צט:
המוצא תפילין פרק עשירי עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קולט
וכן בגת. והאי גת מאי היא אי רה"י וקאמר דלא יעמוד ברה"ר
אדם מן המזחילה למטה מי'. כן גריס בקונטרס פי'
לד א מיי' פ"ה מהל'
א) שבת יא: [עמ"ש שם]
מעשרות פ"ד מ"ד, ב) [לעיל
ויושיט צוארו בגת ויטול כלי וישתה הא תנא ליה רישא אלא לאו
מעשר הלכה טז:
מאויר אבל לא יצרף פיו או כלי למזחילה לפי שהמזחילה
לה ב ג ד מיי' פט"ו
ח. ע"ש בתוספות ד"ה
בגת כרמלית כגון שאינה גבוהה י': שותין על הגת. עומד על
בפחות מג' סמוך לגג ואע"פ שהיא למטה מי' מ"מ ה"ל כמוציא מן
זורקין], ג) [לעיל עח. שבת
מהל' שבת הל' ג
מן
הגת ושותה דכל זמן שלא הוציאו לחוץ לאו שתיית קבע היא ופטור
הגג לרה"ר כיון דתוך ג' לגג היא: הצינור מכל מקום שותה.
צט.], ד) לעיל ח., ה) לעיל
סמג לאוין סה טוש"ע א"ח
טו. סוכה כד:, ו) [סוכה כד:
סי' שנא:
מן המעשר בין שמזגו בחמין בין
פירוש אפי' בצירוף כיון שהוא למטה
לו ה ו מיי' שם הל' ט
ע"ש], ז) גי' רש"ל קולט,
שמזגו בצונן: מחייב. במזיגה
מי' ורחוק שלשה טפחים מן הגג
וכן בגת ורבא אמר
לענין מעשר וכן אמר
ח) עי' בפירש"י ברי"ף,
וסמג שם טור ש"ע
שמוזגו במים משויא ליה קבע: על
דליכא לבוד ובגמרא מוקי לה דלית
ט) בס"א: והולכין, י) [לעיל
א"ח סי' שנד סעיף א:
רב ששת וכן בגת לענין מעשר א) דתנן שותין
לז ז ח מיי' שם הל' י
פט.], כ) דף צא. ד"ה
החמין חייב. דאין ראוי לחזור המותר
ביה ארבעה דאי הוי ביה ארבעה
על הגת בין בחמין ובין בצונן ופטור דברי
❖
וטוש"ע שם סעיף ב:
ושמואל,
שמקלקל היין הלכך כי מזג ליה בחמין
היה אסור לצרף דמכרמלית לרה"ר
לח ט י מיי' פט"ז מהל'
רבי מאיר רבי אליעזר בר צדוק מחייב וחכ"א
אדעתא למשתייה כוליה מזג ליה
קא מפיק וכפירוש הקונטרס מוכח
שבת הלכה כד טוש"ע
על החמין חייב ועל הצונן פטור מפני
❖
א
א"ח סי' שסב סעיף א:
ומשוייא ליה מזיגת קבע אבל מזיגת
בתוספתא דמתיר צירוף בצינור למטה
הגהות הב"ח
שמחזיר את המותר: מתני' ב קולט אדם
צונן לא משויי' ליה קבע דילמא שתי
מי' לכך נראה כגרסת הקונט' דגריס
(א) רש"י ד"ה ומן הצינור
מן המזחילה למטה מי' טפחים ומן הצינור
פורתא ומהדר הלכך כל כמה דשתי
גבי מזחילה למטה מי' דאי הוי גרסי'
וכו' דלמטה מעשרה הוא
רבינו חננאל
מ"מ שותה: גמ' קולט אין אבל מצרף לא
קולט ליכא איסורא:
הוי עראי ומתני' דקתני וכן בגת
למעלה מי' הוה משמע (ה) צינור אפילו
(ב) ד"ה מצרף פיו וכו'
וכן בגת, והגת ככרמלית
ר"מ היא וקתני לא יעמוד ע"ג קרקע
למעלה שרי ולמטה אפי' מזחילה
מ"ט אמר רב נחמן הכא במזחילה פחות
נמחק כל הדבור: (ג) ד"ה
היא. ודחי רבא ואמר
וישתה בגת בלא הפרשת מעשר
מטלטלין וכו' מחיצה עשרה
שרי ובתוספתא לא שרי אלא הצינור
וכן בגת לא קתני לעניין
מג' סמוך לגג עסקינן דכל פחות מג' סמוך
שאין הענפים כצ"ל ותיבת
שבת, דלעניין שבת מן
אא"כ הכניס ראשו ורובו לגת:
למטה אבל צינור למעלה מי' או
לגג כגג דמי תניא נמי הכי עומד אדם
שרשיו גבוהין נמחק והד"א:
הגת שרי, ואע"ג דלא
ג
מתני' קולט אדם מן המזחילה
מזחילה אפילו למטה אסור ואית דגרס
(ד) ד"ה אלא בבית וכו' אלא
מעייל רישיה ורובו התם.
