א"ח סי'
רוחות נמי וכו'. אכתי סלקא דעתיה שתי רוחות ממש: אמרי בי
בכל החצר באורך או ברוחב אלא שהיא עד אמצע החצר ופרוצה
❖
ו) [לעיל צ:], ז) בס"א:
שסא סעיף ב:
רב. הא נמי בקרן זוית אע"ג דבעשר אוקימנא לא אמרינן פתחא
לפנים במילואו להכי נקט בקעה דאפילו אין לה אלא שתי מחיצות
ארבעה, ח) כן הוא גירסת
מהרש"א וגי' מהרש"ל
הוא דפתחא בקרן זוית לא עבידי
ופרוצה משני צדדין אית ליה לרב
צפונית, ט) שייך לדף צה.,
רב ניסים גאון
ומשום פי תקרה נמי לא כגון שקירויו
פי תקרה ובסמוך גרס כי לית ליה
א וכגון שנפרצה בקרן
זוית א) דפיתחא בקרן
י) [וע' תוס' ב"ב יא: ד"ה
❖
באלכסון בשפוע כגון גגין שלנו דליכא הכא אפשר],
בשלש אבל בארבע אית ליה וכן
זוית לא עבדי אינשי: וכן בית שנפרץ
אלא כדאמרי בי רב
פה דהיינו כעין ארזילא דאמרינן
משמיה דרב. איתה בסוף
גרסי רבינו חננאל ורבינו תם והכי
י)
משתי רוחותיו: מאי שנא מרוח אחת
פרק ראשון דסנהדרין
בעושין פסין (לעיל דף כה:): ושמואל
פי' בשלש שיש שלש מחיצות והרביעית
אמרי בי רב [רב] הונא.
דאמרינן פי תקרה יורד וסותם משתי רוחות
הגהות הב"ח
❖
אמר. מתניתין אפילו ביתר
מעשר
פרוצה במלואה אבל בארבע שיש
סליק כל גגות
נמי לימא פי תקרה יורד וסותם אמרי דבי
(א) רש"י ד"ה כדאמרי
ולא מיתנא ליה אלא בשתי רוחות
ברביעית לחי או פס דאיכא שם
הד"א עם ד"ה וקירוי נמי
רב משמיה דרב ב כגון שנפרץ בקרן זוית
כדמפרש ואזיל ואחצר קא מהדר
מחיצה אע"פ שפרוצה מרובה או
וכו' קרן זוית הוא שנפרץ
רבינו חננאל
וקירויו באלכסון דליכא למימר פי
תקרה
שמואל: משום בית. דלא אפשר
שפרוצה יתר מעשר אמרי' פי תקרה
זה הכותל ועל פני כל
הפרצה נפרץ הקירוי
בקרן זוית. ומפני מה אין
ברוח אחת משום פי תקרה יורד
יורד וסותם ושמואל אמר אפילו ביתר
ופריך מ"מ קשיא דנימא פי תקרה
סמוך לה במזרח כצ"ל ותיבת
אומרים פתחא הוא
וסותם: ותו מי אית ליה לשמואל
אפי' בשתי רוחות כיון דאין פרוצים
מעשר אי הכי מרוח אחת נמי
משום
וכגון ותיבת מן הקירוי
ולישתרי, משום דפתחא
נמחק: (ב) בא"ד ברוחב
פי תקרה יורד וסותם. דמוקמינן
במילואן ויש בכל רוח שם מחיצה
בקרן זוית, [ב]שני כתלים
בית ובית גופיה תקשי מאי שנא מרוח
ארבע וחמש אמות כצ"ל
זהו משתי רוחותיה, [לא
לה מתני' ביותר מעשר וקאמר דבית
דבין לרב ובין לשמואל אין חילוק
אחת דאמרי' פי תקרה יורד וסותם מב'
ותיבת אמות נמחק:
עבדי אינשי] ואע"פ שאין
לא מתסר והאמר שמואל בריש פרקיןו)
בין מרוח אחת לשתים ואי נפרץ
(ג) בא"ד בקרן זוית וקירוי
שם פילוש אסורה. וכן
רוחות נמי נימא פי תקרה יורד וסותם ותו מי
גם הוא נפרץ בארבע וכו'
באכסדרה בבקעה דאין מטלטלין בה
במילואו אפילו מרוח אחת לא אמרינן
בית שנפרץ מב' רוחותיו.
