צח:
המוצא תפילין פרק עשירי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נימא
למטה משלשה. הגיע ראש הספר לשלשה סמוך לקרקע ארעא
כתנאי אמרה לשמעתיה. אע"ג דלא ניחא הכא לאוקמי
כ א מיי' פי"ג מהל' שבת
א) [מתוך הסוגיא נראה
שאין כאן פסקא], ב) שבת
סמיכתא הוא והרי הוא כמונח: אלא הא דאמר רבא. בפ' הזורק
הלכה טז:
מילתא דרבא בפלוגתא דתנאי דמתני' מ"מ ע"כ אשכחן
כא ב מיי' פט"ו מהל'
פ. ק., ג) [צ"ל למיחש],
במס' שבת (דף ק.): תוך שלשה לרבנן. דפליגי עליה דר"ע בקלוטה
ברייתא דפליגא עליה במסכת שבת בפ' הזורק (דף צז.) גבי הזורק
❖
ד) בס"א נוסף: מפתח,
שבת הלכה כא סמג
כמי שהונחה (א) ואמרי דהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות
מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דקתני בברייתא תוך ג' ד"ה חייב אי
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
שנב סעיף ב:
הרבים למטה מעשרה לא אמרינן
נמי יש לחלק דהכא שבא החפץ
כב ג מיי' שם הל' ז וסמג
הואיל ונקלטה ביו"ד תחתונים שהן
הגהות הב"ח
מלמעלה מג' למטה לתוך ג' הוא
בכותל שאינו משופע למעלה משלשה גוללו
שם טוש"ע א"ח סי'
רה"ר הרי היא כמי שהונחה לחייבו
דבעי רבא הנחה על גבי משהו אבל
(א) רש"י ד"ה תוך ג' וכו'
שנג סעיף ב:
אצלו למטה משלשה הופכו על הכתב: א) רבי
כג ד מיי' שם וטור ש"ע
כמי שהונחה דמיא ואמרי
אפי' זרק למטה משלשה לא מיחייב
התם איירי שהיה החפץ תוך ג'
יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ
וכו' למטה מג' נמי לא:
שם סעיף ג:
אם עד שלא הגיע לארץ נשרף או
משיצא מתחת ידו להכי חשיב כמונח
כד ה מיי' שם הל' ו
(ב) תוס' ד"ה אי דלית ביה
וכו': דבעינן הנחה על גבי משהו ואלא
❖
בלעו כלב אלא אם כן נח על גבי
דהא מודה רבא דהמעביר בתוך
ד' וכו' אפילו בכלים:
וטוש"ע שם סעיף
הא ב) דאמר רבא א תוך שלשה לרבנן צריך
ב:
משהו ואפילו לא הוי מקום ארבעה
שלשה דכמונח בקרקע דמי כדמוכח
כה ו מיי' פט"ו מהל'
הנחה לימא כתנאי אמרה לשמעתיה אלא
הויא הנחה ולמעלה משלשה אם נח
בפרק המוציא יין (שם דף פ.) והא
שבת הלכה א סמג
גליון הש"ס
כולה רבי יהודה היא וחסורי מיחסרא והכי
פטור ואפי' לר"ע דאי מקום ארבעה
דלא חשבינן מתגלגל כמונח בסוף
ב
שם טור ש"ע א"ח סי' שנ
גמ' ליחוש דלמא נפיל.
סעיף א:
הוא כרמלית הוא ואי לית ביה
קתני במה דברים אמורים בכותל משופע
הזורק (שם דף ק.) התם איירי
כו ז טוש"ע שם סעיף ב:
ב"ב דף נט ע"ב תוס' ד"ה
ארבעה מקום פטור הוא: נימא
כשהיתה תחילת זריקה למעלה מג':
❖
❖
כז ח טוש"ע שם סעיף ג:
אבל בכותל שאינו משופע אפילו פחות
ואפילו:
אלא כולה רבי יהודה היא.
כתנאי אמרה לשמעתיה. דהא תנא
משלשה טפחים גוללו אצלו שרבי יהודה
קמא אפילו כי לא נח נמי גזר למטה
תימה דבשבת בפרק הזורק
אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא
רבינו חננאל
הגהות הגר"א
מג' משום דילמא זמנין דאין אגדו
(דף צז:) בעי למימר דסבר ר'
החוט גוללו אצלו מאי טעמא דבעינן הנחה
[א] אי דלית בי' ארבעה
בידו ולרבא כי אין אגדו בידו נמי כי
יהודה קלוטה כמו שהונחה גבי הזורק
אבל בכותל שאינו משופע
על גבי משהו: מתני' זיז שלפני חלון
אפילו כנגד חלונו כו'
אפילו למטה מג' טפחים
ג
האי גוונא דלא נח לא מיחייב אם
מרה"י לרה"ר ועבר ד' אמות ברה"ר
❖
נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת: גמ' האי
[ותיבות שבנתים מוקפות].
גוללו אצלו דברי ר'
קלטו והחזירו קודם שנח:
ולמסקנא דהתם ניחא דמוקי לה
יהודה שר' יהודה אומר
מתני' זיז שלפני החלון. בולט
זיז דמפיק להיכא אילימא דמפיק לרשות
אפילו אינו מסולק מן
כגון דאמר כדנפקא לרה"ר תנוח
הארץ אלא מלוא החוט
מוסף רש"י
מן הכותל גבוה י' ורחב ד': נותנין
דמסתבר טפי למימר התם קלוטה
הרבים $
ליחוש דילמא נפיל ואתי לאיתויי
גוללו אצלו דבעינן הנחה
עליו. בני עלייה דרה"י הוא:
כמו שהונחה כיון שהיה דעתו ורצונו
תוך שלשה לרבנן צריך
על גבי משהו. וכן אמר
אלא דמפיק לרשות היחיד פשיטא אמר
גמ' דמפיק להיכן. להיכן בולט:
הנחה. לרבנן דפליגי עליה
רבא תוך ג' לרבנן צריך
שתנוח שם אבל הכא דאין רצונו
אביי לעולם דמפיק לרשות הרבים ומאי
דר"ע בזורק מרה"י לרה"י
הנחה על גבי משהו.
דמפיק לרה"י. לחצר: כלים הנשברים.
שיפול שם הספר אין לנו לומר שיהא
ורה"ר באמצע דלית להו
מתני' זיז שלפני החלון
נותנין עליו דקתני ד כלים הנשברים: תניא
כלי חרס וזכוכית שאם נפלו ישברו
כמונח אבל למאי דס"ד התם מעיקרא
קלוטה כמי שהונחה, לא
כו'. אוקימנא בזיז היוצא
נמי הכי זיז שלפני החלון היוצא לרשות
תימא בתוך ג' מודו, אלא
לרשות הרבים ונוטלין
דליכא למימרג) דילמא אזיל ומייתי להו:
דמיחייב שתים ובאומר כל מקום
אפילו תוך ג' נמי צריך
ממנו. דהא למעלה מי'
הרבים נותנין עליו קערות וכוסות קיתוניות
קערות וכוסות וקיתוניות. כולם כלים
שתרצה שם תנוח קשה ויש לחלק
שינוח, ואם עבר רה"ר
הוא וכרשות היחיד דמי.
וצלוחיות ומשתמש בכל הכותל עד עשרה
הנשברים הם דסתמייהו דחרס:
דהתם אינו מקפיד על החפץ אנה
כולה פטור, ונפקא מינה
ירושלמי א"ר יוחנן זיזין
נמי לזורק ד' אמות וכשבא
וכתלין שגבוהין י' ורחבין
משתמש בכל הכותל. אם הזיז מוטל
התחתונים ואם יש זיז אחד למטה ממנו
שינוח אבל הכא מקפיד ומרצונו היה
לנוח והגיע לתוך ג' נזכר
ד' מותרין לכאן ולכאן
לארכו אצל הכותל על פני כולו
חפץ שלא היה שם מונח אבל לרבא
משתמש בו ובעליון אין משתמש בו אלא
שגגתו עד שלא נח פטור,
ובלבד שלא יחליף. ומאי
משתמש בכל הזיז: עד עשרה
כדאמרינן במתני' (שבת
קשיא דאפי' באומר כל מקום שתרצה
נותנין עליו דקתני כלים
כנגד חלונו האי זיז היכי דמי [א] אי דלית ביה
קב.) עד שתהא תחילתו
שבורין. דאי נפלו לרשות
התחתונים. כלומר כל מקום שהוא
תנוח בעי רבא הנחה על גבי משהו
ארבעה מקום פטור הוא ואפילו כנגד חלונו
וסופו שגגה, ולא אמרינן
הרבים לא חיישינן דילמא
בין סמוך לחלון מיד בין מופלג
דמקפיד אפילו נח על גבי משהו לא
עד שלא נזכר הוי ליה מונח
מעייל להו לרשות היחיד.
