המוצא תפילין פרק
עשירי עירובין
קב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשאין ניטל באיגדו. שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם
גלוסטרא ומתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה והדקין שבפירצה דבעי
נא א ב ג מיי' פכ"ו
א) שבת קכו., ב) שם,
ג) [תוספתא פ"ח ה"ח
לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק. ר"א סבר כיון דאינו ניטל
מהל' שבת הלכה י
שיהו גבוהים מן הארץ נראה לפרש אע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו
ע"ש], ד) [גיר' הערוך
[טוש"ע א"ח סי' שיג
באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור
חבל מ"מ אינו ניטל באיגודו שאם היו רוצים לטלטלו ממקום
ארדבה פי' ארדב חצי לתך],
סעיף א]:
בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא ומשום גלוסטרא לא שרי
למקום ע"י אותו חבל היה נפסק משום הכי צריך שיהיו גבוהים מן
ה) שבת קלח., ו) שם: מה:
ד [טוש"ע שם סעיף ב]:
נב ה מיי' פכ"ה מהל'
ע"ש, ז) [פסחים סה.],
ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא
הארץ ואתיא נמי כר' יהודה דכוותיה
ח) [וע"ע תוספות שבת לה.
שבת הלכה ו סמג
ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין:
פסקינן דאי הוה ניטל באיגודו אפילו
בשאינו ניטל באיגדו
דמר סבר כיון דיש
❖
ד"ה ואפילו],
לאוין סה טוש"ע א"ח
מתני'
נגר הנגרר. שקשור
נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו קטיר
סימן שח סעיף ב [וברב
בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו ומר סבר
אלפס שבת פרק י"ז דף
בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך
כיון דאינו ניטל באיגדו לא: מתני' נגר
בעיברא דדשא מתיר רבי יהודה
א)
נד:]:
הגהות הב"ח
ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור
כדמוכח הכא:
נג ו ז מיי' פכ"ב מהל'
הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה
הלכה
וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר:
כר"י בנגרר. פירש שבת הלכה [כז] כט
(א) גמ' רבי יהודה אומר
והמונח כאן וכאן אסור ר' יהודה אומר
(זה אף) תא"מ ונ"ב ס"א
סמג שם טוש"ע א"ח סי'
נועלין בו במקדש. דשבות בעלמא
בקונטרס דנועלין בו
אף זה: (ב) שם וכי אין
שטו סעיף ב:
המונח מותר במקדש והנגרר במדינה:
הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור
במדינה אבל במאי דשרי מונח
נד ח מיי' שם הלכה כט
בגגה טפח נמי לא אמרן:
גמ' תנו רבנן איזהו נגר הנגרר שנועלין
לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה
(ג) רש"י ד"ה שריתא וכו'
במקדש לית הלכתא כוותיה:
ב)
טוש"ע שם סעיף א
נקמז מהו. פירוש עד השתא
❖
קורתי מתרגמינן בטלל:
בהג"ה:
ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו
במקדש אבל לא במדינה כל שקשור
נה ט י מיי' שם הלכה ל
שם ז): והמונח. שאינו קשור כלל
הוה איירי כשהאסקופה
❖
ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ רבי יהודה
טוש"ע שם סעיף יא:
הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו
גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ
אומר (א) זה אף במדינה מותר אלא איזהו
לעזי רש"י
בנין ממש הוא אלא דומה לבנין
והשתא בעי אם החור הולך עד
גמ' נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה
מורטיי"ר. מכתש.
צרק"ל
רב ניסים גאון
ובמקדש לא גזרו שבות: זה
שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי
❖
[צירקליי"ש]. חישוק.
כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו
לבונה: ההוא שריתא דהוו מדלו
אפי' במדינה מותר. הואיל וקשור
מאי טעמא מוסיף על אהל
ומניחו בקרן זוית אמר רב יהודה אמר
ארעי הוא ושפיר דמי.
אף על פי שאינו תלוי: הלכה כר'
לה בי עשרה. ואם תאמר דאמרינן
עיקר דיליה בפר' כל
מוסף רש"י
שמואל הלכה כרבי יהודה בנגרר אמר
יהודה בנגרר. דמותר אפילו במדינה
א
סוף במה מדליקין (שבת דף לה.) גבי
הכלים ניטלין בשבת,
נגר. יתד שתוקעין בחור
רבא והוא שקשור בדלת איני והא רבי
אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה
דתנן פיקק החלון ר'
חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר
ב
שבמפתן ונועלין בו את
אליעזר אומר בזמן שהוא
במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון
אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש
טבלא איקלע למחוזא וחזא לההוא דהוה
הדלת, הנגרר. כדמפרש
קשור ותלוי פוקקין בו.
שאינו קשור שם בנין גמור הוא
לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות
שקשור בדלת אלא שראשו
ובגמ' גרסי אמר רבה בר
תלי בעיברא דדשא ולא אמר להו ולא
נגרר לארץ, נועלין בו
בר חנה אמר ר' יוחנן הכל
כשאר נגרים שנועצים בכותלים
לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא
מידי ההוא ניטל באיגדו הוה רב אויא
ג
במקדש. דכיון דקשור בו
מודין שאין עושין אהלי
והבונה כל שהוא חייב ומלאכה
דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול
מיוחד ועומד הוא לכך
עראי בתחילה ביום טוב
איקלע לנהרדעא חזייה לההוא גברא דהוה
לא
דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ
הדלת משום הכי שרי ח): אמרן
וכבר נבנה בנין זה מבעוד
ואין צריך לומר בשבת,
קא קטיר בגמי אמר דין לא נטרוק בעי
יום ואין בו אלא גזירת
לא נחלקו אלא להוסיף,
מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות
אלא שאין בשיפועה טפח. פירש
שבות מדבריהם ואין שבות
שר' אליעזר אומר אין
רבי זירא נקמז מהו אמר רב יוסף מאי
צבור שדוחין את השבת מגזירת
בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות
במקדש (שבת קכו.).
מוסיפין ביו"ט ואין צריך
תיבעי ליה לא שמיע ליה הא דתניא נשמט
הכתוב: והוא שקשור בדלת. עצמה
זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה
והמונח. שאינו קשור כלל
ג)
לומר בשבת. וחכמים
אלא כשהוא שומטו מן
אומרים מוסיפין בשבת
דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה:
אסור נקמז מותר ורבי יהודה אמר נקמז
דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא
החור מניחו ע"ג קרקע,
ואין צריך לומר ביום טוב.
ניטל באיגדו. כלומר קשור היה
שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא
אף על פי שאינו נשמט אסור ואמר רב
הלכך כשתוקעו בשבת בונה
ואיתה נמי בפרק תולין
❖
בחבל חזק: דין לא נטרוק. זה לא
הוא, ואיסורא דאורייתא
דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד
את המשמרת.
יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה
ד
הוא אף במקדש (שם).
ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה
דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר
בנקמז וטעמא מאי אמר אביי משום
המונח מותר במקדש.
לגמי דמי: נקמז מהו. שנכנס
בשבת אבל לא מסתבר שיחשב
דכיון דמתוקן מאתמול
דמיחזי כבונה בעא מיניה רב נחומי בר
רבינו חננאל (המשך)
להכי לאו בונה הוא (שם).
הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו
בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור
כל שקשור ותלוי. ראשו
זכריה מאביי עשה לו בית יד מהו אמר
שאינו קשור בדבר שיכול
החור ויוצא הנגר לצד הקרקע
עליו לעשות בשבת דאטו יהיה
העליון אבל ראשו התחתון
להעמידו. וכיון דאינו
ליה בוכנא קאמרת איתמר אמר רב נחומי
ונועץ בקרקע. ועד השתא איירי
אסור לנטות בשבת שני חוטין
מגיע לארץ (שם). וילון.
