המוצא תפילין פרק עשירי עירובין
קג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי אליבא דר"א קאמר. כלומר כמאן ס"ל במכשירין על כרחך כר"א ס"ל וכיון דכר"א ס"ל אמאי הוי לכתחילה אסור: אלא הא ר' שמעון והא
סא א מיי' פ"ט מהל' שבת
א) פסחים סה: וסח:,
ב) [פסחים סח: רוב הסוגיא
רבנן. מתני' רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה דסבירא להו כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין וכו' וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול
הלכה ח סמג לאוין סה
ע"ש], ג) [צ"ל בר'], ד) שבת
טוש"ע א"ח סימן שמ סעיף
כדקתני שנפסקה לו נימא בכנורו ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום הלכך בתחילה אסור. ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כר' יהודה מ"ט
צד., ה) [סוטה כז: וש"נ],
ב:
לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא
סב ב ג מיי' פ"א מהל'
ו) [פסחים סה:], ז) לעיל צז:
[שבת ה:], ח) שבת יט:,
קרבן פסח הלכה יח
מיבעיא לן סתמא דמתניתין מני: אף
ט) [פסחים פה.], י) [שבת כ.
סמג עשין רכג:
הא בלחה הא ביבישה. [מתניתין
היא. אם היה עונבה או קושרה
אי אליבא דר' אליעזר קאמר אפי' לכתחילה
סג ד מיי' פ"ג מהל' שבת
קיד: פסחים נט: סה. ביצה יח.
אינה משמעת את הקול והואיל
❖
ביבישה] ואפילו הכי אסרינן
הלכה טו:
ב"ב צ. חולין קכג: זבחים לה.],
נמי אלא לא קשיא הא ר"ש הא רבנן דתניא
כ) צ"ל אפילו מלאכה. דבש
וקשירה נמי אב מלאכה היא הא
בכלי דשבות גדול הוא:
בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור קושרה
❖
תמר, ל) בס"א: סתמינן,
יבישה אפילו בכלי שרי. ולא
עדיפא שתשמיע את הקול וטוב לנו
ר' שמעון אומר עונבה רבי שמעון בן אלעזר
רב ניסים גאון
לחלל את השבת בשלשולו לקיים
מסתבר להחמיר עליו
אומר אף היא אינה משמעת את הקול אלא
פלוגתא דר' אליעזר ור'
השמעת קול שיר של לוים מלחלל
הגהות הב"ח
כיון דאפרוכי מפריך:
יהושע אתא לאשמועינן.
משלשל מלמטה וכורך מלמעלה או משלשל
ולאו אוקימנא באסקופה כרמלית.
שבת בקשירה שהיא אב מלאכה ולא
(א) גמרא ורמינהו הרכבתו
הינו מתני' דבפר' אלו דברים
מלמעלה וכורך מלמטה ואיבעית אימא הא
נקיים בה שום מצוה דלא מצי השמע
והבאתו וכו' ולא קשיא הא
בפסח דוחין את השבת, ותנן
(ה)
תימה דאמר לעיל (דף צז.) גבי
ביד הא בכלי: (ב) שם דומיא
ר' אליעזר אומר דוחין. אמר
קול: משלשל מלמטה וכורך מלמעלה.
והא רבנן ולא קשיא כאן באמצע כאן מן
מצאן צבתים או כריכות מביאן פחות
דהרכבתו והבאתו וכו'
ר' אליעזר ומה אם שחיטה
שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה
הצד ואיבע"א הא והא באמצע מר סבר
פחות מד' אמות אלמא שבות דמקדש
ואידך הרכבתו דלא: (ג) שם
שהיא כולי', אמר לו ר'
גזרינן ומר סבר לא גזרינן: מתני' חותכין
שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא
ושבות דמקדש במקדש:
יהושע יום טוב יוכיח כו'.
במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי
א
(ד) שם במדינה הוא ולא
הרכיבו דלא כר' נתן דאמר
רוצה מגלגל היתד והנימא נארכת
גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו:
יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי
גזרינן: (ה) רש"י ד"ה אף היא
חמי נושא את עצמו. הבאתו
כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א
כאן וכאן אסור: גמ' ורמינהו הרכיבו
מה
וכו' דלא מצי משמעת קול:
מחוץ לתחום כר' עקיבה
(א) א) ב
(ו) ד"ה יבלת וכו' חרוץ או
דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה
דאמר תחומין דאוריתא.
והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין רבי אליעזר אומר דוחין
יÇaÆ לÆת יבלת דקרא קרינן ÇיaÆ לÆת
ועיקר דברי ר' נתן בפרק
וכורכה בו והרי היא כבתחלה
שאינה שם דבר אלא כמו
המצניע, ר' נתן אומר על
רבי אלעזר ורבי יוסי (בן) חנינא חד אמר הא והא בלחה ולא קשיא
ב)
ג)
ג
ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה
חƒי∆ג∆רת דומיא דשבור ולא כתיב
השחוטין חייב על חיים
LÆ בÆ ר ÀועÇ ÆוÆרת נמי לא כתוב עורון
כאן ביד כאן בכלי וחד אמר הא והא ביד ולא קשיא הא בלחה הא
פטור, שהחי נושא את עצמו.
ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי
אבל ÇיaÆ לÆת דמתניתין: (ז) ד"ה
ועיקר דברי ר' עקיבה
קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכה
ביבישה ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי מאי טעמא לא אמר הא בלחה
הרכבתו בפסח הבא בשבת
במשנת סוטה בפרק כשם
הוא דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי)
קאמר הרכבתו להרכיבו על
שהמים בודקין אותה וכבר
הא ביבישה אמר לך יבישה אפילו בכלי נמי שרי מ"ט איפרוכי איפרכא
❖
כתיפו:
פירשנוה. ולא קא גזרינן
[דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר
ולמ"ד הא בלחה והא ביבישה מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי אמר לך
שמא יחתה בגחלים. איתה
נימין בכנור חדש לכתחלה הלכך קשירה
בסוף פרק יציאות השבת,
בכלי הא תנן אם בכלי כאן וכאן אסור ואידך הא דקתני התם משום דקא בעי
עדיפא: הא והא רבנן. דמכשירין
לא תמלא אשה קדירה
לעזי רש"י
איפלוגי ר' אליעזר ורבנן ואידך דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני
(ב)
עססיות כו', ואמרינן אפי'
שא"א מבעוד יום דוחין והא דקתני
ארפ"א [הרפ"א]. נבל.
תימא בית הלל בהא מיסר
דרבנן ואידך הרכיבו דלא כרבי נתן ד) דאמר החי נושא את עצמו הבאתו
מתניתין קושרה כשנפסקה באמצעית
❖
אסרי גזירה שמא יחתה
וירוא"ה. יבלת.
❖
מחוץ לתחום כר"ע דאמר תחומין דאורייתא מתיב רב יוסף אמר רבי אליעזר
שאילמלי עונבה לא תשמע קולה והא
ה)
בגחלים.
דקתני עונבה כשנפסקה בראשיה שאין
ק"ו ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שמשום שבות
ו)
מוסף רש"י
צריכה שם חיזוק כל כך וסגי ליה
אינו דין שידחו את השבת אלא אמר רב יוסף הא והא ביד ושבות (ג) מקדש
רבינו חננאל
בעניבה: ואי בעית אימא הא והא
חותכין יבלת במקדש.
במקדש התירו שבות דמקדש במדינה לא התירו יתיב אביי וקאמר להא
דלא גזרו על השבות במקדש
ואסיקנא אלא לא קשיא הא
באמצע. הא ר"ש והא רבנן וברייתא
שמעתא איתיביה רב ספרא לאביי היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל
. הרכיבו
ר' שמעון הא רבנן. דתניא בן
ז)
(פסחים סח:)
דקתני לא היה קושרה מדאורייתא שרי
והבאתו מחוץ לתחום.
