יא:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
פיאה. קליעת הזמורה
המתוחה מקונדס לחבירו ודוגמתו פיאה
ביתר מעשר. והשתא לא צריכי לשנויי
לריש לקיש הא
סב א ב מיי' פט"ז מהלכות
א) [לקמן טז. תוספ' כלאים
פ"ד ה"ג], ב) [מנחות לג.],
נכרית במסכת שבת (ד' סד:): הא דרביה. הך בתרייתא משום ר'
שבת הלכה יט סמג עשין
דידיה הא דרביה:
ט)
כי פליגי בשיש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה. והא דאמרינן בפרק
ג) יומא יא:, ד) [יומא שם שבת
דרבנן א טוש"ע א"ח סי'
יהודה בר' חנינא אמרה וליה לא סבירא ליה: אי אמרת בשלמא.
ז: ק. לקמן לג: קא:], ה) [לקמן
שסב סעיף יא:
קמייתא על גבן משום הכי
שרי לענין כלאים וביותר מעשר דאי
סג ג מיי' [שם הלכה כ] קמא דשבת (ד' ז:) זרק למעלה מי' והלכה ונחה בחור כל שהוא
לט: ב"ק צח:], ו) שבת קיז. לעיל
ב:, ז) לעיל ו., ח) [תוספתא
ופ"ו מהלכות מזוזה
בעשר לא מצי למימר אבל לא לשבת
באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן דפליגי
פ"א ה"ב], ט) בס"א: ברייתא,
הלכה ד סמג עשין כג [שו"ע
ועל כרחיך כרב סבירא ליה שפיר:
בחוקקין להשלים אומר ר"י דמיירי
פיאה מותרת לענין כלאים אבל לא לשבת
❖
י) [לעיל ד.],
שם סעיף יב] וטוש"ע י"ד
ומנא תימרא דשני לן. בכלאים בין
בחורין שדרכן לעשות בשעת בנין
סי' רפז סעיף ב [וברב אלפס
ור' יוחנן אמר כמחיצות לשבת דלא כך
בהלכות מזוזה דף עו:]
עשר ליותר מעשר מן הצד: אע"פ
שמפולשין לרשות הרבים ולצד רשות
מחיצות לכלאים דלא בשלמא דריש לקיש
סד ד מיי' פי"ז מהל' שבת
הגהות הב"ח
שבקי. רבי יהושע בהלכות כלאים
היחיד
רחבין ארבעה על ארבעה
הלכה ב סמג עשין
אדר"ל לא קשיא הא דידיה הא דרביה אלא
שאל ממנו דבר זה: קנים הדוקרנין.
דבענין
אחר לא הוה אמרינן לרבי
(א) גמ' אי משכחת להו
לבי
דרבנן א טוש"ע א"ח סי'
דרבי יוחנן אדר' יוחנן קשיא אי אמרת
❖
ריש גלותא לא תימא להו
שסג סעיף ג וסעיף יד:
משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע:
מאיר
חוקקין כדמשמע הכא:
❖
ולא מידי:
בפסי בשלמא התם על גבן הכא מן הצד שפיר
כדי להעמיד בה דלת. כל שהוא
אלא
אי אמרת אידי ואידי
מן הצד מאי איכא למימר לעולם אידי
ואפילו יכול להעמיד בה דלת של קשין
רבינו חננאל
דיה. קשין של שבלים: אבקתא. חור
ואידי
מן הצד התם בעשר הכא ביותר מעשר ומנא תימרא דשני לן בין
גליון הש"ס
פיאה מתרת לעיניין כלאים
שציר הדלת סובב בו ואע"פ שאינה
עשר ליותר מעשר דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש לא כך היה המעשה
גמ' נפק ואתא אשכחי' רב
אבל לא לשבת. ור' יוחנן
צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן:
ששת. כעין זה לקמן דף לט
אמר כשם שאינן מחיצות
שהלך רבי יהושע אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה אף על פי שבקי
❖
ע"ב ובב"ק דף צח ע"ב:
לשבת כך אינן מחיצות
צריכין ליגע. קנה שעל גבן לקנים
בהלכות כלאים ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן
לכלאים. בשלמא ר"ל לא
שבצדדין או אפילו תלויה למעלה
קשיא, הא דידיה הא
ואמר לו רבי אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן אמר לו בעשר מותר ביותר
מהן באויר: עובדא בי ריש גלותא.
דרביה, אלא ר' יוחנן הכא
הגהות הגר"א
מעשר אסור במאי עסקינן אילימא על גבן יותר מעשר אסור והתניא
אמר מתרת לכלאים והכא
שהקיף להתיר רחבה לטלטל בה ועשה
[א] גמ' לא לזרוק משלש הוא
אמר אפילו לכלאים אינה
היו שם קנין הדוקרנין ועשה להן פיאה מלמעלה אפי' ביותר מעשר מותר
בהן פתחים הרבה יותר מעשר ועשה
א)
דמחייב לטלטל עד דאיכא
מתרת, בשלמא אי אמרת
ארבע. נ"ב גירסת ר"ח
אלא לאו מן הצד וקאמר ליה בעשר מותר יותר מעשר אסור שמע מינה:
להן פיאה ולא נגעו לקנים של מטה:
הכא דקאמר מתרת לכלאים
ורמב"ם בכולה שמעתא
בשע[ש]ה צורת הפתח על
כיפה. שער העשוי ככיפה: וחכמים
גופא אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום
דאסור (ועמ"ש רבינו באו"ח
גבן, והכא עשה מן הצד,
❖
פוטרים. מפני שלמעלה בעיגול הוא
סי' שמ"ה ס"ק ל"ה):
לפיכך זה שעל גבן מתרת
ואמר רב חסדא צורת הפתח שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד
א
וזה שמן הצד אינה מתרת.
מצר ואינו רחב ארבעה ואין פתח
בה דלת ואפילו דלת של קשין אמר ריש לקיש משום ר' ינאי צורת הפתח
אלא אי אמרת אידי ואידי
פחותה מד' רוחב: ושוין שאם יש
מן הצד, קשיא. ושנינן
צריכה היכר ציר מאי היכר ציר אמר רב אויא אבקתא אשכחינהו רב אחא
מוסף רש"י
ב)
ברגליה עשרה. גובה קודם שיתחיל
לעולם תרוויהו מן הצד
בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי אמר להו אמר מר מידי בצורת
קנין הדוקרנין. משופין
והא דאמר [דמתרת לכלאים]
לעגל: חייבת. דהא יש בה עשרה
כדקר, נעוצין בארץ (לקמן
בפתח שהוא בעשר, והא
הפתח אמרו ליה לא אמר ולא כלום תנא צורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה
גובה ברוחב ארבעה ואפילו כל
טז.). ועשה להן פיאה
דאמר אינה מתרת ביותר
מכאן וקנה על גביהן צריכין ליגע או אין צריכין ליגע רב נחמן אמר אין
העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח
מלמעלה. פאה קלועה
ב
מעשר. והיינו דא"ל ר' יוחנן
מלמעלה מזה לזה (שם).
לר"ל לא כך היה המעשה
כשר אלמא אין צריכין ליגע דהא
צריכין ליגע ורב ששת אמר צריכין ליגע אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש
אפילו ביותר מעשר.
שהלך ר' יהושע בן קרחה
הכשירה דפתח ברגליה היא והעיגול
גלותא כשמעתיה א"ל רב ששת לשמעיה רב גדא זיל שלוף שדינהו אזל שלף
אמות, מותר. דצורת הפתח
אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד
מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות
מהני לכלאים אף ליותר מעשר
תורה, אע"פ שהיה בקי
שדינהו אשכחוהו דבי ריש גלותא חבשוהו אזל רב ששת קם אבבא א"ל גדא
(שם). אבקתא. אותו חור
בהילכות כלאים ומצאו יושב
וקתני חייבת: אביי. לפרושי פלוגתייהו
פוק תא $ נפק ואתא אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל אמר ליה תני מר
שבאיסקופה שציר הדלת סובב
בין האילנות כו'. ואסיקנא
אתא. לישנא אחרינא ואמר אביי גרסינן
בו (מנחות לג.). כיפה כו'
אלא לאו מן הצד וש"מ
מידי בצורת הפתח א"ל אין תנינא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין
ג)
וחכמים פוטרין. שאין שער
ומפירוש דאביי ילפינן דאין צריכין
עשר מותר יתר מי' אסור.
ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת אמר אביי הכל מודים אם גבוהה
בלא רוחב ד' וכל כיפה
ירושלמי ר"ל בשם ר' יהודה
ג
ליגע: הכל מודים גבוהה עשרה ואין
מתקצרת בראשה לפחות מד'
בן חנינא נעץ ד' קנים
עשרה ואין ברגליה שלשה אי נמי יש ברגליה שלשה ואין גבוהה עשרה ולא
ברגליה שלשה דלא כלום. דכל בציר
(יומא יא:). ושוין שאם יש
בד' זויות הכרם, וקשר גמי
ברגליה עשרה. קודם
כלום כי פליגי ביש ברגליה ג' וגבוהה עשרה ואין רחבה ארבעה ויש בה לחוק
מלמעלה מציל משום פיאה.
משלשה גובה ארעא סמיכתא היא
שיתחיל העגול ותתמעט
א"ר יוחנן כמחיצות שבת כך
ואין שם מפתח זה כלום שיהא רוחב
להשלימה לארבעה ר' מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין
ד)
רחבה, שהיא חייבת.
מחיצות כלאים, א"ר יוחנן
ארבעה:
אי נמי יש ברגליה גובה
שאפילו שהכל סתום מי'
מעשה שהלך ר' יהושע
להשלים א"ל אי משכחת להו לא תימא להו לבי ריש גלותא ולא מידי מהא
(א) ה)
ולמעלה יש שיעור פתח
בן קרחה אצל ר' יוחנן
שלשה. וסתם רגליה רוחב ד' ואין
מתניתא דכיפה: מתני' הכשר מבוי ב"ש אומרים לחי וקורה וב"ה אומרים
ו)
בגובהה י' ברוחב ד' (שם).
בן נורי והראהו שדה אחת
גובהה עשרה ולא כלום דכל פחות
הכל מודים אם גבוהה
(וחוותתה) [ובית חבירתא]
או לחי או קורה רבי אליעזר אומר לחיין משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד
מעשרה לא כלום ולאו פתח הוא: כי
עשרה. בין הכל, ואין
היתה נקראת והיו שם פרצות
לפני ר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא
ברגליה שלשה. גובה,
יתר מעשר והיה [נוטל]
פליגי דיש ברגליה שלשה. דנפיק
שנתמעט רוחבה קודם
אעים וסותם דוקרנין וסותם
ניתר או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר
מתורת ארעא סמיכתא בהכשר פתח
שיגביה גבהה ג' (שם). ולא
עד שמיעטן פחות מעשר,
שב"ש אומרים לחי וקורה וב"ה אומרים או לחי או קורה א"ר עקיבא על זה
ארבעה רוחב וגובהה
כלום. דכל פחות מג' גובה
אמר כזו כך מחיצות שבת.
ועל זה נחלקו: גמ' כמאן דלא כחנניה ולא כתנא קמא אמר רב יהודה הכי
ארעא סמיכתא היא ואין כאן
ואסיקנא א"ר אבהו כל אילין
עשרה עם העיגול
ז)
צד שם פתח של ד', ואפילו
מיליא לענין מיסב ומיתן,
ואינה רחבה ארבעה
קאמר הכשר מבוי סתום כיצד ב"ש אומרים לחי וקורה וב"ה אומרים או לחי
ר"מ מודה שאין כאן התחלה
הא להורות אסירי. תניא היו
ד
לומר חקוק והשלם (שם). אי
מעוגל ולמעלה: ויש
שם קנין דוקרנין. פי' נעוצין,
או קורה ב"ש אומרים לחי וקורה למימרא דקא סברי ב"ש ארבע מחיצות
נמי יש ברגליה שלשה.
ועשה להן פיאה מלמעלה
בה לחוק. ולסתור
דאורייתא [א] לא לזרוק משלש הוא דמיחייב לטלטל עד דאיכא ארבע ב"ה
קודם שנתמעט רחבה מד'
אפי' ביתר מעשר מותר.
העיגול ולהרחיבו
ואינה גבוהה י' בין הכל (שם).
גופא אמר רב חסדא צורת
אומרים או לחי או קורה לימא קא סברי ב"ה שלש מחיצות דאורייתא לא
כי פליגי ביש ברגליה ג'.
לארבעה בלא נפילת
הפתח שעשאה מן הצד.
ברוחב ד' ואינה רחבה ד'
לזרוק
משתים הוא דמיחייב לטלטל עד דאיכא שלש: ר' אליעזר אומר
פי' בלא תקרה ולא משקוף
ראש העיגול העליון
בגובהה י', שקודם שהגביהה
אלא מזוזות בלבד לא עשה
לחיין:
איבעיא להו ר' אליעזר לחיין וקורה קאמר או דילמא לחיין בלא קורה
שהבנין ארוך לכאן
י' נתמעט רחבה מד' ויש בה
כלום. ויש שמפרש פיתחא
לחוק ולהרחיב החלל למעלה
מן הצד כגון קנה עומד כנגד
קאמר
ת"ש מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו
ולכאן ואין הבנין כלה
ח)
כמדה של מטה, שאין החומה
הקונדס הנעוץ בזויות, ונתן
מכאן ומכאן למדת
לאובלין
הולכת וכלה מבחוץ לפי החלל
קנה על גביהן צידו אחד על
השער: חוקקין להשלים.
הפנימי אלא החומה ארוכה
הקנה וצדו אחד על הקונדס,
הואיל ובגובה שלשה יש הכשר רוחב פתח רואין שבעה העליונים כאילו הן חקוקין מבפנים ונרחבים למדת הרגלים: מתני' על מבוי
למעלה מבחוץ לחלל כמשפט
שנמצא כצורת פירצה ולא
(שם עי"ש הציורים). ר'
כצורת פתח, שהרי לא עשה
שהוא פחות מארבע אמות. רוחב פתחו: גמ' כמאן דלא כחנניה כו'. דקא סלקא דעתיה דהכי קאמר הכשר מבוי מפולש ב"ש אומרים כו':
מאיר סבר חוקקין
לה מזוזות, אלא הקונדס
ד' מחיצות דאורייתא. הלכה למשה מסיני היא במחיצות דבציר מד' מחיצות לא הוי רשות היחיד משום הכי בעי לחי וקורה דתיהוי מחיצה
להשלים. הואיל והתחיל בה
נתן במקום מזוזות. תנא
י)
ג' ברוחב ד' שם פתח עליו
קנה מיכן וקנה מיכן וקנה
מעלייתא: לזרוק. מרה"ר לתוכו משלש הוא דמיחייב דשלש מחיצות דאורייתא לשוויה רה"י אבל לטלטל בתוכו גזור רבנן עד דאיכא ארבע:
ורואין כאילו הוא חקוק
על גביהן. ואמר רב חסדא
לאובלין
למעלה להרחיב מדתו שלמטה
צריכה שתהא בריאה כדי
(שם) דבר שאין בו שיעור ויש
לקבל דלת ואפי' של קשין. וא"ר ינאי צריכה היכר ציר. והיא אבקתא. פי' ידות כדמתרגמינן שתי ידות תרתין צירין, וכתיב הדלת (לא) תיסוב על צירה. והוא החלל החקוק על המשקוף להכניס בו ציר הדלת, כדגרסינן
שם עובי ורחב לחקוק
בענין הרצועה שמלקין בה, אלא אמר רבא אבקתא אית ביה, פי' נקבין שמקווצין בהן הרצועה, כי בעו מרפו בה מפקי לה, וכי בעו מלקט בה לפום גבראי. איבעיא להו צריכין ליגע או לא. פי' הקנים העשויין במזוזות
ולהשלים לכשיעור אמרינן
צריכין ליגע בקנה שעל גביהן הנתון במשקוף, או כיון שהקנים הללו הוו יתר מי' טפחים ולמעלה, והקנה שהוא במשקוף אינן נוגעין בו אלא הוא נתון על אחרין גבוהין מאילו, והם מופרדין זה מזה יתר מב' אמות
כמאן דחקוק דמי (שבת ז:)
או קרובין פחות מד' טפחים, מאי. אמר רב נחמן אין צריכין ליגע. עבד רב נחמן עובדא כשמעתיה. שעשה צורת הפתח שלא היו מגיעין שני הקנים העשויין [כ]מזוזות על הקנה העליון העשוי במשקוף. ואמר רב ששת
רואין אותו כאילו חקוק (לקמן
לגדא שמעי' (זו) [זיל] שדינהו ושדנהו. חבשוה עבדי דרב נחמן לגדא, קם רב ששת אבבא קרא גדא פוק ושבקוה ונפק. אשכח רב ששת לרבה בר שמואל א"ל תני מר משנה בצורת הפתח. אין תנינא כיפה ר"מ מחייב
קא:).
במזוזה וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה עשרה טפחים שחייבת. הנה כיפה זו כיון שיש ברגליה י' טפחים, ומשם ולמעלה עוקם הביניין כמו קשת ועולה. והאבנים שבשמי כיפה אע"פ כי אינן מגיעות לרגליה
שהן המזוזות, נקרא פתח ושער, ולדברי הכל חייבת במזוזה. (וחכמים פוטרין ושוין שאם יש ברגליה). שמעינן מינה שאע"פ שאינן מגיעות המזוזות למשקוף שער מעליא הוא כרב נחמן. א' ליה רב ששת אי משכחת
להו. לאילו שחלקו עלי, לא תימא להו, הא מתניתא. כלומר אני אחזור בי מעצמי. אמר אביי הכל מודים אם כיפה זו רחבה ד' טפחים ואין ברגליה שלשה ולא כלום היא, דכל פחות מג' כלבוד דמי, ואפילו (אבר)
[אויר] ליכא. וכן יש ברגליה שלשה ואינה רחבה ד' ולא כלום היא, דכל פחות מארבעה לא הוי מקום. כי פליגי דיש ברגליה שלשה ורחבה ארבעה ואין גבוה עשרה ויש בה לחוק ולהשלימה לעשרה. ר' מאיר סבר
הואיל ויש בה לחוק ולהשלימה לעשרה רואין אותו כאילו הוא חקוק ויש ברגליה עשרה וחייבת במזוזה כי פתח מעליא הוא. ורבנן סברי הואיל ואינו חקוק לא אמרינן רואין כאילו הוא חקוק, השתא מיהא אין ברגליה
עשרה. פיסקא, הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה וכו'. ואמרינן מתניתין דקא תני לחי וקורה, ובית הילל אומ' או לחי או קורה, קס"ד דמתניתין במבוי מפולש לרשות הרבים. לפיכך אמרינן כמאן לא כתנא קמא
דברייתא דקתני עושה צורת פתח מיכן ולחי או קורה מיכן, ולא כחנניה דתני לבית שמאי (דתני') דלת מיכן ודלת מיכן. ולבית הילל דלת מיכן ולחי או קורה מיכן (ולחי או קורה מיכן). ופרקינן, אמר רב יהודה הכי
קאמר הכשר מבוי סתום בשלש רוחותיו, כיצד מערבין בו, בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הילל אומרים או לחי או קורה כו'. דייקינן מדקתני במתני' הכשר מבוי לטלטל בו בית שמאי אומרים לחי וקורה הויא לה
מחיצה רביעית. כדתנן ועוד א"ר יהוד' מערבין למבוי המפולש וכו'. ואמר רבה התם לא תימא טעמ' משום דסבר שתי מחיצות דאורייתא, אלא משום דסבר פי תקרה יורד וסותם ולחי משום היכר. הילכך לבית שמאי
ליתה לרשות היחיד שמותר לטלטל בה עד דאיכא ד' מחיצות, אבל שלש מבוי הוא, ואע"פ שאין מטלטלין בו שאינה רשות היחיד גמורה כרשות היחיד דמי ואסור לזרוק מתוכו לרה"ר או מרה"ר לתוכו. ולבית הילל
שלש מחיצות דאורייתא לטלטל, וכשם שלחי משום הכר כך קורה משום הכר, ובשתי מחיצות נמי מבוי הוא, מיהו לזרוק בו מרשות הרבים אסור, כדאמרינן דהוא כרשות היחיד. ולטלטל בו עד שיהו שלש וכדתניא
חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין בין עיריבו בין לא עיריבו הזורק לתוכו חייב. ר' אליעזר אומר. לחיים וקורה קאמר ולבית שמאי חולק, או לבית הילל חולק ולחיים (ו)[ב]לא קורה קאמר. ולא אפשיטא בהדיא.