קג:
המוצא תפילין פרק עשירי
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
מאי היא. מנא תימרא דמודי ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי
לי הוא ומה
לי חבירו. וא"ת וכר' אליעזר מי ניחא והא
סד א מיי' פ"י מהלכות
א) [סוכה לו: וש"נ],
ב) זבחים יט:, ג) שם. [ושם
משנינן דתניא כהן שעלתה בו יבלת וכו': בשיניו אין. דשבות
כלי המקדש הלכה ט
לא שרי הכא אלא בשיניו ובמתני' שרי ביד מדקתני אם
סמג עשין קעג:
אית' רבי יהודה וכ"ג כאן
הוא בכלי לא ואפי' בשיניו חבירו אין ואיהו לא דחבירו לא מתקן
בכלי כאן וכאן אסור משמע הא ביד שרי וי"ל דגבי בהמה
סה ב מיי' פכ"א מהל'
הגאון יעב"ץ זצ"ל] [עד סוף
ליה שפיר והכי אמר במסכת שבת בפרק המצניע [דף צד:] דפליגי רבי
דאיכא מיאוס לחתוך בשיניו לא הוצרכו לחתוך בשיניו אלא ביד
כל הענין], ד) [ליתא שם],
שבת הל' כה סמג
ה) [ויקרא א], ו) [ויקרא ד],
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
אליעזר ורבנן בנוטל צפורניו זו בזו
וא"ת והיכי מצינו למימר אליבא
ז) [שם יז], ח) בס"א: דבר
שכח סעיף כד בהג"ה:
או בשיניו שר"א מחייב חטאת וחכמים
דר"א דהיכא דאפשר לשנויי משנינן
מאי היא דתניא כהן שעלתה בו יבלת חבירו
❖
אחר, ט) [דף כב ע"א],
ג [מיי' שם שו"ע שם
אוסרין משום שבות ואוקימנא התם
והא קאמר בפרק אם לא הביא (שבת
סעיף מח]:
חותכה לו בשיניו בשיניו אין בכלי לא חבירו
סו ד מיי' פ"י מהלכות
דכי מחייב ר"א בנוטל לעצמו אבל
דף קל.) דמביא סכין למול אפי'
אין איהו לא מני אילימא רבנן ובמקדש כיון
כלי המקדש הלכה ו
הגהות הב"ח
לחבירו דברי הכל פטור: מני. הא
דרך רה"ר אע"ג דאפשר לשנויי
סמג עשין סה:
דאמרי רבנן בעלמא משום שבות הכא מה
❖
דקאמר בכלי לא ובעצמו לא: אילימא
סז ה ו מיי' שם הל' ח:
ולהביאו דרך גגות וקרפיפות וחצירות
(א) במשנה ואם להוציא:
לי הוא מה לי חבירו אלא לאו ר"א דאמר
(ב) רש"י ד"ה הכי גרסינן
רבנן. דאמרי מכשירי מצוה לא דחו
וי"ל דהתם מקצר דרכו לילך דרך
וכו' דהא דבכלי לא:
בעלמא חייב חטאת והכא אע"ג דמכשירי
אב מלאכה ואשמעינן דשבות דחו
רה"ר אבל הכא דיכול לחותכו ביד כמו
(ג) ד"ה הוי יתור וכו' רטיה
רב ניסים גאון
מצוה דוחין את השבת כמה דאפשר לשנויי
כגון בשיניו בחבירו וכגון שעלתה לו
בכלי מודה ר' אליעזר דמשנינן:
על מכת בשרו תחת בגדו
שעלתה לו נשיכה בגבו.
ועבד עבודתו כצ"ל ותיבת
כיון דאמרי רבנן בעלמא
בשבת דלא אפשר ליה למשקליה
משנינן לא לעולם רבנן ואי עלתה בכריסו
עבודה נמחק: (ד) בא"ד
משום שבות הכא מה לי
מאתמול: כיון דאמרי רבנן. לגבי
תימה דלשמעינן
הכי נמי הכא במאי עסקינן כגון שעלתה לו
הזקוקין להן הא כהן:
הוא מה לי חברו, אלא
(ה) ד"ה ופליגא הא וכו'
דבר הרשות דנוטל לעצמו זו בזו או
רבותא טפי כגון שעלתה במקום
לאו רבי אליעזר היא
נשיכה בגבו ובאצילי ידיו דאיהו לא מצי
דלא פסיל אדרבא הס"ד
דאמר בעלמא חייב
בשיניו אין כאן אלא משום שבות:
שיכול הוא בעצמו ליטול ואפ"ה
שקיל לה ואי רבנן נשקליה ניהליה ביד
ואח"כ מ"ה דאמר רבא
חטאת. עיקרה במס' שבת
הכא. דקשרו בחבירו משום שבות
שרי הוא בעצמו ליטול אף על גב
במקום: (ו) תו' ד"ה הכי
בפרק המצניע דתנן הנוטל
ותפשוט דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר
וד"ה אא"ב ר' אליעזר
דמקדש לישתרי נמי לעצמו דהא איהו
דלא הוי כלאחר יד ויש לומר דאי
ציפורניו כו', ר' אליעזר
❖
מחלוקת ביד אבל בכלי דברי הכל חייב
הד"א:
מחייב חטאת וחכמים או'
גופיה נמי שבות הוא: אלא לאו ר'
לא אשמעינן בחבירו הוי סלקא
משום שבות. ודקתני כורך
וליטעמיך לרבי אליעזר נמי לישקליה
אליעזר היא דאמר. בנוטל בשיניו
דעתך דלא שרינן לחבריה ליטול
עליה גמי. איתה בטהרות
ניהליה ביד האי מאי אי אמרת בשלמא רבי
לעצמו דעלמא שלא למצוה דחייב
בתוספתא מסכת כלים פ'
כדי שיעבוד חבירו:
לעזי רש"י
מפני שהרופא נותנו על הכי
ו', ר' יוסי מטמא בגמי
חטאת ומש"ה ה"נ כיון דאפשר
(ו) גרסינן ואי רבנן נשקליה
אליעזר היינו דגזר יד אטו כלי אלא אי
❖
בינדי"ל. אגד, חגורה.
בחבירו דהוי שבות לא שרינן ליה
ביד ותפשוט דר' אלעזר.
המכה שמוצץ הלחה. לא
אמרת רבנן היא נשקליה ניהליה ביד ותו
א)
שנו אלא גמי אבל צילצול
לא מידי: מתני' כהן שלקה באצבעו
למידחי אב מלאכה ולמשקליה לנפשיה
פירוש דשמעינן מינה תרתי חדא
ב) א
קטן הוי יתור בגדים.
מוסף רש"י
ואע"ג דאמר ר"א מכשירי מצוה
דמכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה
טעמא דמילתא שהכהן
כורך עליה גמי במקדש ב אבל לא במדינה
דוחין אב מלאכה כמה דאפשר לשנויי
ועוד דשמעינן דבכלי מודו דחייב
ותו לא מידי. אין לדון
אינו רשאי לשמש במקדש
אם להוציא דם כאן וכאן אסור: גמ' אמר
ג)
אחר דבר זה (סוכה לו:) אין
(א) ג
ולעשות עבודה אלא
משנינן: לעולם רבנן. דאי לר'
חטאת אבל השתא לא מצינו למיפשטיה
להשיב על כך (יבמות לט.
בבגדים האמורים בתורה,
רב יהודה בריה דרבי חייא לא שנו אלא
אליעזר לא בעי שינוי ואפילו לעצמו
ולמידק דבכלי לא משום דאב מלאכה
וקדושין כא:) אין להקשות
דילמא מוסיף עליהם
גמי אבל צלצול קטן הוי יתור בגדים ורבי
ואפי' בכלי שרי. ודקשיא לרבנן כיון
היא דהא ביד נמי שבות הוא ולא
על דבר זה (ע"ז כג. סד.)
ותהיה עבודתו פסולה אם
קשרו: אא"ב ר' אליעזר. פי'
ליכא לשנויי מידי (סנהדרין
הוסיף עליהן. ואיתה
דנוטל לעצמו נמי שבות הוא נישקליה
יוחנן אמר לא אמרו יתור בגדים אלא במקום
סב.) אין עוד להקניט בדבר
בשחיטת קדשים בפרק כל
איהו לנפשיה: אי דעלתה לו בכריסו.
כי היכי דמשנינן מאב מלאכה
בגדים אבל שלא במקום בגדים לא הוי
זה (שם סו:). כורך עליה
הזבחים שקבל דמן זר
מקום שאפשר לו ליטלה בידו או
גמי. בשעת עבודה, שגנאי
לשבות משנינן נמי משבות חמור
אונן, לבש ב' מכנסים ב'
יתור בגדים ותיפוק ליה משום חציצה
הוא שתיראה שם מכתו,
אבנטים ב' כותנות כולי'
בשיניו ה"נ: הכי גרסינן ואי רבנן
לשבות הקל אלא אי אמרת רבנן למה
בשמאל אי נמי בימין ושלא במקום עבודה
ואע"ג דגמי מסי מכה וכל
פסולה עבודתו. ותיפוק לי
לישקליה ניהליה ביד ותפשוט דר"א
להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו
דבר שיש בו משום רפואה
משום חציצה, בשמאל.
ופליגא דרבא דאמר רבא אמר רב חסדא
אסור משום שבות, גזירה
וכו'. כלומר אי אמרת בשלמא ר"א
טעמא דמילתא כי הכהן
והקשה השר מקוצי דאמאי ניחא ליה
שמא ישחוק סמנים, הני
במקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת
אינו רשאי לקשור על ידו
ד
היא ומשום שינוי מתוקמא שפיר כמו
למיעבד הרחקה לר"א טפי מלרבנן
מילי במדינה, אבל במקדש
דבר שיהא חוצץ בין ידו
שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות
שמתרץ לקמיה אלא אי אמרת רבנן
ה
והיה נראה להפך דהא ר"א מיקל
לא גזרו משום שבות
ובין כלי שרת. וכן לא יהא
(זבחים יט.). ואם להוציא
פחות משלש על שלש אינן חוצצות אדרבי
דבר חוצץ בין ידו ובין
וטעמא דבכלי לא משום דמכשירין
טפי ותירץ דהיא הנותנת אליבא
דם. שמתכוין לכך, כאן
הדם כמפורש לשם מה
לא דחו אב מלאכה ורבנן אשבות הוא
דרבנן יש להתיר כל שבות דלא נפיק
יוחנן ודאי פליגא אדרב יהודה בריה דרבי
וכאן אסור. דחבורה הוא
כלי שרת אין דבר חוצץ
דמהדרי נהי דאיהו גופיה משני' ליה
מינה חורבה כיון דאית להו דמשום
ואיסור דאורייתא (שם).
בין כלי שרת ובינו כו'.
חייא מי נימא פליגא שאני צלצול קטן
ו
צלצול. קשר של משי (ע"ז
וכן הינו פירוקא דפרקינן
דלא אפשר למשקליה דבגבו הוא
הכשר לא דחינן שבת אבל ר' אליעזר
דחשיב לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב
עג.). ותיפוק ליה משום
בשמאל, לפי שהעבודה
חבירו מיהא לשמעינן דנוטלה ביד
דאית ליה דמכשירי' דוחה ומיהו
חציצה. בין ידו לעבודה
לא הותרה אלא בידו
יהודה בריה דרבי חייא לא שנו אלא גמי
דהא ידו נמי שבות היא והכי שפיר
באפשר לשנויי משנינן יש לנו לחזר
ואסור דבעינן ולקח הכהן
הימנית אבל בשמאלו לא,
אבל צלצול קטן חוצץ ורבי יוחנן אמר לא
שתהא קבלה בעצמו של
כדתנינן התם קיבל
למתני דשמעינן מיניה תרתי חדא
אחר שבות הקל שלא יבא להתיר
❖
כהן, והיכי שרי לר' יוחנן
בשמאל פסול.
אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא
דמכשירין שבות דחו ולא אב מלאכה
בלא שינוי באפשר לשנויי:
(זבחים יט.). אדר' יוחנן
לישמעינן במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים
כדמשמע לן השתא ועוד שמעינן
ודאי פליגא. דהא אמר
שלא במקום בגדים לא הוי
מינה מדשרי ליה ביד ולא בכלי דהכא
שלש
רבינו חננאל
ייתור בגדים, ואפילו שלש
הוא כדר"א דאמר התם בפרק המצניע (שבת דף צד:) מחלוקת ביד אבל בכלי מודו רבנן דחייב חטאת דחשבינן ליה תולדה דגוזז
על שלש במשמע (שם). מי
מנא תימא, דתניא כהן
את הצמר שהוא חותך מן המחובר לבעלי חיים אבל השתא לא מצינו למיפשטיה מינה ולמידק דהא בכלי לא משום דאב מלאכה
נימא פליגא. דאיהו אמר
שעלתה לו יבלת חבירו
(ב)
צילצול קטן חוצץ, ורבא
חותכה לו בשיניו. חבירו
הוא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרי ליה: ולטעמיך לר"א נמי. נהי דטעמא משום שנוי הוה נשקליה ניהליה ביד דהא איכא
אמר פחות משלש לא חוצץ
אין איהו לא, בשיניו אין
שנוי דמודה ר"א בנוטל לחבירו שאינו אלא שבות: אי אמרת בשלמא ר"א. לגבי מכשירי מצוה שבות ואיסור דאורייתא היתר משוי
(שם). שאני צלצול קטן
בכלי לא מני הא, אילימא
דחשיב. לפי שעשוי לנוי
להו וטעמא משום דאפשר לשנויי משנינן כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות החמורה לשבות הקלה הלכך יד
רבנן כיון דאמרי משום
והוי בגד (שם). לישנא
שבות מה לי הוא ומה לי
חמורה משינים דאורחיה בהכי ודומה לכלי ואיכא למגזר בה טפי יד אטו כלי: אלא אי רבנן. וטעמייהו משום דאב מלאכה לא
אחרינא אמרי לה כו'.
חבירו. אלא לאו ר' אליעזר
מידחי למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו: ותו. ליכא לאקשויי מידי: מתני' כורך עליה גמי. ואע"פ שהגמי מרפא את
בדר' יהודה ב"ר חייא לא
היא דאמר בעלמא חייב
פליגי לישני, דחוצץ נמי
חטאת כו'. מתני' כהן
המכה הואיל והשתא מיהא צורך עבודה היא דלאו אורח ארעא שתראה מכתו עם העבודה מכסה אותה בגמי: אבל לא במדינה.
דקאמר משום ייתור בגדים
שלקה באצבעו כורך עליה
שמרפא בשבת ורפואה בשבת שבות היא ואסור: ואם להוציא דם. שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה: כאן וכאן אסור. שאין זה
הוא, דלא שייכא למימר
גמי במקדש אבל לא
צורך עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא משתרי לגבייהו: גמ' צלצול קטן. אזור קטן נאה כמו היא חגרה בצלצול
חציצה שלא במקום בגדים
במדינה. א"ר יהודה בריה
ושלא במקום עבודה, דאי
דר' חייא לא שנו אלא גמי
(קטן)ד) דסוטה (דף ט:) ובלע"ז בנדי"ל: הוי יתור בגדים. ותניא בשחיטת קדשים בפרק שני (זבחים דף יח.) לבש שני מכנסים שני אבנטים
במקום עבודה אפילו נימא
אבל צילצול קטן חוצץ.
חסר אחת או יותר אחת או שהיתה לו רטיה על (ג) בשרו תחת בגדו ועבד עבודה עבודתו פסולה ויליף לה התם מקראי בני אהרן
חייצא, ובדר' יוחנן הוא
ור' יוחנן אמר לא אמרו
הכהנים בכהונם כלומר בבגדי הדיוט הזקוקין להם כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה דהיינו יתור בגדים:
דפליגי לישני (שם).
ה)
(ד)
חציצה בפחות משלש
אצבעות אלא במקום
לא אמרו. באותה משנה יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים כגון באצבע לא הוי יתור בגדים: ותיפוק ליה.
בגדים, אבל אצבע וכל
בין גמי בין צלצול משום דחייץ בין ידיו לעבודה ואנן (ולקח בעינן) ולקח הכהןו) וזרק הכהןז) בעינן דמשמע בעצמו על ידו ולא ע"י אחריםח):
כיוצא בה שאינה מקום
בשמאל. שאין עבודה כשרה בה כדאמר בשחיטת חולין כל מקום שנאמר אצבע או (בהן) [כהן] אינו אלא ימין: אי נמי בימין שלא
לבישת בגדים עליה, שלש
ט)
על שלש חוצצות פחות
במקום עבודה. כגון על גב האצבע: ופליגא. הא דר' יוחנן דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ואפי' בגד ג' על
משלש על שלש אינן
ג' משמע דלא פסיל: אדרבא (ה) דאמר במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת. ואע"ג דמשום יתור בגדים ליכא למימר דהא לאו
חוצצות. והיינו דרבא אמר
בגד הוא חציצה מיהא הויא דכתיב (ויקרא ו) ומכנסי בד ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ: ג' על ג' חוצצות. דכיון דבגד מקרי
רב חסדא במקום בגדים
אפילו נימא אחת חוצצת,
הוי יתור בגדים. והאי דנקט בלשון חציצה משום דרישא איירי בנימא אחת במקום בגדים דלא מצי למתנייה יתור בגדים דלאו בגד
שלא במקום בגדים שלש
הוא: פחות מג' אין חוצצות. דאיידי דלא חשיב בגד יתור בגדים אין כאן דלאו בגד הוא וחציצה נמי אין כאן דשלא במקום בגדים הוא
על שלש חוצצות פחות
ושלא במקום עבודה: אדר' יוחנן ודאי פליגא. הא דרבא כדאמרן שלא במקום בגדים ר' יוחנן לא חשיב יתור כלל אפי' בבגד גדול: אדרב
מיכן אינן חוצצות. נימא
הא דרבא אמר רב חסדא
יהודה בריה דר' חייא מי נימא פליגא. הא דרבא דאמר שלא במקום בגדים פחות מג' אין חוצצות ואיהו אמר דצלצול קטן חייץ
פליגא אדר' יהודה בריה
ואף על גב דלא הוי שלש על שלש: צלצול קטן חוצץ. משום יתור בגדים והיינו נמי כלישנא קמא ואין בה חילוק אלא במילתיה דר"י.
דר' חייא דאמר באצבע
אפילו צילצול קטן חוצץ.
והאי דנקטי לה במילתיה דרב יהודה בלשון חציצה משום הך פלוגתא דר' יוחנן דלא מצי למתנייה משום יתור בגדים דקאמר
ודחינן כגון א) שלקה
פחות משלש על שלש חוצץ במקום בגדים ופחות מג' לא מצי למימר יתור בגדים אלא משום חציצה להכי נקט לה לכולה בלשון חציצה:
בשמאל. אי נמי שלא
שלש
במקום צורך עבודה
א) גי' אחרת היה לו לרבינו ז"ל בכאן דר"י בר' דר"ח מיירי שלקה בימין במקום עבודה אמנם תמוה דא"כ גמי נמי וצ"ע.