צה:
המוצא תפילין
פרק
עשירי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא
ובסכנה. שאינו יכול
להמתין שם ומתיירא מפני
הליסטים: נותנן
תנן סתמא דלא כרבי מאיר. אברייתא דלקמן ח) דקתני
ב א מיי' פי"ב מהל' שבת
א) [ע' תוס' לקמן צז: ד"ה
ר"ש], ב) [ע' תוס' שם ד"ה
לחבירו וחבירו לחבירו. דכל חד וחד לא ממטי להו ארבע אמות:
הלכה יז סמג לאוין סה
בהדיא רבי מאיר אומר מכניסן זוג זוג הוי מצי למפרך
ה"ג], ג) שבת קכ., ד) ע"ז
טור ש"ע א"ח סי' שמט
לחצר החיצונה. של עיר שהוא מקום המשתמר ראשון: וכן בנו.
דר"מ אדר' מאיר אלא דניחא ליה טפי לאקשויי אמתניתין ומכח
מד., ה) מנחות לז. [ערכין
סעיף ג:
שילדתו אמו שם בשדה בשבת: לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה. אינן
דקתני עלה בברייתא ר' מאיר אומר
מכניסן זוג זוג לא היה יכול
יט:], ו) [שבת סא. וש"נ],
ב [מיי' פכ"ג מהל' שבת
ז) [ברכות יג. פסחים קיד:],
הל' כ טוש"ע א"ח סי' שא
יכולין להרחיקה מתחום שביתת בעלים
להוכיח דמתני' רבי מאיר כדמוכח
ח) [דף צו:], ט) [ועי' תוס'
סעי' מד]:
הכל לפי מה שעירבו הבעלים:
בסמוך אההיא דשבת ולאקשויי דר"מ
ובסכנה מכסן והולך לו רבי שמעון אומר
א)
ג ג מיי' פ"ד מהלכות
סוכה ה: ד"ה אל יוכיח],
גמ'
❖
לובש כל מה שיכול ללבוש.
אדרבי מאיר דאדרבה לקמן מוכח
י) [ב"ב ה. סנהדרין כו:],
תפילין הלכה ב סמג
נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע
עשין כב טור ש"ע א"ח סי'
לענין הצלת דליקה תנן בכל כתבי
דמתניתין דלא כר"מ דמתני' קתני
לחצר החיצונה וכן בנו נותנו לחבירו
ב)
כז סעיף א:
הקודש (שבת קכ.): ולשם הוא מוציא.
במה דברים אמורים בישנות וברייתא
ד ד מיי' שם הלכה א
וחבירו לחבירו אפילו מאה רבי יהודה אומר
תורה אור השלם
❖
לחצר שסמוכה לדליקה: התם. דקאי
קתני רבי מאיר אומר אחד חדשות
טוש"ע שם סעיף ט:
ואחד ישנות: אי קסבר שבת זמן
נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו
א
1. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל
בשאר מלבושין דכמה דבעי לביש
יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין
אפילו חוץ לתחום אמרו לו לא תהלך זו
בחול: זוג אחד אין. דקסבר שבת זמן
תפילין. פירש בקונטרס משום הכי
❖
דברים ו ח
עֵינֶיךָ:
יותר מרגלי בעליה: גמ' זוג אחד אין טפי
רבינו חננאל
תפילין הוא ומשום הכי שרי ובלאו
שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא
(ב)
זוג אחד אין טפי לא,
הצלה נמי אם בא להניח תפילין מניח
לא לימא תנן סתמא דלא כרבי מאיר דאי
וקשה דאם מכח זה בא לדקדק דזוג
לימא תנן סתם דלא כר'
הגהות הב"ח
ומשום הצלה לא שרינן ליה טפי:
אין טפי לא אם כן בסמוך דקאמר
כרבי מאיר האמר לובש כל מה שיכול
מאיר, דאי ר' מאיר האמר
(א) גמ' אי הכי זוג אחד
מאי קסבר. דקא שרי שנים שנים
לעולם לאו זמן תפילין הוא ה"נ דמצי
כל מאן דבעי מציל,
ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף דתנן
ג)
אין כצ"ל ותיבת נמי נמחק:
דתנן ולשם הוא מוציא
אבל טפי לא: אי קסבר שבת זמן
למימר לעולם זמן תפילין הוא אלא
ב ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל
(ב) רש"י ד"ה זוג אחד וכו'
כל כלי תשמישו ולובש
תפילין הוא. משום הכי שרי אבל
י"ל דאי זמן תפילין הוא איכא בל
דבלאו הצלה: (ג) ד"ה דיד
כו'. אמר רבא אפילו
מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול
מאי איכא למימר אין כל:
לאצולי טפי מן המצוה לא: לאו זמן
תוסיף אע"ג דלא מיכוון כדמסיק
תימא ר' מאיר (בדרך)
(ד) תוס' ד"ה מקום וכו'
לעטוף וההיא סתמא ממאי דרבי מאיר
[כדרך] מלבושו בחול
תפילין הוא. ושרו ליה רבנן דרך
רבא בפרק ראוהו בית דין (ר"ה
וסמך לדבר ציץ דרוחבו:
התירו לו להוציא בשבת,
היא דקתני עלה לובש ומוציא ופושט ולובש
מלבוש משום דתכשיט הוא לגביה
דף כח:) ולהכי זוג אחד אין טפי לא:
(ה) ד"ה ידך וכו' שקורין
התם דבחול כמה דבעי
וכי שרו רבנן לענין הצלה דרך
קוד"א. נ"ב ע' בתוס' פ'
ומוציא ופושט אפילו כל היום כולו דברי
ולא משאוי ואע"ג דלאו אורחיה הכא
לביש, אצולי נמי כמה
המצניע דף צ"ב בד"ה
דבעי מציל, הכא דבחול
משום הצלה שרי: במקום תפילין.
מלבוש במקום תפילין. פירש
ר"מ אמר רבא אפילו תימא רבי מאיר
במרפיקו: (ו) בא"ד שלשים
כו'. רבן גמליאל [אומר]
הראוי להניח בו תפילין שאין כל
בקונטרס דשלא במקום תפילין הן
בפיסת יד אצבע שנים
ב' ב' כו'. אוקימנא
התם דרך מלבושו כחול שוויה רבנן והכא
❖
בקנה:
דרבן גמליאל סבר שבת
הראש כשר להניח תפילין אלא
בולטין יותר מדאי ונראה משאוי
דרך מלבושו כחול שוויה רבנן התם דבחול
לאו זמן תפילין היא,
קדקד לבד וחריץ יש שם שהתפילין
ולכך אסור ואין זו סברא אלא נראה
ומשום ביזיון כתבי קודש
כמה דבעי לביש לענין הצלה נמי שרו
יושבים בו ואינן בולטין כל כך
דהטעם משום דלא מיקרי מלבוש
שרו ליה רבנן, וכי שרו
לעזי רש"י
ליה רבנן הכא דבחול נמי זוג אחד אין
ליה רבנן לא שריין ליה
כדלקמן ובשבת נמי באתרא דלא
אלא במקום שרגיל להניחו בחול:
אלא דרך מלבוש במקום
רבדי"ן [ברדו"ן]. החלק
מקום יש בראש שראוי להניח בו
טפי לא לענין הצלה נמי זוג אחד אין טפי
חזו ליה לאו תכשיט הוא שבולטין
תפילין. וסבר לה כר'
הבשרני של הזרוע.
❖
לא: רבן גמליאל אומר שנים שנים: מאי
יותר מדאי והוי כמשאוי: דיד .
ב' תפילין. מסופק היה
שמואל בר רב יצחק
פונטיינ"א. מרפס.
(ג)
דאמר [מקום] כו'. וגם
אין כל הזרוע כשר לתפילין
קסבר אי קסבר שבת זמן תפילין הוא זוג
ר"י איזה שיעור יש ברוחב תפילין
בזרוע נמי יש בו מקום
אלא קיבורת כדלקמן: מנהג בזיון.
דיש עושין גדולים מחבריהם ויש
אחד אין טפי לא ואי קסבר שבת לאו זמן
להניח [בו שתי] תפילין.
מוסף רש"י
להניח חבילה עליהן שרי ליה
שעושין אותם קטנים ביותר ומדקאמר
פי' קיבורת, הזרוע שכנגד
תפילין הוא ומשום הצלה דרך מלבוש שרו
כל כלי תשמישו.
בית השיחי. והיא בצ'עת
למנטרינהו התם: ראוי מי אמר.
מקום יש בראש להניח ב' תפילין
ליה רבנן אפילו טפי נמי לעולם קסבר שבת
שצריכין לו לאותו היום,
א' דרע ויש או' טהר
דגבי שבת לימא דתכשיט הוא:
משמע דשיעור רחבו שיתמלא מקום
כגון כוסות וקיתוניות
אל' כף. פי' צבתין,
לאו זמן תפילין הוא וכי שרו רבנן לענין
(שבת קכ.). מקום יש
קיבורת. אבר אמצעי שבזרוע ובלע"ז
מעוכין אלו על אלו,
השנים ואור"י דמצא במדרש דשיעורן
בראש להניח בו שתי
הצלה דרך מלבוש במקום תפילין אי הכי
לשון וגם שול תשולו
רבדי"ן: רופף. רך. ובלע"ז פונטינ"א:
כב' אצבעות וסמך לדבר (ד) דציץ רוחבו
תפילין. שרוחב החריץ
לה מן הצבתים. ולישנא
זוג אחד נמי אין טפי לא אמר רב שמואל
ד)
תנא קמא סבר שבת זמן תפילין
ב' אצבעות כדאמר בפ' קמא דסוכה (ד'
(א)
(שבראשו למעלה מן
דרבנן שנים מדובקין זה
הפדחת מקום שמוחו של
בר רב יצחק מקום יש בראש להניח בו שתי
על זה נקראין צבותין,
הוא. ומשום הצלה לא מישרו ביה
ה.) ואמרי' בפ"ק דערכין (דף ג:) שערו
תינוק רופס) מקום כרך
מלשון צבת בצבת עשויה.
טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו
היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח
תפילין הניחא דראש דיד מאי איכא למימר
שני רצועות (ע"ז מד.). ידך
והו א' כלבתין והני
וכל שכן דכיון דזמן תפילין הוא
תפילין ודומה דציץ היה במקום הראוי
זו קבורת. ברד"ן בלע"ז
צבותין מתקיימה. לימא,
כדרב הונא דאמר רב הונא פעמים שאדם
בגובה הזרוע רחוק מן
תנן סתמא ורבן גמליאל,
ואיכא בל תוסיף אתי איסור בל
להניח תפילין אע"ג דגבי ציץ כתיב
בא מן השדה וחבילתו על ראשו ומסלקן
האציל מעט (ערכין יט:).
בהא דר' שמואל בר רב
תוסיף ומשוי להו עליה כמשאוי:
(שמות כח) מצחו ומתרגמינן בין עינוהי
היכא. אקדקוד קאי
יצחק פליגי. ודחינן לא
מראשו וקושרן בזרועו אימר דאמר רב
ר"ג סבר לאו זמן תפילין הוא.
גבי תפילין נמי כתיב (דברים יא)
בין
(מנחות לז.). רופס. רך
דכולי עלמא אית להו
הונא שלא ינהג בהן דרך בזיון ראוי מי אמר
כשהוא קטן בן שנה (שם).
דרב שמואל בר רב יצחק,
והיינו טעמא דשרו ליה רבנן להצלה
עיניכם ודרשינן בגובה שבראש ט):
במצות צריכות כוונה.
ידך זו קיבורת. הוא קבוצת בשר
ובשבת זמן תפילין פליגי.
אלא כדאמר רב שמואל בר רב יצחק
משום דתכשיט הוא הלכך כל כמה
שיהא מתכוין לשם מצות
דתנא קמא סבר שבת זמן
מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי
דהוי תכשיט שרי ומשום בל תוסיף
(ברכות יג.).
