המוצא תפילין
פרק עשירי עירובין
צט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוא
מדסיפא ר"מ. הא
דלא יפתח ט) דאיירי ר"מ בהו: הא הוציא.
סבר מדסיפא ר"מ כו'. פי' בקונט' סיפא ההיא דלא יפתח
כח א מיי' פי"ג מהל'
א) שבת ח: ע"ש לעיל צח.,
ב) שבת קב. [ושם אי' רבה],
החפץ מד' אמות חייב. אע"ג דהוא עומד בגבוה והגביהו למעלה מי'
שבת הלכה ג סמג
דאיירי בה ר"מ וק"ק דהיא רחוקה יותר מדאי ונראה לר"י
ג) כלים פ"ח משנה י,
לאוין סה:
והעבירו לא אמרי' העברת דרך מקום פטור הוא אלמא בתר הנחה
דסיפא דלא ישתין ולא ירוק דפליג עליה ר' יהודה וסתם בר פלוגתא
כט ב מיי' שם הלכה יג
ד) [ביצה ג. וש"נ], ה) [שבת
ועקירה אזלינן והרי נטלו מתחילת ארבע והניחו לסוף ארבע: פטור
דר' יהודה ר"מ ומיהו קשה דא"כ הוה ליה למיפרך נמי בגמרא ר"מ
קיד. מגילה כח. ושם איתא
סמג שם:
ל ג מיי' שם הלכה ג
אל תקרא משנאי אלא
אבל אסור. מדרבנן דילמא אתי
אדר"מ למאי דגרסי' ברוב ספרים ר'
משניאי], ו) שבת יא. לעיל
וסמג שם טוש"ע א"ח
לעבורי דרך למטה מעשרה: מחשבתו.
מאיר מטמא וכן גרס ר"ח ולמאי
הוא סבר מדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ ולא
כ., ז) שבת יא:, ח) [שם:
סי' שנ סעיף ב:
שהוא צריך לכך משוויא לה הוצאה
דמסיק מוחלפת השיטה נמי ניחא
לא ד מיי' פט"ו מהל'
ביצה ג. וש"נ], ט) [לקמן
היא סיפא ר"מ ורישא רבנן: ובלבד שלא
קא.], י) בע"י: למשניא,
טומאת אוכלין הל' ז:
חשובה: זרק. מתחילת ד' לסוף
דלא תיקשי דר"מ אדר"מ ושמא
יוציא חוץ: הא הוציא חייב חטאת לימא
לב ה טור ש"ע י"ד סי'
כ) [בריש העמוד], ל) [וע'
ד': בפי הכבשן. שקלטה שלהבת
מש"ה הניח מלהקשות דר"מ אדר"מ
תוס' שבת ד: ד"ה אלא],
רמב סעיף כט:
מסייע ליה לרבא א) דאמר רבא המעביר חפץ
❖
ונשרפה: בתר עקירה. מן הגוף
לג ו ז מיי' פט"ו מהל'
משום דאיכא דמהפכי דרבי מאיר
מ) [ע"ז לא.],
מתחילת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך
שבת הלכה ב סמג
אזלינן והן נעקרין מן החלל של גוף
לדברי רבי יוסי:
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
זרק ונח ברה"ר בפי כלב כו'.
עליו חייב מי קתני אם הוציא חייב חטאת
וחייב דמוציא מן הגוף שהוא רה"י
❖
שנ סעיף א:
תורה אור השלם
דילמא אם הוציא פטור אבל אסור איכא
לרה"ר: או בתר יציאה. שיוצא מן
אור"י דלא גרסי' ונח דונח
1. וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל
הגוף ממנו והרי פי אמה ברה"ר ואין
דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור לימא
משמע דלא נתכוין לכך כדמוכח
מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת:
רבינו חננאל (המשך)
כאן עקירה מרה"י: ואע"ג דלא
בפ"ק דשבת (דף ה.) גבי הא דא"ר
❖
תיהוי תיובתיה דרבא דאמר רבא המעביר
משלי ח לו
היפך. בתמיה. דמשום תלישה לחודיה
יוחנן זרק חפץ והלך ונח בתוך ידו
מחשבתו שחשב כדי
מתחילת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו חייב
לעקור מהן להנאתו,
אמר ר' יהודה דאסור דלמיפק קאי
של חבירו חייב הכא איירי במתכוין
מי קתני הוציא פטור אבל אסור דילמא אם
משויא להו כמו שיש בו
הגהות הב"ח
ואפי' דלא היפך בה בתוך פיו: היה
לכך ומיהו ר"ח גריס ונח דמצי
ד' טפחים, וכדרבא דאמר
הוציא חייב חטאת: לא יעמוד אדם ברה"י
(א) גמ' ר' יהודה אומר
אוכל דבילה. של תרומה: בידים
למימר דונח משמע שפיר מתכוין
רבא זרק ונח בפי הכלב או
וכו': אמר רב יוסף השתין ורק חייב חטאת
כיחו וכן רוקו כצ"ל ותיבת
בפי הכבשן חייב,
א
מסואבות. סתם ידים שלא נטלו הוו
דסתם זרק נח החפץ במקום שמתכוין
❖
שנתלש נמחק:
דמחשבתו שויא לפי
והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום
שניות ופוסלות את התרומה: ר"מ
אבל הלך ונח משמע שהלך בלא
הכלב ולפי הכבשן
ד' וליכא מחשבתו משויא ליה מקום דאי
מטמא. שהרי הוכשרה התרומה
[כמקום ד']. הכא נמי פיו
כוונת האדם ועוד י"ל דבפ"ק דשבת
ופי אמתו מחשבתו
לעזי רש"י
ברוק שבפיו: ר' יוסי מטהר. דקסבר
מיתורא דמימרא דייק דאיירי בלא
לא תימא הכי הא ב) דאמר רבא ב זרק ונח
משויא להו כאילו מקום
מחשבתו
כל זמן שהרוק בתוך פיו לאו משקה
משוי'
מתכוין ל):
ד' הן. בעי רבא הוא
טו"ש. שיעול (הגורם
בפי הכלב או בפי הכבשן חייב חטאת והא
ברשות הרבים ופי אמתו
הוא והרי הוא כגופו של אדם ואינו
ליה מקום. דוקא בכי האי גוונא
להפרשת כיח, להבדיל
בעינן הנחה ע"ג מקום ד' וליכא אלא מחשבתו
❖
ברשות היחיד, או [הוא]
מסתם רוק).
מכשיר: היפך. ברוק להוציאו לחוץ
דנהנה באותו מקום טפי מבמקום
ברשות היחיד ופי אמתו
משויא ליה מקום ה"נ מחשבה משויא לה
טמא דלמשדייה קאי ומכשיר:
אחר כגון בפי כלב שיאכלנה ובפי
ברשות הרבים מהו. בתר
מקום בעי רבא הוא ברה"י ופי אמה ברה"ר
עקירה אזלינן ומרשות
מוחלפת השיטה. החליף ר' יהודה
הכבשן שתשרף שם וכן השתין ורק
מוסף רש"י
לרשות הוא. או דילמא
מהו בתר עקירה אזלינן או ג בתר יציאה
שיטתו ויצא הימנה: לא תחליף. לא
אבל זרק על המקלות או על שום
והעבירו דרך עליו.
בתר יציאה אזלינן ורשות
אזלינן תיקו: וכן לא ירוק רבי יהודה אומר
תימא מוחלפת היא דמתני' דקאמר
למעלה מראשו, שעקרו
דבר אפי' במתכוין לא אמרו מחשבתו
אחת היא. ועלתה בתיקו.
מרה"ר והוליכו דרך
היה דאיסורא לחומרא. ר'
וקיימא לן כל תיקו
אע"ג דלא היפך קאי למשדייא בכיחו
אוכל
וכו': אף על גב דלא הפיך בה והתנן
משויא ליה מקום:
ג)
למעלה מראשו והניחו
עסקינן ליחה שנתלשה מן הגוף ע"י
דבילה בידים מסואבות. פי' בקונטרס
היה אוכל דבילה בידים מסואבות והכניס
לסוף ארבע, חייב. ואע"ג
יהודה [אומר] אע"פ
דאוירא מקום פטור,
חולי שקורין טו"ש: כיחו ונתלש.
דבילה של תרומה ור"י אומר דאפי'
שנתלש רוקו בפיו כו'.
ידו לתוך פיו ליטול צרור רבי מאיר מטמא
דגבוה עשרה ואין בו מקום
ואע"ג דלא אפיך ברוק
לא יהלך ד' אמות עד שירוק:
בשל חולין ניחא דידים הפוסלות
רוחב ארבעה (לעיל צח.).
ורבי יוסי מטהר רבי יהודה אומר ד היפך בה
נתלש נקרא. א) והתניא
מאי לאו. תרתי קתני כיחו וכן
תרומה מטמאין את הרוק שהוא
מוחלפת השיטה. התנא
האוכל דבילה בידים
טמא לא היפך בה טהור אמר רבי יוחנן
ד)
שסידרן טעה באחת מהן
רוקו: כדשנינן מעיקרא. מוחלפת
מסואבות והכניס ידו לתוך
משקה להיות תחילה וחוזר ומטמא
והחליף שיטתו (פסחים
מוחלפת השיטה ריש לקיש אמר לעולם לא
פיו ליטול צרור ר' מאיר
השיטה: חייב מיתה. בידי שמים: כל
את הדבילה וגם מכשירה דהוו להו
נה.). וישתה ברה"ר.
