המוצא תפילין פרק עשירי
עירובין
ק.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכן
משום דהוי דירה שתשמישה לאויר. אינה לדור בה תמיד אלא
בקרן זוית. פי' בקונטרס שג' צדדיו נכנסין תוך המקצוע
לט א ב ג ד מיי' פכ"א
א) [בס"א: כייפי, וכן להלן],
ב) [ע' לעיל כא. מ"ש על
להסתופף בה שומרי (אויר) השדה: מלמעלה מג' לתוך ג'.
מהל' שבת הל' ח
ואין נראה מבחוץ אלא צד רביעי ואיצטריך למימר תרוייהו
צידו], ג) [שבת ג: וש"נ],
סמג לאוין סה טוש"ע א"ח
דלאחר שהגביהו שלשה חזרו וכפפו: דדמו כי משוניתא. כשן סלע
קרן זוית להודיעך כחו דרב ששת ונגר דמשני צדדיו להודיעך כחו סי' שלו סעיף ב:
ד) ר"ה כח: זבחים פ.,
כהר זה שמשופע לצדדין כך יוצאין
שרשיו קטנים מתוך הגדולין
דרבה דשרי ומיהו מודה רבה בסמוך לכותל שאינו שוה לארץ אלא
מ ה ו מיי' שם הלכה [ו]
ה) צ"ל אמר לו ר"א, ו) דכי
יהיב עביד מצוה כ"ה בס"א,
ט טוש"ע שם סעיף א:
לצדדין וכפופין לארץ מכאן ומכאן
מצד אחד דאסור והא דנקט ברייתא
ז) בס"א: גבה, ח) [דף עו:],
ז [מיי' פכ"ד שם הל"ד
והגדולים הולכין ומגביהין באלכסון
בסמוך וצדו אחד שוה לארץ לא
משום דהוי דירה
שתשמישה לאויר
ט) בס"א: כייפי, י) [זבחים
טוש"ע שם סעי' יג
יותר מג' כזה*: דסלקי לעילאי.
תקשי לרב ששת דלדידיה לאו דוקא
לו:],
בהגה]:
וכל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין
מא ח מיי' פ"ב מהל'
הגדילים משהגביהו למעלה מג':
נקט צדו אחד דהוא הדין משני צדדין:
בה יתר מבית סאתים: שרשיו גבוהין
א
מתן ד' במתן אחת. פי' עולה
פסולי המוקדשין
אסורין. לדברי הכל: דנחתי לתתאי.
❖
הלכה יא:
מן הארץ וכו': איתמר שרשי אילן
הגדילים לראשו של צד האילן כל
שהיא מתן שתים שהן ד'
הבאין מלמעלה משלשה לתוך שלשה
שלא גבוה ג' וכן קטנים היוצאין מן
בבכור או בפסח אבל אין לפרש מתן
רבה אמר מותר להשתמש בהן רב
לעזי רש"י
ב
הגדילים בשיפולו: שרו. לדברי
ד' היינו חטאת דאם נתערבה מתן
ששת אמר אסור להשתמש בהן רבה אמר
הכל דאכתי לאו לכלל איסור אתו:
חטאת בפסח או בבכור אין להם
אשטנדליי"ר
[אישטינדייליי"ר].
לצדדין. השרשים הקטנים היוצאים
מותר להשתמש בהן דכל פחות מג' דארעא
תקנה לפי שזה למעלה מחוט
❖
להתמתח, להשתרע.
מתוך גובה של גדולים ומטין לארץ
הסיקרא וזה למטה וא"ת וליתי עשה
❖
ארעא היא רב ששת אמר אסור להשתמש
דנפיי"ר [רנפי"ר]. לזחול.
