מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בפסי
לאובלין. מקום: הכי קאמר אינו צריך (ג) לא לחי ולא קורה כו'. והאי
חצר. וקשה דגבי מבוי נקט לשון לחי
וגבי חצר נקט לשון
סה א מיי' פי"ז מהלכות
א) [לקמן יג.], ב) [שבת קו:
וש"נ], ג) לעיל י., ד) [לעיל
כלום דקאמר אהנך תוספת דמוספי בית שמאי ורבי אליעזר אדבית
שבת הלכה ט סמג
פס בכולה שמעתא אף על גב דשניהם משהו:
ורב נחמן אמר הלכה כר' אליעזר בפסי חצר. והא דלא קאמר
ט:], ה) [גירס' הערוך בערך
עשין דרבנן א טור ש"ע
הלל קאי: וכמה. יהא פחות רוחבו מארבע אמות ויהא צריך תיקון:
ימי ר' אבא], ו) שבת קא.
א"ח סי' שסג סעיף כח:
עד ארבעה. טפחים אפילו אינו רחב אלא אמה או חמשה או ארבעה
הלכה כרבי בפסי חצר
דהא סבר כרבי אליעזר כדקאמרינן
סו ב מיי' פט"ו מהלכות
לקמן טז: מח. פו:, ז) [לקמן
יד:], ח) או שמא משום
שבת הלכה יב סמג
טפחים צריך לחי אבל בפחות
ומודים חכמים היינו רבי לר' אליעזר
דלאדא בר אבימי צריך לר'
שם טוש"ע א"ח סי' שסג
מארבעה אינו צריך כלום: בפסי
והוה ניחא טפי דאיהו איירי בחצר
לאובלין ומצאו שיושב
במבוי שאין לו אלא
רחבים (ד') [ג'] ומודים
סעיף ב:
חצר. אם נפרצה למקום האסור לה
אלא ח) דניחא ליה למנקט ר' אליעזר
סז ג מיי' שם הלכה יג
חכמים דקאמר היינו שצריך
לחי אחד אמר לו בני עשה לחי אחר אמר
ב' [ת"י], ט) ואם היינו
סמג שם טוש"ע א"ח
צריכה שיור משני צידיה: מאן מודים.
שנזכר במשנתנו וצריך לומר דרבי
לו וכי לסותמו אני צריך א"ל יסתם ומה בכך
גורסי' בבציר מארבעה סגי
סי' שנה סעיף [ב] ג:
דקאמר ר' ירמיה רבי. ומאי הלכתא
ורבנן בחצר מרובעת פליגי דלרבנן
סח ד מיי' שם הלכה יא
הוי א"ש טובא אך לא נמצא
אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי
❖
דקאמר רב נחמן דמשמע מכלל דפליגי
סגי להו בפס משהו ולרבי צריך שני סמג שם טוש"ע א"ח
בשום ספר,
שהוא פחות מארבע אמות שאינו צריך כלום
❖
סי' שנו סעיף ב:
אף בפסי חצר: מאן פליג עליה רבנן.
פסין של שני משהויין דאי בארכה
על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד
בני מחלוקתו של רבי: וגדולה באחת
יתר על רחבה פליגי קשיא דרב
הגהות הב"ח
עשר שב"ש אומרים לחי וקורה וב"ה אומרים
עשרה. דליכא אלא שלשה מכאן ושלשה
נחמן אדרב נחמן דהכא פסיק כרבי רבינו חננאל
(א) גמ' והא דתני רב
מכאן וקתני גדולה מותרת: מימי.