אית ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם
כמדת פרצת הכותל נמצא
ואקשינן מאי שנא מרוח
אלא בארבע אמות: כי לית ליה
פי תקרה יורד וסותם ומשני שנפרץ
שיש כאן וכו' לית ליה
אחת דאמרי' פי תיקרה
והא אתמר אכסדרה בבקעה רב אמר
בארבע. במקום שצריך לעשות ארבע
ב)
❖
בקרן זוית וקירויו בארבע שנפרץ
לשמואל:
יורד וסותם, מב' רוחותיו
מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין
מחיצות בסתימת פי תקרה יורד
נמי נימא הכי. ואמרינן
ונפל גם מן הקרוי עד שמופלג מן
מתני' כגון שנפרץ בקרן
וסותם כגון אכסדרה: אבל בשלש.
הכותל ארבע מכל רוח ורוח דאף
מטלטלין בה אלא בד' אמות הא לא קשיא
זוית דכל קרן זוית הוה
דאי היתה בה מחיצה כהלכתה ופי מוסף רש"י
ע"פ דיש כאן ד' מחיצות שלא נפרץ
ליה קירויו באלכסון, וכי
כי לית ליה בד' אבל בשלש אית ליה
אכסדרה בבקעה.
האי גוונא לא אמרי' פי
תקרה לשלש מחיצות מכשיר: מ"מ
במילואו לא חשיבי הנך מחיצות לסייע
מ"מ קשיא כדאמרי בי רב משמיה דרב
אכסדרה מקורה בגג חלק
תיקרה יורד וסותם.
קשיא. שתי רוחות אמאי לא אמרינן
לקירויו ולימא פי תקרה כיון דמופלג
כעליות שלנו ואינו משופע,
ושמואל אמר מתני'
כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון
פי תקרה יורד וסותם ושמואל לא
מהן ארבע וה"ה דאפילו ברוח אחת
והיא קירוי שבכל הש"ס
בשנפרצה החצר ביתר
הכא נמי כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו
(לעיל כה.) הבקעה
מעשר, ובדין הוא דאפי'
מצי מוקי בקירוי אלכסון דא"כ ברוח
בכי האי גוונא לא אמרי' יורד וסותם
כרמלית כדאמרינן ביציאות
מרוח אחת אסורה. אלא
בארבע ג) שמואל לא אמר כרב אלכסון
אחת נמי תתסר הואיל דיותר מעשר:
ולא נקט קרן זוית אלא משום
השבת (שבת ו:) ואכסדרה
משום דבעי למיתנא נפרץ
לא קתני ורב לא אמר כשמואל אם כן
כדאמרי בי רב. דהאי שתי רוחות
דאורחא דמילתא דכשנפרץ שם רגיל
זו פרוצה מד' רוחותיה
בית מב' רוחותיו תנא נמי
(א)
ועומד קירויה על ד' יתדות
בפרצות חצר משתי
קרן זוית קאמר: וקירויו. נמי אף
הויא ליה אכסדרה ורב לטעמיה דאמר
להיות נופל מן הקירוי עמו אי נמי
ונותנין ד' קורות מיתד
רוחותיה. ואקשינ' (וכי)
ע"ג דלא איירי ביה מתניתין מבעי
דוקא בקרן זוית משום דאיכא תרתי
אכסדרה מותר לטלטל בכולה דאיתמר
ליתד ועליהן מסדרין
ד)
[ובית] גופיה למה ליה
ליה לאוקומי שאינו כשאר תקרות
הנסרין, ואותן הקורות קרי
לריעותא דטעמא דפי תקרה משום
למיתנא משתי רוחותיו,
אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל
פי תקרה, והאי דנקט
דמרוח א' אפי' יתר מי'
אלא משופע. לדידי נמי האי שתי
דדמי לפתח כדמפליג בסמוך בין
בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא
בקעה משום דבעיר סתם
אמרינ' פי תיקרה יורד
רוחות חדא קרן זוית הוא וכגון
עשר ליתר מעשר ובקרן זוית לא
אכסדראות סמוכות להקיף
וסותם. לפיכך מותיב מב'
בארבע אמות רב אמר מותר לטלטל בכולה
בית או חצר, ואיכא מחיצה
שנפרץ זה הכותל מן הקירוי על פני
רוחות נמי נימא פי תיקרה
דמי לפתח משום דפתחא בקרן
אחת או שתים ומודה
אמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר
יורד וסותם. ועוד
כל הפרצה סמוך לה במזרח ובצפון
זוית לא עבדי אינשי וא"ת מאי
שמואל התם דמטלטלין
לשמואל לית ליה פי
אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות לא
חמש אמות לכאן ברוחב ד' אמות
פריך משתי רוחות נמי נימא פי
(ב)
(לעיל צ:) להכי נקט
תיקרה יורד וסותם,
בבקעה דמתוך שאינה
אמרינן פי תקרה יורד וסותם בעשר כולי
דאיתמר אכסדרה בבקעה
וחמש אמות ועוד לכאן ברוחב ארבעז)
תקרה נוקי שתי רוחות דמתניתין
סמוכה לבית אין לה
רב אמר מותר לטלטל
נמצאו כאן ארבע פיות שצריך לסתום
שנפרץ זה כנגד זה דהוי מפולש
עלמא לא פליגי כי פליגי ביתר מעשר
דפנות, שאין עושין דפנות
בכולה, פי תקרה יורד
❖
פי תקרה בחמש אמות למזרח וחמש
ולא אמרינן פי תקרה וי"ל דניחא
לשם אכסדרה (סוכה יח:).