מטמא שכבר נכשרה
תחליף והכא במאי עסקינן בכיחו והתניא
משנאי אהבו מות. תורה אמרה להאי
חולין טמאים דפוסלין את הגוייה
ויושיט פיו וראשו לרה"ר
ברוקו ונגע בה וידיו
לאחוז כלי ולשתות, גזירה
רבי יהודה אומר כיחו ונתלש מאי לאו רוק
מסואבות. ור' יוסי מטהר
קרא בפרשת ה' קנני: אלא למשניאי.
דמשקין כל שהוא מטמאין כדאמרינן
שמא יוציא הכלי אליו
שאין זה הכשר. ר' יהודה
למשניאיםי) דעתו באנינות: והא מינס
בברכות פרק אלו דברים (דף נב.)
ונתלש לא כיחו ונתלש והא תניא ר' יהודה
ונמצא מתחייב חטאת (שבת
(א)
אמר היפך ברוקו הנה
אניס. שעל כרחו הוא ע"י חולי או
שמא יצאו מים אחורי הכוס ויחזרו
יא.). אלא אם כן הכניס
נתלש והכשיר לא היפך בו
אומר כיחו שנתלש וכן רוקו שנתלש לא
ראשו ורובו. דחיישינן
טהור. פי' לא נתלש עדיין
הצינה: כיח ורק קאמרינן. שרקק
ויטמאו את הידים וסתמא דמאחורי
יהלך ד' אמות עד שירוק אלא מחוורתא
שמא ימשך גופו למקום
ואינו משקה להכשיר,
אותו בפני רבו והיה לו להסתלק משם
הכוס ליכא רביעית דבכל נטילתו
רגליו ויוציא הכלי עמו
דתנן במכשירין פ"ו ואילו
כדשנינן מעיקרא: אמר ר"ל כיח בפני רבו
או להבליעו בכסותו: מתני' וישתה
(לעיל כ.). כרמלית מאי.
ליכא אלא רביעית ובפ"ק דפסחים
מטמאין ומכשירין זובו
חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו
כגון בקעה, דמדרבנן הוא
של זב ורוקו ושכבת זרעו
1
ברה"ר. ויושיט צוארו לרה"ר וישתה
(דף יד:) נמי משמע שהבשר מטמא
דאסור להכניס ולהוציא
ומימי רגליו ורביעית מן
מות ה) אל תקרי למשנאי אלא למשניאי והא
גזירה שמא יכניס הכלי אצלו: וכן
מחמת המשקין שעליו וסתמא ליכא
מהו לעמוד ברה"י או
המת ודם נדה. ר' אלעזר
מינס אניס כיח ורק קאמרינן: מתני' לא
ברה"ר ויושיט ראשו
בגת. מפרש בגמ' [ע"ב] לענין מעשר:
בהו רביעית והא דקאמר בכמה
ה
ו) ו
אומר שכבת זרע אינה
לכתחילה לתוכו וישתה
גמ' רישא רבנן. לעיל כ) אוקימנא
מכשרת. א"ר יוחנן
יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר
דוכתי לטמא טומאת משקין ברביעית
(שבת יא:). היא היא.
מוחלפת השיטה. פי'
להא דקתני [צח:] עומד אדם ברה"י
מ) גבי יין נסך ובנזיר [לח:] גבי עשר
וישתה ברה"י אלא אם כן הכניס ראשו ורובו
כשם שאסרנו זו במשנתנו
חלוף ואומר במשנה ר'
כך זו אסורה (שם). היא
למקום שהוא שותה וכן בגת: גמ' רישא
ומטלטל ברה"ר כרבנן דפליגי עליה
רביעי' היינו לפסול את הגוייה כדתנן
מאיר אומר היפך בו טמא.
גופא גזירה. אפילו יוציא
ר' יהודה אומר אע"פ שלא
דר"מ במתני' גבי מפתח ולא גזרינן
במעילה (דף יז:) כל המשקין
הכלי מתוכה לרה"י או
רבנן וסיפא רבי מאיר אמר רב יוסף בחפיצין
היפך טמא. ובא ריש
שמא יכניס והכא גזר שמא יכניס
מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית
מתוכה לרה"ר מדרבנן
לקיש ואמר לעולם לא
שצריכין לו ודברי הכל איבעיא להו
ז)
בעלמא הוא, ואנן ניקום
תיפוך והא דתניא
כר"מ והא ליכא למימר דשתיית המים
אבל ליטמא ולטמא אוכלים בכל שהוא
ונגזור. הושטת ראשו אטו
כרמלית מאי אמר אביי היא היא אמר רבא
בברייתא רוקו, ומשנתינו
תהוי הכנסה כמשתין ורוק דלא דמי
[משקין] טימאו ומטמו ורוק חשיב
הוצאת כלי (שם). גזירה
כיחו. פי' כיחו ליחה עבה
דהתם קא עקר מרשות זו וקא עבד היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה
ח) ז
משקה לקבל טומאה כמו שחשוב
לגזירה. הא דאמרינן
שהיא כמו חתיכה.
בכולי הש"ס שאין גוזרין
ואקשינן עליה והתניא
הנחה לרשות זו אבל שותה עביד
לגזירה אמר אביי מנא אמינא לה מדקתני
משקה להכשיר הדבילה והשתא ההיא
גזירה לגזירה, מהאי קרא
כיחו וכן רוק שנתלש עמו
עקירה והנחה בחדא רשותא דהא
דחגיגה (דף כ:) נימא נפסקה לי
וכן
נפקא ושמרתם את
אם הלך בו ד' אמות חייב,
ברשות שהוא שותה בה פיו עומד
משמרתי (ויקרא יח) עשו
וקשרתיה בפה לפי מה שפירשתי
אלא מחוורתא כר' יוחנן.
משמרת, כלומר גזירה,
א' ריש לקיש הכוהה ורק
ובפיו הן נחין מיד: בחפיצין הצריכין לו. אפי' רבנן מודו דגזר בהו
ניחא אפי' ברוק של טהור וכן פי' הר"ר י"ט נימא נפסקה לי
למשמרתי, לתורתי, ולא
כו'. לא יעמוד אדם
דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הלכך משקין הללו צריכין לו
וקשרתיה בפה ובשעה שנארג בה כדי לקבל טומאה עדיין היה
משמרת למשמרת, שלא
ברשות היחיד וישתה
וגזרינן: כרמלית מאי. מהו שיעמוד בכרמלית וישתה ברה"י או
יעשו גזירה לגזירה (ביצה
רוק לח עליה שניטמא מחמת הידים וטימא את המפה שהמשקה
ברשות הרבים כו'.
❖
ב:).
ואמרינן רישא דקתני
ברה"ר: היא היא. כי היכי דלא יעמוד ברה"ר וישתה ברה"י כך
מטמא בכל שהוא כדפרישית ולא כמו שמפרש ר"ת דאיירי ברוק של
(רישא) עומד ברשות
לא יעמוד בכרמלית וישתה ברה"י: היא גופה גזירה. אי דעייל
נדה כמו שפירש שם בקונטרס לפי שלא היה נראה לו להעמיד ברוק
הרבים ומטלטל ברשות
לגביה כלי ליכא אסורא דאורייתא אלא גזירה דרבנן דלא ליתי
של טהור משום דלא חשיב רוק משקה לקבל טומאה דחשיב שפיר
היחיד כו' רבנן. סיפא
רבינו חננאל
דקתני לא יעמוד אדם כו',
לאפוקי מרה"י לרה"ר ואנן ניקום וניגזר שתיה אטו הכנסת כלי:
משקה כדפרישית:
ר' מאיר. ופריק רב יוסף
ובלבד שלא יוציא חוץ
רבי
מאיר מטמא. אית ספרים דגרסי רבי מאיר מטהר:
וכן
בחפצין שצריכין לו
לד' אמות. דייקינן מינה
וכן בגת. לענין מעשר פירוש צריך שיכניס ראשו ורובו על
לגופו. ואפילו רבנן מודו
ללישנא בתרא הא הוציא
הגת ועל ידי כן מותר לשתות בכל ענין והיינו כרבי מאיר:
דכי האי גוונא לא שרי ליה
פטור אבל אסור, נימא
קולט אלא מכניס ראשו ורובו
תיהוי תיובתיה דרבא,
למקום שהחפצין נתונים בו. איבעיא להו כגון שצריכין לו דהן בכרמלית, מהו שיעמוד ברשות הרבים או ברשות היחיד. אמר
דאמר המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע אם העבירו דרך עליו חייב. ודחי רבא מי קתני בהדיא אם הוציא פטור אבל
אביי היא היא. כלומר אסור. רבא אמר היא גופה משום רשות הרבים לרשות היחיד גזירה היא שמא יוציא מרשות לרשות,
אסור, אבל לעולם אימא לך אם הוציא חייב חטאת. לא יעמוד ברשות היחיד וישתין כו', וכן לא ירוק מרשות לרשות. אמר
דהיא איסורא דאורייתא, ניקו ונגזור נמי כרמלית אטו רשות הרבים, גזירה לגזירה לא גזרינן. ודייק אביי מדתנן
רב יוסף השתין או רקק בשוגג חייב חטאת. ואע"ג דלא עקר מעל גבי מקום ד', דהא פיו ופי אמה שלו אין בהן ד' טפחים.
א) משמע מלשונו דברייתא היא וכן לקמן בסמוך אמר והא דתניא בברייתא וצ"ע דהא משנה היא בכלים פ"ח.