כל
גגות פרק
תשיעי עירובין
צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמואל
שיש לה פצימין. עמודין קבועין במחיצותיה פחות מג': אליבא דשמואל
אמר הלכה כרבי יהודה. בסמוך מוקי לה בנפרצה
כג א ב מיי' פי"ז מהל'
א) לעיל צג. סוכה יח.,
ב) לעיל מו: פא:, ג) [לעיל
כ"ע לא פליגי. כלומר ודאי כדקאמרת אביי כרב ולא כשמואל דמודה
שבת הלכה לד סמג
לכרמלית ונראה דהלכתא כרב באיסורי ואפי' בנפרצה
פא:], ד) שבת ו. וקיז. לעיל
עשין א טור ש"ע א"ח סי'
אביי דלשמואל פסולה דכיון דבאכסדרה דהנך פיות תקרה לאכסדרה
לכרמלית הלכה כרבי יוסי דמחמיר והיכא דאיתנהו למחיצות אפילו
ו. יב: כב. נט:, ה) שבת סב.
שסא ס"ב וסי' שסה סעיף
נעשו ואפ"ה אסר בטלטול שבת כ"ש דלא מהני לענין סוכה דלא
ר' יוסי מודה דאמר שבת הואיל והותרה הותרה כדאמרי' (ג) פ' קמא
ביצה טו., ו) [עי' תוספות
ז:
(דף יז.): איתיביה יתר על
כד ג מיי' פי"ז מהל'
לקמן צז. ד"ה מצאן],
לסוכה עבידי: כי פליגי אליבא דרב.
ז) בס"א: דאמרת, ח) [לעיל
שבת הלכה יח סמג
כלומר הא דאמרז) רבא כשמואל ולא
כן. פריך מברייתא משום דממתניתין
קורה ד' מתיר בחורבה ורב נחמן אמר רבה
❖
פא:],
שם טוש"ע א"ח סי' שסד
כרב לא היא דרבא נמי כרב אמרה
דקתני ועוד א"ר יהודה מערבין
סעיף א:
בר אבוה קורה ד' מתיר במים מני להך
א ד מיי' פי"ט מהל' שבת
למילתיה ואמר לך ע"כ לא קא שרי
במבוי המפולש לא שמעינן ברשות
לישנא דאמרת בעשר לא פליגי בעשר
הלכה כג סמג לאוין סה
מוסף רש"י
רב לענין שבת: אלא דהני מחיצות.
הרבים גמורה:
טור ש"ע א"ח סי' שא
ודברי הכל להך לישנא דאמרת בעשר
❖
פי' אותן הקורות הנתונים על ארבעה
סיכך על גבי אכסדרה
סעיף מב:
הדרן עלך כל גגות
פליגי כרב לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב
שיש לה פצימין. שתי
עמודים דאינהו פי תקרה לאכסדרה
דפנות יש לה כהלכתה
המוצא תפילין. הך פירקא
ושמואל קמיפלגי א) דאיתמר סיכך על גבי
עבידי: לאו לסוכה. לשם סוכה
לאורכה ועשויה כמבוי,
הגהות הב"ח
אכסדרה שיש לה פצימין כשירה אין לה
אע"ג דלא בעי מחיצות לשמן כולי
במסכת שבת ה"ל למיתני
ובדופן שלישית ורביעית
(א) גמ' איתמר רב חייא בר
קבועין עמודים לקרני
האי מיהא לא מקילינן: במה דברים
פצימין אביי אמר כשירה ורבא אמר פסולה
גבי הוצאות אלא משום דקתני סיפא
אשי אמר רב הלכה כר'
הזויות ויש להם טפח
(לעיל
אמורים. דצריך להודיע. בפרק חלוןח):
רבי יהודה אומר נותן אדם לחבירו
אביי אמר כשירה אמר פי תקרה יורד
יוסי: (ב) רש"י ד"ה אי
צג.) או: כגון חצר המוקפת
ערובי חצירות. לעולם הוא זכות
אכסדרה וסיכך באוירה של
אמרת בשלמא וכו'
וחבירו לחבירו ואפילו חוץ לתחום
וסותם ורבא אמר פסולה לא אמר פי
בקמייתא משום וכו'
חצר וסמך הסכך על שפת
להן אבל עירובי תחומין פעמים שהוא
ועוד משום דקתני בסוף פרקין
תקרה יורד וסותם לימא אביי כרב ורבא
קירוי של אכסדרה ואין
דקתני ועוד דמשמע כצ"ל
חוב שמפסידין לרוח שכנגדה: נפרצה
רבי שמעון אומר כל מקום שהתירו
ותיבת זו נמחק: (ג) תוס'
מחיצות פנימיות מועילות
כשמואל אליבא דשמואל כולי עלמא לא
לכרמלית. שרי כר' יהודה דאי נמי
לסוכה, דיש בתקרת
ד"ה ושמואל וכו' כדאמרינן
לך חכמים משלך נתנו לך ומפרש
❖
פליגי כי
פליגי אליבא דרב אביי כרב ורבא
סוף פרק קמא:
האכסדרה יותר מארבע
אתי לאפוקי לבר לאו איסורא
בגמ' דקאי אסוף מי שהוציאוהו:
אמות, אבל לצד הסוכה יש
מכניסן
עד כאן לא קאמר רב התם אלא דהני
מתני'
דאורייתא איכא:
זוג זוג. בספ"ק דביצה
על גבי
לאכסדרה פצימין, עמודין
כמין חלונות, וביניהם פחות
מחיצות
לאכסדרה עבידי אבל הכא דהני
שני בתים. והם בשני צידי רה"ר
(דף טו.) מוכח דאיירי גליון הש"ס
פחות משלשה, כשרה.
מטלטלין תחת העלייה דפי תקרה
דלא מינטרי מחמת כלבי אבל מינטרי
מחיצות
לאו לסוכה עבידי לא: רבי יוסי
גמ' איתיביה אביי יתר
דאמרינן בהו לבוד (סוכה
מכאן ומכאן יורד וסותם: וכן גשרים
מחמת כלבי אע"ג דלא מינטרי
יח.). במה דברים
על כן. עיין לעיל דף פו
אומר אם מותרין: איבעיא להו רבי יוסי
מחמת גנבי לא: אבל בחדשות
אמורים. דאין מערבין לו
ע"א תוס' ד"ה קורה
המפולשים. שיש להם מחיצות מלמטה
לאסור או להתיר אמר רב ששת לאסור
א
ארבעה: שם א"ל מההיא
לאדם אלא לדעתו שנתרצה,
בשני הצדדים: מערבין למבוי המפולש.
פטור. איסור נמי איכא דלקמן
בעירובי תחומין. דשמא
אין. כתובות דף נח ע"ב
וכן אמר רבי יוחנן לאסור תניא נמי הכי אמר
❖
הואיל ואיכא שתי מחיצות:
תניא אוסר בחדשות:
חוב הוא לו להפסיד אלפים
שבועות דף לא ע"ב:
(צז.)
רבי יוסי כשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורין
גמ' דאורייתא. הלכה למשה
למזרח על מנת להשתכר
לימא
באלפים למערב (לעיל מו:)
לאותו שבת איתמר רב חייא (א) בר יוסף אמר
מסיני כדאמרינן בפ"ק (דף ד.) שיעורין
שמפסיד לצד האחר ושמא
רבינו חננאל (המשך)
הלכה כרבי יוסי ושמואל אמר הלכה כרבי יהודה ומי אמר שמואל הכי
חציצין ומחיצות הלכה למשה מסיני.
ב
אין נוח לו (לעיל פא:).
אבל בעירובי חצירות.
חלל לקבל אחרת כשרה.
והרי יש כאן ב' מחיצות משני הבתים
והתנן א"ר יהודה בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצירות מערבין
ב)
אין שם הפסד אלא ריוח
שאילו הפצימין כמו
דאי לאו משום פי תקרה לא הוה שרי:
בין לדעת בין שלא לדעת לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין שלא
(לעיל מו:). ואין חבין
מחיצה הן. אין לה
יתר על כן וכו'. רישא דברייתא אחד
לאדם שלא בפניו. אין
פצימין, אביי אמר פי
בפניו ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה ולא עוד אלא
ג)
אדם יכול ליעשות שלוחו
תקרה יורד וסותם כרב,
חלון שבין שני בתים ואחד חלון שבין
כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו וא"ל רב חנא בגדתאה
שלא מדעתו לדבר שהוא
רבא אמר פסולה
שתי חצירות וגשרים ונפשות ורה"ר
חובה או הפסד (קדושין
כשמואל. ודחינן אליבא
לרב יהודה אמר שמואל אפילו במבוי שניטל קורתו או לחייו וא"ל בעירובין
כג.) ואין אדם נעשה שליח
המקורה מטלטלין תחתיהן בשבת
דשמואל כולי עלמ' לא
אמרתי לך ולא במחיצות אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל
לחבירו שלא מדעתו
פליגי, דלא חד מינייהו
דברי ר' יהודה יתר על כן אמר רבי
להפסידו, אבל להרויחו אנן
כאן שנפרצה לכרמלית כאן שנפרצה לרשות הרבים: מתני' הבונה
אמר כוותיה דהא לית
יהודה דאפילו רה"ר גמורה ואין שם
סהדי דניחא ליה לפיכך זכין
הילכתא כוותיה. כי פליגי
ואין חבין (חולין פג.).
עלייה על גבי שני בתים וכן גשרים המפולשים מטלטלין תחתיהן בשבת
אליבא דרב, אביי כרב.
תקרה למימר יורד וסותם שרי בשתי
אפילו במבוי שניטל
רבא אמר עד כאן לא
מחיצות של שני צידי רה"ר: מההיא
דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין ועוד א"ר יהודה מערבין למבוי המפולש
קורתו. בשבת, דמיקל בה
אמר רב התם אלא משום
וחכמים ג אוסרין: גמ' אמר רבה לא תימא היינו טעמא דרבי יהודה משום
אין. מצית למשמע דשתי מחיצות
ר' יהודה ואמר מותרין
דהני תלת מחיצתא
לאותו שבת (לעיל פא:).
וקירויה כולהו לאכסדרה
דאורייתא אבל ממתני' לא שמעינן לה
דקא סבר ב' מחיצות דאורייתא אלא משום דקסבר פי תקרה יורד וסותם
בעירובין אמרתי לך. כל
עבידן, אבל הכא גבי
דטעמא משום סתימת פי תקרה הוא:
היכא דאיירי בהלכות קניית
סוכה דמחיצתא לבתין
$ איתיביה אביי ד) יתר על כן א"ר יהודה מי שיש לו שני בתים משני צידי
מתני' נמי דייקא. דאית ליה לרבי
עירוב (שם). יתר על כן
עבידי ולאו להאי סוכה
רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא
אמר ר' יהודה. לעיל
עבידי אפילו רב מודה
יהודה שתי מחיצות דאורייתא: אי
מיניה איירי בבונה עלייה
דלא אמרינן פי תקרה
ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רה"ר בכך $ א"ל מההיא אין מהא
אמרת בשלמא. טעמיה דר' יהודה (ב)
מבית לבית שבשני צידי
יורד וסותם. איבעיא להו
ליכא למשמע מינה אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא מדקתני ועוד א"ר
דקמייתא משום דשתי מחיצות דאוריי'
רה"ר וכן גשרים המפולשין
ר' יוסי לאסור או להתיר
לרה"ר, דשרי ר' יהודה
קא בעי. ואסיקנא רב
היינו דקתני ועוד זו דמשמע ועוד זו
יהודה מערבין במבוי המפולש וחכמים אוסרין אי אמרת בשלמא משום
לטלטולי תותיה משום פי
ששת ור' יוחנן אמרי
אע"ג דליכא פי תקרה מתיר ר' יהודה
דקא סבר פי תקרה יורד וסותם היינו דקתני ועוד אלא אי אמרת משום דקא
תקרה יורד וסותם, וקאמר
לאסור. תניא נמי הכי ר'
משום האי טעמא אלא אי אמרת
בברייתא יתר על כן אפילו
יוסי אומר הואיל ואסורין
סבר שתי מחיצות דאורייתא מאי ועוד שמע מינה:
היכא דליכא פי תקרה,
לעתיד אסורין נמי לאותה
טעמיה בקמייתא משום פי תקרה
הואיל ואיכא שתי מחיצות
שבת. רב אמר הלכה כר'
הדרן עלך כל גגות
מאי ועוד הא במבוי ליכא פי תקרה.
מעלייתא, מחיצת הבית
יוסי, ושמואל אמר הלכה
מכאן ומחיצת בית השני
לשון אחר מתני' נמי דייקא כרבה
כר' יהוד'. ומי אמר
המוצא ה) תפילין ד מכניסן זוג זוג ר"ג אומר שנים שנים בד"א בישנות אבל
מכאן, סגי בתקנתא פורתא
שמואל הלכה כר' יהוד'
דטעמא דקמייתא משום פי תקרה
(לעיל ו.).
בהא, והאמר רב יהוד'
בחדשות פטור מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן
הוא וה"ג אא"ב דטעמא דר"י
ו)
הדרן עלך כל גגות
אמר שמואל כל מקום
המוצא תפילין. בשבת,
ובסכנה
ששנה ר' יהוד' בעירובין
בקמייתא משום דקסבר פי תקרה
בשוק או בדרך, מכניסן.
הלכה כמותו, ואוקימנא
יורד וסותם ובתרייתא משום שתי מחיצות היינו דקתני ועוד זו מתיר רבי יהודה ואע"ג דליכא פי תקרה משום שתי מחיצות אלא אי
לעיר דרך מלבוש, זוג זוג.
להא דתנן א"ר יהוד'
אמרת קמייתא נמי משום שתי מחיצות מאי ועוד היא היא ופשיטא דמערבין. ראשון שמעתי ואית דגרסי כלישנא בתרא ומסתברא כוותייהו:
כדרך שהוא לובש בחול,
במה דברים אמורים
אחד בראש ואחד בזרוע
בעירובי תחומין אבל
הדרן עלך כל גגות
וחולצן וחוזר ומניח זוג אחר
בעירובי חצירות מערבין
ומכניסן וכן כולן (שבת סב.
לאדם לדעתו ושלא
המוצא תפילין. בשדה במקום שנאבדין: מכניסן. לעיר ולבית: זוג זוג. אחד בראש ואחד בזרוע והיינו זוג כדרך שלובשן בחול וחוזר
וכעי"ז ביצה טו.). תפילין
לדעתו, שזכין לו לאדם
של ראש ושל זרוע קרי זוג
שלא לפניו, ואין חבין לו
תמיד ומכניסן זוג אחר זוג עד שיכלו: שנים שנים. זוג בראש וזוג בזרוע ובגמרא [ע"ב] בעי טעמא מאי נינהו: בישנות. שניכר
❖
זוג (ביצה שם).
[אלא בפניו]. וא"ל רב
הקשר העשוי כמין שדי דודאי תפילין הן ויש בהן קדושה ואסור להניחן בבזיון: אבל בחדשות פטור. מלהכניסן דילמא קמיע הן בעלמא
(האנא) [חנא] בגדתא
ואין בהן קדושה אלא בנעשים כהלכתן והיינו לשמן הלכך לא מחללינן שבתא עלייהו: צבתים. קשרים קשרים הרבה תפילין בכל קשר. ובגמ' [צז.] מפרש
לרב, אמר שמואל הלכה
כר' יהוד' אפילו במבוי
מאי צבתים ומאי כריכות: מחשיך עליהן. ימתין עד שתחשך וישב שם וישמרם ולכשתחשך יטלם יחד ובגמ' [שם] פריך וליעיילינהו זוג זוג:
רבינו חננאל
שנטלה קורתו או לחייו.
ובסכנה ואמר ליה בעירובין א'
קורה [ד'] מתיר ברחבה.
ולא במחיצות. ופרקינן בשנפרץ לכרמלית הילכתא כוותיה, אבל בשנפרץ לרשות הרבים אפילו שמואל לא אמר הילכתא
פי' כשמניחה על גבי פסין, ומותר לטלטל ברוחבה הסמוכה לו לביתו. ורב נחמן אמר קורה ד', ואם תלויה או
כוותיה. וקיימא לן כרב דאמר הילכתא כר' יוסי. הבונה עלייה על גבי שתי בתים וכו'. דייקא מתני' דטעמא דר' יהוד'
עומדת, מתיר במים. כלומר באילו חלוקות המים כמחיצה בתוך המים, לפיכך מותר לו למלאות מים ולהכניסו לביתו.
משום דפי תיקרה יורד וסותם, ולא משום דב' מחיצות דאורייתא הם, ור' יהוד' תרתי אית ליה, אית ליה פי תיקרה
כמאן אמרה לשמעתייהו. ופרשינן לההוא לישנא דאמרי' בי' פליגי הני כרב דאמ' בעשר אמרינן פי תיקרה יורד
וסותם. קורה חזינן לה כאילו פי[ה] במקום פי תקרה זו אינה מתרת. אבל לשמואל דלית ליה פי תיקרה יורד וסותם
יורד וסותם מיהא, ואית ליה ב' מחיצות דאורייתא, מיהא דתניא יתר על כן אמר ר' יהוד' מי שיש ב' בתים בב'
כו'. אמר רב אשי מתני' נמי דיקא. דקתני ועוד אמר ר' יהוד' מערבין במבוי המפולש. אמרינן, בשלמא רישא פי
גם קורה זו אינה מתרת דמחיצה מעליא בעי. ולההוא לישנא דא' ביתר מי' פליגי, אבל בי' דברי הכל אית להו פי
תיקרה יורד וסותם, וסיפא שתי מחיצות, היינו דקתני ועוד. [אלא] אי אמרת אידי ואידי שתי מחיצות, ניערבינהו
תקרה יורד וסותם, האי תקרה כפי תקרה דמי, ולדברי הכל שרי. נימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל פליגי.
ש"מ. הדרן עלך
כל גגות העיר
דאיתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. כגון אבני בניין היוצאות מן הכותל אחת למעלה מחבירתה, וביניהן
וניתנינהו או ניתי חדא
המוציא תפילין מכניסן זוג זוג כו'.