המוצא תפילין פרק
עשירי
עירובין
צו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ימים
ואיבעית אימא. לענין לצאת כולי עלמא לא פליגי דידי חובתיה
וכו' פרט לשבתות וי"ט. נראה דאדרש' דלאות על ידך
ה א מיי' פ"ד מהל'
א) [ר"ה כח:], ב) מנחות
לו:, ג) זבחים קו: כריתות
נפיק אע"ג דלא איכוון ולענין בל תוסיף פליגי לת"ק כי היכי
תפילין הלכה י סמג
דבסמוך קא סמיך
ולכאורה אין להניח תפילין בחוה"מ
ב., ד) מכות יג: שבועות ד.
עשין כב טוש"ע א"ח סי'
דלענין מפיק נפיק לענין בל תוסיף נמי עבר ולרבן גמליאל אי לא
שא"צ אות דאסור במלאכה
בדבר שאינו אבד ועוד דחייב בסוכה
לו. סוטה ה. ע"ז נא: זבחים
ל סעיף ב:
מכווין למצוה לא עבר: ואיבעית אימא אי סבירא לן. (ב) דלכ"ע שבת
בחג ובפסח אסור באכילת
חמץ וכן פסקו בהלכות גדולות אבל
ו ב מיי' וסמג שם טור
קו. מנחות צט:, ה) יומא פא.
מנחות לו:, ו) מנחות לו:,
ש"ע א"ח סי' לא סעיף
זמן תפילין לא לעבור ולא לצאת בעי
בירושלמי (פרק אלו מגלחין הלכה ד)
ז) [זבחים יט.], ח) [ברכות
א:
כוונה ואיכא בל תוסיף אלא שבת
משמע דצריך להניח דגרס ההוא גברא
ואיבעית אימא דכ"ע
לצאת לא בעי כוונה
ז ג מיי' פ"א מהל' קרבן
מד:], ט) ועי' ירושלמי
❖
לאו זמן תפילין הוא ובהא פליגי דת"ק
דאבד תפילין אתא לקמיה דרב חננאל
ברכות פ"ב ה"ג, י) ר"ה לג.,
פסח הלכה א סמג עשין
והכא לעבור משום בל תוסיף קמיפלגי
סבר שלא בזמנו נמי אפי' בלא כוונה
שדריה לקמיה דרבה בר בר חנה
דתנא קמא סבר לעבור משום בל תוסיף לא
ח ד מיי'רכפג:"א מהלכות
מצוה היא ותוספת עמה ולרבן גמליאל
אמר ליה לספרא זיל הב ליה תפילך מילה הלכה א סמג
בעי כוונה ורבן גמליאל סבר לעבור משום
תורה אור השלם
שלא בזמנו ואינו מתכוין אין כאן
ואת כתוב לך דתנא כותב אדם
עשין כח טוש"ע י"ד סי'
בל תוסיף בעי כוונה ואיבעית אימא אי
1. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה
רס:
רמז מצוה ואין כאן תוספת: זוג א'
תפילין לעצמו אתא לקמיה דרב א"ל
ט ה טוש"ע א"ח סי' לח
הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים
דסבירא לן דשבת זמן תפילין דכ"ע לא
נמי לא. דיש כאן תוספת שמוסיף
זיל כתוב ליה להדיא מתני' פליגי סעיף ג בהג"ה:
❖
שמות יג י
יָמִימָה:
לעבור בעי כוונה ולא לצאת בעי כוונה והכא
שבת על החול למצות תפילין: ועוד
עליה דרב כותב אדם תפילין לעצמו
2. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל
הישן בשמיני בסוכה ילקה. דמוסיף
יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ
בלעבור שלא בזמנו קמיפלגי תנא קמא סבר
אבל לאחרים לא רב פתר להניח
לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ
רבינו חננאל
שמיני על השביעי ואנן מיתב יתבינן
פירוש מעמיד המשנה שרצה להניח
לא בעי כוונה ורבן גמליאל סבר לעבור שלא
בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה
בשמיני בספק שביעי לכתחלה אלא
לאחר המועד אבל לצורך המועד יכול
איכא דאמרי כולי עלמא
הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם:
בזמנו בעי כוונה אי הכי לרבי מאיר זוג
❖
שמות יג ט
[לצאת] לא בעי כוונה
שלא בזמנו בלא כוונה לאו תוספת
לכתוב אף לאחרים וכן עמא דבר
אחד נמי לא ועוד א) הישן בשמיני בסוכה
ובלעבור משום בל תוסיף
הוא ולהכי שרינן דאי שמיני הוא לא
עוד מביאין ראיה מספ"ק דביצה
פליגי. תנא קמא סבר
ילקה אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ומאן
מכוינן למצות סוכה: מחוורתא כדשנינן
(דף טו.) גבי משלחין תפילין:
לעבור משום בל תוסיף
הגהות הב"ח
ושמרת את החוקה הזאת.