נמי לא ישתמש ואי אית ביה ארבעה בכולי
(שם ק.) ולא מיחייב עד
הימנו הרבה ובלבד שלא יהא בתוך
תניא נמי הכי זיז היוצא
מיחייב דלא נעשית מחשבתו וצריך
הכותל לישתמש אמר אביי תחתון דאית
שתנוח על גבי משהו מקום
וכו', ועד אין בין זיז לזיז
ה
עשרה תחתונים שברשות הרבים:
לומר דלמאי דס"ד התם מעיקרא
כל שהוא, ולא בעינן מקום
י' אין משתמש בזיז אלא
ביה ארבעה ועליון לית ביה ארבעה וחלון
למטה הימנו. למעלה מעשרה:
לית ליה דרבא ועוד יש לומר כדפרישית
ד' הואיל ובתוך ג' הוא,
כנגד חלונו. ופרשה אביי
מ"מ הנחה כל דהוא בעינן
משלימתו לד' כנגד חלון משתמש דחורי
כגון דאית ביה בזיז ד'
משתמש בו. בתחתון ע"פ כל הכותל
לעיל דהתם כשתחילת זריקתו תוך
שלשה: ניחוש דילמא נפיל
(שם פ.).
טפחים שנעשה רשות
אם מונח לאורכו אצל הכותל: האי
חלון הוא דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור:
(הרבים) [היחיד]. ועליון
מתני' עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל
זיז. עליון היכי דמי:
ואתי לאיתויי. ואי דמפיק לכרמלית
אי דלית ביה
דלית ביה ד' טפחים
ו
וחלונו משלמתו לד', כנגד
ארבעה מקום פטור הוא ואפילו
או לחצר שאינה מעורבת לרבא דלית
ברשות הרבים ברשות הרבים ומטלטל ברה"י
החלון שרי ליה
כנגד חלונו לא לשתמש. נהי דמקום
ליה לקמן (צט.) גזירה לגזירה פשיטא
לאישתמושי (דחודו)
ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות: ז לא
פטור הוא ומותר לכתף עליו כדקי"ל
דשרי דלא איצטריך למיתני ולאביי
[דחורי] של חלון נינהו.
יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברה"ר
אבל יתרון רחב הזיז
[פז.] מקום שאין בו ארבעה מותר לבני
דגזר אסור כמו במפיק לרה"ר ועוד
דנפיק למעדיף על רוחב
ברה"ר וישתין ברה"י וכן לא ירוק רבי יהודה
רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו מיהו
נראה מדמשני אביי לעולם דמפיק
החלון, (שכנגד החלון
אומר אף משנתלש רוקו בפיו לא יהלך
תשמיש תדיר לא משתרי ביה דלא
לרה"ר משמע דבמפיק לכרמלית או
ח
בלבד מותר אבל המעדיף)
ארבע אמות עד שירוק: גמ' מתני ליה
בהאי גיסא ובהאי גיסא
חזי לתשמישתא ושכיחי כלים למיפל
לחצר שאינה מעורבת שרי אפילו
אסירי. הא דתנן עומד
לרה"ר ואע"ג דאוקמינן בכלים
כלים שאינן נשברים ואע"ג דלקמן
רב חיננא בר שלמיא לחייא בר רב קמיה
אדם ברשות הרבים
הנשברים הני מילי בדאית ביה ד'
גזר אביי גזירה לגזירה יש לחלק כמו
ומטלטל ברשות היחיד,
דרב לא יעמוד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר
עומד אדם ברשות היחיד
דלא שכיחי למיפל כולי האי אבל
שפירשתי לעיל ובפרק כיצד משתתפין
אמר ליה שבקת
רבנן ועבדת כר"מ
ומטלטל ברשות הרבים.