וסותם, ושמואל אמר אין
ואיכא דאמרי ביתר כולי עלמא לא פליגי
מטלטלין בה אלא בד'
ועוד לצפון הרי שתי סתימות ועכשיו
ליה לאוקומא בכל ענין ועוד דומיא
כי פליגי בעשר והא דאמר רב יהודה
ה)
אמות ככרמלית, דלא
נמצאו סתימות הללו נמשכות לפנים
דחצר דלא הוי מפולש דהא וכן
אמרינ' פי תיקרה יורד
קורה
רבינו חננאל (המשך)
בחלל הבית מרוחקות ממקום המחיצה
בית קתני:
וסותם והויא לה רשות
וקירויו באלכסון. פי' בקונטרס בשיפוע כעין גגין שלנו דליכא
וסותם. מרוח אחת אמרינן
היחיד. ופרקינן לא קשיא
ד' לכאן וד' לכאן וצריך לסתום פי תקרה ארבע בשפת מקצוע
כי לית ליה לשמואל פי
פתח הוא א) מב' רוחות
פרצת הקירוי המזרחי בדרומה משפת המזרחי ולכותל וכן ארבע
פה היינו כי ארזילא כדאמרי' בעושין פסין (לעיל
כה:)
הוה ליה בקרן זוית
תיקרה יורד וסותם היכא
בשפת מקצוע פרצת הצפונית. לשון קצר שנפרץ בקרן זוית וקירויו
ותימה דהוה ליה למינקט כי ארזילא כדנקט התם
כדאמרן. ובשלש מחיצות
דאיכא ג' מחיצות
(ג)
לא אמר שמואל פי תקרה
והרביעית כולה פתוחה,
נפרץ בארבע ברוחב לפנים למזרח וכן לצפון
ואורך
פרצת
ואור"י דמיירי שנפרץ הקירוי באלכסון עם המחיצות
יורד וסותם אלא במחיצה
אבל היכא דאיכא ד'
הקירוי חמש אמות לכאן וחמש אמות
בקרן זוית וכי האי גוונא לא אמרינן פי תקרה:
רביעית בלבד. ואם ב)
מחיצות ונפרץ מקצת
ושמואל אמר אפי' ביתר מעשר. ואיירי בין בעשר
ועוד לכאן כמדת פרצת הכותל שיש
תאמר פתח הוא פיתחא
מאחת מהן כגון מחיצות
בקרן זוית לא עבדי
בית זה, ונשארה מן
כאן ארבע פיות תקרה אחת למזרח
בין ביותר מעשר ונקט שתי רוחות משום בית דמרוח
אינשי, משום הכי תני שני
המחיצה הרביעית אית
חמש אמות ארכה ואחת אורך ארבע
אחת מהני פי תקרה אפילו ביתר מעשר כיון דאיכא שם ארבע
רוחות. שמואל לא תני
ליה פי תיקרה יורד
סמוך לה בדרום ועוד אחת לנגד
כרב דלא קתני מתני'
וסותם. מכל מקום קשיא.
מחיצות ולא מצי למימר דנקט שתי רוחות משום דאיירי נמי בעשר
באלכסון. רב לא אמר
כלומר אי אית ליה
פרצת כותל הצפוני חמש אמות
דלא הוה ליה משום הכי למינקט שתי רוחות כי אם נפרצה סתם
כשמואל דאם פירצה זו
לשמואל פי תיקרה יורד
ארכה ואחת סמוך לה ארכה (ארבע)
דהוי מרוח אחת והוי משמע כסתם פרצה שהיא יתר מי' ולא רצה
הויא לה יתר מעשר הויא
וסותם מרוח אחת הוא
לה אכסדרה, כפי תיקרה
הדין אפי' מב' רוחות.