שבזרוע שבין המרפק שקורין
תפילין היא, ולא שרי
אלא זוג אחד בלבד. ורבן
ליכא הכא דאין כאן מצות תפילין
תפילין הכא נמי מקום יש ביד שראוי להניח
קודא (ה) בלע"ז ובין הכתף וקיבורת
גמליאל סבר שבת לאו
כלל אלא כשאר מלבוש בעלמא:
כמו קיבורת דאהיני י) ולא כמו שמפרש
בו שתי תפילין ה) תנא דבי מנשה 1 על
זמן תפילין היא, ומשום
איבעית אימא דכ"ע שבת זמן תפילין
קיבורית הוא קביצת בשר שבין פיסת
כתבי הקודש שרו ליה
ידך זו קיבורת בין עיניך זו קדקד היכא
ג
רבנן דרך מלבוש כדרך
הוא. ודכולי עלמא אינו תכשיט
היד למרפק סמוך למרפק דבכל מקום
אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של
שראוי לו ללבוש. וכיון
ד
ובמצות צריכות כוונה קא מיפלגי:
משמע דתפילין הן בזרוע ובמסכת
שיש לו מקום ללבוש
תינוק רופס. לימא בדרב שמואל בר רב
בו שני תפילין התירו
ת"ק סבר מצות צריכות כוונה.
אהלות (פ"א משנה ח) משמע דזרוע
יצחק קמיפלגי דת"ק לית ליה דרב שמואל
לו שנים. איכא דאמרי
שהעושה מצוה צריך שיכוין בה
הוא בין המרפק ולכתף דקאמר
כולי עלמא שבת זמן
בר רב יצחק ורבן גמליאל אית ליה דרב
הלכך זוג אחד אין טפי לא דאי
שלשים בפיסת יד (ו) כו' שנים בקנה
תפילין היא, ובלצאת בעי
כוונה פליגי. תנא קמא
מכוין למצוה איכא בל תוסיף בחד
שמואל בר רב יצחק לא דכולי עלמא אית להו
ושנים במרפק אחד בזרוע וארבע
[סבר] לצאת לא בעי
ואי לא מכוין למצוה תרוייהו משאוי
בכתף ובהקומץ רבה (מנחות ד' לז:) נמי
דרב שמואל בר רב יצחק והכא בשבת זמן
ו)
כוונה ורבן גמליאל סבר
נינהו ואין כאן מצוה:
ורבן גמליאל
אמרי' דבעינן שתהא שימה כנגד הלב:
לצאת נמי בעי כוונה.
תפילין קמיפלגי דת"ק סבר שבת זמן
סבר מצות אין צריכות כוונה. הלכך
ימים
תפילין הוא ורבן גמליאל סבר שבת לאו זמן
מצוה איכא בל תוסיף ליכא דאין עובר
תפילין הוא ואיבעית אימא דכ"ע שבת זמן תפילין הוא והכא ז) במצות צריכות
על בל תוסיף אא"כ נתכוון למצוה וזה
כוונה קמיפלגי ת"ק סבר לצאת בעי כוונה ורבן גמליאל סבר לא בעי כוונה
לא נתכוון ובכל חד אמרי האי למצוה.
ואיבעית
ולבי מגמגם לומר דכיון דלאו תכשיט
נינהו נהי דבל תוסיף ליכא איסור שבת מיהא לא פקע והא ליכא למימר דלכולי עלמא תכשיט הם דאם כן לתנא קמא
אמאי אסור לא ליכוין ולא ליתסר וליכא למימר נמי דלתנא קמא לא הוו תכשיט ולרבן גמליאל הוו תכשיט דאם כן
לוקי פלוגתייהו בהכי ועוד היינו פלוגתא דלעיל דזמן ולאו זמן. ונראה לי דהכי גרסינן תנא קמא סבר מצות אין צריכות כוונה
ולכולי עלמא תכשיט הן הלכך כיון דלענין מיפק ידי חובתיה נפיק בלא כוונה לענין בל תוסיף נמי אף על גב דלא מכוין להו למצוה איכא
בל תוסיף כיון דזמן תפילין הוא ור"ג סבר צריכות כוונה
לצאת
ידי
חובתו הלכך בבל תוסיף נמי לא עבר עד
דמיכוין למצוה:
ואיבעית