מבוי
שהוא גבוה
פרק ראשון עירובין
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
רבי עקיבא היינו ת"ק. דקתני ח) הכשר מבוי ב"ש אומרים כו' ולא
זה ועל זה נחלקו. לא שייך למימר הכא טעמיה דב"ש אתא
עב א ב מיי' פ"א מהל'
א) [לעיל יב.], ב) [ברכות
לג: וש"נ], ג) סוטה כ. ע"ש,
מפליג בין קצר לרחב: דרב אחלי. מבוי פחות מארבעה טפחים חד
תפילין הלכה ד ופ"ג
לאשמעינן דכיון דאמר ת"ק לא נחלקו בדין הוא שיש לו להשיב
ולומר נחלקו: ולא מסיימי. לא שייך כאן תנא בתרא לטפויי
ד) [סוטה יז:], ה) ומהר"ם
מהלכות סוטה הלכה ח
מינייהו אית ליה דבארבעה ומארבעה
ולמעלה פליגי אבל פחות
אומר שזבובי' בורחי' ממנו
ופ"ד שם הלכה ט סמג
לחדד
מארבעה אין צריך כלום: ולא מסיימי.
הי מינייהו אית ליה דרב
בו את התלמידים. אין
קאתי כיון דאיכא תנא דאפסקיה:
להכי קא"ל קנקנתום יש לי
עשין נד נה טוש"ע י"ד סי'
וליכא למיחש לזבובי' [ת"י],
רעא סעיף ו:
אחלי והי מינייהו לית ליה לדרב אחלי
לפרש כמו בשאר דוכתי לידע אם
עג ג מיי' פ"ג מהלכות
ו) וצריך לחלק בין וכתב לונתן
ידעו להשיב על דבריו דמאחר שאמר סוטה הלכה ח ופ"ד
והיינו דאמר לעיל [יב.] דרב אחלי גופיה
ר"ע אומר על זה ועל זה נחלקו כו': ר"ע
דבנתינה בעינן שליחות אבל
תנאי היא: לא רבי ישמעאל אמר
שלא אמר ר' ישמעאל דבר זה מעולם
בכתיבה לא בעינן שליחות
הלכה ד והלכה יא סמג
היינו תנא קמא איכא בינייהו א) דרב אחלי
משום דמסתמא איירי קרא
שם:
דבר זה. מוחזק אני בו שהוא חכם
היו יודעים שלא אמר כי אם לשבחו:
י)
ואיתימא רב יחיאל ולא מסיימי תניא אמר
עד ד מיי' פ"ג מהלכות
שכל אדם יכול לגרש את
קנקנתום. פירש הקונטרס גירושין הלכה ב סמג
ומעולם לא אמר דבר זה: לא אמרה
אשתו ואפי' ידיו קטועות
ר"ע לא אמר ר' ישמעאל דבר זה אלא אותו
רבי עקיבא. להאי הלכה כאותו
אדרמינ"ט ורשב"ם
[ת"י], ז) גיטין כד. סוטה
שם ועשין כ טוש"ע אה"ע
תלמיד אמר דבר זה והלכה כאותו תלמיד
❖
כ:, ח) צ"ל דמתניתין דקתני,
סי' קלא סעיף ב:
תלמיד אלא לחדד את התלמידים
פירש דקנקנתום היא קרקע ירוקה
ט) בס"א נוסף: היתה
הא גופה קשיא אמרת לא א"ר ישמעאל דבר
שישימו לבם לתורה ויאמרו פלפול
שקורין אותה וידריו"ל וכן בערוך
כתובה שם, י) אלא לשבחו
זה אלמא לית הלכתא כוותיה והדר אמרת
מלבם לפיכך שיבחו בפניהם: נראין
ור"ת נמי פוסק כן בתיקון ספר
אלא כמו שפירש הקונטרס
רבינו חננאל
כצ"ל ס"א רש"ל וצ"ע מה יש
איתמר. נראין דברי אותו תלמיד:
הלכה כאותו תלמיד אמר רב יהודה אמר
תורה דמותר לתת אדרמינ"ט לתוך
בין הלכה לנראין כיון דלשבחו
א"ר עקיב' על זה ועל זה
קנקנתום. אדרימנ"ט: אסרה עלי.
הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו
שמואל לא אמרה ר' עקיבא אלא לחדד בה
אומר כן אם אמר הלכה מה
ב)
נחלקו. פי' בין על המבוי
ולקמן מפרש: מחסר אות אחת.