שמעת ליה שבת זמן תפילין ר' עקיבא
לא בעי כוונה, ורבן
מעיקרא. בשבת זמן ולאו זמן
(א) גמ' ודילמא סבירא
גמליאל סבר אינו עובר
דתניא ושמרת את החקה הזאת למועדה
ב)
תפילין הוא קא מיפלגי: ומאן. תנא
מכאן אור"ת דאפי'
1
(ג)
ליה לילה: (ב) רש"י ד"ה
עד שיתכוון לעבור.
ואיבעית אימא אי סבירא לן
מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא
דשמעת ליה דאמר שבת זמן תפילין
ואיבעית אימא אי סבירא
בני מערבא דהוו מברכין כשהיו
ח)
א
ב
אי שמעינן דלכולי עלמא:
לן דשבת (לאו זמן תפילין
דמוקים מתני' אליביה: ושמרת את
חולצין תפילין לשמור חוקיו היינו דוקא
כל ימים פרט לשבתות וימים טובים דברי
(ג) ד"ה מחוורתא וכו'
ספר אחר) זמן תפילין
החוקה. בפרשת קדש לי כתיב והיא
כשחולץ סמוך לחשיכה משום דלילה
דקא מיפלגי: (ד) ד"ה שבת
היא [דכו"ע] לא לצאת
רבי יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר לא נאמר
נמי וכו' דמההוא קרא:
ולא לעבור ולא בעי
אחת מד' פרשיות של תפילין: אלא
לאו זמן תפילין הוא דאהא כתיב
חוקה זו אלא לענין פסח בלבד ואלא הא
(ה) תוס' ד"ה מיכל וכו'
כוונה, והכא בלעבור שלא
לענין פסח. דאיירי בה לעיל מינה
חוקה מיהו לא קי"ל הכי ואין צריך
וכיון דלא מיכוונה וכו':
בזמנה פליגי. אי הכי
ג) דתנן ג הפסח ד והמילה מצות עשה לימאדלא
והאי מימים ימימה משנה לשנה
לברך אפי' חולצן משום לילה דקי"ל
(ו) בא"ד דטעמא למ"ד
לר' מאיר דאמר שבת
כרבי עקיבא דאי ר"ע כיון דמוקי לה בפסח
❖
דלית ליה רשות משום:
לאו זמן תפילין היא,
דמתרגמינן מזמן לזמן. אלמא מדלא
כר' עקיבא דאמר לא נאמרה חוקה
לא לצאת ולא לעבור
לאו נמי איכא כדרבי אבין א"ר אילעאי
דריש ר' עקיבא האי קרא בתפילין
זו אלא לענין פסח בלבד ובהקומץ
ולא בעי כוונה, אלא
דאמר רבי אבין אמר רבי אילעאי כל מקום
ש"מ דס"ל לילה ושבת זמן תפילין
רבה (מנחות דף לו.) פסקינן דלילה זמן
ד)
אע"פ שאינו מתכוין לא
מוסף רש"י
לצאת ולא לעבור חייב,
דלא קא ממעט להו קרא: והא
שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה
תפילין עד שעת שינה ורב אשי
הישן בשמיני בסוכה.
אפי' זוג אחד אסיר.
דתנן. בפ"ק דכריתות [דף ב.]:
ורבינא מסקי התם הלכה ואין מורין
אפילו תימא רבי עקיבא השמר דלאו לאו
שלא לשום מצוה, ילקה.
ה)
וכן הישן בשמיני בסוכה
הפסח והמילה. אע"פ שיש בהן כרת
שהרי מוסיף על מצוה
כן אלא כל הלילה זמן תפילין כרבי
ילקה שעובר על בסוכות
השמר דעשה עשה וסבר רבי עקיבא שבת
ועובר משום בל תוסיף
תשבו שבעת ימים, והוא
הואיל ואין בהן לאו אלא מצות עשה
עקיבא דשמעתין:
זמן תפילין הוא והתניא ר"ע אומר יכול
. אלא לענין
ישב ח', הוסיף על ז'
ו)
(ר"ה כח:)
השמר
הן אין מביאין על שגגתן חטאת שאין
דעשה עשה. ואפי' ר'
פסח בלבד. והכי קאמר
ימים שבתורה. ואע"פ
יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת"ל
עשה פסח משנה לשנה
חטאת באה אלא על לאו דכרת
שלא נתכוון לעבור.