או לחי או קורה קתני מיהת וכי לסותמו אני
ובסוף שמעתא קאמר רב נחמן
אדא בר אבימי: (ב) שם
א' רבן שמעון בן גמ'
עלה מן הים: רבי היא וסבר לה
נקיטינן דחצר שארכה יתר על רחבה
צריך אי אמרת בשלמא לחיין וקורה משום
דעובדא הוה בדורא
לא נחלקו בית שמאי
דרעותא: (ג) רש"י ד"ה
כר' יוסי. דאמר לחי רחב שלשה
ניתרת בלחי משהו אלא ודאי במרובע
ובית הילל על מבוי שהוא
ז)
הכי אמר וכי לסותמו אני צריך אלא אי
הכי קאמר אינו צריך לחי
פחות מד' אמות שאין
טפחים בעי ורבי יוחנן אליבא דרבנן
פליגי וצריך שני פסין של שני משהויין
אמרת לחיין בלא קורה מאי לסותמו הכי
וקורה כצ"ל ותיבת לא
צריך כלום. איני והא תנן
קאמר דפס דקאמרי רבנן ארבעה
או בפס אחד של ארבעה כדאמר רב
נמחק: (ד) ד"ה דרב אחלי
משום ר' ישמעאל אמר
קאמר וכי לסותמו בלחיין אני צריך אמר מר
טפחים הוא ובשני רוחות סגי בשני
וכו' לקמן. נ"ב בריש דף
נחמן בסוף שמעתא דחצר מרובעת
תלמיד אחד לא נחלקו
❖
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא נחלקו ב"ש
יג:
בית שמאי ובית הילל על
משהויין: לשון ים שנכנס לחצר הוה.
ניתרת בפס ארבעה ודלא כפירוש
פחות מד' אמות שהוא או
וב"ה על מבוי שפחות מארבע אמות שאינו
ופרצו הדופן במלואו: ולא אצרכוה
הקונטרס שפירש בסמוך מרוח אחת
בלחי או בקורה. ופריק
צריך כלום והא אנן תנן משום רבי ישמעאל
אלא פס אחד. בראש הכותל ומותר
רב אשי דרבן שמעון בן
בד' משתי רוחות משהו לכאן ומשהו
גליון הש"ס
גמליאל הכי קתני אינו
למלאות מן המים לפנים ממקום
לכאן דהוי כרבנן דלרבנן סגי בפס
אמר תלמיד אחד לפני ר"ע לא נחלקו ב"ש
גמ' א"ר נחמן בר יצחק
צריך לחיים כר' אליעזר
המחיצה ולא אמרינן קא ממלא
אחד ומשהו כדפירשנו אלא כרבי אתי
מאן מודים. עי' גיטין דף
ולא לחי וקורה כבית
וב"ה על מבוי שהוא פחות מארבע אמות
דהכי הילכתא: וכי תימא בדופן
לא ע"ב תד"ה אנא ל"צ.
שמאי, אלא או לחי או
מכרמלית לרשות היחיד: שהקילו
שהוא ניתר או בלחי או בקורה אמר רב
ולקמן דף מג ע"ב תד"ה
קורה כבית הילל. למטה
חכמים במים. למלאות מהן ע"י תיקון
שבעה דבארבעה הוי רוב דופן.
יתיב ולקמן דף יח ע"ב
עד כמה. אהלי ואי תימא
אשי הכי קאמר אינו צריך לחי וקורה כב"ש
❖
כל שהוא: כדבעא מיניה כו'. אלמא יש
והשתא אי נקט ארבעה לא הוי
תד"ה מתקיף:
רב (יהואל) [אהלי] עד
ולא לחיין כר' אליעזר אלא או לחי או קורה
ארבעה. פי' מבוי שהוא
משמיענו חדוש יותר מברוב דופן
להקל במים [מה] שאין [כן] במקום אחר.
רחב מארבע(ה) אמות
כבית הלל וכמה אמר א) רב אחלי ואיתימא
להכי נקט חורבה דדרכה להיות שם
דאדרבה השתא דנקט ברוב דופן הוי
ולמעלה צריך לחי (או)
מוסף רש"י
רב יחיאל עד ארבעה אמר רב ששת אמר
מחיצות תלויות: אלא במים. כגון
רבותא טפי דאע"ג דלא הוי ארבעה
א
[ו]קורה עד עשר אמות.
חצר ניתרת בפס אחד.