נראה שבחו יותר [ת"י]:,
היינו קנקנתום וא"ת דבמסכת נדה
שיש [ב]ארכו מד' אמות
התלמידים ור"נ בר יצחק אמר נראין איתמר
כ) [וכן כתבו תוס' בגיטין
ולמעלה ובין על מבוי
וה' אלהים אמת אם תחסר אל"ף הרי
(ד' יט.) תנן שחור כחרת ומפרש
א"ר יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא
יט. ואפשר דבגרסתם היה
שהוא פחות מד' אמות
אתה מחריב. וידבר ה' אם תוסיף
התם חרתא דאושכפי ובפ"ב דגיטין
כ)
כתוב אבל לפנינו שם לא
נחלקו בית שמאי ובית
משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני
❖
אות אחת ותכתוב וידברו נמצאת
נמצא],
(ד' יט.) קאמר דקנקנתום הוא חרתא
הילל, ואמרינן תנא קמא
ר"ע אינו אלא ר"מ ששימש את ר' ישמעאל
סתם קאמר על כל מבוי,
מחריב: דבר אחד יש לי. לקמן
דאושכפי אם כן משמע שהוא שחור
ור' עקיב' סתם אמר על
ואת ר"ע דתניא אמר ר"מ כשהייתי אצל
מפרש מאי קמהדר ליה: כתב שיכול
ג)
ואילו וידריו"ל ירוקה היא ודומה
כל מבוי מה בינייהו.
תורה אור השלם
ר' ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו
ופרקינן דרב אהלי [איכא
למחות. וקנקנתום רישומו ניכר מאד:
לזכוכית ועל שם זכוכית נקראת
1. וְכָתַב אֶת הָאָלֹת
בינייהו] דאמר למטה עד
מאי קאמר ליה. רבי ישמעאל: ומאי
וידריו"ל ולפי' הקונטרס ניחא ור"י
ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל רבי עקיבא
ארבעה, כלומר אם הוא
הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר
קא מהדר ליה. רבי מאיר. אזהר ליה
מפרש דאחר שטוחנים אותה יפה
מבוי שרוחב פתחו
אסרה עלי איני והאמר רב יהודה אמר
וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים:
❖
מארבעה טפחים ולמטה
במדבר ה כג
על חסר ויתר ומהדר ליה קנקנתום
לתת לתוך הדיו אז היא משחרת:
שמואל משום ר' מאיר כשהייתי לומד אצל
או מייתר אות אחת. כמו בראשית
אינו צריך לא לחי ולא
יש לי: קשיא שימוש אשימוש. דקאמר
קורה, ולא מסיימי. א"ר
ר' עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ברא בראו ורבינו מאיר קבל
לעיל קמיה רבי ישמעאל שימש תחילה
יהוש' בן לוי כל מקום
לעזי רש"י
ולא אמר לי דבר וכשבאתי אצל ר' ישמעאל
שאתה מוצא משום ר'
והכא תני איפכא: רבי עקיבא היה
מרבותיו כמו הוה על הוה (יחזקאל ז)
❖
ישמעאל א' תלמיד אחד
אדרימינ"ט. צבע שחור.
אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר
חריף טובא ולא מצי ר' מאיר למיקם
שהטיל יו"ד על האחרון:
בפני ר' עקיב', אינו אלא
חוץ מפרשת סוטה. ור' ישמעאל
אני אמר לי בני הוי זהיר במלאכתך
אליביה: וגמר גמרא. משניות שקיבל
ר' מאיר ששימש את ר'
ישמעאל ואת ר' עקיב'.
מרבותיו: והדר אתא לקמיה דרבי
שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא אתה
שהיה אוסר בכל התורה כולה
מוסף רש"י
דתניא א"ר מאיר כשהייתי
עקיבא. שהיה חריף לפלפל ולדקדק
שמא היה דורש גזרה שוה מסוטה
מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת
לבלר. סופר (סוטה כ.).
למד תורה אצל ר'
במה שלמד להשיב תשובות ומשניות
שמא אתה מחסר אות
או כתיבה כתיבה או ג"ש אחרת אי
ישמעאל הייתי מטיל
מחריב את כל העולם כולו אמרתי לו דבר
נמי מדרבנן: אבל תורה דסתמא
אחת. כגון א' וה' אלהים
קנקנתום לתוך הדיו,
זו על זו ולתרץ: חוץ מפרשת סוטה.
אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך
, או
אמת (ירמיה י)
וכשבאתי אצל ר' עקיב'
אפילו בספר תורה דקסבר אם בא
כתיבא ה"נ דמחקינן. משמע אע"ג
מייתר אות אחת. כגון
אסרו עלי. איני והאמרי
הדיו אמר לי וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו
בראשית בראו אלהים
למחוק לה מן התורה מוחק: שבמקדש.
משמיה דר"מ כשהייתי
דסוטה בעי כתיבה לשמה מוחקין
(סוטה כ.). דבר אחד יש
והלא אמרה תורה ד) 1 וכתב 1 ומחה כתב
למד תורה אצל ר' עקיב'
מגילה של כל סוטה וסוטה ט): אין
לה מן התורה ותימה דלענין גט
לי. לקמן מפרש מאי
כו'. ואסיקנא לא קשיא
שיכול למחות מאי קא"ל ומאי קא מהדר ליה
מגילתה כשירה כו'. סוטה שנכתבה
פסלינן פרק שני דגיטין (שם:) גבי
תשובה היא זו (שם). כתב
מעיקרא אתא קמיה דר'
שיכול למחות. ור'
הכי קא"ל לא מיבעיא בחסירות וביתירות
עקיב' כיון דלא (אי)מצי
מגילתה ואמרה טמאה אני ופטורה
ההוא דשקל ספר תורה ויהביה
ישמעאל סבר מוחקין לה
למיקם אליביה, אתא
אין מגילתה כשירה לסוטה אחרת
לדביתהו דאמר רב יוסף למאי ניחוש
[דלא טעינא] דבקי אנא אלא אפילו מיחש
ה)
מן התורה ולא בעי כתיבה
לקמיה דר' ישמעאל גמר
אלמא כתיבה לשמה בעינן וה"ה
לה אי משום כריתות דאית בה בעינן
לשמה, ואפרשת סוטה
גמרא, והדר אתא לקמיה
לזבוב נמי דילמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת
לחודה קא קפיד .
דר' עקיב' וסבר סברא.
נמי דאין מוחקין לה מן התורה:
וכתב לה לשמה וליכא וי"ל דרב יוסף
(שם)
ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש דבר אחד יש לי
מאי קא"ל ומאי קא
תניא ר' יהוד' אומר [ר']
לית ליה סברא דרב פפא דהכא אי
ונמלך
מהדר ליה. מאי קאמר
מאיר היה אומר לכל
וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו קשיא
נמי סבר לה כמאן דאמר אין מוחקין
ליה ר' ישמעאל דקא מהדר
מטילין קנקנתום, חוץ
שימוש אשימוש קשיא אסרה אאסרה בשלמא שימוש אשימוש לא קשיא
ליה ר"מ דבר אחד יש לי
מפרשת סוטה שבמקדש,
לה מן התורה וא"ת והיכי מכשר הכא
שעושה רושם ואינו נמחק,
מפני שצריך למוחקה.
מעיקרא אתא לקמיה דר"ע ומדלא מצי למיקם אליביה אתא לקמיה דרבי
רב פפא בספר תורה אפילו למאן
מה ענין קנקנתום אצל
ישמעאל וגמר גמרא והדר אתא לקמיה דר"ע וסבר סברא אלא אסרה אאסרה
חיסור ויתור (שם). כתב
דבעי לשמה והא תנן בריש כל הגט
לגרש את אשתו. כתב
קשיא קשיא תניא רבי יהודה אומר ר"מ היה אומר לכל מטילין קנקנתום
(שם ד' כד.) שמע קול סופרים מקרין
א
לה גט (שם כ:).
איש פלוני מגרש פלונית פסול לגרש
לתוך הדיו חוץ מפרשת סוטה ורבי יעקב אומר משמו ב חוץ מפרשת סוטה
בו ומוקי לה בגמ' בסופרים העשויין
שבמקדש מאי בינייהו אמר רב ירמיה למחוק לה מן התורה איכא בינייהו
להתלמד וספר תורה נמי חשיב לה
והני תנאי כי הני תנאי דתניא ג אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה
הכא כעשויין להתלמד ומשמע דלכולהו
אחרת ר' אחי בר יאשיה אמר מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת
תנאי אית להו מתני' דהתם מדפריך
אמר רב פפא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ת"ק התם אלא כיון
ולית ליה לר' אחא בר יאשיה הא דתנן
דאינתיק לשום רחל תו לא הדרא מינתקא לשום לאה ו) אבל גבי תורה
וכו' וי"ל דלהתלמד דהתם לא נכתב
דסתמא מיכתבא הכי נמי דמחקינן אמר רב נחמן בר יצחק דילמא
כלל להכשר הגט אבל ספר תורה כותב
בסתמא לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו
לא היא עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא דאיכתיב מיהת
ממנה פרשת סוטה ומיהו קשיא דלגבי
לשום סוטה בעולם אבל גבי תורה דלהתלמד כתיבא הכי נמי דלא מחקינן
גט אפילו בענין זה פסול ולא חשיב
ולית ליה לרבי אחי בר יאשיה הא דתנן כתב [גט] לגרש את אשתו
ז) ד
לשמה דהא אפילו כתבו הסופר לשמה
ונמלך
בלא צווי הבעל פסול לגרש בו דהא
תניא במי שאחזו (שם ד' עב.) כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה ונתנו לה הרי הוא פסול עד שישמעו קולו שאמר לסופר כתוב ולעדים
חתמו והתם פסול משום דלא חשיב לשמה ולא משום דבעינן שליחות בכתיבה דהא סוף פ"ב דגיטין (ד' כב:) מכשירים כתיבת חש"ו בגדול
עומד על גביו אע"ג דלאו בני שליחות נינהו וי"ל דלעולם חשיב לשמה והתם פסול מדרבנן וגבי סוטה לא שייך לפסול מדרבנן א"נ בסוטה
אין הכהן שעליו לכתוב מקפיד אם יכתוב שום אדם לשמה שלא
ברשותו ומסתמא ניחא ליה אבל
גבי גט מסתמא
לא ניחא ליה לבעל:
עשייה