לוי שנפסקה לו נימא בכנורו
הספר מידו גוללו אצלו והא הכא דשבות דמקדש במדינה הוא ולא גזרי' דילמא
הרכבתו על כתף האדם
דס"ל לר"ש מכשירין דמצוה דוחין היכא
קושרה קשר של קיימא כו'.
נפיל ואתי לאיתויי ולא אוקימנא באסקופה כרמלית ורה"ר עוברת לפניה
להביאו לעזרה דרך רשות
איבעית אימא הא והא ר'
דלא אפשר להו מאתמול ומשום גזירה
הרבים, אע"פ שאינו אלא
שמעון, ולא קשיא מתניתין
דכיון דאיגדו בידו אפילו שבות נמי ליכא איתיביה משלשלין את הפסח
הוא דגזר אמצע אטו מן הצד אבל
ח) ד
איסור שבות דרבנן, דקי"ל חי
באמצע ברייתא מן הצד.
נושא את עצמו, אין דוחה,
לתנור עם חשיכה והא הכא דשבות דמקדש במדינה (ד) ולא גזרינן שמא יחתה
איבעית אימא הא והא
בעלמא דליכא למיגזר מידי דחי:
דהוה ליה למיעבד מאתמול,
באמצע, ותנא קמא סבר לא
מתני' יבלת. ורוא"ה. והוא מום
בגחלים אישתיק כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל הכי אמר לי רב ספרא אמר
וכן הבאתו מחוץ לתחום
גזרינן באמצע אטו מן הצד
לתמיד שדוחה את השבת
(פסחים סה:). וחתיכת
ותנא ברא סבר גזרינן. מתני'
ליה מאי טעמא לא תשני ליה בני חבורה זריזין הן ואביי כהנים זריזין הן
ט)
י)
יבלתו. ורוא"ה בלע"ז
חותכין יבלת במקדש אבל לא
כדכתיב (ויקרא כב) או חרוץ או (ו) יבלת.
אמרינן בני חבורה זריזין הן לא אמרינן רבא אמר רבי אליעזר היא דאמר
וחותכה בצפרניו או בשיניו,
במדינה ואם בכלי כאן וכאן
יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם
אינה אלא שבות, דמלאכה
אסור. והתנן בפסח חתיכת
מכשירי מצוה דוחין את השבת ומודה ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן
דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור
כלאחר יד היא (שם). כאן
יבלת אינה דוחה את השבת.
מאי
בכלי. דהוי מלאכה גמורה
ופרקינן מתני' ביבישה
ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב
(פסחים סח:). הא והא ביד.
ומתני' דפסח בלחה.
עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום: חותכין יבלת. ביד קאמר: אם בכלי כאן וכאן אסור. ואע"ג דכי עביד נמי ביד
שחותכה בידו ולא בסכין, דאין
ואיבעית אימא לעולם בלחה
מתקן הוא והוה ליה חותך מבעלי חיים והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין
בה אלא משום שבות, ואפילו
ומתני' ביד, ומתני' דפסח
הכי אסור בלחה, הואיל ומצי
כאן אלא שבות: ואם בכלי כאן וכאן אסור. דאב מלאכה הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול: גמ' (ז) הרכיבו. בפסח הבא
בכלי. מאן דאמר הא ביד הא
למיעבד מאתמול (שם). הא
בכלי מאי טעמא לא אמר הא
בשבת קאמר הרכיבו על כתיפו ברה"ר או להביאו מחוץ לתחום: וחתיכת יבלתו אין דוחין. קשיא סתמא אסתמא: הא. דפסחים
ביבישה. דאפילו שבות ליכא,
בלחה הא ביבישה. יבישה
בכלי וה"נ קאמר תנא דמתני' ור"א אפילו בכלי שרי דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת כגון מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום כגון
וכר' אליעזר לא מצי לאוקמא
מיפרך פריכה אין צריך
כ)
ונימא ר' אליעזר היא דאמר
חתיכה. ומאן דאמר הא
בקור המום מכשירי קרבן הוא והקרבן דוחה השבת ובמכשירין פליגי: מתני' ביבישה. ואפ"ה בכלי אסור משום דמתקן לה וענין
דוחין, משום דקתני ואם בכלי
בלחה הא ביבשה מאי טעמא
מלאכה קא עביד ודפסחים בלחה ותרוייהו ביד: אמר לך בכלי. למה לי לאשמועינן בפסחים דאסור הא כבר שמעינן ל) לה הכא ולמה
דהוי מלאכה גמורה כאן וכאן
לא אמר הא ביד הא בכלי.
אסור, ואי ר' אליעזר היא הא
ליה לתנא לסתמיה בתרי דוכתי: ואידך. להכי הדר תניא התם משום פלוגתא דרבי אליעזר דאשמועינן דאפילו בכלי שרי: ואידך. להכי
אמר לך בכלי אינו צריך
אמר מכשירי מצוה דוחין את
למיתנייה התם, דקתני
לא מוקמינן לההיא דפסחים בלחה ובכלי דאם כן הוה ליה אב מלאכה והתם הא דשבות הוא דאיירי: דומיא דהרכיבו. דלא מיתסר אלא
השבת אפילו במלאכה גמורה
במתני' ואם בכלי כאן [וכאן]
מדרבנן דחי נושא עצמו ותחומין נמי דרבנן ואפ"ה הואיל ואפשר מאתמול לא דחי: ואידך הרכיבו. והבאתו גופה מלאכה גמורה היא
במסכת שבת (קל.) דתנן ר'
אסור, בין במקדש בין
אליעזר אומר אם לא הביא כלי
במדינה אסור. ואידך אמר לך
דלא ס"ל להאי תנא בפסחים כר' נתן דאמר במס' שבת בפ' המצניע (דף צד.) חי נושא את עצמו ובתחומין סבר לה כרבי עקיבא דאמר במס'
מערב שבת מביאו בשבת
הא דקתני התם משום דבעי
סוטה בפ' כשם שהמים בודקין (דף כז:) תחומין דאורייתא: א"ר אליעזר ק"ו. התם גבי פלוגתייהו תנינן לה בפ' אלו דברים (פסחים סה:): אלו
(פסחים סח:). מאי טעמא
איפלוג ר' אליעזר ור' יהושע.
שמשום שבות. אלמא ת"ק משום שבות קא אסר להו וש"מ דלאו בכלי מתוקמא: אלא אמר רב יוסף הא והא ביד. ומיהו מתני' ביבישה לא
לא אמר הא ביד הא
ואקשינן והא חתיכת יבלתו
בכלי. ונוקמא למתני' נמי
דומיה דהרכבתו והבאתו
מוקמינן לה דאם כן אפילו בכלי שרי אלא בלחה וביד היינו טעמא דשרי דשבות הוא ובמקדש שתמידין וקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן
בלחה (שם). הא תנן אם
מבחוץ לתחום קתני, מה
ובפסחים היינו טעמא דאסור דאע"ג דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפ"ה כיון דכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש
בכלי כאן וכאן אסור.
הללו משום שבות אף חתיכת
לא התירו לעבור על השבות במדינה: להא שמעתא. דרב יוסף: גוללו אצלו. דכיון דאיגדו בידו אע"ג דאיכא שבות דילמא נפיל כוליה לרה"ר
ולמה לי למיהדר למסתמא
יבלת משום שבות, ואי בכלי
בפסחים (שם). החי נושא
איסור מלאכה הוא. ופרקינן
ואתי לאיתויי. ספר נמי שבות דמקדש קרי ליה שהרי קדש הוא אלמא שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה: הא אוקימנא. בריש פירקין [צח.]
את עצמו. ואין בו אלא
הרכיבו דלא כר' נתן דאמר
באסקופה כרמלית וכו' דאפילו שבות ליכא למגזר דא"נ נפיל כוליה כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה אין כאן חיוב חטאת:
משום שבות (יומא סו:). ומה
החי נושא את עצמו. והא דר'
משלשלין וכו'. לצלותו והוא יצלה מעצמו. ובבשר דעלמא אמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום גזירה שמא יחתה
שחיטה שהיא משום
נתן מפורש בשבת פרק
מלאכה. שהיא אסורה
[המצניע]. הבאתו מחוץ
בגחלים בפ"ק דשבת (יט:): והא הכא. דכל אחד צולה פסחו בביתו וקשרי ליה נמי במדינה: בני חבורה. הנמנין על הפסח זריזין הן דכל
בחולין בשבת משום איסור
לתחום כר' עקיבא דאמר
העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הלכך לא מחתי: ואביי. דאישתיק סבר כהנים זריזין הן אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע
מלאכה גמורה, שהרי באבות
תחומין דאורייתא, ומפורש
מלאכות היא מנויה, ואעפ"כ
שלמדוהו הלכות קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח: רבא אמר. הא והא ביד כדאמר דבכלי ליכא
(בסוכה) [בסוטה] פרק [כשם
דוחה את השבת בפסח
שהמים] ואילו הני איסור
לאוקמי לפסחים משום מלאכה והא והא בלחה דאי ביבישה לא מיתסר בכלי אלא מתני' דקתני שבות דאפשר לה מאתמול מידחי מקמי
. היה קורא
מלאכה נינהו. ומותבינן איני
(פסחים סה:)
מכשירי מצוה ר"א היא דפליג נמי עלה דההוא דפסחים ואמר דוחין דאפילו אב מלאכה מידחי מקמייהו וכ"ש שבות והא דקתני במתני'
בספר. כל ספרים שלהם
דהני איסור מלאכה נינהו,
עשוים כמגילה (שבת ה:)
דבכלי אסור מודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ליה ולא מחללינן שבתא והיכא דלא אפשר כגון גבי איזמל דחינן אפילו אב מלאכה:
והתנן א"ר אליעזר ומה אם
כספר תורה שלנו (לעיל צז:).
שחיטה שהיא משום מלאכה
מאי
ונתגלגל הספר מידו.
דוחה שבת, אילו שמשום
וראשה אחד בידו (שבת ה:) גוללו אצלו. הואיל וראשו אחד בידו (לעיל צז:) ובגמרא מוקים לה באיסקופת כרמלית כגון גבוה
שבות [וכו']. [אלא אמר ר' יוסף הא והא ביד], מיהו שבות דמקדש במקדש התירו אבל האי דפסח שבות דמקדש [במדינה לא
ג' ורוחבו ד' ורשות הרבים עוברת לפניו דאי נפל כוליה מידיה ומהדרי ליה מרה"ר לאיסקופא לאו חיוב חטאת איכא, הלכך השתא
התירו]. [איתיביה רב ספרא לאביי היה קורא בספר] על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו. והא הכא דשבות דכתבי הקדש
דראשו אחד בידו ואין כאן עקירה, אפילו משום שבות נמי לא גזור (שבת ה:). משלשלין את הפסח. והוא נצלה והולך משתחשך,
במדינה הוא, ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאיתויי. אמר ליה ולאו מי אוקימנא לההוא באיסקופה כרמלית ורשות הרבים עוברת
ואע"ג דבעלמא אין צולין (אלא כדי שיצולו מבעוד יום) הכא שרי דבני חבורה זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי בגחלים
לפניה, דכיון דאיגודו בידו שבות נמי ליכא. איתיביה משלשלין הפסח לתנור עם חשיכה. והא הכא דשבות דמקדש במדינה היא
(שבת יט:). בני חבורה זריזין הן. שיש רבים ומזרזים זה את זה (פסחים פה.). כהנים זריזין הן. שכולם היו בני תורה וחרדים
ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים. ופריק רב יוסף בני חבורה זריזין הן לפיכך לא גזרו. ואביי כהנים זריזין הן אמרי', בני חבורה זריזין
ונזכרים ולא אתו לחתויי משתחשך (שבת כ.) או: בקיאים הם בכל דכתיב בהן (דברים לג) יורו משפטיך ליעקב (שבת קיד:).
הם לא אמרינן. רבא אמר, ר' אליעזר לטעמיה דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת, ומודה ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן,