צו:
המוצא תפילין פרק עשירי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דר' יוסי לקמן: נשים סומכות רשות. ואע"ג דכתיב (ויקרא א)
עביד יומא טבא והלא מפסיד כל הברכות של כל המצות וק'
י א מיי' פ"ב מהל' שופר
א) [תוספ' פ"ח ה"י ע"ש
שבת סב.], ב) ר"ה לג.
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וסמיך ליה
הלכה ז טור א"ח סי'
ברכות בכל יום ולא חשיב ברכה לבטלה כיון שמברך על המצוה
[ערכין ב:], ג) [סנהדרין פו.
תקפח [ושו"ע סי' תקצו
וסמך ידו בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות ח): אוסר
שעושה אע"פ שפטור ומיהו אין ראיה מסומא לאשה דסומא מיחייב
גיטין ד.], ד) ר"ה לג. חגיגה
בהגה]:
בחדשות. לחלל עליהן שבת דילמא קמיע בעלמא נינהו: נשים סומכות
מדרבנן ומ"מ היה שמח רב יוסף משום דמדאורייתא לא מיפקד
יא ב מיי' פ"ג מהל'
טז: חולין פה., ה) שם
וקדושין לו., ו) [שבת קלז:
מעשה קרבנות הל' ח
רשות. דאין כאן בל תוסיף ומשום
ועביד כדמוכח קצת בערבי פסחים
יומא מא. קידושין נג.
סמג עשין קפג:
איסורא נמי ליכא דקסבר תכשיט
(דף קטז:) דקאמר סומא פטור
כרבי יוסי דאמר נשים סומכות רשות דאי
יב ג ד מיי' פ"ב מהל'
סנהדרין פו. שבועות יג.
נינהו: אין מעכבין. אין ב"ד מוזהרין
❖
מלומר אגדתא ופריך מרב יוסף
ציצית הלכה ז:
בכורות סא. כריתות כב.],
לא תימא הכי אשתו של יונה היתה עולה
ז) [כתובות פא:], ח) [תו"כ
למונען מלתקוע ביום טוב של ר"ה
ומרב ששת שהיו אומרים הגדה
לרגל ולא מיחו בה מי איכא למ"ד רגל לאו
ויקרא פרשה ב], ט) בס"א:
דבעו לחנוכינהו במצות: הא נשים
ומוציאין בני ביתם ומשני דקסבר
להטיל, י) עי' רש"י ב"ב נב.
מצות עשה שהזמן גרמא הוא אלא קסבר
רבינו חננאל
מעכבין. אע"ג דלא חלול י"ט הוא
מצה בזמן הזה דרבנן משמע דמיחייבי
ד"ה כיפי, כ) [מגילה דף
רשות הכא נמי רשות אלא האי תנא היא
כד.], ל) [וע"ע תוספות
הנחת תפילין בנשים
כדתנא דבי שמואל
מדרבנן ולכך היו יכולים להוציא
(ר"ה דף כט:)
חגיגה טז: ד"ה לעשות
רשות, כדאמרינן נשים
דתניא א) המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד
יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת
אחרים ומיהו יש לדחות דאפי' רשות
ותוס' ר"ה לג. ד"ה הא
סומכות רשות. דאי לא
האיש ואחד האשה אחד חדשות ואחד ישנות
שהיא חכמה ואינה מלאכה מיהו
יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו
ותוס' קידושין לא. ד"ה דלא
תימא הכי רגלים מי איכא
❖
ותוס' ב"ק פז. ד"ה וכן],
מאן דאמר לעלות ברגל
נראות כמוסיפות: סתם סיפרא.
דברי ר"מ ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר
קטן דמברך לאביו בפרק מי שמתו
מצות עשה שלא הזמן
תורת כהנים: לשונות. צמר סרוק
(ברכות דף כ:) ועולה למנין ז' כ) ומוציא
בישנות ע"כ לא פליגי אלא בחדשות וישנות
גרמא הוא. אלא ודאי
וצבוע: פסולות. שמא לא צבע לשם
אחרים מידי מגילה לר' יהודה
מצות עשה שהזמן גרמא
אבל באשה לא פליגי שמע מינה מצות
תורה אור השלם
הוא, ולמה לא מיחו בידה
ציצית ואנן עשיה לשמן בעינן:
כדאמר במסכת מגילה (דף יט:)
עשה שלא הזמן גרמא הוא וכל מצות עשה
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
משום דסבירא להו עליית
דגלימא טוואתיה. לארוג מהן טלית
אבל יש לדקדק בפרק הקורא מעומד
(ב)
נשים ברגל רשות. אלא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
שאין הזמן גרמא נשים חייבות ודילמא
ולא לעשות מהן ציצית: שזרנהו.
(מגילה דף כד.) ר' יהודה אומר כל
האי תנא הוא דסבר שבת
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן
סבר לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות
זמן תפילין היא דתניא
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
טוואם: בשזורים. שאין דרך
שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס
המוציא תפילין כו', עד
הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת
לא ס"ד דלא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי
לארגם: דשיפתא דגלימא. שכן דרך
על שמע משמע הא ראה אע"ג
ר' יהוד' אוסר בחדשות
קָרְבַּנְכֶם: ויקרא א ב
ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי לא רבי
להסך ט) שזורים בשפתו שהוא גדיל
ומתיר בישנות. לפי שאין
דהשתא נסתמא פורס על שמע
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
אדם טורח. ודייקינן מדלא
הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר
ונקרא בלע"ז צימוש"י והחוטים
אע"ג דלר' יהודה סומא פטור מכל
מאיר סבר לה כרבי יוסי דתנן אין מעכבין
❖
ב)
א
פליגי באשה ש"מ דסברי
ויקרא א ד
עָלָיו:
נקראים אורי"ל:
במופסקין דכולי
המצות אלא ודאי מיחייב מדרבנן
מצות עשה שלא הזמן
את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין
גרמא היא, ואפי' בשבת
האי לא טרח. לחזור ולקשרם ולהסך
ויכול לומר קדשנו במצותיו וצונו כיון
וסתם מתני' רבי מאיר ולא ר' יהודה סבר
ג)
זמנם הוא. ודחינן ודילמא
הגהות הב"ח
אותן: וכי אדם טורח לעשות קמיע
דמחייב מדרבנן כדאמרי' בפ' במה
הני נמי סבירא להו נשי
לה כר' יוסי ד) דתניא 1 דבר אל בני ישראל
כעין תפילין. ואפ"ה חיישינן לה
מדליקין (שבת דף כג.)
היכן צונו מלא
(א) גמ' וסתם ספרא מני.
[במ"ע שהז"ג] רשות כר'
וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות
ה) ב
נ"ב וצ"ע מן מסכת נדה דף
יוסי דאמר נשים סומכות
במתני' דקתני חדשות פטור דילמא
תסור אבל אשה דאינה מיחויבת
מו: (ב) רש"י ד"ה דגלימא
רשות. ודחינן לא יכלת
ישראל סומכות רבי יוסי ור"ש אומרים נשים
קמיע נינהו ולא מחללין שבתא
אפי' מדרבנן במצות עשה שהזמן
שזרינהו טוואם לארוג
למימר דר' מאיר ור'
סומכות רשות וסתם סיפרא מני ר' יהודה
עלייהו: פוק תני להו. להנך רבנן
גרמא כדמוכח בהדיא בפרק מי
ו)
וכו' ציצית הס"ד ואח"כ
(יוסי) [יהוד'] כר' יוסי
(א)
❖
מ"ה בשזורים:
סבירא להו, דסבר נשים
דבי מדרשא דקשי להו בדר' אלעזר
א"ר אלעזר המוצא תכלת בשוק לשונות
שמתו (ברכות דף כ:) גבי נשים חייבות
ג
במצות עשה שהזמן גרמא
צא ושנה להם שיש בידי ברייתא
בקדוש היום דבר תורה ובריש סוכה
פסולות חוטין כשרין מאי שנא לשונות דאמר
רשות, דתנן אין מעכבין
דמסייע ליה ומפרשת טעמא בהדיא
(דף ב:) גבי הילני המלכה היכי
כו'. ש"מ דר' מאיר
לעזי רש"י
אדעתא דגלימא צבעינהו חוטין נמי נימא
ור' יהודה לא סבירא
לפי שאין אדם טורח: י) כיפי.
מצי למימר וצונו ואין לתמוה דסומא
אדעתא דגלימא טוינהו בשזורים שזורים
א)
להו הא דר' יוסי.
צימוש"י [צימול"ש].
ד
מרגליות. ל"א נזמים וכן עיקר:
חייב מדרבנן ואשה פטרו לגמרי
לא אתבריר לן (מאי)
שפת הבגד. אורי"ל
נמי נימא אדעתא דשיפתא דגלימא
[מאן] האי תנא דסבר
[אוריל"ש]. מללים (שפות
דהחמירו חכמים בסומא משום דהוי
אחד
❖
עייפינהו במופסקין דכולי האי ודאי לא
שבת זמן תפלין היא.
אריגים).
ממין בר חיובא ועוד שלא יראה
א"ר אלעזר המוצא תכלת
טרחי אינשי אמר רבא וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין דתנן
כעו"ג אם היה פטור מכל המצות
בשוק לשונות פסולה.
במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות פטור א"ר זירא לאהבה בריה
דאמרינן אדעתא דגלימא
אבל לאשה כי פטורה נמי לגמרי
מוסף רש"י
צבעינהו, אבל אם מצא
ממצות עשה שהזמן גרמא אכתי
פוק תני להו המוצא תכלת בשוק לשונות פסולין חוטין מופסקין כשירין לפי
אחד האיש ואחד
חוטין תכלת שזורין, פי'
מחויבת בכל שאר מצות וממה
האשה. ואע"ג דלאו
כפולין ומפוסקין בקרנתא
שאין אדם טורח אמר רבא ומשום דתני לה אהבה בריה דרבי זירא ז) כיפי תלא לה
תכשיט דאשה נינהו, מגו
כשרין לציצית, דכולי
שהאשה עולה למנין ז' ומברכת
והתנן במה דברים אמורים בישנות אבל בחדשות פטור אלא אמר רבא טרח ולא
דהוי תכשיט לאיש שרי אף
האי לא טרח איניש
קריאת התורה אע"ג דפטורה
לאשה (שבת סב.). הא
לעשותן למלאכה, כגון
טרח תנאי היא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה
מתלמוד תורה כדאמר בפ"ק דקדושין
נשים מעכבין. דפטורות
עשיית שפתא דגלימא
אחד
לגמרי דמצות עשה שהזמן
וכיוצא בה. ואע"ג דאמר
(דף כט.) ובריש בכל מערבין (לעיל
גרמא הוא וכי תקעי איכא
רבא וכי אדם טורח
דף כז.) אור"ת דאין זו ראיה דברכת קריאת התורה לאו משום מצות תלמוד תורה שאפי' בירך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה
בל תוסיף (ר"ה לג.). דבר
לעשות קמיע כמין תפלין,
אל בני ישראל וסמך.
חוזר ומברך תדע דבמקום שאין לוי כהן קורא במקום לוי ומברך אע"פ שכבר בירך בקריאה ראשונה ומקטן דמברך ברכת המזון
דתנן במ' דבר' אמו'
אבל
דבר אל בני ישראל ואמרת
בישנות אבל בחדשות
באשה לא פליגי. וא"ת דילמא
אע"פ שהוא פטור אין ראיה לאשה דקטן אתי לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא ל):
אליהם אדם כי יקריב מכם
פטור, דחיישינן שמא
משום דהוי מלבוש לאיש כדאמר בפרק במה אשה (שבת דף סא.) דתפילין דרך מלבוש עביד וי"ל דהיינו דוקא לאיש משום דרגיל ללובשן בחול
וגו', וכתיב בההוא ענין
קמיע נינהו. הא אסקה
אבל לאשה לא כדאמרי' התם וחלופיהן באיש דמידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה לא חזי לאיש: לא ס"ד לא ר"מ ס"ל
וסמך ידו וגו' (ר"ה לג.
רבא טריח ולא טריח
וחגיגה טז:). נשים
תנאי היא. דתניא המוציא
כר' יוסי כו'. משמע דר"מ ור' יהודה תרוייהו אית להו דנשים חייבות בתפילין דלאו זמן גרמא הוא ותימה דבפרק מי שמתו (ברכות דף כ:)
סומכות רשות. ואע"ג
תפלין מכניסן זוג זוג.
תנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן התפילין ופריך עלה בגמרא פשיטא ומשני דאיצטריך משום דאיתקש תפילין למזוזה והשתא הא איצטריך
דלא מיחייבא, ולא אמרינן
עבודה עובדת בקדשים
א) הדבר צ"ע דהא מסקנא
לאפוקי מדר"מ ור' יהודה וי"ל דלמאן דחשיב תפילין זמן גרמא הוי פשיטא דנשים פטורות ומשום הכי איצטריך לשנויי טעמא דאיתקש
(חולין פה.). וסתם
בהכא סלקא דר"מ ור"י ס"ל
הקשה ה"ר יום טוב מווין היכי דייק בסמוך דר"מ לא סבר לה כר' יוסי מכח ההיא סתמא דאין מעכבין את התינוקות מלתקוע ומתוך
סיפרא. והא סתם סיפרא
ע"כ דשבת זמן תפילין ואמאי
כך אנן צריכין לומר דההיא דפרק מי שמתו דלא כר"מ אדרבה נימא דההוא סתמא כר"מ דקסבר נשים פטורות והא דקתני הכא ר"מ
הוא דבתורת כהנים תניא
לא איתברר אולי דט"ס וצ"ל
לה (שבת קלז.). כיפי תלא
ואיתברר לן דנהי תנאי סברי
אחד האיש ואחד האשה משום דסבר לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות וסתם מתני' דאין מעכבין דלא כר"מ ותירץ לו ר"י דמה
לה. נזמים, כלומר במה
דשבת זמן תפילין הוא.
נפשך סתמא דברכות דלא כר"מ דקא סבר ההוא מתני' דנשים סומכות לאו רשות דקתני התם נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש
ייפה והנאה את דבריו ומה
ותפילין וחייבין בתפלה ובבהמ"ז ובמזוזה והנהו קטנים על כרחין בלא הגיעו לחינוך איירי דבהגיעו לחינוך בתפילין נמי חייבין כדאמר
טעם נתן בה (כתובות
פא:).
בסוף לולב הגזול (סוכה דף מב.) קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב ליקח לו תפילין אלא בלא הגיעו לחינוך איירי ולא קאי וחייבין
אקטנים אלא אנשים ועבדים ולא נקט קטנים אלא לענין פטור והא נמי אינו שום חידוש דפטירי בלא הגיע לחינוך ולא תני להו אלא
לאשמועינן דנשים ועבדים כקטנים לענין תפילין דאי בעי לאנוחי לא שבקינן להו משום בזיון תפילין היכא דלא הגיעו לחינוך ועוד י"ל
דניחא ליה טפי למימר דההיא דברכות דלא כר"מ משום דלא מיתרצא מילתיה דר"מ דאמר זוג אין טפי לא אא"כ סבר שבת זמן תפילין
הוא כדאסיקנא לעיל אם לא נאמר דלית ליה דרב שמואל בר רב יצחק דאמר מקום יש בראש להניח בו ב' תפילין: וסתם סיפרא ר'
יהודה. בפ' בתרא דר"ה (דף לג.) אית דגרסי בה דברי ר' יהודה והכא מוכח דלא גרסי' ליה: המוצא תכלת בשוק וכו' חוטין
כשרין. כדמסיק בשזורין ומופסקין דכולי האי לא טרח וא"ת ואע"ג דלציצית נעשה אמאי כשירה הא אמר בפ' התכלת (מנחות דף מב:)
דאין תכלת ניקחת אלא מן המומחה שיודע שטעימה פסולה אבל ממי שאינו מומחה לא דאיכא למיחש לטעימה וי"ל דכשמצאן שזורין
ומופסקין שאנו יודעים שלצורך ציצית נפסקו יש לתלות דמן המומחה נפלו דכשאינו מומחה אינו רגיל להתעסק בדבר שיודע שלא יקנו ממנו
ואפי' לעצמו אינו רגיל לעשות כיון שיודע בעצמו שאינו בקי בהלכות צביעה: וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין. השתא לא מסיק
אדעתיה טעמא דמקושרות ואין מקושרין דבסמוך וס"ד דתרוייהו אין מקושרות אלא שבישנות ניכר רושם הקשר שבהם ובחדשות אינו
ניכר וחיישינן בחדשות שמא קמיע היה אבל בישנות אין לחוש לקמיע דאם היה קמיע לא היה עושה קשר דכולי האי ודאי לא
הוה עביד ביה כעין תפילין ואם תאמר כיון דאין מקושרות היאך מכניסן דבשבת אסור לקשור וי"ל דס"ד דבלא
קשירה נמי
הוי דרך מלבוש אי
נמי עונבן אפי'
לר' יהודה דס"ד דמסתמא
דעתו להתיר העניבה
ולעשות
קשירה גמורה ולא הוי
של קיימא:
אמר