2/197

ק:

המוצא תפילין

פרק עשירי עירובין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

דלא קא עביד איסורא. כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא

מב א מיי' פכ"א מהל'

א) [עי' תוס' שבת קנ: ד"ה

במחובר], ב) [בערוך גריס

משתמש באילן: יבש. שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא: בימות החמה. יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא

שבת הלכה ו סמג

בגרדא], ג) [לעיל ו. חולין

לאוין סה טוש"ע א"ח סי'

יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין: קא נתרי פירי. שנשארו

קי.], ד) עי' בהגהות רש"ש.

שלו סעיף א:

בו משנה שעברה ואתי למשרי (ג) ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:

מג ב מיי' פ"א שם הל'

ובד"ש ועוד הגי' גם לקמן

ה סמג שם טוש"ע

ואמר רמי בר אבא,

בגדודא. יחור שנשרו ענפיו כולם:

ה) [בערוך ערך שדך א' גרס

שם סעיף ג:

לא קשיא הא בלחים הא ביבשים.

בקעה מצא. כלומר אינן בני תורה

דלא קא עביד איסורא אבל הכא דקא עביד

מד ג מיי' פ"ה מהל'

שדכי], ו) שבת צה., ז) נדה

שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה

לא:, ח) נדרים כ:, ט) [צ"ל

וא"ת והא לעיל אסרינן ביבש

דעות הלכה ד

איסורא הכי נמי דירד תני חדא אחד אילן

יונתן], י) [אבות דר"נ פרק

ופכ"א מהלכות איסורי

שומר והכל פרוץ: ואץ ברגלים חוטא.

דפריך והא נתרי קינסי כו' וי"ל

לח ואחד אילן יבש ותניא אידך בד"א בלח

א ע"ש], כ) יבמות סב:,

ביאה הל' יב סמג לאוין

אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא

דבאילן שהוא גבוה שייך למגזר טפי

ל) גירסת ע"י דאסירא

קכו טור ש"ע א"ח סי' רמ

אבל ביבש מותר אמר רב יהודה ל"ק כאן

איכא חטא שתולש עשבים: לחים.

ליחודי בהדי גברא דלאו

סעיף י וטוש"ע אה"ע סי'

משום דמינכר ביה ניתרי קינסי:

בשגזעו מחליף כאן בשאין גזעו מחליף גזעו

דידה איהו נמי אסור ליחודי

כה סעיף ב:

והאידנא

אסור דהוי תולש. יבשיןס) כתלושין דמי:

דקי"ל כר"ש כולהו

מה ד טוש"ע א"ח סי'

בהדי איתתא דלאו דידיה,

מחליף יבש קרית ליה אלא לא קשיא כאן

סיים מסאני. שרי: לא סיים מסאני.

שרי. פי' ר"ח דהאי

❖

מ) עי' תוס' מגילה כא.

רמ סעיף א:

בימות החמה כאן בימות הגשמים בימות

אסור שעשבים נדבקין בקשרי

[ד"ה אלמלא], נ) חולין נז:,

היתר לא קאי אלא אעשבים דשרי

ס) בס"א: אבל יבשין,

אצבעותיו ונתלשין: עוקצא. אשפי"א

החמה הא נתרי פירי בדליכא פירי והא קא

בכל ענין אבל באילן אין להוכיח

א)

ע) [תהלים מה], פ) בס"א

תורה אור השלם

(ד) כפול מתחתיו והעשבים נדבקים שם

❖

נתרי קינסי בגדודא איני והא רב איקלע

שם שום היתר אפילו יבש דשייך

נוסף: דרך ארץ, צ) צ"ל תכין,

ב)

ותולשן: שרכא. פתילה ארוכה

1. גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא

למיגזר טפי משום דמנכרא מילתא:

לאפסטיא ואסר בגדודא רב בקעה מצא

ג)

טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא:

שהעשב ארוך אסור: (ה) בימות החמה.

מיתיבי

וגדר בה גדר: אמר רמי בר אבא אמר רב

משלי יט ב

ד)

הגהות הב"ח

זרע יש בגבעולין ומשירן: כר"ש.

2. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים

אסי אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת משום שנאמר 1 ואץ

(א) גמ' משתוקקת אל

דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים

בעלה: (ב) שם הכי קאמר

ברגלים חוטא תני חדא מותר לילך ע"ג עשבים בשבת ותניא אידך אסור

לְשִׁבְטֵיכֶם

וַאֲשִׂימֵם

לדבר מצוה. תשמיש: ברגלים.

לה זבינא ליך זיגא וכו'

בְּרָאשֵׁיכֶם: דברים א יג

ל"ק הא בלחים הא ביבשים ואי בעית אימא הא והא בלחים ולא קשיא

לשון תשמיש דכתיב (שופטים ה) בין

3. וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי

שונרא

לישמטיה

לכרבליתיה וכו' ולא זבינא

כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ואיבעית אימא $ הא והא בימות

רגליה כרע נפל שכב: גם בלא דעת.

שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים

ליך: (ג) רש"י ד"ה קא נתרי

וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם

רישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא:

החמה ול"ק הא דסיים מסאניה הא דלא סיים מסאניה $ ואיבעית אימא הא

וכו' ואתי למישרי תלישה

רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי

נפש לא טוב. לא טובים הבנים

בלח כצ"ל ותיבת ביה

והא דסיים מסאניה ול"ק הא דאית ליה עוקצי הא דלית ליה עוקצי ואיבעית

אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי

נמחק: (ד) ד"ה עוקצי

הנעשים בלא דעת האשה שהיה

חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת

אימא הא והא דאית ליה עוקצי הא דאית ליה שרכא הא דלית ליה

ה)

אשפי"א כפוף מתחתיו:

וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:

בעלה אץ ברגלים: הבועל ושונה.

(ה) ד"ה בימות החמה צ"ל

דברים א טו

שרכא ו) והאידנא דקיימא לן כר"ש ב כולהו שרי: ואמר רמי בר חמא

❖

שמטריחה: לדעת. האשה: יבעול קודם ד"ה סיים:

4. וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה

אמר רב אסי אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים

וישנה. שמחמת ביאה ראשונה נתאוה

בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה

לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי

חוטא וא"ר יהושע בן לוי כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים

האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה

תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ

גליון הש"ס

שאינן מהוגנין אמר רב איקא בר חיננא מאי קראה גם בלא דעת נפש

שניה היא מזרעת תחילה והיכא דהיא

בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ

גמ' הא והא בימות

בַּלַּיְלָה הוּא:

מזרעת תחילה יולדת זכר: לדבר

לא טוב תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב זה הכופה אשתו לדבר

החמה. ברי"ף ורא"ש הגי'

בראשית ל טז

מצוה. תשמיש: נבונים. מבינים

מצוה ואץ ברגלים חוטא זה הבועל ושונה איני והאמר רבא הרוצה

5. וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי

הא והא בימות הגשמים:

ז)

שם ואי בעית אימא הא

דבר מתוך דבר: יששכר. לאה

בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה

לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה ל"ק כאן לדעת כאן שלא לדעת:

והא דסיים מסאניה.

יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם

תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר

הרי"ף כאן השמיט ב'

ח)

ט)

מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל

אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו':

אוקימתות דעוקצי ודשרכא

פִּיהֶם:

מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דאילו בדורו

אבל בשבת פרק ואלו

צער עבור. עוברות חולות הן:

דברי הימים א יב לג

6. אֶל הָאִשָּׁה אָמַר

של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכתיב

קשרים הביאן ובהיפוך

כמשמעו. צער הלידה: משתוקקת.

בתחילת אוקימתא הא

הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ

ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח

מתאוה לתשמיש: והוא ימשל בך.

דאית ליה שרכא ואח"כ

וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים

אוקימתא דסיים מסאניה

ואילו גבי לאה כתיב 4 ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר

שהוא מושל לומר בפה תאות לבו

וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ

ואח"כ אוקימתא דעוקצי.

וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:

והאשה בלב ובושה להוציא בפה:

שכרתיך וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה

ושם איתא ועוקסי והיינו

בראשית ג טז

דמרצייא ארצויי קמיה. מראה לפניו

7. מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ

כמו עוקצי. ע' בערוך ערך

ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם איני והאמר רב יצחק בר

❖

עקוס:

עניני חיבה: עטופה כאבל. בושה

וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ:

אבדימי עשר

קללות נתקללה חוה דכתיב אל האשה אמר הרבה

❖

י)

איוב לה יא

לצאת בראשה פרוע: מנודה לכל

ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים עצבונך זה

אדם. לקמיה מפרש שאסורה לכל

מוסף רש"י

צער גידול בנים

והרונך זה צער העיבור בעצב תלדי בנים כמשמעו ואל

כ)

אדם חוץ מבעלה והאיש נושא נשים

לעזי רש"י

בקעה מצא וגדר בה

אישך תשוקתך

מלמד שהאשה משתוקקת (א) על בעלה בשעה שיוצא

הרבה: וחבושה בבית האסורים.

גדר. עמי הארצים היו

אישפיא"ה. מסמר

לדרך והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה

כל כבודה בת מלך פנימה : כלילית.

ומזלזלים במצות, והחמיר

(שמתחת לנעל). קוט"א.

ע)

❖

עליהן לעשות סייג

מעיל.

שד: כבהמה. שכורעת כשהיא

זו היא מדה טובה בנשים כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה הני שבע

להרחיקן מן העבירה,

משתנת ודרך פרידה לעשות כן: כר

הווין

כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה

כאדם הגודר בקעה פרוצה

לשומרה (לעיל ו.). יבעול

לבעלה. שהוא למעלה בשעת

רב ניסים גאון

בבית האסורין מאי מנודה מכל אדם אילימא משום דאסיר לה ייחוד

ל)

וישנה. שמתוך תאות

תשמיש: שבח הוא לה. יושבת

איהו

נמי אסיר ליה ייחוד אלא דאסירא לבי תרי במתניתא תנא מגדלת

בעילה ראשונה תהא

והשתא דקיימא לן כר'

ומשתנת בצניעות ואינה חסרה

מזרעת, ונהי נמי דתזריע

שמעון כולהו שרו. היינו

שער כלילית ויושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה ואידך

אחריו, תקדום הזרעתה

כלום בדבר ונעשית כר לבעלה

דאמר ר' שמעון גורר אדם

בבעילה שניה (נדה לא:).

הני שבח הוא לה דא"ר חייא מאי דכתיב 7 מלפנו מבהמות ארץ ומעוף

מיטה כסא וספסל ובלבד

אין לה טורח

כל כך טורחו

דמרציא ארצויי קמיה.

שלא יתכוין לעשות חריץ

השמים יחכמנו מלפנו מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף

מרובה משלה: מלפנו. מלמדנו:

אינה תובעת בפה אלא

דקא סבר דבר שאינו

דמרציא קמיה, מראה לו

מתכוין מותר, ואיתה

מבהמות ארץ. שנתן בהם

השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל אמר רבי יוחנן אילמלא

מ)

מתוך דבריה כגון לאה,

בפרק במה מדליקין, וכבר

חכמה להורות

לנו פ): שמפייס.

לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה

נ)

דמההיא נפקי בני מעליא

פירשנוהו בפרק כירה.

❖

הולך ופושט כנפיו והוא פיוס

(נדרים כ:).

ואמרינן נמי דעיקר דברי

דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל ומאי מפייס לה אמר רב יהודה

ר' יהודה דבר שאין

כדאמר לקמן שאומר לה לקנות

אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר

(ב)

מתכוין אסור במשנת יום

מלבוש שמגיע לארץ: צניעות

טוב ובמשנת בכורות

איתנהו. לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך:

רבינו חננאל (המשך)

❖

מחתול. שאינו מטיל רעי בפני

מתני'

ואסקינא. והשתא דקיימא

אדם ומכסה צואתו: וגזל

לן כר' שמעון דאמר דבר

מנמלה. דכתיב (משלי ו) צ) אגרה בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה: ועריות

מיונה. שאינו נזקק אלא לבת זוגו:

שאין מתכוין מותר,

רבינו חננאל

זיגא. מלבוש שקורין קוט"ה: לבתר

הכי. לאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה

לארץ: אי אית ליה. במה ליקח:

כולהו שרו בין בימות

החמה בין בימות

דלא עביד אסורא]. אבל

מתני'

הגשמים. בין אית להו

הכא דיתיב באילן עביד

שראני בין לית להו. בין מסיים מסאני בין לא סיים, בין אית להו עקוסא בין לית להו, בין בהיזמי והיגי בין בשאר

איסורא הכי נמי דירד. תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש, אסור להשתמש בו. ותניא אידך במה דברים אמורים

ציבי, בכלהו שרי. אסור לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר ואץ ברגלים חוטא. וכל הכופה הווין לו בנים שאינן

בלח אבל ביבש, דלא משיר (ו)עליו, מותר. ופריק רב יהודה הא דתני א) אסור בשאין גזעו מחליף, והא דתני יבש

מהוגנין, דכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב, נפש היוצאה מביניהן לא טובה. כל אשה שתובעת בעלה, כגון לאה

מותר בשגזעו מחליף. [ופריך גזעו מחליף יבש קרי ליה אלא] (ו)הא דתני אסור בימות הגשמים, דאיכא (מ)עלין

שכתוב בה ותצא לאה לקראתו וגו' ונפק מיניה יששכר דכתיב ביה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה

ומשירן. והא דתני יבש מותר, בימות החמה. ואקשינן בימות החמה הא קא משיר פירי. ודחינן באילן דלית ביה פירי.

ישראל. ובדורו של משה כתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח. והא דאמרן

והא איכא קינסי. פי' עצים יבשים דקין שנפרכין ברגל או ביד כשעולין או כשיורדין מן האילן. ודחינן באילן גררא,

שתובעת בעלה, לאו תובעת ממש תביעה בפה, אלא דמרציא ארצויי קמיה בלבישת [בגדים] נאים ותקונם של גוף,

פירוש אילן קרח שאין לו עלין, לא עלין ולא אמירין. אלא הוא יבש כדגרסינן במועד [קטן] ואין משקין שדה גריר

ודברים בניחותא שמרגילין את האדם לדבר מצוה. י' קללות נתקללה חוה. הרבה ארבה וכו'. ומנודה מכל אדם, דאשה

במועד. איני והא רב אסר באילן גררא בשבת. ופרקי רב בקעה מצא וגדר בה גדר, כלומר מקום שלא היתה בו תורה

אחת אסורה להינשא לשני אנשים כאחד. א"ר יוחנן אלמלא לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול. שאינו

כמו בקעה ואסר להן אפי' דבר המותר. פ"א קיסני פירוש עלי האילן. תני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת.

בועל אלא במקום סתר. גזל מנמלה, שמכינה בקיץ לחמה. עריות מיונה, שאינה מקבלת עליה זכר אלא זכר המיוחד

שנאמר ואץ ברגלים חוטא. ותניא אידך מותר. ופרקינן הא דתני אסור ר' יהודה, דאמר דבר שאין מתכוין אסור. והא

לה. דרך ארץ מתרנגול, שמפייס ומראה לתרנגולת בכנפו דזוגא דכיפי עבידנא ליכי גדולים עד דמטו מאוניך עד

דתני מותר ר' שמעון. ואמרינן אי בעית אימא הא והא ר' יהודה ולא קשיא הא בימות החמה והא בימות הגשמים.

לארעא. ונשבע לה אם תשיג ידו ולא יעשה לה, יהי

לרצון דנישמטיה שונרא

לרישיה דההוא תרנגולא.

[ובדאית להו] שראני עשבים יבשים והן כגון פרוע מתלעתה. או דסים מסאני. ב) דאית בהו עקוסא בהיזמי והיגי.

א) לכאורה צ"ל להיפך הא דתני אסור בשגזעו מחליף והא דתני יבש מותר כשאין גזעו מחליף וצ"ע. ב) רבינו גרס הא דאית ליה עקוסה והיינו דהמנעל יש לו עוקץ חד ושובר את העשבים וכ"ה בערוך ערך עקוס.