אבל למטה מד' אמות
גזוזטרא שהיא למעלה מן הים בפרק
רב ירמיה בר אבא אמר רב מודים חכמים
סגי הואיל ואיכא רוב דופן למה לי
אם נפרצה לרה"ר ונשתייר
עד ד' טפחים צריך לחי
כיצד משתתפין (לקמן ד' פז:): מכל
ארבעה פירוש למה אטעיה להצריך
לרבי אליעזר בפסי חצר ורב נחמן אמר
בה מצד אחד מותרת,
או קורה. אבל אם פתחו
מקום. דשמואל אדשמואל קשיא:
ובשאין הפירצה יותר
ארבעה בשלשה ומשהו סגי דהשתא
של מבוי רחבו מארבעה
הלכה כר' אליעזר בפסי חצר $ אמר רב נחמן
מעשר עסקינן, דאי יותר
טפחים ולמטה אין צריך
פירשוה. לדשמואל האי דקאמר בפס
לא הוי צריך אפילו רוב דופן כיון
בר יצחק מאן מודים ר' ב) הלכה מכלל דפליגי
מעשר לא מהני ליה מחיצה
לא לחי ולא קורה אלא
אחד היינו ארבעה טפחים והאי
שנתמעט האויר מארבעה ויש ספרים
להאי חצר (לעיל י.). קטנה
מותר בולא כלום. סוגיין
[מאן פליג עליה] רבנן דתניא חצר ניתרת
ג)
בעשר וגדולה באחת
דקאמר שני פסים בקטנים כל דהו:
דכי היכי דמצריך ר'
דגרסי למה לי רוב דופן ולפי זה
עשרה. שאין גדולה
בפס אחד רבי אומר בשני פסין אמר רבי
אליעזר במבוי לחיים הכי
בשלשה ומשהו סגי. דאימעיט מארבעה
אתי שפיר בפשיטות ט) ואית ספרים
עודפת על הקטנה אלא
נמי מצריך לחצר שני
אסי אמר רבי יוחנן חצר צריכה שני פסין
ותו לא בעי מידי:
דהא אמר רב
דלא גרסי רוב דופן אלא למה לי
אמה אחת, הרי שלשה
פסין. ואמר רב נחמן בר
טפחים לכאן ושלשה
אמר ליה רבי זירא לרבי אסי מי אמר רבי
יצחק מאן מודים לר'
אחלאי. לעיל דפחות מארבעה לא
בתלתא ומשהו סגי והיא היא:
טפחים לכאן (לעיל ט:).
אליעזר בפסי החצר [רבי],
צריך כלום: כאן בחצר. חצר מרובע
הכא
יוחנן הכי והא את הוא דאמרת משמיה דר'
בדורא דרעותא. כפר
ומאן חולקין עליו רבנן.
או רחבו יותר מארכו אע"ג דאימעיט
רועים (לעיל ז:). מחיצה
דתניא חצר ניתרת בפס
יוחנן פסי חצר צריכין שיהא בהן ד' וכי תימא ארבעה מכאן וארבעה מכאן
תלויה מהו שתתיר
אחד, רבי אומר בשני
מארבעה לא סגי בהכי: מבוי. ארכו
והתני רב אדא בר אבימי קמיה דרבי חנינא ואמרי לה קמיה דר' חנינא
ד)
בחורבה. שדרך להיות בה
פסין. א"ר אסי א"ר יוחנן
יותר על רחבו: דרב אחלאי תנאי
מחיצות שנפלו תחתיהן
חצר צריכה שני פסין,
בר פפי קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה כי סליק רבי ה) זירא מימי פרשה
היא. לקמן (ד) מפרש להו וליכא למיקם
וקיימות מלמעלה ותלויות,
ואסיקנא, שני פסין בשני
ברוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן והדתני אדא
ב
מהו שתתיר לטלטל
(א)
רוחות משהו לכאן ומשהו
עלה דמילתא הילכך בעינן רוב הדופן
בחורבה שלא תהא כפרוצה
לכאן, מצד אחד צריך
בר אבימי רבי היא וסבר לה כרבי יוסי אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר
עומד: שנכנס לחצר. דרך פירצת
לרה"ר (שבת קא.). אלא
פס ארבעה. והא דתני
שמואל חצר ניתרת בפס אחד אמר ליה אביי לרב יוסף מי אמר שמואל
הכותל וכשלא נפרץ במלואו עסקינן
במים. כגון גזוזטרא שהיא
איבומי חצר קטנה בעשר
למעלה מן הים דתנן (לקמן
גדולה בי"א, אוקימנא לר'
מדמפליג בעשרה ליותר מעשרה:
הכי והא אמר ליה שמואל לרב חנניה בר שילא את לא תעביד עובדא
פז:) דעושה מחיצה תלויה
דמצריך שני פסין, וסבר
אלא אם כן. עשו מחיצה לגדור
אלא או ברוב דופן או בשני פסין אמר ליה ואנא לא ידענא דעובדא הוה
סביב וממלא, וכן בור שבין
לה כר' יוסי דאמר לחיים
פירצת כותל החצר עד עשרה: אבל
שתי חצרות וחלקו במחיצה
שאמרו רחבן שלשה
(ב) בדורה דרעותא לשון ים הנכנס לחצר הוה ואתא לקמיה דרב יהודה ולא
תלויה מלמעלה ממלא זה
טפחים, שצריך לחי
עשרה אין צריך כלום. שהרי יש שיור
אצרכיה אלא פס אחד אמר ליה לשון ים קאמרת קל הוא שהקלו חכמים
מכאן וזה מכאן ואע"פ
שלשה מיכן ולחי שלשה
מכאן ומכאן:
❖
מימלא הוא דלא
שלא עירבו (שבת קא:).
מיכן, הרי אמה שעודפת
במים כדבעא מיניה רבי טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה
ו)
ממלאינן. משום דמטלטל מכרמלית
הגדולה על הקטנה. הא
אמר ליה ג אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקלו חכמים
דאמר שמואל חצר ניתרת
לרשות היחיד: הא טלטולי מטלטלינן.
בפס אחד, אסיקנא עובדא
רב ניסים גאון
במים מכל מקום קשיא כי אתו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע
בהאי חצר: במלואה. לאו דווקא אלא
הוה בדורא דרעותא
בלשון ים שנכנס לחצר
והאי דתני אדא בר איבומי
כל יותר מעשרה קרי ליה מלואה:
מבי רב פירשוה מרוח אחת בארבעה משתי רוחות משהו לכאן ומשהו
ולא אצרכה רב יהודה
רבי היא סבר לה כר' יוסי.
דאית לכאן אמר רב פפא אי קשיא לי הא קשיא לי דאמר ליה שמואל לרב
אלא פס אחד משום
הוא שאמרה ר' יוסי
קל הוא שהקילו חכמים
במשנה בשביל הלחיים
חנניה בר שילא את לא תעביד עובדא אלא או ברוב דופן או בשני פסין
במים. אמר רב פפא קשיא
רחבן ג' שכבר פירשנוהו.
למה לי רוב דופן בפס ארבעה סגי וכי תימא מאי ברוב דופן בדופן שבעה דבארבעה הוה ליה רוב דופן
לי הא דא"ל שמואל לרב
חנניה בר שילא את לא
למה לי ארבעה בשלשה ומשהו סגי דהא אמר רב אחלי ואיתימא רב יחיאל עד ארבעה איבעית אימא
תעביד עובדא, אלא או
כאן בחצר כאן במבוי ואיבעית אימא דרב אחלי גופיה תנאי היא תנו רבנן לשון ים הנכנס לחצר אין
ד
ברוב דופן או בב' פסין.
למה לן רוב דופן פס
ממלאין הימנו בשבת אלא אם כן יש לו מחיצה גבוה י' טפחים בד"א שפירצתו ביותר מעשרה אבל עשרה
ארבעה סגיא, וכי תימא
אין צריך כלום ממלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה
הכא בחצר שהיא שבעה
עסיקינן ועבד ארבעה
הכא
ושבק תלתא, הא עביד
תלתא א) ושבק ארבעה לא, והאמר אהלי ואי תימא רב אהלי עד ארבעה. ושנינן הא דרב אהלי תנאי היא. איבעית אימ' מילי דחצר לחוד מילי דמבוי לחוד, כלומר כי אמר רב אהלי במבוי אבל בחצר לא. ת"ר לשון ים שנכנס
לחצר אין ממלאין הימנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים, במ' דברי' אמו' ביתר מעשר אבל בעשר אין צריך כלום. ואקשינן בלשון ים דאסיר הא בחצר שרי לטלטולי, והרי נפרצה החצר למקום האסור לה.
א) ומשהו ושבק פחות ד' לא. כ"ה לפי הנוסחא בגמ' שלפנינו.