ניטל באיגודו, לא
מסך שכנגד הפתח, מותר
בר אדא עשה לו בית יד מותר ההוא
ניקטורא) . כלומר אין
כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב
תוך שלשה משום עשיית אהל:
לנטותו. שאין אהל אלא
סוגרין כדגרסינן טרוקו
עד לארץ: נשמט. שנפסק החבל
הא
שריתא דהוה בי רבי פדת דהוה מדלו לה
ה
מי שעשוי כעין גג (שם
גלי סגרו הפתחים. פי'
שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן
קלח.). כילת חתנים. לא
ניקמן. אמר רב יהוד'
בי עשרה ושדו לה אדשא ולא אמר להו ולא מידי אמר תורת כלי
דמיא לשאר כילות, ששאר
אמר שמואל הלכה כר'
זוית כשפותח אותו: עשה לו בית יד.
עליה ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוה מחזקת אדריבא שרא
ד)
כילות פרוסות על גבי
יהוד' דאוסר בניקמן
לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד
קינוף שהיא לד' רגלים ויש
משום דמיחזי כבונה.
מר שמואל למישדייה אדשא אמר תורת כלי עליה: שלח ליה רמי בר
באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא
לה גג דהוי אהל ושל
דמפורש בירושלמי, ר'
יחזקאל לרב עמרם נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה
חתנים על גבי נקליטין
יעקב בר אחא בשם רבנן,
ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו
שאינם אלא שנים באמצעית
מדדו זהו הנקמן בראשי
דרב אסי בכיפי דארבא שלח ליה הכי אמר רב אסי ו הני כיפי דארבא
לנעול בו: בוכנא קאמרת. הא ודאי
המטה וקנה נתון עליהם
אצבעותיוב)
וכיון
בזמן שיש בהן טפח אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה
שרי. בוכנא מקבת וכותשין בו חטין
והבגד נתון עליו ונופל
דמדדהו נראה כי בונה.
לכאן ולכאן ואין לה גג
אמר שמואל ואם עשה לו
ותבלין: שריתא. קורה כמו בצל
למחר מביא מחצלת ופורס עליהן מאי טעמא מוסיף על אהל עראי הוא
טפח הלכך לאו אהל הוא
בית יד נעשה כבוכנא
קורתי (בראשית יט) (ג) בטלל שרותי:
ושפיר דמי הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא
ושרי. ההיא שריתא. פי'
(שם קלח: וכעי"ז שם מו.)
בי עשרה. כלומר משאוי עשרה בני
ואין בו לא בנין ולא סתירה
דהוה שקלי לה עשרה
בעו אוירא אתא לקמיה דרב א"ל זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח
ז
(שם מו.). בפחות
ושדו לה אדשא, והוה
אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר
למחר פשטה ומוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי אמר רב משום רבי
משלשה. שהיא הולכת
חזי להו ר' פדת ולא אמר
ה)
עלייהו: ושדו ליה אדשא. לסומכה
ומתפשטת למטה (שם
להן ולא מידי, אמר זו
חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת כילת חתנים מותר לפורקה
ח
ו) ט
קלח:). שאין בשיפועה
בלילה: תורת כלי. שראויה לישב
תורת כלי עליה, והוא
טפח. שאין כל צד וצד
ולנטותה בשבת אמר רב ששת בריה דרב אידי י לא אמרן אלא שאין
הדין לאסיתא שהיא
עליה: אסיתא. מורטיי"ר: אדריבא.
נפשט למטה להתרחק טפח
מכתשת גדולה מחזקת
בגגה טפח אבל יש בגגה טפח אסור וכי אין בגגה טפח (ב) לא אמרן אלא שאין
לתך חטין ט"ו סאין חצי כור: כיפי
מכנגד אמצעיתו, דהיינו
אדרב ואמר מר שמואל
שאין ברחבו למטה
תורת כלי עליה ושרי
דארבא. אולמות שעושין בספינה
בפחות משלשה סמוך לגג טפח
אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג
טפחיים, וכילת חתנים אינה
לטלטולה. פי' הני כיפי
שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל
טפח אסור וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי לא אמרן אלא שאין
❖
עשויה לישן תחתיה (שם).
דארבא. כמין קרשים
ראשו אחד בדופן זה של ספינה
כפופין על גבי הספינה
בשיפועה
ויש טבעות קבועות,
וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו
וכשתהיה החמה קושרין
רבינו חננאל
אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: שיש
באותן טבעות מחצלאות
בהם טפח. שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו
ופורסין אותה על גבי
בשאינו ניטל באיגודו,
הספינה מפני החמה.
כגון שהיה קשור בגמי ר'
הבגד
למחר אינו אלא מוסיף: אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה. דאיכא למימר לבוד: דכרי. אילים: דביממא
(עכשיו) ואי הני כיפי
[יוסי] סבר כיון דיש
בעו טולא. מפני השרב: ובליליא בעו אוירא. הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות
דארבא בהן טפח הנה הן
בראשו גלוסטרא, פי'
ביום ונוטלין בלילה: אתא לקמיה דרב. מה נעביד להו בשבתא: כרוך בודיא. כשתסלק המחצלת מעליהן לפנות
חשובין כאהלים, דקיימא
רומנא והיא כמין אחיזת
לן אוהלי טומאה טפח.
מנא, תורת כלי עליו
ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם
ואם אין בכל אחד מהן
ומותר לטלטלו. ור'
אהל: ולמחר פשטיה. דהוי תוספת ושרי: וילון. כנגד הפתח לצניעות: מותר לנטותו. דלאו אהל הוא דלא
רחב טפח ואין בין זה
אלעזר סבר כיון דאינו
קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא: כילת חתנים. לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה
הקרש לזה הקרש שלשה
ניטל באיגודו לא
טפחים, כיון דקיימא לן
מטלטלינן ליה. ומפורש
רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן: שאין בפחות משלשה סמוך
דכל פחות משלשה
בתלמוד ארץ ישראל אמר
לגג טפח. שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה
כלבוד דמי, נעשו כל
רב יוסי מי שמתיר עושה
דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:
הקרשים כולן כאילו
הנגר טפל לגלוסטרא,
לבודין והנה הם אהל.
והאוסר עושה גלוסטרא
בשיפועה
למחר בשבת מביא
טפילה לנגר. איזהו נגר
מחצלת ופורס עליהם, דמוסיף על אהלי עראי הוא ושרי. הנך דכרי. פי' אלים. דהוו לרב הונא דביממא בעי טולא,
א"ר יוחנן קשור אע"פ שאינו תלוי, ודברי הכל כי הגלוסטרא כלי הוא. נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה.
ובלילה בעו אוירא, ואתא לקמיה דרב וא"ל זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח פרוס, ושדייה (לדיר) [לבודייא] על גבי
והמונח כאן וכאן אסור. ר' יהודה אומר המונח במקדש שמותר כו'. ת"ר איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש כו'. אמר
עצים מערב שבת, וליהוי הבודיא כרוכה על גבי עצים לילי שבת כדי שיהא האויר נכנס על הצאן ומחר בשעת החמה
רב יהוד' אמר שמואל הלכה כרבי יהודה. אמר רב יהודה והוא שקשור ותלוי בדלת. ואם ניטל באיגודו אפי' תלוי אלא
פרוס גם שאר הבודיא וכסה בה העצין להיות להן צל. דכיון דהוה בה מאיתמול פריסה מקצת הבודיא טפח, נעשה אותו
בבריח של דלת מותר כר' טבלא. רב הונא איקלע לנהרדעא חזייה לנגר דהוה קטיר בגמי. אמר דין, אינו ניטל באיגודו
טפח מאיתמול אהל, עכשיו מוסיף על אהל עראי אתה ושרי לך. וילון, פי' פרוכת. אמר שמואל משום ר' חייא כילת
חתנים מותר לנטותה וכו'. אבל יש בגגה טפח, או פחות משלש סמוך לגג רחב טפח, או נחתא מפוריא טפח, או אית
א) נדצ"ל נטרוק. ב) עיין בירושלמי בפירקין הלכה י' וצ"ע ואולי דרבינו היה לו גי' אחרת בירושלמי.