במקצוע מזרחית ח) ובארבע לית
רב להעמיד אף ביתר מעשר ומשום בית כמו שמואל דקסבר רב
יורד וסותם, ומותר
ופרקינן כגון שנפרץ האי
לשמואל פי תקרה יורד וסותם: ה"ג שמואל לא אמר כרב אלכסון
דאי הוה מיירי ביתר מעשר לא לתני שתי רוחות כלל אלא הוה
לטלטל בכולה. והוא הדין
בית בקרן זוית וקירויו
לא קתני. להכי לא אוקמא שמואל בעשר ובקירוי שלם כרב
ליה למיתני דווקא ביתר מעשר מרוח אחת ולא הוה ליה למנקט
לבית ג) אמות. בפירצה י'
רחוק ממנו ד' טפחים,
כולי עלמא לא פליגי
דהוא מקום פתוח לדברי
דבית קתני סתמא וכל הבתים קירוין חלקין ולא באלכסון הלכך
שתי רוחות משום בית אי נמי סבר רב דביתר מי' לא יתיר רבי
דכפתח הוא ושרי. כי
הכל. ואפילו לרבן שמעון
נהי נמי דפתחא לא הוי בקרן זוית נסתמה פי תקרה בשתי רוחות
יהודה אף לאותה שבת כמו שמיקל בעשר בקרן זוית אע"פ שזו
פליגי ביתר מי'. איכא
בן גמל' דאית ליה פחות
אבל פרצת הקירוי איכא למימר דקתני בית שנפרץ בית וקירויו
וזו נחשב לו כפרצה ולא פתח:
דאמר [ביותר מי'] כולי
מד' כלבוד, אבל ד' דברי
וקירויו בארבע. רש"י פירש שנפרץ הכותל חמש מכאן וחמש
עלמא לא פליגי דאסיר, כי
הכל לא. ומשום הכי לא
עמו קאמר ובשתי רוחות כגון קרן זוית אצטריכא ליה דאי ברוח
פליגי בי'. ורב לטעמיה
אמרינ' פי תיקרה יורד
אחת אפילו נפחת הקירוי בד' רוחב כנגד כל הפרצה דהיינו אורך
לכאן ולא דק דאם כן לא הויא פרצה יתר מעשר
ושמואל
לטעמיה.
יותר מעשר אין כאן אלא שלש פי תקרה אחת ארוך ושנים קצרים
אלא אלכסון של חמש על חמש דהיינו שבע אמות ולא חש
[והלכתא כלישנא קמא].
אלא הא דאמר רב יהודה
ובשלש אית ליה יורד וסותם: ורב לא אמר כשמואל. דא"כ דנפרץ
לדקדק בזה:
שמואל
הקירוי עמהן ויש כאן ארבע פיות אפילו הכי איכא למימר בכולהו
לא אמר כרב דלא קתני אלכסון. אע"ג דלא קתני נמי
א) אולי ר"ל דע"י הפי תקרה
יורד וסותם דהכי סבירא ליה באכסדרה בבקעה: בעשר כולי
נעשה כפתח וכמ"ש התוס'
שנפרץ הקירוי ברחב ארבע מ"מ חשיב כמאן דתני
א"נ דווקא בקרן זוית.
עלמא לא פליגי. דבלאו סתימת פי תקרה נמי פתחים הם:
ליה בהדיא כיון דקתני שנפרצה משתי רוחות שאז רגיל הקירוי
ב) נראה דר"ל דאם הפרצה
ט) קורה ארבעה מתיר בחורבה. חורבה הפרוצה ברשות הרבים
ליפול אבל אין דרכו לפרוץ באלכסון:
אינו אלא י' אמות וכמ"ש
רב לא אמר כשמואל דא"כ הוי ליה אכסדרה. כלומר אפי' נפרצה
ונאסרה בטלטול ויש בה קורה ראשיה נתונים על שני יתידות מותר
התוס' בד"ה ושמואל דאיירי
בין בעשר בין ביותר מעשר
לטלטל תחתיה דארבע פיותיה יורדין וסותמין ב' בצדה וב' בראשיה:
רביעית ושלישית במילואו אמר פי תקרה כמו באכסדרה:
ודו"ק.
בעשר כולי עלמא לא פליגי.
פירש בקונטרס דבלאו סתימת
שיש
ג) נראה שצ"ל וה"ה לבית
שנפרץ ביותר מי' אמות.
פי תקרה נמי פתחים הם וקשה לפירושו דלאיכא דאמרי דמוקי פלוגתייהו בעשר ולית ליה לשמואל פי תקרה ולא אמרינן פתחא
הוא אלא נראה דמכח פי תקרה חשבינן ליה פתח ללישנא קמא בי'
אע"פ שהוא במילואו דפי תקרה הוי מטעם פתח
כדפרישית לעיל:
ושמואל