יוחנן דאמר בהקומץ
(מנחות לו:). דתנן הפסח
והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו
אלא מחוורתא כדשני[נ]ן
2
כדכתיב (ויקרא ד) אשר לא תעשינה וגו':
רבה (מנחות דף לו:) השמר דעשה
והמילה מצות עשה.
מעיקרא, ומתני' דלא כר'
אלו שהן גופן אות אלא האי תנא הוא
לאו נמי איכא. דהא כתיב ושמרת וכל
נמי לאו הוא ולהכי המניח תפילין
בפ"ק דכריתות דקחשיב
מאיר. מאן תנא הוא
ל"ו כריתות להתחייב
דתניא הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח
דסבר שבת זמן תפילין
שמירה אזהרת לאו היא כדר' אבין:
אחר שקיעת החמה עובר בלאו
עליהם חטאת, וקתני
היא ר' עקיבא היא,
השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה.
מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו
דברי רבי נתן יונתן הקיטוני אומר אין מניחין
והפסח והמילה כרת שלהם
דתניא ושמרת כו', עד
פי' השמר שלא תעשה כן כגון
לוקה דלענין הנחת היום השמר
על מצות עשה היא באה
אלא לפסח בלבד, אבל
תפילין בלילה מדלילה לתנא קמא זמן תפילין
ואין חייבין חטאת על
תפילין אפילו בשבתות
השמר לך פן תכרות ברית וגו'
דעשה עשה הוא כמו לענין עשיית
שבת נמי זמן תפילין דילמא ס"ל לילה
שגגתה, דחטאת אינה באה
(א)
וימים טובים. ואקשינן
(שמות לד) השמר לך פן תנקש וגו'
פסח דאמר הכא דהוי עשה משום
אלא על לאו וכרת כדכתיב
אלא הא דתנן בכריתות
זמן תפילין הוא שבת לאו זמן תפילין הוא
השמר בנגע הצרעת
דהוי קום עשה ודוקא לענין הנחת
(ויקרא ד) אשר לא
פרק א' הפסח והמילה
(דברים יב)
דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר לילה
ז)
תעשינה (זבחים קו:).
מצות עשה הן, דלא כתיב
(שם כד) שלא יקוץ בהרתו. השמר
תפילין בלילה קאמר ר' יוחנן דלאו
השמר דלאו לאו.
בהו לאו, כיון דאוקמה
זמן תפילין הוא שבת לאו זמן תפילין הוא
דעשה כי האי דושמרת את החוקה:
הוא דהוי כמו השמר בנגע הצרעת
השמר דכתיב במילתא
לפרשה זו בפסח דכתיב
אלא האי תנא הוא דתניא מיכל בת כושי
מי שצריכין אות. ימים שישראל
דמזהר רחמנא לא תעשה,
דחשיב ליה לאו בפ' אם לא הביא
בה ושמרת, שמירה זו
הוי לאו גמור ללקות, כגון
לאו היא, כר' אבין א"ר
צריכין להעמיד אות על עצמן להכיר
היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים
(שבת דף קלב:) אע"ג דכתיב לשמור
ה
(דברים כד) השמר בנגע
אלעאי. הנה גם פסח
שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה
ולעשות משום דפירושו לאו הוא
ואשתו של יונה היתה עולה לרגל
הצרעת, דמשמע שלא יקוץ
יש בו לאו. ופרקינן ר'
יצאו שבתות וימים טובים שהן עצמן
בהרתו, וכן (שמות לד)
השמר שלא תקוץ:
עקיבא סבר שמירה דלאו
ולא מיחו בה חכמים מדלא מיחו בה
מיכל בת כושי היתה מנחת
השמר לך פן תכרות ברית
הוא לאו. והאי שמירה
אות בין הקב"ה לישראל דכתיב
חכמים אלמא קסברי מצות עשה שלא
וגו', אבל השמר דעשה
דעשה הוא. וסבר ר'
(שמות לא) כי אות היא ביני וביניכם:
תפילין.
בפסיקתא [רבתי
כגון האי דמשמע שמור
עקיבא שבת זמן תפילין,
הזמן גרמא היא
ודילמא סבר לה
לעשות תפילין, עשה הוא
הניעור בלילה. שאין לו לחוש שמא
והתניא כו'. ונתברר כי
פכ"ב ט)] דר' חזקיה בשם ר' אבהו אמרו
כרבי
(מנחות לו:).
ר' עקיב' סבר שבת לאו
יפיח בתפיליו: רצה מניח. ואינו
אשתו של יונה הושבה מיכל בת כושי
זמן תפילין היא, דשבת
כמוסיף על המצוה דלילה זמן תפילין הוא ורבנן הוא דגזור שמא
מיחו בה חכמים מה שפי' בקונטרס דאי מצות עשה שהזמן גרמא
גופה אות היא. אבל
לילה זמן תפילין היא,
יפיח כשהוא ישן: מדלילה לת"ק זמן תפילין. אלמא לא דריש
הוא היו מוחין בידה שנראה כמוסיפה אין נראה לר"י דהא ר' יהודה
מדקאמר פרשה זו כולה
מימים ימימה למעוטי לילות דמוקים לקרא בפסח: שבת נמי זמן
לית ליה נשים סומכות רשות ושמעינן ליה בפ"ק דסוכה (דף ב:)
בפסח נאמרה. ואתינן
תפילין הוא. מההוא קרא גופיה ממעט שבת:
ודילמא סבירא ליה
דאמר הילני המלכה היתה יושבת בסוכה וז' בניה ומיהו יש ליישב
(ד)
למפשט דר' נתן הוא
דסבר שבת זמן תפילין
לילה זמן תפילין. דלא דריש מימים ימימה לענין תפילין אבל שבת
דמשום בניה היתה יושבת ולא מיחזי כבל תוסיף אי נמי משום
היא. מדקתני היה (נוער)
לאו זמן תפילין הוא ונפקא ליה מוהיה לך לאות כדנפקא ליה לר"ע
דשמעינן ליה לרבא בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה דף כח:) דלעבור שלא
[ניעור] בלילה רצה חולץ
לעיל דמוקי מימים ימימה לפסח דלא ממעט לילה מימים וקא
בזמנו בעי כוונה ולגבי אשה דלא מיחייבא הוי כשלא בזמנו דכיון
(ה)
רצה מניח. ש"מ דלילה
זמן תפילין היא סבירא
ממעט שבת מוהיה לך לאות: בת כושי. בת שאול כדכתיב
דלא מיכווני לה לא עברה אך נראה דוחק ונראה לפרש דטעמא
ליה. ודחינן להא דוקיא.
(תהלים ז) על דברי כוש בן ימיני דהיינו שאול כדאמרי' באלו
למ"ד (ו) דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות
אלא האי תנא הוא דתניא
מגלחין (מו"ק דף טז:): ולא מיחו בה חכמים. דהוי כתוספת
ליזהר ועלייה לרגל משום דמיחזי כמביאה חולין לעזרה או משום
מיכל בת שאול היתה
מנחת תפילין (בלילה)
על דברי תורה שפטרה נשים ממצות עשה שהזמן גרמא: של
ראיית פנים בעזרה שלא לצורך ותקיעת שופר וסמיכה נמי דמעכבין
ולא מיחו בה חכמים.
יונה. בן אמיתי: שלא הזמן גרמא. אלמא מצות תפילין כל
למאן דלית ליה רשות לאו משום דמיחזי מוסיף אלא משום דתקיעה
לאו משום דסברי תפילין
שעה גם בלילה גם בשבת דאי מפקת חד הוי להו זמן קבוע:
מצות עשה שלא הזמן
מלאכה דרבנן היא כדאמר בפ' כיסוי הדם (חולין דף פד:) דאין וודאה
גרמא היא. כלומר זמנם
דוחה שבת וסמיכה אפי' בהקפת יד מיחזי כעבודה בקדשים:
דר'
בכל יום ואפי' בשבתות
דילמא סבר לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות.
מכאן אר"ת דמותר לנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אע"ג
וימים טובים, לפיכך לא
מיחו בה חכמים, ש"מ
דפטורות כמו מיכל בת שאול שהיתה מסתמא גם מברכת אע"ג דר"מ ור' יהודה פליגי עליה כדאמר בסמוך קיימא לן
דשבת זמן תפילין סבירא
כר' יוסי לגבי תרווייהו ואע"ג דסתם מתני' דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע י) דלא כר' יוסי דמשמע הא נשים מעכבין כדאמר
להו. ודחינן, ודילמא
בסמוך אפ"ה מעשה רב דמיכל בת שאול ואשתו של יונה ועובדא דפרק אין דורשין (חגיגה דף טז:) דהביאנוהו לעזרת נשים כדי
חכמים סבירא להו
לעשות להם נחת רוח ועוד הביא ראיה מהא דאמר
רב יוסף בפרק החובל (ב"ק דף פז.)
מעיקרא מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה
עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מפקדנא ועבידנא
כו' ואם
במקום
שפטור ועושה
אסור
לברך אם כן אמאי קאמר דהוה
עביד