המוצא תפילין פרק
עשירי עירובין
קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
אמר רבי יוחנן. לענין עיולי כולי עלמא המכניס שרץ חייב ולענין
רבי יוחנן
ושניהם מקרא אחד דרשו. פירש בקונטרס
עח א ב ג מיי' פ"ז מהל'
א) תוספתא דכלים ב"ק פ"א
ה"ט, ב) [חולין מט.],
להוציא הנמצא בעזרה בשבת בהאי קרא פליגי: ויבאו הכהנים
בית הבחירה הלכה
שבא לתרץ דכולי עלמא מכניס שרץ חייב ולענין הוצאת
❖
ג) [פסחים ה. וש"נ],ד) לעיל
כג:
(א) פנימי בית ה' בהיכל ויוציאו הטומאה. ע"ז ותקרובותיה שהן
טומאה פליגי ותימה דלכאורה אין חילוק דאי מכניס שרץ חייב
נב:, ה) צ"ל ממצין, ו) [לעיל
מטמאין באהל ז): לחצר בית ה'. עזרה: ויקבלו הלוים להוציא משם
הוא הדין דמוזהר להוציא
מוישלחו מן המחנה דכל היכא דקרינן
קב:], ז) [ע"ז לב:],
ח) בס"א: כל, ט) [פסחים
לנחל קדרון. אבל כהנים אחרים לא
לא יטמאו את משכני קרינן וישלחו מוסף רש"י
עז.], י) [אמור פרשה ג],
מיטמאין אע"פ שהיו צריכים לאנשים
וא"כ מאי טעמא דמאן דאמר מעזרה
אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו
כ) [ויקרא כא], ל) [במדבר
מי שהחשיך חוץ
הרבה אלו מוציאין מן ההיכל לעזרה
לא ונראה דמילתא באפי נפשה היא
כח], מ) בס"א: התחום
לתחום. שהוא בא
1 ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר ויוציאו
❖
ומציבין את הסימנים,
בדרך וחשכה לו חוץ
ואילו משם ולחוץ לוים הוא דמיטמאין
ולא קאי לדחויי הא דקאמר לעיל
את כל הטומאה אשר מצאו בהיכל ה' לחצר
לתחום (לעיל נב:). אפילו
ולא כהנים. בן ננס סבר מדאשתני
כתנאי (ה) ופליג בין במכניס בין במוציא
חמש עשרה אמה.
בית ה' ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון
טומאת עזרה מכהנים ללוים שמע
דאין חילוק כדפירשנו אלא בא
לאו דוקא ט"ו אמה
תורה אור השלם
חוצה מר סבר מדאשתני בעזרה בלוים
. שאין המשוחות.
מינה היכא דאיתא בעזרה לא מפקינן
לאסמוכי קרא למאן דאמר חייב
(שם)
1. וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים
מודדי התחומין לעיירות
טומאה בעזרה ליכא ומר סבר עד היכא דלא
ליה בעבירה אלא מהדרינן אהתירא
ולמאן דאמר פטור:
ועושין סימן לתוך התחום,
לִפְנִימָה בֵית יְיָ לְטַהֵר
אמר
אפשר בלוים מפקי כהנים השתא דאפשר
ובשבת נמי לא דחינן שבות: טומאה
ר' שמעון יכנס. והכי קאמר
ממצין את המדות.
וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה
להציב הסימן בסוף אלפים,
בעזרה ליתא. כלומר היכא דאיתא
אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְיָ
בלוים תו לא מטמאי כהנים תנו רבנן הכל
ליה רבי שמעון לתנא קמא
א)
א
אלא כונסין אותן לתוך
לַחֲצַר בֵּית יְיָ וַיְקַבְּלוּ
התם לא חמירא כולי האי: דלא
אע"פ שמיקל אני במחשיך חוץ לתחום
נכנסין בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את
אלפים, מפני הטועים.
הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל
אפשר. בהיכל לא עיילי לוים דאפי'
מפני טועי המדה שאין
מחמיר אני בנימת הכנור דהתם לאו
קִדְרוֹן חוּצָה:
הטומאה ומצוה בכהנים אם אין שם כהנים
מכירים את הסימן ופעמים
דברי הימים ב כט טז
כהנים אסירי למיעל אלא לעבודה
קולא הוא אלא משלך נתנו לך וגם כאן
נכנסין לוים אין שם לוים נכנסין ישראלים
2. אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא
הולכין להלן ממנו וחוזרין
כדכתיב (ויקרא טז) ואל יבא בכל
לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה
ולאו אדעתייהו. ל"א
יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ
ואידי ואידי טהורין אין טמאין לא אמר רב
עת אל הקדש זה היכל מבית לפרוכת
ולא שמעתיו דדוקא ט"ו
דהוה דבר המותר והא דנטר עד הכא
כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת
הונא רב כהנא מסייע כהני דתני רב כהנא
אמה נקט, וטועי המדה
ב)
מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְיָ
זה לפני ולפנים: תו לא מטמאינן
משום דבעי לאסוקי מילי דבמקדש
❖
הן המשוחות הקובעין
מְקַדְּשָׁם: ויקרא כא כג
מתוך שנאמר אך אל הפרוכת לא יבא יכול
לכהנים. שהרי אפשר בלוים אבל
אבל לא במדינה:
2
התחומין ואמרינן בכיצד
מעברין (לעיל נז:) אין
לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם
לשהויי עד אורתא לא: מסייע כהני.
הדרן עלך המוצא תפילין
מודדין אלא בחבל של
הגהות הב"ח
דאמר לקמן כהנים טמאין עדיפי
ולמזבח לעשות ריקועי פחים תלמוד לומר
חמשים אמה, ארבעים
וסליקא לה מסכת עירובין
מטהורי ישראלים: אך אל הפרוכת
(א) רש"י ד"ה ויבאו
חבלים יש לאלפים וכל
ג) אך חלק ב מצוה בתמימים אין שם תמימים
הכהנים לפנימה: (ב) ד"ה
חבל וחבל מתמעט שני
וגו'. בבעלי מומין כתיב: רקועין.
נכנסין בעלי מומין מצוה בטהורין אין שם טהורין נכנסין טמאין אידי ואידי
אחיזות, שזה תופס מכאן
דהא אישתרי וכו' מקדשי
טסין של זהב שמחפין בהן בית קדשי
הקדשים וגו' לא יגש כי
וזה תופס מכאן והאחיזה
כהנים אין ישראלים לא איבעיא להו טמא ובעל מום איזו מהן נכנס רב חייא
הקדשים מתוכו: אך חלק. כלומר ח)
מום בו וסמיך ליה
טפח וחצי אצבע הרי פ'
בר אשי אמר רב טמא נכנס דהא אישתרי בעבודת ציבור ר' אלעזר אומר בעל
אקרא: (ג) ד"ה המשוחות
ג
טפחים ומ' אצבעות העולין
אכין ורקין מיעוטין כל אתין וגמין
ליו"ד טפחים, הרי תשעים
וכו' מדתן הס"ד ואחר כך
מום נכנס דהא אישתרי באכילת קדשים: רבי שמעון אומר וכו': רבי שמעון
רבויין. חלק מיעט דלמלאכה שרי
מ"ה מפני הטועין מפני
טפחים שהן חמש עשרה
היכא קאי התם קאי דתנן מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס
לעיולי: טמא ובעל מום. אי אפשר
טועי המדה: (ד) ד"ה
ד)
אמות (לעיל נב:).
קשירה וכו' במדינה גזור
הדרן עלך מסכת
אלא באחד מהן איזה מהן מכניסין:
ר' שמעון אומר אפי' חמש עשרה אמה יכנס לפי שאין המשוחות ממצעין את ערובין
ה)
❖
שמא: (ה) תוס' ד"ה א"ר
(ב) דהא אישתרי בעבודת צבור. דכתיב
המדות מפני הטועים דקאמר תנא קמא לא יכנס ואמר ליה רבי שמעון יכנס:
יוחנן וכו' כתנאי ומפליג
(במדבר כח) במועדו ואפילו בטומאה
בין מכניס למוציא דאין
ט)
שלא התירו לך אלא משום שבות: היכא קאי התם קאי דקאמר תנא קמא
❖
חילוק:
אבל בעל מום לא הותר דתניא בתורת
רבינו חננאל
ו) קושרה ואמר ליה רבי שמעון עונבה עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת שרו
כהנים מום בו את לחם אלהיו לא יגש
י)
א"ר יוחנן ושניהם מקרא
ליה רבנן קשירה דאתי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן:
להקריב אין לי אלא תמידין שהן
אחד דרשו ויבאו הכהנים
כ)
רב ניסים גאון
פנימה בית ה' לטהר
קרויין לחם כענין שנאמרל) את קרבני
הדרן עלך המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין
טמא נכנס דהא אישתרי
ויוציאו את כל הטומאה
לחמי לאשי שאר קרבנות צבור מנין
בעבודת חציבור. בפ' א'
אשר מצאו בהיכל ה'
דמסכת יומא גרסי' איתמר
לחצר בית ה' ויקבלו
ת"ל שוב לחם קרא אחרינא כתיב בתריה לחם אלהיו מקדשי הקדשים וסמיך ליה אקרא קמא דנשתמע הכי לא יגש להקריב לחם אלהיו:
טומאת המת רב נחמן
הלוים להוציא אל נחל
דהא אישתרי באכילת קדשים. מהאי קרא לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל: המשוחות. (ג) מודדין התחומין ומציבין סימן כשהן
אמר היתר היא בציבור.
קדרון חוצה. א) ר' עקיבא
מודדין מדתן: מפני טועי המדה. שמא יטעו בה הלכך מקצרין אותה נמצא שעדיין התחום לא הגיע ומי שהחשיך לו חוץ לתחום כבר נכנס
ואסיקנה כל טומאת המת
סבר מדאפיקו הכהנים מן
בצבור רחמנא שרייה.
ההיכל עד לחצר בית ה',
בתוך אלפים ט"ו אמות כדפרישית במי שהוציאוהו (לעיל דף נב.). ל"א מפני הטועין ששוכחין ויוצאין וחוזרין ונכנסין לפיכך מקצרין המודדין את
ותניא ונשא אהרן את עון
מכלל דעזרה לא מקבלה
התחום הסימן ומציביןמ) בתוך התחום שאם יצא לא עביד איסורא: יכנס. דמשלך נתנו לך שכבר הוא בתוך תחומו והכא אתא ר' שמעון למיתב
הקדשים וכי איזה עון הוא
טומאה. ור' שמעון בן ננס
טעמא למילתיה דלא תימא מיקל אני באיסור שבת אלא משלו נתתי לו והכא נקט לה משום פלוגתא דנימת כנור כדמפרש ואזיל: קושרה. בנימת
נושא אם עון פיגול וכו',
סבר בהיכל דלא איפשר
הא אינו נושא אלא עון
ללוים למיעל מטמינן להו
כנור שנפסקה ופליג רבי שמעון ואמר בברייתא עונבה ואמר הכא טעמא למילתא ופליג אתנא דלעיל ואמר לא הותרו במקדש
טומאה שהותרה מכללה
לכהנים, אבל בחוצה
אלא שבות ובתרתי מיפלגא מילתא דרבי שמעון רישא במחשיך חוץ לתחום וסיפא בנימת כנור והכי קאמר רבי שמעון לתנא קמא
בציבור. ובמסכת פסחים
דאיפשר בלוים תו לא
אע"פ שהקלתי במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת כנור דהתם משלך נתנו לך אבל כאן לא התירו אלא שבות: קשירה
בפר' אלו דברים בפסח
מטמינן להו לכהנים. ת"ר
הכל נכנסין לתקן ולבנות
דוחין את השבת גרסי',
דאתיא לידי חיוב חטאת. במדינה (ד) גזרה שמא יקשור קשר של קיימא:
ופסח גופיה מנא לן כולי',
ולהוציא את הטומאה
יכול לא יהו עושין את
כהנים לוים וישראלים,
הדרן עלך המוצא תפילין
וסליקא לה מסכת עירובין
מצוה בכהנים. אם אין שם
השיני אלא טמאין וכו'.
אלא הכי קאמ' אינו נדחה
כהנים נכנסין לוים. מצוה
לפסח שיני אלא עושין בטומאה, וציבור נמי דעביד בטומאה בטמא נפש אבל בשאר טמאות לא. ובפר' כיצד צולין שנינו
בלוים. אם אין שם לוים נכנסין ישראלים. אמר רב הונא רב כהנא דכהנא הוא ומסייע כהני. דתני רב כהנא אך אל הפרוכת
לא יבא ואל המזבח כו'. יכול [לא] יהו כהנים בעלי מומין נכנסין לבין האולם ולמזבח לעשות ריקועין למזבח ת"ל אך
נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהור יעשה בטומאה. בעל מום נכנס דהא אישתרי באכילת קדשים. זהו
מן התורה, דכתיב כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן. לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל. סליקא לה
חלק. מצוה בתמימין. אין שם תמימין נכנסין בעלי מומין. מצוה בטהורין. אין שם טהורין נכנסין טמאין, ואילו ואילו כהנים
מסכתא דעירובין בסיעתא דשמיא. ברוך נותן ליעף כח
אבל ישראלין לא. איבעיא להו טמא ובעל מום איזה מהן נכנס. רב חייא בר אשי אמר רב טמא נכנס דהא אישתרי ליה
עבודת ציבור. ר' אליעזר אמר בעל מום נכנס דהא אישתרי באכילת קדשים. מתני' ר' שמעון אומר כל שהיתירו לך חכמים
משלך נתנו לך. ר' שמעון אומר התם קאי בהא דתנן מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס. רבי שמעון אומר אפי' חמש עשרה אמה יכנס, שאין המשוחות ממצעין את המידות מפני הטועין. כלומר הניחו מקום שלא הכניסוהו במקום
אלפים אמה ב) אותם שמדדו התחום יתר מזה, וכאילו מכלל תחומך הן ולפיכך התירו לך. שלא התירו לך אלא משום שבות. גם דבריו הללו במשנה זו משיב [על] שאמר תנא קמא קושרין. א"ל קשורה דאתיא לידי חיוב חטאת גזרו בה רבנן, עניבה
דלא קשירה היא ולא אתיא לידי חיוב חטאת, אלא משום שבות לא גזרו בה רבנן. דכל מקום דהיתירו לא היתירו שם אלא מקום שהוא מותר והם שגזרו עליו משום שבות הוא, אבל במקום איסורא דאורייתא לא.
הדרן עלך המוציא סליקא לה מסכת עירובין
א) נראה מזה דרבינו גרס במשנה להיפך דר"ע סבר דמוציאין אותו מן ההיכל וכו' ור"ש בן ננס סבר דכל מקום שחייבין וכו' וצ"ע. ב) אולי צ"ל מפני אותם שמדדו וכו' והוא פי' על מפני הטועין.