לתוך ג'. לרב ששת אסירי דמכח
ולידחי לאו דבל תוסיף וי"ל דלא
$
בהן דכיון דמכח איסור קאתי אסורין דדמו
איסורא אתו לרבה שרו: וכן
דמי כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י
הגהות הב"ח
כמשוניתא ג דסלקין לעילא אסורין דנחתין
רב ניסים גאון
אניגרא. אילן היוצא מתוך חריץ קצר
פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים
(א) גמ' שב ואל תעשה
לתתאי שרו לצדדין פלוגתא דרבה ורב
בלא דחיית הלאו: ינתנו במתנה
עדיף דאי לא: (ב) רש"י
העשוי להוליך המים לשדות ושני
משום דהואי דירה
ששת וכן אניגרא וכן בקרן זוית ההוא דיקלא
ד"ה וכן אניגרא וכו' לרבה
שתשמישה לאויר וכל
צידי האילן של צד גידודי החריץ
אחת. דקיימא לן י) כל הניתנין
מודד מהגידודים ושרי
דירה שתשמישה לאויר
דהוה לאביי והוה סליק באיפומא אתא לקמיה
נכנסין בגידודיו ואם בא למדוד
(ד) שנתנו במתנה אחת כפר:
דכל פחות: (ג) ד"ה ה"נ
אין מטלטלין בה יותר
יורד וכו' שהוא יושב
דרב יוסף ושרא ליה אמר רב אחא בר
מצדדין שבתוך הנגר הרי הוא גבוה
מבית סאתים. ואיתה
לא
משתמש (והרי זה תשמיש)
בתוספתא דעירובין בפרק
ג' ויותר ואם בא למדוד מצדדיו
תחליפא דשרא לך כרבה שרא לך פשיטא
מהו דתימא אפילו לרב ששת
תא"מ ונ"ב כנ"ל להגיה
ב'. ואיתה נמי בגמרא
השניים שהן מגידודי החריץ ולמעלה
והדר משתמש: (ד) תוס'
דעושין פסין, כלל אמר ר'
ביתא כמאן דמלי דמי ולישתמש בפחות מג' סמוך לגג קמ"ל תנן שרשיו
ד"ה ינתנו וכו' כל הניתנין
שמעון כל אויר
אין גבוה ג'. לרבה (ב) דמודד הגידודים
גבוהין מן הארץ ג' טפחים לא ישב עליהם היכי דמי אי דלא הדרי כיפי
א)
על מזבח החיצון
שתשמישו לדירה כולי',
שרו דכל פחות מג' לארעא כארעא
❖
שניתנו במתנה:
וכל שתשמישה לאויר
פשיטא אלא לאו אע"ג דהדרי כיפי לא לעולם דלא הדרי כיפי והא
לרב ששת מעומקו מודד והרי גבוה
כגון בורגנין שבשדה
קמ"ל אע"ג דצידו אחד שוה לארץ: ת"ר שרשי אילן שגבוהין מן הארץ
ד
ובבית סאתים מותר יתר
ג' ומכח איסורא אתו: וכן קרן זוית.
❖
מבית סאתים אסור.
ג' טפחים או שיש חלל תחתיהן ג' טפחים אע"פ שצידו אחד שוה לארץ
גליון הש"ס
אילן העולה במקצוע שני כותלים
ה"ז לא ישב עליהן לפי שאין עולין באילן ואין נתלין באילן ואין נשענין
של חצר וג' צדדיו נכנסין בתוך
תוס' ד"ה מתן ד' וכו'
ה
ולדחי לאו דבל תוסיף.
המקצוע שבכותלים ואין נראה אלא
באילן ולא יעלה באילן מבעוד יום וישב שם כל היום כולו אחד אילן רבינו חננאל
במהרי"ק שרש קלט כ'
צדו שמבחוץ והולך ועולה עד
ואחד כל הבהמה אבל בור שיח ומערה וגדר מטפס ועולה מטפס
ועוד שהרי תוס' כתבו
ז
ב)
איתמר שרשי האילן הבאין
למעלה לכותל פחות מג'. לרבה כל
פרק בתרא דעירובין וז"ל
למעלה מג' טפחים חוזרין
ויורד ואפילו הן מאה אמה תני חדא אם עלה מותר לירד ותני חדא
ועי"ל דאין עשה דוחה
ונכפין לתוך ג', רבה אמר
פחות מג' לאו אילן הוא דמעולם לא
אסור לירד לא קשיא כאן מבעוד יום כאן משחשיכה ואיבעית אימא
לל"ת שבמקדש כדאמרינן
מותר לישב עליהן דכל
גבוה שלשה ולרב ששת מארעא
ז)
פרק דם חטאת מיהו יש
פחות מג' דארעא כארעא
הא והא משחשיכה ול"ק כאן בשוגג כאן במזיד ואיבעית אימא הא והא
ו
לדחות דלא דמי דה"ט
משחינן ומכח איסורא אתו. ודוקא
הוא. רב ששת אמר אסור.
דל"ת במקדש חמיר ולא
בשוגג והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי מר סבר קנסינן ומר סבר
כיון דמכח איסורא קא אתי
ג)
קרן זוית אבל אצל כותל בעלמא
מדחי קמי עשה אבל גבי בל
אסור. דמו למשוניתא. פי'.
לא קנסינן אמר רב הונא בריה דרב יהושע כתנאי הניתנין במתנה
מודה רבה דהואיל ושלשת צדדיו
ד) ח
תוסיף ל"ש שום חומרא
א) ההוא דיקלא דהוה לבי
דשייך נמי בעלמא. אך מ"מ
אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו במתנה אחת מתן ד' במתן
רב ביבי בר אביי דהוה
גבוהין והרביעי שוה לארץ או לכותל
י"ל כיון דהוי במקדש לא
סליק באיפומא. פי' היה
דאסור אפי' צדו דשוה לכותל: דהוה
ד' ינתנו במתן ד' מתן ארבע במתן אחת ר"א אומר ינתנו במתן ד' ור'
❖
דחי עכ"ל תוס':
עולה אותה תמרה עד הגג,
סליק באיפומא. בתוך הבית היה
ובגג היה לול ויצא מן
יהושע אומר ינתנו במתנה אחת אמר לו ר"א הרי הוא עובר על בל
הלול ועלה באויר הגג
עומד ועולה דרך פי ארובה למעלה
תגרע אמר לו ר' יהושע הרי הוא עובר בבל תוסיף א"ר אליעזר לא
ה)
והיא עכשיו ענפיה בפחות
מוסף רש"י
מן הגג פחות מג': ושרא ליה.
מג' לגג. אתא לקמי
אמרו אלא כשהוא בעצמו אמר לו ר' יהושע לא נאמר בל תגרע
דאינו נראה מן הגג ג' אפי' באחד
משום דהוי דירה
ד(רבא) רב יוסף, שרא ליה
אלא כשהוא בעצמו ועוד א"ר יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף
שתשמישה לאויר. אינה
לישב עליהן. אמר ליה רב
מצדדיו: כרבה שרא לך. דאמר לא
עשויה דירה זו אלא לצורך
אחא בר תחליפא הני
ועשית מעשה בידך כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית
אמרי' מכח איסורא אתי דהא הכא
אויר שחוצה לה לשמור
דשרו לך כרבה שרו לך,
מעשה בידך לר"א דאמר התם קום עשה עדיף ה"נ ירד לר' יהושע
בתוך הבית הוא דאסור שגובהו
השדות ואינה חשובה דירה
דאמר כל פחות מג' לארץ
להתיר היקף גדול (סוכה
ארץ היא, הכא נמי כל
נראה שם: דמלי. כארעא סמיכתא
דאמר התם שב ואל תעשה עדיף ה"נ לא ירד דילמא לא היא ע"כ לא קאמר
כה.) ואין מטלטלין בדירה
פחות מג' לגג גג הוא.
היא דהא אמרן לעילח) חלון שבין שני
ר"א התם קום עשה עדיף אלא דקא עביד מצוה אבל הכא דלא עביד מצוה
זו אלא בית סאתים כדתניא
ואמרינן פשיטא. מהו
ו)
בתים למעלה מי' כמאן דמלי דמי:
בפרק שני (לעיל כב.) כלל
דתימא אפילו לרב ששת
ה"נ לא ירד ואי נמי ע"כ לא קאמר ר' יהושע התם שב ואל תעשה עדיף (א) אלא
אמר ר"ש בן אלעזר כל
ביתא כמאן דמלי דמי
דהדרי כיפי ט). ואשמעינן דלא ישב
דלא
אויר שתשמישו לדירה כגון
[קמשמע לן. היכי דמי]
על הכפופין דאי על הגבוהין פשיטא
דיר וסהר ומוקצה וחצר
אילימא דלא הדרי כיפי
ואפילו י' כורים מותר וכל
אכתי לא אשמעינן אלו הן משום שבות לא עולין באילן במס' ביצה (דף לו:): דצדו אחד שוה לארץ. שהקרקע גבוה בצדו האחד
צריכא למימר, אלא לאו
דירה שתשמישה לאויר כגון
אע"ג דהדרי כיפי שרו.
מודה רבה היכא דשלשת צדדיו גבוהין מן הארץ דאסורה צד השוה לארץ: ואין ניתלין באילן. אשטנדליי"ר: בור ושיח ומערה.
בורגנין שבשדות בית
[ומשני לעולם דלא הדרי
בין שיש בהן מים בין שאין בהם מים: מטפס. דנפיי"ר. מטפס ויורד דטעמא לאו משום דטרחא אלא שלא יתלוש מן המחובר
סאתים מותר יותר מבית
כיפי] והא קמשמע לן דאף
סאתים אסור, דלאו דירה
על גב דצידו אחד שוה
במתכוין: אם עלה. באילן אסור לירד דכל דרך ירידתו הוא משתמש במחובר: עלה מבעוד יום וקדש עליו היום לא קנסינן
הוא דעל כרחו הוא דר שם
לארץ אסור, דתניא שרשי
ליה ויורד: הניתנין במתנה אחת וכו'. כגון דם הבכור שנתערב בדם בכור אחר: ינתנו במתנה אחת. ועולה אותה מתנה לזה
(לעיל טו.). בקנסו שוגג
אילן שגבוהין מן הארץ ג'
ולזה: מתן ארבע במתן ארבע. דם חטאת זו נשפך לדם חטאת זו ינתנו ד' מתנות ועולה לזו ולזו: ינתנו במתן ארבע. דקסבר קום
אטו מזיד. ואע"ג דמזיד
טפחים או שיש (ו)חלל
גופיה קנסא הוא (גיטין
כו'. תני חדא (אם עלה) אם
עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת דכתיב (ויקרא ד) ונתן על קרנות ודחי
נג:). הניתנין במתנה
עלה באילן [מותר] לו
לבל תוסיף דבכור: ורבי יהושע אומר נותנו במתנה אחת. כיון דקיימא לן י) כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת
אחת. כגון דם בכור
לירד. והני מילי מבעוד יום
כיפר הכא דלא אפשר סמכינן עלה אפילו לכתחילה ולא עברינן אבל תוסיף ואי משום בל תגרע דחטאת כדקאמר טעמא
שנתערב בדם מעשר, בין
אבל אם עלה משחשיכה
בבלול בין בכוסות (זבחים
אסור. איבעית אימא
מוטב שיעקר בל תגרע מאליו שהוא יושב ואינו עוקר הלאו בידים מעבור על בל תוסיף שהוא עוקרו בידים: ה"נ יורד. דהך
פ.). ינתנו במתנה אחת.
לעולם
בשעלה
ירידה מצוה היא דהא כל זמן שהוא יושב משתמש (ג) והרי זה תשמיש הלכך אע"ג דהשתא משתמש תשמיש אחר כשיורד יותר ויותר
והרי יש בה משניהן ועולה
משחשיכה, ואם בשוגג
עדיף משישב שם: דקא עביד מצוה. דמקיים עשה: לא קא עביד מצוה. פורש מן העבירה הוא ע"י עבירה אבל קיום מצוה אין כאן:
לשניהן (ר"ה כח:) קא סלקא
ירד במזיד לא ירד. אמר רב
דעתיה השתא דאמרינן יש
הונא בריה דרב יהושע
דלא
בילה וסמכינן עליה שיש
כתנאי, דתניא בשחיטת
במתנה זו משניהם, ואם בכוסות יתן מתנה מזה ומתנה מזה (זבחים פ.). מתן ארבע במתן ארבע. שלמים ואשם ועולה ותודה
קדשים פרק ח' הניתנין מתן ארבע וכו', לר' אליעזר דאמר התם קום עשה עדיף מותר לירד מן האילן. לר' יהושע דאמר שב ואל
(ר"ה כח:) כגון דם עולה בדם שלמים או בדם אשם ששניהם טעונין שתי מתנות שהן ארבע ושניהם תחתונים (זבחים פ.). מתן
תעשה עדיף עלה, אסור לירד. ודחינן ממאי דילמא עד כאן לא אמר ר' אליעזר התם דכי קאי ומודי מצוה קא עביד. אבל הכא
ארבע במתן אחת. כגון דם עולה בבכור ששניהם תחתונים (שם). ינתנו במתן ארבע. ורואה אני את המתנות היתירות
דכי נחית מן האילן לא עביד [מצוה] הכי נמי דלא ירד. [ואי נמי עד כאן לא קאמר ר' יהושע התם שב ואל תעשה עדיף משום
הניתנות מדם הבכור כאילו הן מים, ואין זה בל תוסיף (שם). ור' יהושע אומר ינתנו במתנה אחת. משום בל תוסיף, וידי
עולה יצא, דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר (שם). ולא עשית מעשה בידך. ואינו דומה עושה מעשה
א) נראה דחסר בהעתקה פי' ד' רבינו על משוניתא ועי' בערוך ערך משניתא.
ליושב ואינו עושה ואיסור בא מאליו (שם).