הכא דרובא נפלי מחזי כמאן דשדי
(לעיל דף פד.) גבי אנשי חצר ואנשי
אוקימנא לרבנן ודלא כר'
הוא
להדיא לרשות הרבים: חורי חלון
מאיר, דתנן לא יעמוד
עלייה ששכחו ולא עירבו דקתני זיז
אדם ברשות הרבים וכו'.
הוא. כלומר זוית החלון והרחבתו הוא. ולשון חורי דנקט משום
היוצא מן הכותל בעשרה דעלייה הוי לעלייה אפילו הניח שם
כלים שאינם נשברים: ומשתמש בכל הכותל עד עשרה
דגבי שבת שייך למימר חורי רשות הרבים כרשות הרבים וכן חורי
רה"י כרה"י דמי כגון כותל הסמוכה לרה"ר ויש בה חורין פתוחין
תחתונים. פי' בקונטרס אם הזיז מוטל לארכו על פני כל
לרה"ר למטה מיו"ד הוי רה"ר: מתני' עומד אדם ברה"י.
הכותל משתמש בכל הזיז וקשה לר"י דהיינו סיפא דקתני אם יש
בבית או על הגג ושוחה ונוטל חפץ ברה"ר כאן ומניחו כאן:
זיז למטה הימנו משתמש בו ומפרש ר"י דבחורין שבכותל קאמר
ובלבד שלא יוציאנו מארבע אמותיו. ממקום שהיה מונח בו ואשמועי'
דמשתמש ולשון משתמש בכל הכותל משמע נמי כן:
אי
מתניתין דלא גזרינן שמא יכניסנו אצלו: וישתין ברה"ר. דמפיק
דלית (ב) ליה ארבע אפי' כנגד חלונו נמי לא ישתמש. משמע
מרה"י לרה"ר: משנתלש רוקו בפיו. משנתעגל ונאסף לצאת: לא
מפירוש הקונט' דברחב ד' משתמש בכלים הנשברים אבל שאין
יהלך ארבע אמות עד שירוק. דכיון דלמשדייא קאי משאוי הוא:
רחב לא ישתמש אפי' כלים הנשברים דהוי כאילו שדי להו להדיא
גמ' מתני ליה רב כו'. גזירה שמא יכניסנו אצלו: ועבדת כר"מ.
וקשה לר"י דכיון דאפילו ברחב ד' לא ישתמש בכלים שאין נשברין
דאיהו הוא דגזר שמא יביא אצלו כדלקמן בפירקין [דף קא.] לא יעמוד
א"כ אפילו רחב מאה אמה נמי דלענין שבת חשיב רחב ד' כרחב
ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים שיטול מפתח ברשות הרבים
אלף ונראה לר"י דברחב ד' שרי ליתן אפילו כלים שאינן נשברים
ויפתח בו פתח הסמוך לרשות הרבים שמא יכניסד) אצלו במקום שהוא:
ומתני' ברחב כל שהוא והא דלא מוקי לה ברחב ד' ובכל כלים משום
דסתם זיז אינו רחב ד' וכי פריך הש"ס אי דלית ביה ארבעה אפילו
מדסיפא
כנגד חלונו לא ישתמש ה"מ למיפרך אפי' בשלמטה הימנו לא ישתמש והא דלא משני ליה דבכלים הנשברים איירי היינו משום דלא מיתוקמא
בהכי ע"כ מדלא שרי בשאר הכותל אלא כנגד חלונו בלבד: תחתון דאית ביה ד'. ק"ק דמעליון שמעינן ליה דשרינן כנגד חלונו
משום דחלון משלימתו לד' ויש לומר
דאיצטריך לאשמועינן בתחתון אף על גב דלא ניחא תשמישתא דהא איכא עליון דמפסיק:
הוא