המוצא תפילין פרק עשירי עירובין
קא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיתיבי
מתני' הדלת שבמוקצה. רחבה שאחורי הבתים. ומשום הכי נקט
דלת הנגררת. בלאו הכי הוה מצי לאקשויי רישא
מו א ב מיי' פכ"ו מהל'
א) ביצה לב:, ב) [בס"א:
מינא], ג) [בס"א: אומות
לה משום שאין משתמשין בה תדיר ואין בעל הבית חושש לה לעשות
שבת הלכה ח סמג
לסיפא דקרי לה נגררת וקרי לה גבוהין מן הארץ והוה
מצי למימר וליטעמיך: דלת אלמנה הנגררת אין נועלין בה. פי'
העולם], ד) [בערוך פירש
לאוין מה טוש"ע א"ח סי'
לה דלת תלויה כראוי וקבועה אלא זקופה כנגד הפתח וכשהוא פותח
מוכרי עופות וכ"כ הרב
שיג סעיף ג:
מטילה לארץ ויש שתלויות אבל נגררות לארץ: אין נועלין בה.
ר"י דאיירי כשיש להן ציר דאי אין להן ציר מאי איריא דלת אלמנה
מז ג מיי' שם הל' ט
אלפס וע' רש"י ביצה כט:
ד"ה פטם], ה) לעיל ו: כב.,
טוש"ע שם סעיף ד:
בשבת משום דעביד בנין או אפילו
אפי' דלת אחרינא נמי:
מח ד ה מיי' פ"ד מהל'
וכן ביעתא. פי' בקונט' שמסדר
ו) [גי' הרא"ש רב הונא],
מתני' הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה
כשהיא תלויה ונגררת אין זה קבועה
א
ז) ס"א רבה, ח) בס"א: אהל
יו"ט הל' יד [טו]
וכשהוא מגביהה על המשקוף כיון
ביצים על כלי ברזל שקורין
וגג ואסור, ט) [לרשות גבוה
סמג לאוין עה טור ש"ע
ומחצלות אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים
❖
רש"ש],
א"ח סי' תקב סעיף א
מן הארץ: גמ' ורמינהו דלת הנגררת
דאינה קבועה שם מחזי כבונה: וחדקים
גרדי"ל בלע"ז ואין נראה לר"י דרך
(ד)
[וסי' שטו סעי' ג ו]:
שבפרצה. קוצים שעשאם חבילות
בנין בכך שהרי כל המחיצות עשויות
מט ו מיי' פט"ו מהל'
ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין
והתקינם לסתום בהם פרצה ופעמים
כבר ולא דמו לחבית ופוריא דמסדר
שבת הלכה א סמג
תורה אור השלם
ותלויין נועלין בהן בשבת ואין צריך לומר
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
שהוא פותחה: ומחצלת. של קנים
זו אצל זו ותדע שהרי היתר פשוט
❖
1. טוֹבָם כְּחֵדֶק יָשָׁר
שנ סעיף א:
ביום טוב אמר אביי בשיש להם ציר רבא
גמ'
שקורין גליד"א: קנקן. הוא
הוא להניח קדירה על גבי טרפידא (ה)
מִמְּסוּכָה יוֹם מְצַפֶּיךָ
אמר בשהיה להן ציר מיתיבי דלת הנגררת
כלי שאוחזין בו מאחורי המחרישה
ונראה לר"י לפרש שמסדר עצים או
פְּקֻדָּתְךָ בָאָה עַתָּה תִהְיֶה
מיכה ז ד
מְבוּכָתָם:
כשהן חורשין. יש שנועלים ומעמידים
ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין
ביצים ומניח ביצה על גביהן ומה
מוסף רש"י
2. קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן
אותו במקום דלת כנגד הפתח: בזמן
שאנו מסדרין ככר מכאן וככר מכאן
ותלויין וגבוהים מן הארץ אפילו מלא נימא
מדורתא. היסק גדול
כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל
שקשורים ותלויין. אלמא אתלויין
שעושין לפני שרים כדרך
וככר על גביהם או בספר ליכא
וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה
נועלין בהן ואם לאו אין נועלין בהן אביי
בנין, עושין לו כתלים
וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים
הוא דקפיד אבל אגבוהים מן הארץ
איסורא אלא כשצריך לאויר שתחתיהם
מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי
מד' רוחות וסודרין עצים
וְהַחֲרַמְתִּי לַיְיָ בִּצְעָם
לא חייש: כשיש להן ציר. דמוכחא
אי נמי לא דמי לבנין אלא כשעושה
למעלה ודומה לאהל,
וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל
מתרץ לטעמיה או שיש להן ציר או
❖
ממעלה למטה שרי.
מילתא דדלת גמורה היא והרי היא
על גבי הקרקע ולא על השלחן:
מיכה ד יג
הָאָרֶץ:
שגבוהין מן הארץ רבא מתרץ לטעמיה
להתחיל תחלה מן הגג
קשורה ותלויה ולא מחזי כבונה:
מביא
ואחר כך יסדרו תחתיו
כשהיה להן ציר או שגבוהין מן הארץ
כשהיה להם ציר. ואע"ג דהשתא ליכא
ב
עצי הכתלים, שרי, ממטה
הגהות הב"ח
למעלה אסיר. לסדר
ת"ר סוכי קוצים וחבילין שהתקינן לפירצה שבחצר בזמן שקשורין ותלויין
היכירא הוא דאיכא. ל"א טעמא
(א) רש"י ד"ה לא יעמוד
העצים של כתלים תחלה
דמתני' משום דחופר בארץ וקשיא לי
נועלין בהן בשבת וא"צ לומר ביו"ט תני ר' חייא דלת אלמנה הנגררת
ג
אדם ברשות היחיד וכו'
לעשות עליהם הגג, אסורין
בגוה דא"כ מאי תרצתיה דרבא דאמר
פתח החנות שברשות
שדרך בנין הוא (ביצה
אין נועלין בה היכי דמי דלת אלמנה איכא דאמרי דחד שיפא ואיכא
לב:). וכן ביעתא. ביצים
הרבים ואע"פ שאין ממקום
כשהיה להם ציר כיון דהשתא ליכא
דאמרי דלית ליה גשמה אמר רב יהודה האי מדורתא ממעלה למטה
א)
ד
המפתח עד פתח ארבע
גסות הנתונות ע"פ כלי
הא קא עביד חריץ ועוד אם כן כר'
וכו' למעלה לרשות
חלול כעין טרפי"ד או
שרי ממטה למעלה אסיר ה וכן ביעתא וכן קידרא וכן פוריא וכן חביתא
יהודה בעי לאוקומיה דאמר דבר
גבוהים וכו' כגון שהיה
על האסכלא, אין מושיבין
א"ל ההוא צדוקי לרבי יהושע בן חנניה חדקאה דכתיב בכו טובם
ב)
מפתח החנות מונח על
את הכלי תחלה ואחר
1
שאין מתכוין אסור: וגבוהין. אלמא
גגה ויטול שם המפתח
כך יסדר עליו, אלא
כחדק אמר ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב ישר ממסוכה ואלא
תרוייהו בעינן: דלת אלמנה. דלת
ויפתח בה פתח החנות:
יאחזנו בידו ויושיב הביצה
מאי טובם כחדק כשם שחדקים הללו מגינין על הפירצה כך טובים שבנו
שהיא אלמנה מתקוניה: דחד שיפא.
(ב) ד"ה חייבין וכו'
עליו ואח"כ יושיב הכלי
דכרמלית היא לית לן וכו'
על הגחלים, שלא יעשנו
עשויה מקרש אחד דהכא ודאי מחזי
מגינים עלינו דבר אחר טובם כחדק שמהדקין את הרשעים לגיהנם
ג)
דילמא מייתי לה דאי:
כסדר בנין (ביצה לג.).
כבונה ונתן קרש בכותל שאין בה
שנאמר קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה
(ג) ד"ה סיפא וכו' ויטול
וכן קידרא. שמושיבין
2
והדיקות עמים רבים וגו': מתני' לא יעמוד אדם ברשות היחיד
היכר דלת: גשמה. דילי"ש. בריחים
מפתח ויפתח המנעול:
על ב' חביות, לא יקיפם
(ד) תוס' ד"ה וכן וכו' ואין
תחלה ואח"כ יושיב הקדרה
המחברין אותה: מדורתא. היסק
ויפתח ברשות הרבים ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד אא"כ עשה
נראה לר"י דדרך. נ"ב
עליהם, אלא העליונה יתלה
גדול: מלמעלה למטה. לאחוז העצים
באויר ויאחזנה בידו ויסדרו
כלומר שיהא דרך בנין בכך:
מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי ר' מאיר אמרו לו מעשה בשוק של
(ה) בא"ד גבי טרפי"דא.
החביות תחתיה סביב (שם).
העליונים באויר ולתת תחתונים
וכן פוריא. מטות השרים
פטמים שהיה בירושלים שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל
נ"ב עיין בפ' תולין דף קלח
ד)
ו
מלמטה: שרי. ביו"ט דאין זה בנין
❖
בתוס' ד"ה כל הנהו:
שפורקין אותן ומחזירין,
גבי הפתח רבי יוסי אומר שוק של צמרים הוה: גמ' ורבנן אמר רבי
אהלים: מלמטה למעלה אסור.
לא יזקוף הכרעים תחלה
לתת הארוכות בכרעים
מאיר רשות הרבים ומהדרו אינהו כרמלית דאמר רבה בר בר חנה אמר
לתת התחתונים תחלה לצדדין ברבוע
ה)
ו)
ואח"כ יפרוס העור למצע
לעזי רש"י
כדרך שעושין לפני השרים ולסדר
רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום
ששוכבין עליו, אלא פורס
עליונים למעלה דהיינו כעין בנין
העור תחלה ויאחזוהו בני
גליד"א [קלייד"א].
רשות הרבים אמר רב ז) פפא כאן קודם שנפרצו בה פרצות כאן לאחר
אדם בידיהם ואח"כ יביאו
רשת-נצרים, מחצלת.
אהל וגגו אסורח). הכי גרסי' מלמעלה
שנפרצו בה פרצות רבא אמר סיפא אתאן לשערי גינה והכי קאמר וכן לא
הארוכות ויקשרו הרצועות
דילי"ש [ריילי"ש].
למטה שרי מלמטה למעלה אסור וכך
של עור בהן ואח"כ יזקפו
מוטות ברזל, בריחים
יעמוד ברשות היחיד ויפתח בכרמלית בכרמלית ויפתח ברשות היחיד
מצאתי בתשובת הגאונים וכן עיקר:
הכרעים ויתנו הארוכות
(המחברים את קרשי
אלא
❖
לתוכן (שם). וכן חביתא.
הדלת). גרדי"ל. אסכלה.
וכן ביעתא. לסדר הביצים על הגחלים
חביות שמסדרין באוצר
על כלי ברזל שקורין גרדי"ל או על גבי שני עצים שמקיפין זה אצל זה צריך לאחוז ביצים בידו על האור וחברו יתן העצים תחתיהן:
ומושיבין אחת על גבי
וכן קדרה. כדתנן במסכת ביצה (דף לב:) אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדרה ואמר רב יהודה אסור להקיף חביות תחלה
שתים (שם). ירושלים.
רבינו חננאל
רשות הרבים שלה מכוון
להקריבן זה אצל זה ואח"כ יתן הקדרה עליהן שזה דרך בנין אבל יאחוז הקדרה באויר ואחר כך יקיף חביות תחתיה: וכן פוריא.
משער לשער ומפולש ויש
הדלת שבמוקצה וחדקין
מטה שנושאין שרים בדרכים ושל פרקים היא ויש להם עור ארוך מוקף לולאות וקושר הלולאות בארוכות המטה וכשהוא פורקן מתיר
בה דריסת ששים ריבוא
שבפרצה כו'. מקום
הלולאות והעור נופל והמתקנו ביו"ט צריך לאחוז העור שטוח מלמעלה ואח"כ יביאו הרגלים עם הארוכות ויושיבוהו תחתיו אבל לא
ורחב שש עשרה אמה,
מוקצה שאינו שוה
ואילמלא שנועלין דלתותיה
לכרמלית וגבוה ממנה,
יושיבוהו תחלה על רגליו ואח"כ ישטח העור: וכן חביתא. כשמסדר חביות במרתף שורה על שורה. חביות של חרס הן כעין כדין
בכל לילה חייבין עליה
שנעשה מוקצה מן
גדולים. ומדנקט לרב יהודה הכא גבי מתני' ש"מ טעמא דמתני' משום בנין ולא משום חופר: חידקאה. משול כקוץ: טובם
בשבת משום רשות הרבים,
הכרמלית. והיא כמין דיר
אבל נעילת דלתות משויא
כחדק. טובים שבהם כקוצים: שפיל לסיפיה דקרא. השפל עיניך לשפלו של מקרא לסופו תראה שלשבח הוא: ישר ממסוכה.
וסהר ועשה לאותו מקום
לה כחצר של רבים ומערבין
דלת. חדקין שבפרצה,
הישרים שבנו מגינים עלינו כסוכה: מהדקין. כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל): קומי ודושי כו'. סיפיה דקרא והדיקות עמים:
את כולה וכל זמן שלא
כדכתיב טובם כחדק, והן
מתני'
לא יעמוד (א) ברשות היחיד. ויטול מפתח המונח ברשות הרבים ויפתח בו פתח חנות שברשות הרבים ואע"פ שאין ממקום
עירבו הויא כרמלית ולא
הקוצין שסותמין בהן
❖
מיחייבי עלה (לעיל ו:).
הפירצה שלא ליכנס בדיר
מפתח לפתח ארבע אמות גזירה שמא יכניס המפתח אצלו. וכן לא יעמוד אדם ברשות הרבים ויושיט ידו למעלה גבוה ט) מעשרה
גנב או חיה רעה.
ורוחב ארבעה כגון מפתח חנות המונח על גגו ויטול שם המפתח ויפתח בה החנות והוא גבוה למעלה מעשרה גזירה שמא יביאנה
והמחצלאות, כמשמען,
אצלו לתוך עשרה: אא"כ עשו לה מחיצה. ויעמוד בתוכה ואסיפא קאי: פטמין. קצבים: נועלין. פתח חנותן ועומדין
אין נועלין בהן אלא אם כן
רבינו חננאל (המשך)
ברשות הרבים והמנעול למעלה מעשרה: צמרים. מוכרי צמר: גמ' ומהדרו ליה אינהו כרמלית. בתמיה. דהא ירושלים כולה
גבוהין מן הארץ. ורמינהי
העצים שעליה ממעלה
דלת הניגררת וקנקן הנגרר
כרמלית היא שהיא כולה כחצר של רבים שלא עירבו דהואיל ודלתותיה ננעלות בלילה מערבין את כולה: חייבין עליה. דעיר של
למטה, כגון שנתן עץ
בזמן שקשורין ותלויין
רבים היא שאוכלוסין הרבה באין לה אבל עכשיו דדלתותיה ננעלות לאו רשות הרבים שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה
אחד תלוי בידו למעלה
נועלין בהן בשבת ואין
[מן] הכירה, ונתן תחתיו
צריך לומר ביום טוב. הנה
וכיון (ב) דכרמלית לית לן למיגזר שלא יעמוד בה ויפתח ברשות היחיד דילמא מייתי ליה דאי נמי מייתי לגביה שבות בעלמא היא
עץ אחד עד שהגיע
אע"פ שאין גבוהין נועלין
וגזירה לגזירה לא גזרינן: מתניתין לאחר שנפרצה בה פרצות הוא: סיפא אתאן. רבנן אתו לאיפלוגי אשערי גינה לשער גינה שהיא
לכירה, הרי אילו העצים
בהן. ופריק אביי בשיש
כרמלית וקאסר ר"מ לעמוד בה ולהושיט ידו על מקום גבוה עשרה ורוחב ארבעה שהוא רשות היחיד ויטול מפתח המנעול הגבוה
ניתנו בכירה שלא כדרך
להן ציר. כדכתיב הדלת
(ג)
בניין ומותר. אבל אם נתן
תיסוב על צירה והיא עקב
מעשרה: לא יעמוד ברה"י. כגון בחצירו ויושיט ידו לגנות דרך חור או סדק ויטול בו מפתח ויפתח בה מנעול מתוך הגינה
עץ אחד על חבירו ממטה
א' ברוב. רבא אמר
שמא ימשך המפתח אליו ומחמיר רבי מאיר אפילו ברשויות דרבנן וכן לא יעמוד בגינה ויושיט ידו למקום גבוה עשרה ורוחב ארבעה
ועלה למעלה, הרי זה דרך
כשהיה להם ציר. כלומר
שהוא רשות היחיד ומפתח מונח בו ויפתח מנעול למעלה מעשרה. גינה כרמלית היא דהויא יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה:
בניין ואסור. וכן קדירה.
כיון שהיה להן ציר אין
אם אוחזה בידו ומניחה
סוגרין להן בדוחק. לפיכך
אלא אבנים תחתיה שרי, ואם
אין חורצין חריץ בעת
נותן אבנים ושופת הקדרה עליה אסור. וכן ביצים. שצריך לצלותן, אם אוחז העליונה בידו ונותן אחרות תחתיה שרי, ואם
שסותמין לפיכך מותר. ומותבינן עלייהו דלת הניגררת ומחצלת הנגררת וקנקן הנגרר, בזמן שיש להן ציר וגבוהין מן הארץ
זו על זו אסור. וכן חבית. כשיבקש להטותה ולסנן יינה מן השמרים, אם אוחזה תלויה ומניח אבנים תחתיה, נמצאת שלא
אפי' כמלא נימא נועלין בהן ואם לאו אין נועלין בהן. אביי מתרץ לטעמיה בשיש להן ציר או גבוהין מן הארץ. רבא מתרץ
כדרך בניין ושרי. ואם החבית נותן על האבנים אסור. וכן פוריא. מפורקת לא יחבר העצים התחתונים תחילה, אלא אוחז
לטעמיה כשהיה להן ציר או כשהיו גבוהין מן הארץ. ת"ר סוכי קוצים וחבילי עצים שהתקינן לפירצה שבחצר, [בזמן]
העליונים ומניח התחתונים תחת העליונים ומותר. ואם נותן התחתונים ואח"כ נותן העליונים הרי אילו דרך בניין ואסור. טובם
שקשורין ותלויין נועלין בהן בשבת. היכי דמי דלת אלמנה אמרי לה דחד שיפא. פי' לוח אחד כדכתיב וכפיס מעץ יעננה.
כחדק. פי' טובם שבישראל מחדקין את אומות העולם בגיהנם. שנאמר קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך
ומתרגמינן שיפא. ואמרי לה דלית לה כשימי. [ויש] שגורסין שיכא. פי' שיבא שאינה נצמדת משתי צדדיה, והוא מלשון
אשים נחושה והדיקות עמים רבים וגו'. מתני', לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים כו'. ומקשינן תני ר' מאיר רשות
צמידים דמתרגמינן שבכין. פי' גשמא בית קבול של ציר שהוא כמלבן אלא יורדת ומשתקעת בארץ. אמר רב יהודה האי
הרבים, ומהדרי ליה רבנן שוק של פטמין שהיה בירושלים שהיא כרמלית. דא"ר יוחנן אילמלא דלתותיה נינעלות בלילה
מדורתא כו'. שמועה זו עיקרה ביום טוב, וכבר פירשנוה שם בעניין אין מקיפין שני חביות לשפות עליה את הקדירה, ואין
חייבין עליה משום רשות הרבים. ופריק רב פפא לא אהדרו ליה ירושלים אלא לאחר שנפרצו בה פרצות יתר מעשר שהיא
סומכין את הקדירה בבקעת. וכן (הדלת) [בדלת] כל זה שאיסורו משום תולדות בניין. וכיון שהזכיר בזה המקום סמיכת
רשות הרבים. וכן שערי גינה לא יעמוד בכרמלית ויפתח ברשות הרבים [או] היחיד, או [ברשות] היחיד ויפתח בכרמלית
הדלת, מושכת גם אילו שהן אסורין משום בניין בשבת. ואמר רב יהודה אם שינה מדרך בניין האי מדורתא ביום טוב, ונתן