המוצא תפילין פרק עשירי עירובין
צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
מני. מתני' דלא גזר: ר"ש היא דאמר. לא גזרו שבות בכתבי
אמרת באיסקופה הנדרסת מה לי תוך ארבע אמות מה
טז א מיי' פט"ו מהל'
א) [לקמן צט.] שבת ח:
וע"ש, ב) [שבת ה: כתובות
הקדש דאי ר' יהודה הא אמר אם מסולק מן הארץ מלא החוט
לי חוץ לארבע אמות. משום דקאי עליה דרבה מקשי לרבה
שבת הלכה כא סמג
לא:], ג) שבת ו., ד) בד"י
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
דלא נח הוא דגוללו אצלו דליכא למגזר מידי דלא דמי לנפילה כלל
והוא הדין דהאי פירכא נמי הויא לרב יהודה דאוקי רישא כר"ש:
אדא, ה) [מסכ' סופרים פ"ג
שנב סעיף א:
אלא
אבל הונח כל דהו אסור דגזרינן איגודו בידו אטו היכא דנפל
אמר אביי הכא באיסקופת כרמלית עסקינן. וא"ת והא
יז ב מיי' פי"ב מהל' שבת
הל' יב], ו) [שם הלכה יד
וט"ז ע"ש], ז) שבת ה:,
הלכה יד:
כוליה: הנדרסת. לעולם איסקופה
לא מפליג אביי בין כרמלית לרה"ר
יח ג מיי' פ"י מהלכות
ח) דפריך דספר וכו' כצ"ל
רה"י היא אבל נדרסת דרגל הרבים
לקמן (צט.) גבי לא יעמוד אדם ברה"י
מני ר"ש היא דאמר
כל דבר שהוא משום
רש"ל. [בק"ד הרש"ל מגיה
ס"ת הלכה ה סמג
עוברת דרך לה ובמקום דדריסת
וישתה ברה"ר ואיבעיא להו כרמלית
להיפך מן דפריך על
עשין כה טוש"ע י"ד סי'
שבות אינו עומד בפני כתבי הקודש אימא
דפרישית], ט) שם ד"ה
רפב סעיף ה:
רגלי בני אדם עומדין איכא בזיון
מאי ואמר אביי היא היא ואין לומר
סיפא רבי יהודה אומר אפילו אין מסולק מן
יט ד מיי' פ"א מהל'
לימא, י) רש"ל מ"ז, כ) [שבת
כתבי הקדש ולהכי שריוה לגוללו אצלו
דדוקא בכתבי הקדש שרי הכא משום
❖
צז.],
תפילין הלכה יז
הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו רבי
דלא דמיא לקורא בגג דהתם ליכא
בזיון אבל בשאר מילי אסור דלקמן
טוש"ע י"ד סי' רעז [וברב
שמעון אומר אפילו בארץ עצמה גוללו
אלפס הלכות ס"ת דף
בזיון כולי האי משום הכי היכא דנח
(דף קג.) משמע דליכא שבות כלל
❖
סח.]:
אצלו רישא וסיפא רבי שמעון מציעתא רבי
הגהות הב"ח
גזר רבי יהודה אבל בהא מודה
באיסקופה כרמלית גבי דחותכין
יהודה אמר רב יהודה אין רישא וסיפא ר"ש
דכיון דאוגדו בידו ושבות בעלמא
(א) גמ' באסקופה
יבלת דקאמר ולאו מי אוקימנא
הנדרסת: (ב) שם
הוא לא גזרינן: תוך ארבע אמות.
מציעתא רבי יהודה רבה אמר הכא
באיסקופה כרמלית ורה"ר לפניה
רב ניסים גאון
דאדהכי והכי: (ג) רש"י
אקורא על האסקופה קאי ולא ידענא
וכיון דאגודו בידו אפילו שבות נמי
באיסקופה הנדרסת עסקינן ומשום בזיון
ד"ה מה לי וכו' רשות
הא מני בן עזאי היא דאמר
היכא הוא. תוך ארבע אמות שלא
היחיד הא לא קשרית לה
ליכא משמע דאי הוי שבות לא הוה
מהלך כעומד דמי. עיקר
כתבי הקדש שרו רבנן איתיביה אביי תוך
אלא משום דאוגדו:
דבריו בפרק יציאות
נתגלגל הספר עד ארבע אמות
שרינן גבי כתבי הקדש משום דשבות
ד' אמות גוללו אצלו חוץ לד' הופכו על
(ד) ד"ה וכי תימא וכו'
השבת. תנו רבנן המוציא
בקרקע: מה לי חוץ לארבע. הא
דמקדש במדינה לא התירו ואור"י
דגבוה עשרה ואין בו:
מחנות לפלטיא דרך סטיו
הכתב ואי אמרת באיסקופה (א) נדרסת עסקינן
(ה) תוס' ד"ה והאמר וכו'
כולה שבות היא דאוגדו בידו ומה לי
דגבי שתיה שייך למיגזר טפי שמא
חייב ובן עזאי פוטר.
מה לי תוך ד' אמות מה לי חוץ לארבע
דההיא דעומד וכו' ומעביר
ואמרי' בשלמא בן עזאי
מעביר ד' אמות ברשות הרבים מה
יביא אצלו וכן מחט התחובה לו
❖
מכאן לכאן דרך גופו ולהכי
קסבר מהלך כעומד דמי.
אמות אלא אמר אביי הכא באיסקופה
לי מכניס מרשות הרבים לאיסקופה
א
בבגדו דאסרינן לצאת בה מבעוד יום
לא מייתי אלא מדרבא
אע"ג דידע לברייתא
כרמלית עסקינן ורשות הרבים עוברת לפניה
רשות היחיד דהא קשרית לה משום
שמא יצא משחשיכה דמייתי לה
(ג)
דבן עזאי ואיירי לקמן
דאוגדו בידו ויש כאן משום בזיון וכי
אההיא דלקמן בפ"ק דשבת (דף יא:)
רבינו חננאל (המשך)
תוך ד' אמות דאי נפיל ומייתי ליה לא אתי
כגון שמשלים ארבע על
❖
היכי דשרית להכניס מרשות הרבים
בהנהו שייך למגזר טפי גזירה לגזירה
ידי זריקה הס"ד:
עסקינן, דאהכי והכי
לידי חיוב חטאת שרו ליה רבנן חוץ לארבע
מדכר דשבת היא ולא
לאיסקופה הכי נמי אית לן למישרי
מההיא דהכא וא"ת כיון ח) דפרישית
אמות דאי מייתי ליה אתי לידי חיוב חטאת
אייתי לאיתויי מרשות
להעביר ד' אמות ברה"ר: איסקופה
דספר דהכא לאו דוקא מאי איריא
הרבים לרשות היחיד,
לא שרו ליה רבנן אי הכי תוך ד' אמות
מוסף רש"י
כרמלית. רחבה ארבעה ואין גובהה
דנקט ספר משאר מילי ולפי ההוא
ואע"פ שהוא דרך
נמי נגזר דילמא מעייל מרה"ר לרה"י וכי
והעבירו דרך עליו.
כרמלית אלא על ידי
עשרה וחוצה לה רשות הרבים ולפנים
לישנא דמסקינן דסתם כתבי הקדש
שהגביהו למעלה מעשרה,
גלילא. איבעית אימא
תימא כיון דמפסקת כרמלית לית לן בה
הימנה רשות היחיד: ומייתי ליה.
עיוני מעיין בהו ניחא דספר הוי
דלא שליט ביה אויר רה"ר
באיסקופה שאינו אריך
והאמר רבא המעביר חפץ מתחלת ארבע
מרה"ר לאיסקופה אין כאן חיוב
דווקא וי"ל דנקט ספר לאשמועינן
והוי מקום פטור, חייב.
א)
ב
וסתם כתבי קודש עיוני
כי הדר אנחיה ואע"ג
מעייני בהו, ועל ידי
חטאת ואפילו אין אוגדו בידו דהא
לסוף ארבע והעבירו דרך עליו חייב הכא
דבראש הגג לא יגלול אצלו לאפוקי
דדרך מקום פטור אזל
גלילה הוא העיון. לפיכך
מרשות הרבים לכרמלית מעייל הכא
מדרבי שמעון דאמר שאין לך דבר
במאי עסקינן באיסקופה ארוכה אדהכי והכי
(שבת ט.). והא לא נח.
לא חיישינן דילמא מעייל
(ב)
דאוגדו בידו שרי ליה לכתחלה:
ואמאי אסור לגוללו אצלו
משום שבות עומד בפני כתבי הקדש:
להו בידים. וניחוש
מידכר ואיבעית אימא לעולם באסקופה
והאמר רבא המעביר חפץ
(שבת ה:). בכותל
דילמא מעיין בהו ברשות
חייב חטאת. שמעביר ארבע אמות
שאינה ארוכה וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין
משופע. בולט מלמטה
הרבים והשלים מלעיוני,
ברה"ר הכא דאוגדו בידו לא שרו
מתחלת ארבע לסוף
ומצר מלמעלה, דנח ליה על
ומעייל להו בידיה לרשות
בהו ומנח להו וליחוש דילמא מעיין בהו
❖
אותו שיפוע (שם).
ליה לכתחלה: נמי נגזר. לרבי
ארבע והעבירו דרך עליו חייב.
היחיד. ודחינן כיון שלא
ברה"ר ועייל להו בהדיא לרה"י הא מני ב) בן
א) נתכוון לעקור כדי
יהודה דגזר שבות אף בכתבי הקדש
פירש בקונטרס דרך עליו למעלה
להניח אלא כדי לעיין,
עזאי היא דאמר מהלך כעומד דמי ודילמא
נגזר דילמא נפל כוליה מידו ואזיל
מיו"ד שהוא מקום פטור ותימה לר"י
אע"פ שנמלך והכניסן לא
רבינו חננאל
זריק להו מזרק דאמר רבי יוחנן מודה בן
מיחייב. אי נמי כבן עזאי
ושקיל ליה ברשות הרבים ומייתי ליה
דאדמייתי מדרבא הוה ליה לאיתויי
ג)
דאמר מהלך כעומד
ומתני' ר' שמעון היא
ברגליו בתוך הבית דרך האיסקופה
מת"ק דבן עזאי דאמר בפ"ק דשבת
עזאי בזורק אמר רב אחא בר אהבה זאת
ד)
דמי. ואפילו ב) עמד
דאמר אין דבר משום
וקא מעייל מרשות הרבים לרשות
(דף ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך
(כ)[ב]כרמלית (והניח)
שבות כגון זה דגולל,
אומרת אין מזרקין כתבי הקודש: היה
ה) ג
[והביא] מרשות הרבים
עומד בפני כתבי הקדש.
היחיד: וכי תימא וכו' דרך עליו.
סטיו חייב דהיינו דרך מקום פטור
קורא בראש הגג וכו': ומי שרי והתניא
לכרמלית, ומכרמלית עקר
ורישא וסיפא ר' שמעון,
למעלה מראשו שעקרו מרשות הרבים
וע"כ שמיע ליה ההיא ברייתא
והניח ברשות היחיד, דכי
ומציעתא ר' יהודה.
ו) ד כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להן
והוליכו דרך למעלה מראשו והניחו
דבסמוך מייתי מילתא דבן עזאי וכן
האי גוונא לא מיחייב.
ורבה אוקמה באיסקופה
להפך יריעה על פניה אלא פורס עליה את
ואקשינן וניחוש דילמא
נדרסת, ומשום דלא
לסוף ארבע חייב ואע"ג דאוירא
קשה לקמן (צט.) גבי עומד אדם ברה"י
זריק להו מרשות הרבים
נידרסי כתבי הקדש
הבגד התם אפשר הכא לא אפשר ואי לא
מקום פטור דגבוה (ד) ואין בו מקום
ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא
לרשות היחיד שאין שם
שרו רבנן. ונדחו דברי
אפיך איכא בזיון כתבי הקודש טפי: הופכו
רוחב ארבעה אלמא כיון דלא נח
חוץ לד' אמות וקאמר בגמרא הא
עמידה, דהאמר ר' יוחנן
רבה. ואוקמה (כ)אביי
מודה בן עזאי בזורק
באיסקופה
כרמלית,
במקום פטור לא מהני הכא נמי לא
על הכתב והא לא נח [אמר רבא] בכותל
הוציא חייב חטאת לימא מסייע לרבא
ז)
שחייב. ופרקינן זאת
ורשות הרבים עוברת
מהני כיון דלא נח באיסקופה אע"ג
דאמר המעביר חפץ כו' ופירש שם
משופע [אמר ליה אביי] במאי אוקימתא
אומרת אין מזרקין כתבי
לפניה. תוך ד' אמות
דדריס עלה לאו הנחת גופו הוא
הקונטרס דמתני' נמי מיירי בעומד
קדוש. היה קורא בראש
ברשות הרבים, דאי נפיל
למתניתין בכותל משופע אימא סיפא
הגג כו'. ואוקימנא
ומייתו לה לא אתי לידי
אלא א"כ עמד לפוש: באיסקופה
על הגג שלמעלה מי' דהוי כעין
רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן
מתני' כולה ר' יהודה
חיוב חטאת לא גזור רבנן
ארוכה. שיש לה משך גדול ברחבה
ההיא דרבא דאיירי במעביר דרך
היא, והכי קתני, במה
לגוללו אצלו (ככרמלית)
הארץ אלא מלא
החוט גוללו אצלו
מרשות הרבים עד תוך הבית דאי
דברים אמורים בכותל
[בכרמלית]. חוץ לד'
עליו וקשה לפירושו דגג מאן דכר
והא נח ליה חסורי
מיחסרא והכי קתני
משופע דהא נח, לפיכך
אמות ברשות הרבים דאי
נמי נפיל כוליה מידו לא אתי לידי
שמיה דרשות היחיד קתני במתני'
הופכו על הכתב ומניחו.
מייתי ליה נמצא מעביר
במה דברים אמורים
בכותל משופע אבל
חיוב חטאת דאדהכי נזכר ועומד
ולא גג וע"ק דבפ"ק דשבת (דף ח:)
ואע"ג דלא התירו
ד' אמות ברשות הרבים
בכותל
חכמים לכותבי ספרים
וחייב חטאת, גזור רבנן
לפוש על האיסקופה והדר מעייל
גבי עומד אדם על האיסקופה כו'
להפוך יריעה על פניה,
לגוללו אצלו (ככרמלית)
ליה: סתם כתבי הקדש עיוני מעייני בהו. כי מטי באסקופה
מסיק ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני ומעני ויתן לבעל
אלא אם פורס עליה
[בכרמלית]. ואקשינן תוך
והרי עומד בכרמלית: ודילמא. נפיל כוליה לרה"ר ושקיל ליה
הבית ואם נטל ונתן שלשתן פטורין וקאמר ליהוי תיובתא דרבא
בגד. הכא משום [בזיון]
ד' אמות (כ)[ב]רשות
כתבי הקודש התירו
הרבים נמי ניגזור דילמא
ומעיין ביה התם ומעייל להו להדיא לבית ולא קאי אאיסקופה מידי:
דאמר רבא המעביר חפץ כו' ומאי קושיא ה"ל למימר דרבא סבר
להפוך הספר על פניו.
מעייל ליה (ו)[מ]רשות
מהלך כעומד דמי. הלכך ליכא למיגזר מידי דאי נפיל כוליה
כרבנן דבן עזאי לכך נראה לר"י לפרש דרך עליו כפי' ר"ח שפירש
והני מילי בכותל
הרבים לרשות היחיד. וכי
ומעייל ליה כיון דדריס על האיסקופה הרי הוא כעומד בכרמלית
בפ"ק דשבת דרך עליו היינו מימינו לשמאלו דהוה סלקא דעתך
ט)
משופע דנח הספר עליו
תימא כיון דמפסקא ליה
כרמלית בין רשות הרבים
ואין כאן חיוב חטאת: דא"ר יוחנן. בפ"ק דשבת (דף ו.) דזורק לאו
דמעביר מצד ימינו לשמאלו דרך גופו דהוי חשובה כמונחת אפ"ה
לרשות היחיד, אי מעייל
א) לפנינו בגמ' ליתא להאי
כעומד דמי: להפוך. יריעת קלף על פניה להגין עליה שלא יעלה
חייב דחשובה כמהלכת דהא מהלכת היא והשתא אתי שפיר דההיא
ליה דרך כרמלית לא
תירוצא אך רבינו היה גורס כן
אבק על האותיות: לא אפשר. שאין לו בגד לפרוס: והא לא נח. ואפי'
עומד אדם על האיסקופה דהכא ודלקמן איירי שעומד במקום
(ה)
מחייב. והא אמר רבא
ועי' בבעהמ"א בכאן ודו"ק.
המעביר חפץ מתחלת ד'
ב) תי' אפילו אינו מובן
שבות ליכא: בכותל משופע. דכיון דבולט למטה נח על בליטתו:
אחד ואינו זז ממקומו ומעביר מכאן לכאן דרך גופו ואיירי י) (לקמן)
לסוף ד' והעבירו דרך
דאדרבה דבעומד בכרמלית
כגון שמשלים ארבע על ידי זריקה ולהכי לא מייתי אלא מדרבא
למטה
עליו חייב. וה(ו)א
והניח בכרמלית בוודאי פטור
אע"ג דידע לברייתא דבן עזאי: הכא לא אפשר. פי' בקונט' משום דאין לו בגד מזומן ובחנם פי' כן דאפי' יש לו מאותו טעם דאסור
המעביר דרך עליו כאילו
גם
לרבינו ואולי צ"ל דהוי
והא
מעביר למעלה מעשרה
כעומד וכו' וצ"ע.
לגוללו אצלו אסור לפרוש שום בגד: לא נח. הוה מצי לאוקמא כר"ע דאית ליה כ) קלוטה כמי שהונחה דמיא אלא ניחא ליה לאוקמא אפי'
(כ)[ב]רשות הרבים הוא
כרבנן ואע"ג דאם הוציא ידו מליאה פירות לחוץ אמר בריש מסכת שבת (דף ג:) דאסור להחזירה לא דמי להכא דהתם גזרינן גופו ברה"י וידו
שהוא חשוב (ב)מקום
פטור, ואפילו הכי חייב.
ברה"ר אטו גופו וידו ברה"ר דאז איכא
איסורא דאורייתא אי הדר מעייל לה דהרי נח אבל הכא אפי' הוה כוליה ספר התם אכתי לא נח:
ופריק באיסקופה אריך
נימא