המוצא תפילין פרק
עשירי עירובין
קד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לישמעינן
שלש על שלש חוצצות. ומשום יתור בגדים: לימא פליגא. הא
צלצול קטן. אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר
סח א ב מיי' פ"ו מהל'
א) [סוף מסכת מדות],
ב) [חולין פג:], ג) רש"ל מ"ז,
דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור
תמידין הלכה ג:
לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור
סט ג ד מיי' פכ"א מהלכות
ד) פסחים סה: חגיגה יא. יומא
בגדים: שאני צלצול דחשיב. ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל
אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך שבת הל' ד סמג לאוין
כז. זבחים יד: כד: מנחות י.],
רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי
ופליג: ולרבי יוחנן. דאמר
ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך
ה) [שבת סג: וש"נ], ו) בד"י
סה טוש"ע א"ח סי' שיג
אלעזר, ז) [מו"ק י. ע"ש
סעיף י:
צלצול נמי שרי: לישמעינן. תנא
לו צלצול בין במקדש בין במדינה
ע ה מיי' פכ"ג שם הל"ד
פירש"י], ח) הרי"ף והרא"ש
דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש
ואם להוציא דם כאן וכאן אסור:
שלש על שלש חוצצות פחות משלש אין
גרסו רבא, ט) [תוספתא שבת
סמג שם טוש"ע א"ח
דרש
גמי: דגמי מסי. משום שבת
רבא חצר שנתקלקלה. סימן שלח סעי' א:
פ"ב ה"ו], י) [גי' הערוך מאדק
חוצצות והיינו דרבא אמר רב חסדא לימא
עא ו [מיי' פכ"ד מהל' שבת
וכן העתיק הר"ש במ"ו פ"ב
איצטריך למתני גמי דאף על גב
הלכתא כדמסיק דלא
פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא שאני
הל' ט] טוש"ע שם
דכלים ובתוס' איתא מן האדק],
דמסי שרי במקדש: מתני' בוזקין
ירדה לא בסל ולא בקופה אלא
כ) בד"י שהוא עושה, ל) עי'
סעיף ד:
צלצול קטן דחשיב ולרבי יוחנן אדאשמעינן
❖
מלח. מפזרין ומכתתין על הכבש
עב ז מיי' פכ"א מהל' שבת
בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה
רש"י שבת פ: ד"ה אנדיפי,
גמי לישמעינן צלצול קטן מילתא אגב
הלכה ג סמג שם טוש"ע
(א)
מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין
השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי
אורחיה קמ"ל דגמי מסי: מתני' א בוזקין
שם סעי' ה:
עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות
הופך
הקופה ונותנה על שוליה
עג ח ט מיי' שם הלכה ה
תורה אור השלם
❖
מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו
כדאמר בפרק ב' דיומא (דף כב:)
דהיינו
על ידי שינוי אבל ביד נראה
טוש"ע שם סעיף ו:
1. הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְיָ עָלַי
וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל
לר"י דאסור:
ממאי דהאי ויפקדם בבזק [ש"א יא] מידי
א)
הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת
הכי
בשבת ומבאר הקר ביום טוב: גמ' רמי
גריס בקונטרס אלא הא
דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק [יחזקאל
הַתַּבְנִית:
רב ניסים גאון
א] מפרש בחגיגה (יג:) כאור היוצא
דאמר רב נשים המשחקות
דברי הימים א כח יט
ליה רב איקא מפשרוניא לרבא תנן בוזקין
2. וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ
בוזקין מלח. מפזרין על
בין החרסים שצורפין בהן זהב והם
באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות
מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו
הכבש שלמזבח. והתם במס'
בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת
נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב
דאי לא תימא הכי כו' ותימה תרתי
יומא אמרו ממאי דהאי בזק
הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה
במקדש אין במדינה לא ורמינהי חצר
❖
יש בו כמראה ירקרק או אדמדם:
דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל
מידי דמיבדרי הוא.
הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
❖
שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה
ויקרא א יג
וממלאין מבור הגדול כו'. כך שמן
חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא
בה שאני תבן דלא מבטיל ליה א"ל רב אחא
ושניהם בלשכת העזרה: בגלגל.
דאמר רב יהודה נשים המשחקות
רבינו חננאל (המשך)
בריה דרבא לרב אשי האי מלח ה"ד אי
טור"ן בלע"ז. אבל במדינה לא טעמא
באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי
ב)
הגהות הב"ח
הגולה והגלגל נותן עליו
מפרש בגמרא משום שמא ימלא
זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד
דמבטליה קא מוסיף אבנין (וכתיב הכל
ג)
(א) גמרא לישמעינן צלצול קטן
1
[ו]משם מספקין מים לכל
לגינתו ולחורבתו:
ומבאר הקר
בהשמעת קול דאסור והדר קאמר
אגב כצ"ל ותיבת מילתא נמחק
העזרה. והגלגל הזה
בכתב מיד ה' עלי השכיל) ואי דלא קא
ונ"ב ל' רש"י בפרק ב' דזבחים
כשממלאין בו מוצא קול
בי"ט. ולא בשבת ובגמרא [ע"ב] מפרש
ואלא הא דאמר רב יהודה נשים
מבטליה קא הויא חציצה בהולכת אברים
דף יט דכולא מסכתא באיסור
גדול. כדתנן מיריחו היו
מאי ניהו: גמ' מפשרוניא. מקום:
המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא
שבת איירי ועיקר משום שבות
שומעין קול שעשה בן קטין
לכבש דלאו עבודה היא ולא והא כתיב
ומרדה בה. שוטח בה: דלא מבטל
משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני
נקט לה הלכך ל"ג מלתא אלא
מוכני לכיור, וזה לא התירו
והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה
ה"ג [והשאר חסר ולא נודע
אלא במקדש. לפיכך כשראה
2
ליה. וליכא משום אשוויי גומות
איסור אשמעינן ומיהו אין למחות
❖
כוונתו]:
עולא לאותו האיש שהקיש
ד) ואמר מר זו הולכת אברים לכבש אלא
דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי
בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין
והיכה הדלת בשבת והשמיע
אימא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה
דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות
ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא
ב
קול בהקשתו אמר ליתחיל
גופיה דההוא גברא דקא
לא מבטיל ליה התם אבל מלח
היא דרש רבא חצר שנתקלקלה במימי
דאפילו
קול שאינו של שיר אסור אף
גליון הש"ס
ג
מחלל שבתא. וא"ל רבא לא
משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא
על גב דשני רבה כל הני תיובתא
גשמים מביא תבן ומרדה בה אמר ליה רב
רש"י ד"ה ומטיפין וכו' כלי
אסרו השמעת קול עץ כי האי
מבטיל ליה ובמדינה אסור: קא מוסיף
הוא. עי' מתני' פ"ב מ"ו
דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב
גוונא אלא למקיש ומשמיע
פפא לרבא והתניא כשהוא מרדה אינו
ד
❖
דכלים:
קול של שיר בלבד. איתיביה
אבנין. ואפילו בחול אסור להוסיף
אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי
מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה
אביי מעלין בדייפי ומטיפין
על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד
פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב
מודק לחולה בשבת. פי'
הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש דברים
ה)
ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד
להודיע שמותר לעלות יין
מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי
לעזי רש"י
שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך
מחבית בדייפי. ופי' דייפי,
על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא
כוותיה דשרא למימלא בגילגולא
כגון מניקות שיש לה שני
טור"ן. ציר. צינבי"ש.
במחוזא: גזרה שמא ימלא
אמרו משום רבי אליעזר וכשהוא מרדה אינו
לגרוע. ואית דנקטי ליה משום שבת
ו)
❖
פיות ומכניס פיו האחד
צלצלים פעמונים.
מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה:
בחבית ושואב בכד ומעלה
ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת
לגינתו ולחורבתו. מפרש רבינו
היין בכחו. ויש פה אחר
חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי
תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין
ממלאין מבור הגולה: עולא איקלע לבי רב
למעלה מזה פתח הדייפי
מוסף רש"י
פרכינן: הא קא הוי חציצה. בין
הרבה מים ביחד שייך למיגזר
הנתון בפיו כמין דד, שהיין
מנשה אתא ההוא גברא טרף אבבא אמר
לימא פליגא. דרבא אדרב
בהגעתו לדד מקלח ויוצא
רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא
אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:
מאן האי ליתחל גופיה דקא מחיל ליה
ז)
יהודה, דאילו ר' יוחנן פשיטא
ומקבלו בכלי אחר, עד
פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים
יצא
לן דפליג עליה ואפילו צילצול
שמריק כל היין שבחבית. פי'
לשבתא א"ל ח) רבה ה לא אסרו אלא קול של
קטן מכשר דהא עלה קמהדר כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן
מטיפין מי אדק, שמענו כי
טו:)
שיר איתיביה אביי מעלין בדיופי ומטיפין מיארק לחולה בשבת לחולה
ט)
י)
ופליג, אלא דרבא דאיתמר לה
הוא כלי העשוי ולועא כמין
וערל יושב ועומד על גבי כלי על
בעלמא מי לימא פליג אדר'
כוז נקוב בקרקעית[ו] נקבין
אין לבריא לא ה"ד לאו דנים וקא בעי דליתער ש"מ אולודי קלא אסיר
גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו
יהודה דנימא דרבא אפילו
דקין דקין ופיו צר. ממלאין
לא דתיר וקא בעי דלינים דמשתמע כי קלא דזמזומי איתיביה המשמר
פסול והתם יליף טעמא: בהולכת
צילצול קטן מכשר שלא במקום
ו
אותו מים וסותמין פיו, כל
בגדים (זבחים יט.). ולר'
זמן שפיו סתום אין המים
אברים לכבש דלאו עבודה היא.
פירותיו מפני העופות
ודלעיו מפני החיה משמר כדרכו בשבת ובלבד
יוחנן. דקאמר אפילו צילצול
שבתוכו שותתין מן הנקבים,
לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר
שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול מאי טעמא
לא חייץ, מאי איריא דנקט
שכח הרוח מונע את המים,
כ)
דריסה מולחין ממנו עורות קדשים
תנא דמתני' גמי, לשמועינן
וכשפותחין פיו ויכנס האויר
לאו דקמוליד קלא וכל
אולודי קלא אסיר אמר רב אחא בר יעקב גזירה
צילצול לא הוי ייתור וכל שכן
דוחה את המשקה שבתוכו
ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה
שמא יטול צרור ואלא הא דאמר רב יהודה אמר רב נשים המשחקות
גמי (שם). דגמי מסי. מרפא
ומטיף טיפה אחר טיפה
ז
דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת
המכה ואפ"ה מותר דאין
טיפות דקות, ונותנין תחתיו
באגוזים אסור מאי טעמא לאו דקא מוליד קלא וכל אולודי קלא אסיר
שבות במקדש, דכולא מסכתא
אברים לכבש קאמר דלאו עבודה
כלי נחושת כגון ספל וכיוצא
באיסור שבת איירי ועיקר
לא דלמא אתי לאשוויי גומות דאי לא תימא הכי הא דאמר רב
בו. וכשנופלת טיפה על הכלי
דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה
משום שבות נקט לה (שם).
משמעת את הקול טיפה אחרי
יהודה נשים משחקות בתפוחים אסור התם מאי אולודי קלא איכא
תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים
קא מוסיף אבנין. להגביהו,
טיפה כמין קול משורר.
והרי כל אורך ורוחב ורום
ואמרינן מאי לאו להני מי
הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא
אלא דילמא אתי לאשוויי גומות תנן ממלאין מבור הגולה ומבור
הבנין נמסר לדוד על פי
אדק שהתירו חכמים לחולה,
חשיב: והקריב את הכל. רישא
הגדול בגלגל בשבת במקדש אין במדינה לא מאי טעמא לאו משום
נביאים, דכתיב בדברי הימים
לאו בחולה הישן ומבקשין
דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים
דקאמר ליה דוד לשלמה הכל
להקיש, ועושין לפניו זה
דאולודי קלא ואסיר לא גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו אמימר שרא
ח
ט
בכתב מיד ה' עלי השכיל כל
הקול כדי שיקיץ. והנה
אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי
למימלא בגילגלא במחוזא אמר מאי טעמא גזרו רבנן שמא ימלא
מלאכת התבנית, עלי השכיל
לחולה בלבד התירו משום
כהונה שמע מינה עבודה היא:
אותי לימד (חולין פג:).
סכנה, אבל לבריא כי האי
לגינתו ולחורבתו הכא לא גינה איכא ולא חורבה איכא כיון דקא חזא דקא
ומרדה בה. לדרוס עליה: לא בסל
והקריב הכהן את הכל.
גוונא אסיר שמוליד קול
תרו
גבי אברים כתיב והקרב
בשבת. וקשיא לרבה דאמר
ולא בקופה. כדרך חול: שולי הקופה.
והכרעים ירחץ במים והקריב
לא אסרו אלא בקול של שיר
שנשתברה ונשארו השולים: טרף אבבא. הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול: דקא מחיל שבת. דקסבר כל אולודי קלא אסיר:
הכהן את הכל והקטיר
בלבד. ופריק לא לעולם
בקול של שיר. הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת: מעלין בדיופי. מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון
המזבחה (חגיגה יא.). זו
בחולה ניעור ורוצה שישן
הולכת אברים לכבש.
דמשתמע הללו טיפי
ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם
ב)
דגבייהו כתיב האי קרא
דמטיפין מאדק כי זמומי .
והיין יוצא כולו מאליו. דיופי שתי פיות ל): ומטיפין מיארק לחולה. $ כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים
והקרב והכרעיים וגו' (פסחים
מיתיבי המשמר זרעים מפני
סה:). ליתחל גופיה. יתחלל
דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין
העופות. שלא ירדו ויפסידום,
❖
גופו (מו"ק י.).
מקשאין ומדלעין מפני
בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה: וקא בעי לאתעורי. ע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים
החיות. הרי זה משמר כדרכו
שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא: זמזומי. צינב"ש:
לא יטפח.
והולך, ובלבד שלא יספק ולא
ידיו על לבו: יספוק. כף אל כף: ירקד. ברגל להשמיע קול להבעית העופות: שמא יטול צרור. ויזרוק לרה"ר להבריח העופות:
יטפח ולא (יוקד) ירקד כדרך
רבינו חננאל
שעושה בחול. אמאי קאסר
משחקות באגוזים. לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים: לאשוויי גומות. להכין דרך לגלגל האגוז: בתפוחים. נמי
לאו משום דאולודי קלא
בשלמא ליהוד' בריה דר'
כה"ג: אולודי קלא. שהגלגל משמיע קול: גזרה שמא ימלא לגינתו. מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:
אסיר. ופירק רב אחא בר
חייא, היינו דקתני במתני' גמי
יעקב אליבא דרבה לא אסרו
מכלל דחתיכת בגד חוצצת,
משום אולודי קלא, אלא גזירה שמא יטול צרור ויזרוק עליהן. ואלא הא דאמר רב יהודה משמיה דרב נשים משחקות באגוזים אסיר
אלא לרבי יוחנן ניתני צילצול קטן וכיוצא בו. ופרקינן הא קא משמע לן דגמי מסי. פיסקא בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא
לאו דאולודי קלא אסיר. ופריק לא ג) אלא משום דמשתמע קלא דאגוזים כי זמזומי. ואלא הא דאמר רב יהודה אמר שמואל נשים
יחליקו. ורמינהי חצר שנתקלקלה בימי הגשמים מביא תבן וממדה בה א) , תבן אין מלח לא. ופרקינן אמאי לא בזיק תבן על גבי
משחקות בתפוחים אסיר, התם מאי אולודי קלא איכא. ופריק התם משום דילמא אתי לאשוויי גומות, וכיון שמשחקות ומושכות
הכבש משום דתבן לא מבטיל ליה וכיון דלא מבטיל ליה חוצץ, ואישתכח דלא מסגי בכבש. ואמרינן האי מלח היכי דמי, אי
התפוחין בארץ גזירה שמא כשהן מושכות התפוחין אצלן יש נקב בקרקע ומתמלא. ת"ש ממלאין מים מבור הגולה ומבור הגדול
דמבטיל ליה אישתכח דמוסיף על בניין. ואי לא מבטיל ליה הוי חציצה. ופרקינן אין בוזקין המלח על הכבש, אלא בהולכת אברים
בגלגל בשבת. במקדש אין במדינה לא. מאי טעמא לאו משום דאולודי קלא בשבת אסיר. ופריק לא גזירה שמא ימלא לגינתו
לכבש דלאו עבודה היא, והא מתניתא והקריב הכהן את הכל המזבחה, זו הולכת אברים לכבש. ומדבעיא כהונה ש"מ עבודה היא.
ולחורבתו. ואע"ג דשני רבה כל הני תיובתא דמקשי עליה, אשינויי לא סמכינן ולא דחינן לשמועה דעולא. אמימר שרא למימלא
ואוקימנא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא. דרש רבא חצר שנתקלקלה מביא תבן וממדה. וכשהוא ממדה אינו ממדה לא
בגילגלא במחוזא. אמר טעמא מאי אסרו במדינה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו, הכא לא גינה ולא חורבה איכא, כיון דחזא דקא
בסל ולא בקופה (ולא) [אלא] בשולי קופה. מתני' ,ממלין מים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. תנן בסוף מידות לשכת
א) מדברי רבינו אלו נראה דל"ג בגמ' במקדש אין במדינה לא רק גרס תבן אין מלח לא. ב) עי' בערוך ערך דיופי. ג) עי' בתוס' מש"כ בשם רבינו.