ברה"י ומגביה ידו למעלה מעשרה טפחים
בארבע אמות ואפילו:
למטה מי' טפחים. גגין שלהן חלקים
ומן הצינור ומ"מ מותר ובקונטרס
כי קתני וכן בגת לעניין
(ה) תוס' ד"ה ומן הצינור
לפחות משלשה סמוך לגג וקולט ובלבד
מעשר דפטור, כר' מאיר
היו וטחים בטיט ומרזבין קטנים
הקשה על זאת הגיר' בגמרא:
וכו' הוה משמע דצינור
דתנן שותין על הגת בין
לא
שלא יצרף תניא אידך לא יעמוד אדם ברה"י
הרבה היו לגג להוציא המים ונותנין
יעמוד אדם ברה"ר ויגביה
אפילו למעלה מעשרה שרי
בחמין ובין בצונן ופטור
ולמטה מי' אפילו מזחילה
ויגביה ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות
למטה מהם דף כנגד אורך הכותל
דברי ר' מאיר, ר' אלעזר
ידו למטה מי'. כן גי' ר"ח
שריא ובתוספתא לא שרי
בר צדוק מחייב. וחכמים
בשיפוע וכל המרזבין שופכין עליו
אבל בקונטרס גרס לא יעמוד אדם
מג' סמוך לגג ויצרף אבל קולט הוא ושותה:
אלא בצינור למטה
אומרים על החמין חייב
והוא מביא כל המים למקום אחד
ברה"י והכי פירושא לא יעמוד על
מעשרה אבל וכו' למטה
לעשר שאינו זה עראי
מן הצינור מ"מ שותה: תנא אם יש בצינור
ד
❖
מעשרה אסור:
אלא קבוע, על הצונן
שלא יזיקו את הכותל ועומד אדם
גגו ויצרף מגג חבירו שגבוה ממנו
ד' על ד' אסור מפני שהוא כמוציא מרשות
פטור כי עראי הוא,
ברה"ר וקולט בכלי למטה מי' טפחים
עשרה טפחים ולא עירבו ואתיא
לרשות: מתני' ה בור ברה"ר וחולייתו גבוה
מפני שמחזיר המותר לו
מן המים היורדין מן המזחילה. וקולט
אפי' י) כר"מ דאמר גגות רשות אחת
בכוס, מה שאין כן
לעזי רש"י
י' טפחים חלון שעל גביו ממלאין הימנו
בחמין. וקולט מן מזחילה
דוקא כדמפרש בגמ' אבל לא יצרף
הן דבגג גבוה י' מודה ואפילו
❖
למעלה מי' טפחים
לימו"ן. טיט, בוץ (סחף).
בשבת ב) אשפה ברה"ר גבוה י' טפחים חלון
פיו או כלי למזחילה שהוא בפחות
לר"ש מצי אתיא דמצי לפרושי דלצרף
ומן הצנור מכל מקום
שעל גביו שופכין לתוכה מים בשבת:
משלשה סמוך לגג ואף על פי שהוא
אסור ולהביאם לבית קאמר וקולט
ושותה. פי' קולט, מקבל
גמ' במאי עסקינן אילימא בסמוכה למה לי
ותופש מן המים היורדין
למטה מי' מ"ט דהואיל ומוטלת לאורך
מותר אפילו להביאם וכגון שלא שבתו
מוסף רש"י
מלמעלה ושותה. אבל
הכותל ובתוך ג' לגג דמיא לגג והוי
בגג חבירו דאי שבתו פשיטא דאסור
חוליא י' אמר רב הונא הכא במאי עסקינן
לענין מעשר. דשתיה
ו
מצרף לא. כלומר לערב
כמוציא מן הגג שהוא רה"י לרה"ר:
על הגת ממש שלא עקרו
להביאם לבית ומ"מ אע"ג דלא שבתו
המים היורדין מלמעלה
במופלגת מן הכותל ארבעה וטעמא דאיכא
משם להוציאו חוצה הויא
עם המים שכבר נחו
ומן הצינור מ"מ. כלומר בין קולט
אסור לצרף ולהביאם לבית דדמי
חוליא עשרה הא ליכא חוליא עשרה קא
שתיית ארעי ופטור
בקרקע. מאי טעמא, אמר
בין מצרף משום דצינור לעולם ארוך
ממש דמגג לבית קא מייתי אבל
ממעשר כל זמן שלא ירד
רב נחמן הכא במזחילה
מטלטל מרה"י לרה"י דרך רה"ר ורבי יוחנן
לבור שהוא גמר מלאכתו
ויוצא לרה"ר וליכא למימר לבוד וכיון
פחות מג' טפחים סמוך
לישנא דברייתא לא משתמע כר"ש
למעשר, אבל להוציאו משם
אמר אפילו תימא בסמוכה הא קמ"ל דבור
לגג עסיקינן, דכל פחות
ג)
דלמטה מעשרה הוא (א) ליכא איסורא.
דקאמר אבל קולט הוא ושותה משמע
הוי קבע שאין בדעתו
מג' סמוך לגג כגג דמי.
וחולייתו מצטרפין לעשרה: אשפה ברה"ר
ובגמרא מוקים לה כשאין בפיו
ז
במקומו מכלל דצירוף אפילו במקומו
להחזיר המותר ואע"ג דלא
ואילו המים שקלט מן
נגמר מלאכתו למעשר
וכו': ולא חיישינן שמא תנטל אשפה והא
הגג קלטם שהוא רשות
ארבעה ולא גזרינן אטו היכא דאית
אסור והא דאמר בגיטין בהזורק
אסור (שבת יא:). בחמין.
היחיד, ולפיכך אינו רשאי
ביה ארבעה דאי נמי אית ביה ד'
(דף עט:) א"ר יהודה אמר שמואל
רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מעשה
ד)
שמזגו בחמין שוב אינו
לצרפם עם התחתונים
כרמלית הוא דלא גבוה עשרה ומש"ה
לא יעמוד אדם בגגו ויקלוט מי
ראוי להחזיר המותר שלא
שהן ברשות הרבים. תניא
במבוי אחד שצידו אחד כלה לים וצידו אחד
יחמיץ את היין מחמת
נמי הכי כו'. ותניא אידך
נקט מתני' גבי מזחילהז) למטה מי'
גשמים מגגו של חבירו היינו להביאם
כלה לאשפה ובא מעשה לפני רבי ולא אמר
החמין (שם). שופכין
לא יעמוד ברשות הרבים
משום דבעי למתני ומן הצינור מ"מ
לבית כדפרישית לעיל כ) צריך לומר
לתוכה. ולא חיישינן שמא
כו'. ירושלמי סילון
בו לא איסור ולא היתר היתר לא אמר בו
ואי למעלה מי' לא משתרי צירוף
דאיירי כששבתו בגג דבשלא שבתו שרי
תתמעט אשפה מעשרה
העומד ברשות (הרחב)
דחיישינן שמא תנטל אשפה ויעלה הים
ונמצא זורקין לרשות
[הרבים] גבוה י' ורחב ד'
הצינור גזירה אטו צינור שבפיו ארבע'
כדאמ' הכא ומהר"י אומר דהתם איירי
הרבים (לעיל ח.). דבור
אין שופכין בתוכו מים
שירטון איסור לא אמר בו דהא קיימין מחיצות
דקא מפיק מרה"י לרה"ר אבל קליטה
בקולט מאויר גג חבירו והכא בקולט
וחולייתו מצטרפין
שמתגלגלין ויורדין. בור
לא קשיא הא דיחיד הא דרבים:
אפי' למעלה מי' נמי משתרי דאוירא
לעשרה. קרקע שניטלה
מאויר גג שלו בסמוך לגג חבירו:
ח
ברשות הרבים וחולייתו
מתני' אילן שהיה מיסך על הארץ אם
מחפירת הבור והקיפו בה
הוא מקום פטור: גמ' (ב) מצרף. פיו
וכו'. אמרינן אי בסמוכה
וכן
ה) ט
פי הבור סביב מצטרפת
אפי' פחות מי' טפחים
או חבית למזחילה והוי כשואב ממנה:
אין גופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים
להשלים עשרה לעומק
כרמלית הוא ושרי.
תניא נמי הכי. דפחות מג' סמוך
הבור לשוויה רה"י, והוא
ואוקימנא בבור המופלג
מטלטלים תחתיו שרשיו גבוהים מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן:
הדין נמי דחלל הבור ועובי
מן הכותל ד' טפחים
לגג כגג דמי והמצרף משם כמצרף
גמ' א"ר הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו יתר מבית סאתים מ"ט
היקף החוליא מצטרפין
אם אין (כ)[ב]חולייתו
ו)
י
בגג: עומד אדם ברה"י. כגון בגג:
להשלים ארבעה לרוחבו
י' טפחים, הרי האויר
משום
לחייב הנוטל מעל גב
וקולט. מן האויר מים שיורדים מגגו
דביני ביני עד הכותל
החוליא כלום ואת הנותן
רשות הרבים, נמצא
של חבירו אבל לא יצרף. ובמתניתין נמי שמעתי דהכי גרסינן מן הצינור ומ"מ ולא גרסינן מכל מקום בלא וי"ו למשרי צירוף אלא ומ"מ
על גבה כדתנן בהזורק
מטלטל המים מן הבור
כלומר מ"מ המקלח קולט ומצאתי בתוספתא [פ"ו הי"ד] דצירוף מותר בצינור למטה מי' ועוד הא דקאמר תנא אם יש בצינור ארבעה אסור
(שבת צט.) חולית הבור
שהוא רשות היחיד לבית
והסלע שהן גבוהין עשרה
שהוא רשות היחיד דרך
אהיכא קאי אקליטה מאי מרשות לרשות איכא ואי אצירוף מתני' נמי אסר אפי' כשאין בו ארבעה ואני שמעתי דאתירוצא דמתני'
ורחבין ארבעה הנוטל מהן
חולייתו על ד' טפחים
נמי קאי דאוקימנא בפחות מג' לגג הא לאו הכי מצרפין ואין דרך לשון הש"ס כן לומר תנא אתירוץ אמוראים שלא הוזכר במשנה
והנותן על גבן חייב,
שהן רשות הרבים. אבל
אלא ה"ג ומן הצינור מ"מ וכו' מתני' היא ואלמטה מעשרה קאי ולא סיפא דברייתא היא: תנא אם יש בצינור ארבעה. ברוחב:
ומההיא יליף ר' יוחנן
אם חולייתו גבוהה י'
אסור. לצרף ואע"ג דלמטה מי' הואי ולבוד נמי ליכא אפ"ה כרמלית מיהא הוי ומפיק מכרמלית לרשות הרבים: גמ' אי נימא
לטעמיה, דאמר מאי איריא
טפחים נמצאו המים
דתני חולית הבור והסלע
כשעולין מפי החוליא
בסמוכה. שהבור סמוכה לכותל בתוך ארבעה טפחים: למה לי חוליא עשרה. בור גופיה רה"י ועמוקה עשרה והרי אין רשות הרבים
ליתני הבור והסלע, אלא
למעלה מי' טפחים שהוא
מפסקת בינתים: וטעמא דאיכא חוליא עשרה. דלא מטי דלי לרה"ר: הא קמ"ל כו'. ומתניתין לאו כדס"ד דתיהוי חוליא עשרה
הא קמ"ל דהבור וחולייתה
רשות היחיד לרשות
מצטרפין לעשרה, וכי היכי
היחיד. ר' יוחנן אמר
לבד מבור אלא ה"ק בור ברה"ר וחולייתו סביביו וסך הכל גבוה י' מקרקעית הבור רה"י וממלאין ממנה לחלון: שופכין לתוכה.
דשמעינן מינה לגובה
אפילו תימא בסמוכה לא
דאשפה רה"י היא: ולא חיישינן שמא תנטל אשפה. ותעמוד על פחות מי' ואתי למשרי ביה נמי כמעיקרא: במבוי. ראשו אחד פתוח
שמעינן מינה נמי
אמרינן וחולייתו גבוהה
לרה"ר וראשו אחד סתום ושני צדדיו אחד ים וגידודיו גבוהים י' ואחד אשפה ובתים וחצירות פתוחין לו בדופן אמצעי: שירטון. לימו"ן
דמצטרפין לפותיא, דהא
י' טפחים אלא ללמד
קתני ורחבין ארבעה (לעיל
דבור וחולייתו מצטרפין
בלע"ז. שמעלה טיט לשפתיו ומתיבש ונעשה קרקע עולם: דרבים. מתני' באשפה דרבים: מתני' המיסך. שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב:
עח.). שצידו אחד כלה
לי'. אשפה ברשות הרבים
מטלטלין תחתיו. דאמרי' לבוד והריח) יש כאן מחיצה עשרה (ג): שרשיו גבוהים. שאין הענפים נמוכין אלא בראשן הולכיןט) ומגביהין לצד חיבורן:
לים וצידו אחד כלה
כו'. ואקשינן וניחוש
לא ישב עליהן. דכיון דגבוהין שלשה כאילן חשיבי ואין משתמשין באילן: גמ' אלא בבית סאתים. אם היה היקיפו יותר על בית סאתים
לאשפה. וראשו אחד
שמא תנטל אשפה וישאר
סתום כשאר מבוי וראשו
המקום רשות הרבים.
אין מטלטלין בו אלא בארבע (ד) ואפילו נטעו מתחילה לכך דהוי מוקף לדירה: מ"ט. הא כל היקף לדירה אפילו עשרה כורים מותר:
אחר לרה"ר מתוקן בלחי
דהא אמר משמיה דר'
משום וקורה. אשפה גבוה עשרה
יצחק מעשה במבוי כו'.
וים שפתו גבוה עשרה (לעיל ח.). ויעלה הים שירטון. של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה
פי' שירטון, רפש וטיט. וכשייבש נעשה ארץ, ובני אדם עוברין ובאין עליו ויעשה המקום רשות הרבים ונמצא
קרקע כרוחב פרסה או יותר (שם). אילן שהיה מיסך על הארץ. נופו גדול מאד וראשי הנוף כפופין סביב על הארץ
המבוי לרשות הרבים. ופרקינן אשפה דמתניתין אשפה דרבים היא שאין עשויה לפנות ואשפה דמבוי אשפה דיחיד
(סוכה כד:) נופו נוטה סמוך לארץ, ראש הנוף בפחות מג' לקרקע ועיקרו במקום שמחובר לאילן גבוה עשרה (לעיל טו.).
דעבידא לאיפנויי. אילן המיסך על הארץ אם אין נופו גבוה שלשה טפחים מטלטלין תחתיו. פירוש כיון שאין
מטלטלים תחתיו. דאמרינן לבוד ומחיצה זו גבוהה עשרה מבפנים שהנוף ארוך הוא ובגובה האילן הוא (סוכה כד:). אין
נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, חזינן להאי נוף כמאן דמטי על הארץ, דכל פחות מג' כלבוד דמי. והא הוי
מטלטלין בו יתר מבית סאתים. אין מטלטלין בו כלל אלא אם אינו הוה אלא כשיעור בית סאתים כחצר המשכן, ששיעור
מחיצות לתחת האילן לפיכך נעשה תחת האילן רשות היחיד ומותר לטלטל בכולו. אמר רב הונא בריה דר' יהושע
זה נתנו חכמים לכל היקף שאינו לדירה ואם גדול הוא מכאן הוי כרמלית ואין מטלטלין בו אלא בתוך ארבע אמותיו של אדם
אין מטלטלין בה יתר מבית סאתים וכולי'. שרשיו גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהן, בשבת, שנמצא
(שם וכעי"ז לעיל טו.).
[משתמש] באילן. אבל אם היו שרשיו גבוהין מן
הארץ פחות מג' טפחים הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן.