יב:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
דאית ליה גידודי. מה שנשאר מן הפרצה בגובה עשרה אבל הים
במאי עסקינן דאית ליה גידודי. פירש רש"י אבל הים
סט א מיי' פי"ז מהל'
א) וא"ת והיכא ס"ד דלחי
כיסהו: הכשירו בלחי. תיקנו בלחי: הזורק לתוכו. מרשות הרבים:
שבת הלכה ט:
משום מחיצה הא אגמרי'
כיסהו וקשיא דמכל מקום מאי שנא דלענין טלטול חשיבי
ע ב מיי' שם הלכה ז סמג
רחמנא למשה לא תפרוץ
חייב. דקסבר לחי משום מחיצה: הכשירו בקורה הזורק לתוכו
מחיצות ולענין מילוי לא חשיבי וי"ל דהכי פירושו מילוי הוא דלא
עשין דרבנן א טוש"ע
רובא ושמא במחיצה ג' או
פטור. דקורה משום היכר וקסבר ארבעה מחיצות דאורייתא בין
ממלינן פירוש דאסור לטלטל (א) מבית לחצר ונקט מילוי משום דעיקר
א"ח סי' שסג סעיף כו:
ד' לא אגמריה [ת"י],
עא ג ד מיי' שם הלכה ח
ב) [לעיל ג. וש"נ], ג) שבת
לקולא בין לחומרא: חצירות של
תשמיש מחצר לבית הוא המילוי אבל
❖
טוש"ע שם סעיף כז:
ו. קיז. לעיל ו. לקמן כב. נט:
רבים. שפתוחין בתים הרבה לחצר
טלטולי הוא דמטלטלינן בחצר ואמאי
הכא במאי עסקינן דאית ליה גידודי: אמר
צה., ד) לעיל ה., ה) [שבת
ואוסרים בני הבתים זה על זה שאין
כו' ומשני דאית ליה גידודי וניכרת
קלא. וש"נ], ו) [פסחים
רב יהודה מבוי שלא נשתתפו בו הכשירו
ד.], ז) ואע"ג דהכא אמר
יכולין להוציא מן הבתים לחצר בלא
מחיצה לבני חצר ולבני בית שהם
מוסף רש"י
בלחי הזורק לתוכו חייב הכשירו בקורה
דבית [נדצ"ל דבי"א [והוא
עירוב מפני שהבית רשות מיוחדת לו
רחוקים אינה ניכרת ועריבי מיא
וקורה משום היכר.
ר"ת בי' אמות] וכן לקמן
הזורק לתוכו פטור מתקיף לה רב ששת
וחצר רשות חבירו מושל בה ונמצא
ומשום הכי אסור וקשה דבפרק כיצד
קורה שתיקנו חכמים למבוי
נדצ"ל כן. חזו"א] אין צריך
טעמא דלא נשתתפו בו הא נשתתפו בו
משום היכר בעלמא הוא,
כלום והתם בעינן אפילו בית
מוציא מרשות לרשות ורבנן גזור שלא
משתתפין (לקמן ד' פו.) משמע דאתי
דלא ליתי למישרי רה"ר
שיראו ראשי קנים התם
אפילו הכשירו בקורה נמי חייב וכי ככר זו
להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד
שפיר דלא בעינן שיראו ראשי קנים
(לעיל ה.) דליחזו אינשי
משום דנראה כממלא מרשות
עשה אותו רשות היחיד או רשות הרבים
גזירה דילמא אתי לאפוקי מרשות
אי לאו $ משום דרב יהודה קפיד
ולידעו דתקנתא עבוד ולא
חבירו ועוד דאיכא למיחש
ליתי לאיחלופי ברה"ר
דילמא אזיל דלי לאידך גיסא
היחיד לרשות הרבים אבל בחצר מותר
והתניא חצירות של רבים ומבואות שאינן
אערובי מיא והשתא הך ברייתא נמי
. יתר על כן
וגם נפרץ במילואו וההיא
(לעיל ג.)
לטלטל בה כדאמרינן במסכת שבת
סברה הכי ויש לומר דהוה מצי למימר
מפולשין בין עירבו ובין לא עירבו הזורק
אמר ר' יהודה. לעיל
דתוספ' מיירי בענין דליכא
בפ' רבי אליעזר אומר אם לא הביא
למיחש דילמא אזיל דלי לאידך
מיניה איירי בבונה עלייה
וליטעמיך וריב"ן מפרש דמיירי בחצר
לתוכן חייב אלא אי איתמר הכי איתמר אמר
❖
גיסא [ת"י],
מבית לבית שבשני צידי
כלי כו' (דף קל:): שאינו ראוי לשיתוף.
שנפרצה מערב שבת והמים באו
רב יהודה מבוי שאינו ראוי לשיתוף א הכשירו
רה"ר וכן גשרים המפולשין
מפולש: לחי משום מחיצה. וקסבר שלש'
בשבת וקאמר הכא במאי עסקינן
לרה"ר, דשרי ר' יהודה
בלחי הזורק לתוכו חייב הכשירו בקורה
מחיצות דאורייתא: הזורק למבוי כו'.
לטלטולי תותיה משום פי
דאית ליה גידודי ולהכי מטלטלין
הגהות הב"ח
הזורק לתוכו פטור $ אלמא קסבר לחי משום
תקרה יורד וסותם, בפרק
א)
אלמא לחי משום מחיצה: אינו צריך
דשבת הואיל והותרה הותרה אע"ג
(א) תוס' ד"ה הכא וכו'
כל גגות העיר (לקמן צה.)
מחיצה וקורה משום היכר וכן אמר רבה
אלא לחי. שאינו מפולש: חייב. ואע"ג
דהשתא אין המחיצות ניכרות אבל
וקאמר בברייתא יתר על
פירו' דאסור לטלטל
מחצר לבית ונקט מילוי:
כן, אפילו היכי דליכא פי
לחי משום מחיצה וקורה משום היכר $ ורבא
דלית ליה לחי דשלש מחיצות דאורייתא:
למלאות מן המים שבאו בשבת לא
ב)
(ב) בא"ד גבוהים עשרה
תקרה, הואיל ואיכא שתי
לחי ודבר אחר. צורת הפתח כתורת
שייך הואיל והותרה הותרה ורשב"ם
אמר אחד זה ואחד זה משום היכר איתיביה
לים עצמו בתוך החצר
מחיצות מעלייתא, מחיצת
מפולש: הזורק לתוכו פטור. ואע"ג
ור"ת פירשו דאית ליה גידודי [שיש
וכו': (ג) בא"ד ואין
הבית מכאן ומחיצת בית
רבי יעקב בר אבא לרבא הזורק למבוי יש
השני מכאן, סגי בתקנתא
לחוש. נ"ב עיין בדף ח
דעבד לחי: יתר על כן. לעיל מיניה
גדודים] גבוהים עשרה לים בתוך
(ב)
לו לחי חייב אין לו לחי פטור הכי קאמר אינו
ע"א: (ד) ד"ה איתביה
פורתא (לעיל ו.). מי שיש
איירי בבונה עלייה על גבי שני בתים
החצר ולכך מטלטלין בחצר אבל
❖
וכו' רבנן לא אמרי אלא:
לו שני בתים בשני
צריך אלא לחי הזורק לתוכו חייב לחי ודבר
בפ' כל גגות (לקמן צה.)
: לחי מכאן כו'.
למלאות מן המים אסור דמקום המים
צידי רה"ר. זו כנגד זו,
אחר הזורק לתוכו פטור איתיביה יתר על
ג)
עושה לחי מכאן ולחי
$ אלמא לחי משום מחיצה ואפילו רבנן
נפרץ במלואו לים והים הוי כרמלית
מכאן. בשתי פאות של
כן אמר רבי יהודה מי שיש לו שני בתים
גליון הש"ס
לא פליגי עליה אלא ברשות הרבים אבל
(ג) ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון
אחד מן הבתים להיכר
בשני צידי רשות הרבים עושה לחי מכאן
במבוי מפולש לא: שתי מחיצות. של
גמ' אלמא קסבר לחי
שגדודים גבוהים יותר או שהם רחוקים
בעלמא, דקסבר ר' יהודה
ב' מחיצות הוו רה"י
משום מחיצה וקורה
שני בתים לבד הלחיים והלחיים דקא
ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא
משפת הים ביותר הרבה והשר מקוצי
מדאורייתא והא איכא שתי
משום היכר. עי' לעיל ח
מצריך ר' יהודה משום היכר בעלמא:
מפרש דהכי פירושו מילוי הוא דלא
ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רשות
מחיצות של ב' בתים (שבת
ע"ב תוד"ה מניח ולקמן
בלחי משהו. אלא בפס ארבעה
ו.). ובתים וחצרות
דף פו ע"א תד"ה קורה:
ממלינן הוא הדין טלטול ונקט מילוי
הרבים בכך התם קסבר רבי יהודה שתי
גמ' ורבא אמר אחד זה
פתוחים לתוכו. שני
כחצר: בקורה טפח. כשאר מבוי ומר
משום דקתני בברייתא אין ממלאים
מחיצות דאורייתא אמר רב יהודה אמר רב
בתים פתוחים לשתי חצרות,
ואחד זה. עיין בהרא"ש
אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
אבל טלטולי מטלטלינן אם הלכו להם
שתים לכל חצר, ושתי
פ"ק דסוכה סי' ט:
מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי משהו
רש"י ד"ה לחי מכאן.
חצרות פתוחות למבוי
כמה מכוונין. לסייען הוא בא:
המים ואמאי וכו' דאית ליה גידודי
אמר רב חייא בר אשי אמר רב מבוי
אלמא לחי משום מחיצה.
(שבת קלא. ולקמן עד.)
ובתים וחצירות. שתי חצירות פתוחות
ולהכי שרי בשאין המים אבל כשיש
בתים פתוחין לחצירות
ק"ל הא הקושי' לכ"ע
שארכו כרחבו אינו ניתר בקורה טפח אמר
לתוכו ובית פתוח לכל חצר שכן היו
המים ומחיצה אינה ניכרת ועריבי מיא
וחצירות למבוי, שכן היה
דמדברי ר"י מוכח דאפילו
דרכן שאין בתים פתוחין
קורה משום מחיצה. ויש
רבי זירא כמה מכוונן שמעתא דסבי כיון
דירותיהן לפני כל בית היה חצר:
אסור וא"ת ואמאי אסור הכא למלאות
אלא לחצריהן, וכל חצר
לדחוק דלענין קורה
עגולה לא. בתמיה. משום דעגולה היא
והא קתני בתוספתא (פ"ו) גזוזטרא שהיא
דארכו כרחבו הוה ליה חצר וחצר אינה
האמור בהש"ס ובמשנה
ברייתא דלעיל דקתני זורק
משתריא בלחי משהו: ואי לא הויא
למעלה מן המים אין ממלאים הימנה
אינו אלא לפני הבית, אבל
לתוך מבוי יש לו לחי חייב
ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ארבעה אמר
שאחורי הבית מוקצה או
משמע דווקא לחי ולא
לה חצר. ובעיא פס. והאי מרובעת
בשבת אלא אם כן עשה מחיצה גבוה
רבי זירא אי קשיא לי הא קשיא לי ליהוי האי
❖
רחבה קרי ליה (לעיל ה.).
קורה פליג בזה עלה ר"י
לאו למעוטי עגולה אתא אלא למעוטי
עשרה למטה מן המים ואע"פ שהמים
אבל לענין לחי לא מצינו
לחי כפס משהו ונשתרי אישתמיטתיה הא
ארכה יתר על רחבה: וכמה. יהא
מאן דפליג: תד"ה הב"ע.
צפין על גבה אלמא אף על גב דאין
דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן פסי חצר צריכין
משום דר"י קפיד אערובי
אורכה יותר דנפקא לה מדין חצר
מחיצה ניכרת ממלאין הימנה ושמא
רב ניסים גאון
מיא. לא זכיתי להבין
שיהא בהן ארבעה ד) אמר רב נחמן ב נקטינן
ומשתריא בלחי משהו: עד דאיכא פי
יש לומר דהתם שהמחיצות עשויות
דעירובי מיא שייך בבור
אמר ליה רב הכי אמר
איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו
שנים. הואיל וחצר היתה לא נפקא
שבין ב' חצירות דמים
לשם מים עדיפי מגידודי דהכא
חביבי. ותמצא בירורו
שבצד השני בא לכאן דרך
בפרק אור לארבעה עשר
מדינא עד דאיכא פי שנים: חביבי. ר'
יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחים לתוכו
וריצב"א פירש כרש"י דאית ליה גידודי
ה)
המחיצה ואסור לשאוב
בתחילת מסכת פסחים רב
חייא שהוא אחי אביו ואמו של רבו):
אבל הים כסהו ולהכי לא ממלינן
ואיזו היא חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה
דשבתו בחצר חבירו ואסור
בר אחוה דר' חייא ובר
ג
להביאם לביתו. אבל הכא
דילמא אזיל דלי לאידך גיסא חוץ
אחתיה הוא. ובבבא בתרא
רבי
אלא בפס ארבעה כל שמרובעת מרובעת
מה בכך דשבתו בכרמלית
בפרק חזקת הבתים תמצא
לחצר וטעמא דעריבי מיא אין אסור
אין עגולה לא הכי קאמר ד אי ארכה יתר על רחבה הוה ליה מבוי
הא עתה שבאו תוך החצר
גם ההוא גברא דהוה דר
אלא משום דילמא אזיל דלי לאידך
נעשה רה"י גמורה ואינו
בקשתא בעליתא אתא
ומבוי בלחי וקורה סגיא ואי לא הוה לה חצר וכמה סבר שמואל
עוקר מכרמלית. אם נבא
לקמיה דר' חייא אמר ליה
גיסא ולא משום דאין המחיצות ניכרות
לדון כיון דבבית לא מנכרא
למימר עד דאיכא פי שנים ברחבה אמר ליה רב הכי אמר
אי אית לך סהדי דדר בה
ובעשר דהוי כפתח לא חיישינן דאיכא
מחיצות הוי כליתנייהו
איהו מיקמך אפי' חד
חביבי אפילו משהו: משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד כו':
היכרא אבל טלטולי מטלטלינן אע"ג
למחיצה א"כ גם בלא
יומא מוקימנא לה בידך
טעמא דעירובי מיא אסור
ר"ע
ואי לא לא, אמר רב הוה
דאין מחיצות ניכרות והשתא אתי
❖
דמים שבחצר נפרצו למקום
יתיבנא קמיה דחביבי.
איתיביה
כמה
יתר על כן. $ ואפילו רבנן לא (ד) אסרי אלא דמדרבנן בעו שלש מחיצות גמורות:
מכוונים
שפיר ההיא דתוספתא ז):
האסור לה וא"כ ענין
כו' אלא בפס ארבעה. אית דלא גריס ארבעה משום דהשתא סלקא דעתיה דרבי זירא דסגי בפס משהו ואין לחוש דמשום מסקנא נקט
עירובי מיא לא שייך הכא
ארבעה: להוי כפס משהו ולישתרי. ואף על גב דרבי זירא גופיה קאמר לעיל מרוח אחת בארבעה לבתר הכי שמעה:
כלל וה' יאיר עיני:
רבינו חננאל
תד"ה איתיביה. ואפי'
ובתים וחצירות פתוחים לתוכו. שתי חצירות למבוי ושתי בתים לכל חצר וחצר והכי איתא בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת ד' קלא.)
רבנן כו'. תמוה לי הא
ושנינן בחצר דאית לה
ואם תאמר חצר שאינה מרובעת היכי משתרי בלחי וקורה הא אין בתים וחצירות פתוחים לתוכה ואין לומר דלחצר דיש בה
מצינו מאן דפליג על ר"י
גידודי שהן כמו לחיים.
בברייתא פ"ק דשבת דף ו'
אמר רב יהוד' מבוי הראוי
דיורין לא בעי בתים וחצירות אבל מבוי דרחוק מדיורין שחצר מפסיק בין הבתים למבוי משום הכי בעינן דיורין מרובין שתי חצירות ושני
זהו רה"י גמורה ואמרי'
לשיתוף ,פי' כגון מבוי
בתים לכל חצר דהא בפרק הדר (לקמן ד' עג:) אמר רב אין מבוי ניתר בלחי וקורה כו' ושמואל אמר אפילו בית אחד וחצר אחת ופירש רש"י התם
עלה ואמאי קרי לה גמורה
מפולש ועשה בראשו
וכו' אבל לזרוק מודו קמ"ל
בית אחד במבוי בלא חצר וחצר אחת עם הבתים וכיון דטעמיה דרב משום דיורין רב נמי מודה כיון דאיכא בית במבוי אפילו ליכא שום חצר
האחת דלת ובראשו
הרי מברייתא זו מוכח או
האחרת לחי או קורה,
דשרי בלחי וקורה וכפי' הקונטרס צריך לפרש דאין לפרש בית אחד וחצר אחת היינו בית אחד בחצר דהא קאמר רבי יוחנן התם אפילו חורבה
דרבנן דר"י פליגי עלה
לפיכך ראוי הוא עכשיו
וקאמר בתר הכי דלא חיישינן דלמא אתי לאפוקי מנא דבתים לחורבה משמע דלא בעי למימר חורבה שבחצר דאם כן ליכא בתים אלא חורבה
אפי' לזרוק או דעכ"פ הך
לשיתוף. אם הכשירו
ברייתא פליג עלה ובפשטא
בלחי, הלחי במקום
בלא חצר קאמר והכי נמי לשמואל דאמר אפילו בית אחד וחצר אחת ונראה לפרש משום דמבוי קרוב לרה"ר יותר מחצר בעי בתים וחצירות:
דמלתא דמכח הברייתא
מחיצות חשוב, ונמצא בו
על
שמעי' דרבנן פליגי עליה
ד' מחיצות לפיכך הזורק
אפי' לזרוק וא"כ איך כתבו
מרשות הרבים לתוכו חייב. אבל הכשירו בקורה שהיא משום הכר ואין בו אלא שתי מחיצות ודלת הזורק לתוכו פטור. וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום הכר. ורבא אמר אחד זה ואחד זה משום
ואפילו רבנן וכו' ומאי
הכר. ואקשינן לרבא מיהא הזורק למבוי יש [לו] לחי חייב, (אין לו חייב) אין לו לחי פטור. מאי לאו יש לו [לחי] הכשירו בלחי, אין לו לחי אין הכשירו בלחי אלא בקורה, קשיא לרבא. ומשני רבא הכי
פריך הש"ס וצ"ע:
קתני מבוי שיש לו ג' מחיצות ואינו מחוסר אלא לחי, והכשירו עכשיו בלחי חייב, אבל מחוסר לחי ומחיצה פטור. איני דמבוי שיש לו ב' מחיצות הכשירו בשתי ראשין בלחיים או בקורות פטור, והתניא יתר
על כן א"ר יהוד' מי שיש לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לחי מיכן ולחי מיכן כו'. ומשני קסבר ר' יהוד' שתי מחיצות דאורייתא. אמר רב יהוד' אמר רב מבוי שארכו כרחבו אינו ניתר בלחי
משהו, וגם אינו ניתר בקורה, מ"ט כיון שארכו כרחבו הוה ליה כחצר, וחצר אינה ניתרת בלחי אלא בפס ארבעה. אמר רב נחמן נקיטינן איזוהו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יתר על רחבו ובתים וחצירות
פתוחין לתוכו. ואיזוהו
חצר שניתרת בפס ארבעה
כל
שמרובעת ואפילו עגולה, לאפוקי אריכא וקטינא, ואפילו ארכה יתירה על רחבה משהו. פיסקא, משום ר' ישמעאל א' תלמיד
אחד בפני ר' עקיב' כו'.