יג:
מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון
עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עשייה
ונמלך. וחזר בו מלגרש אותה: פסול. אלמא וכתב לה משמע לשמה
דידה מחיקה היא. ואם תאמר אם כן למה אין מוחקין
עה א מיי' פ"ד מהלכות
א) [לקמן נג.], ב) שם העצם,
ג) לא קאי על ר"מ אלא על
הכא נמי כתיב ועשה לה משמע לשמה: התם כתיב לה. לגבי כתיבה:
ת"ת הלכה ב טוש"ע
לה מן התורה ואומר ר"י משום דכתיב וכתב את האלות
האלה דבעינן שתהא כתיבה לשם אלה: שיודע לטהר את השרץ.
י"ד סי' רמו סעיף ט:
רבי נהוראי המוזכר בתלמוד,
הכא. כתיב לה לגבי עשייה. עשייה היינו מחיקה: על סוף דעתו.
עו ב מיי' פ"ו מהלכות
ד) שבת קמז: ע"ש,
לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים שהיה
תימה מאי חריפות הוא לטהר את השרץ שהתורה טמאתו בהדיא
ה) [בתוספות דמנחו' קד.
סוכה הלכה ח סמג
עשין מג טוש"ע א"ח סי'
ד"ה מוריינא כתבו דאית
נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה
ואומר רבינו תם דלענין טומאת
דגרסי רב], ו) [סנהדרין יז.
תרלד סעיף ד:
כהלכה: דחזיתיה לרבי מאיר
נבילות איירי שלא יטמא כזית ממנו
ונמלך ומצאו בן עירו ואמר שמך כשמי ושם
עז ג ד מיי' פי"ז מהל'
ושם איתא רב], ז) [גיטין ו:],
מאחוריה. כשלמדתי לפניו ישבתי
במשא דהא כתיב או בנבלת חיה
ח) ברכות יא. סוכה ג. ז:
שבת הלכה יג סמג
אשתך כשם אשתי פסול לגרש בו הכי השתא
כח., ט) [שבת כט: וש"נ],
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
בשורה של אחריו: נחש שממית.
ושרץ אע"פ שרוחש הוי בכלל חיה
התם וכתב לה כתיב בעינן כתיבה לשמה
י) [עי' לקמן נד. ובנדרים
1
סי' שסג סעיף יז:
אדם ובהמה ומביא טומאה בעולם:
כמו נחש דדרשינן בסנהדרין בפרק
נה.], כ) [ברכות סד.],
ה [מיי' שם הל' כו טוש"ע
הכא 2 ועשה לה כתיב בעינן עשייה לשמה
❖
טהור. כשמת דהא שמונה שרצים
ארבע מיתות (ד' נט:) ובכל חיה
ל) [פי' ימשמש מעיקרא
שם סעיף יט כ]:
עשייה דידה מחיקה היא א"ר אחא בר חנינא
שיהא זהיר מהחטא או אם
כתיבי ע): הכי גרסינן מעשה קוץ
הרומשת זה נחש ויליף רבינא ק"ו
חטא יפשפש מעשיו ויחזור
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין
בעלמא קעביד: עלובין. סבלנין:
מנחש דיצא מכלל נבלת חיה דממעט
בתשובה. ערוך ערך פשפש
רב ניסים גאון
בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא
ושונין דבריהן ודברי ב"ש. כשהיו
א'], מ) ב"ב ג:, נ) ס"א
ליה בתורת כהנים מטומאת נבילות
לארכו, ס) [לקמן עו. סוכה
תלמיד אחד היה לו לר'
ב"ש מביאין ראיה לדבריהם מן התורה
קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד
מוכל הולך על גחון וכי מסיק ולא היא
א)
ז: ב"ב יד: אהלות פי"ב
מאיר וסומכוס שמו שהיה
וב"ה מביאין ראיה ממקרא אחר והיו
וסותר הקל וחומר מ"מ אתי במה
על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור
מ"ו], ע) [ויקרא יא],
אומר על כל דבר ודבר
פ) [דברים ו], צ) [שם],
ב"ה דורשין את המקרא של ב"ש למה
מצינו שפיר מנחש דלא הוי בכלל
של טומאה מ"ח טעמי
ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים
ק) [ועי' תוס' סנהדרין יז.
טומאה, ועל כל דבר ודבר
בא ולא היה קל בעיניהם כאותה
חיה ה"נ כל שרצים שרוחשין לא הוו
תנא לא ר"מ שמו אלא ב) רבי נהוראי שמו
ד"ה שיודע], ר) [שאלמלא
של טהרה מ"ח טעמי
ששנינו במסכת ברכות (ד' י:) ב"ש
בכלל חיה ולא מצא ר"י בתורת כהנים
צ"ל עיין תוס' מגילה כא.
טהרה. ישנו בפרק ארבעה
ולמה נקרא שמו ר"מ שהוא מאיר עיני
❖
אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא
ד"ה אלמלא],
שממעט בשום מקום נחש מטומאת
ראשי שנים הם. כשהזכיר
חכמים בהלכה ולא נהוראי שמו אלא רבי
ר' אבהו כסף צרוף בעליל
ג)
ד)
ובבקר יעמוד שנאמרפ) בשכבך ובקומך
נבילות ועוד קשיא לר"י דבהדיא
לארץ מזוקק שבעתים,
נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך
וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו
ממעט בת"כ כל שרצים מטומאת
אמרו פליגי בה רב
תורה אור השלם
שמו ולמה נקרא שמו נהוראי שמנהיר עיני
שנאמרצ) ובלכתך בדרך אם כן למה
ושמואל חד אמר נ' שערי
נבילות דקתני התם היא מטמאה במשא
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
בינה נבראו בעולם וכולם
נאמר בשכבך ובקומך בשעה שדרך
ואין שרצים מטמאים במשא שיכול ומה
חכמים בהלכה אמר רבי האי דמחדדנא
ה)
ניתנו לו למשה בסיני חסר
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני
בהמה שלא עשה הכתוב דמה כבשרה
א'. שנאמר ותחסרהו מעט
מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואילו
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
א
מאלקים. לפי שפירש
אדם עומדין: שמקדימין דברי ב"ש
מטמאה במשא שרץ שעשה דמו
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו
3
מזוקק שבעתים שבעה
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
לדבריהן. דקאמרי להו מעשה שהלכו
כבשרו אינו דין שיטמא במשא ת"ל
כפולים שבעה פעמים
עיניך רואות את מוריך א"ר אבהו א"ר יוחנן
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
זקני ב"ש והדר זקני ב"ה: הדוחק
היא ולא שרץ ומיהו י"ל אע"ג דאיכא
שיעלה חשבונם מ"ט,
דברים כד א
תלמיד היה לו לר"מ וסומכוס שמו שהיה
2. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר
ויהיה פירושו ותחסרהו
את השעה. מתיגע להעשיר ולהתגדל
מיעוטה עביד נמי ק"ו אבל קשיא
מעט, בשביל האחד
עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים
ורואה שאינו מצליח ואעפ"כ חוזר
היכי אתי רבינא לבטל הק"ו שבתורת
שחסר מן הנ'. ובתלמו'
אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת
ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר
והולך למרחקים ומכניס עצמו
כהנים ואי לאו דאיכא מיעוטא בהדיא
סנהדרין דבני מערבא
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וְעָשָׂה לָהּ
גרסי כדי שתהא התורה
הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה
לגבוהות: שעה עומדת לו. לאחר
של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה
אדרבה הוה עבדינן ק"ו דתורת כהנים
נדרשת מ"ט פנים טמא
במדבר ה ל
הַזֹּאת:
זמן עתידה לעמוד לו שעה מצלחת:
ועוד דעל ק"ו דרבינא איכא למיפרך
תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר
3. וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם
ומ"ט פנים טהור. רבא בר
יפשפש במעשיו. שעשה כבר ויבדוק
מה לנחש שכן טהור אפילו במגע
מריה בשם ר' יצחק, נתן
צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף
את השרץ במאה וחמשים טעמים $ אמר
לו הקב"ה למשה את
נוח
עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ
עבירות שבידו ויתודה וישוב: ימשמש
בכעדשה ק): לו לאדם שלא נברא.
ו) רבינא אני אדון ואטהרנו ומה נחש שממית
התורה מ"ט פנים טהור
רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ:
במעשיו. כגון אם בא מצוה לידו
והא דאמרינן בפ"ק דע"ג (ד' ה.)
❖
ומ"ט פנים טמא דכתיב
ישעיהו ל כ
ומרבה טומאה טהור שרץ שאין ממית ומרבה
יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ולא
ודגלו עלי אהבה שלמה
בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאילמלי
ר)
טומאה לא כ"ש ולא היא מעשה קוץ בעלמא
אמרו ודגלו עלי אהבה
יניח (א) לעשותה בשביל ההפסד שהרי
הן לא חטאו לא באנו לעולם הא
פירו' ודגלו בגימטריא
הגהות הב"ח
קעביד א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים
שכרה עתיד לבוא ואם באת לידו
מפרש התם אימא כמי שלא באנו
מ"ט. וכן הוא אומר
(א) רש"י ד"ה ימשמש
נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו
אמרות ר' אמרות טהורות
עבירה יחשב שכרו שמשתכר בה
לעולם א"נ הכא איירי בסתם בני
וכו' ולא יניח מלעשותה:
כסף צרוף בעליל לארץ
עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע
אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו:
והללו אומרים הלכה כמותנו א] $ יצאה בת
(ב) ד"ה רואין אותה
מזוקק שבעתים. כל
ממנו: מתני'
רחבה כדי לקבל
ובלבד
כאילו היא חלוקה או
הדוחק את השעה שעה
קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן
ז)
❖
נפסלת ומרובעת הס"ד:
דוחקתו וכל הנדחה מפני
אריח. שתהא דומה לקביעות לבנות
והלכה כב"ה וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע
השעה שעה עומדת לו.
עליה בנין: ואריח חצי לבנה של ג'
מרבה ורב יוסף ותמצא
הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא
❖
טפחים. נמצא אריח טפח ומחצה
פירושו בסוף מס' ברכות:
גליון הש"ס
שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן כאותה ששנינו מי שהיה ראשו ורובו בסוכה
ח)
רוחב: דייה לקורה ברוחב טפח כדי
גמ' אמר רבינא אני אדון
ושלחנו בתוך הבית בית ב שמאי פוסלין וב"ה מכשירין אמרו ב"ה לב"ש לא כך
לקבל אריח זה ברחבו. ובגמרא פריך
ואטהרנו. עי' תשובת
רבינו חננאל
היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורנית ומצאוהו
רמ"א סי' קז: שם יצאה
טפח ומחצה בעי: היתה של קש כו'.
בת קול ואמרה אלו ואלו
א"ר (חנינא) [אחא]
רבי יהודה קאמר לה: עקומה. שאין
יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי (אי) משם
ט)
דברי אלהים חיים. עי'
בר חננא גלוי וידוע
אריח יכול לעמוד עליה: עגולה. ואין
ראיה אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך ללמדך
רש"י כתובות דף נז ע"א
לפני מי שאמר והיה
❖
אריח יכול לעמוד עליה אבל עבה היא
ד"ה הא קמ"ל:
העולם שאין בדורו של
שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כל
י)
ר"מ כמותו. ומפני מה
שאם תחלק יהא רחבה טפח: רואין
המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת
לא קבעו הלכה כמותו
אותה כאלו היא מרובעת. נפסלת או
(ב)
שלא עמדו חביריו על
הגהות מהר"ב
אחריו וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני שעה שעה
כ)
סוף דעתו. שהיה מראה
חלוקה. ואי זו היא מדת עגולה להכשיר:
רנשבורג
עומדת לו ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו
כאילו מטמא את הטהור
כל שיש בהקיפה ג' טפחים. שצריכה
א] גמ' יצאה בת קול
ומראה לו פנים וכו'.
לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר
חוט ארוך ג' טפחים להקיפה סביב
ואמרה אלו ואלו דברי
ור' מייאשה היה שמו,
אלהים חיים הן. נ"ב עי'
ולמה נקרא שמו ר'
בידוע שיש בה רוחב טפח אם תחלק:
משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא
פירושו ביבין שמועה דף
מאיר שהיה מאיר פנים
יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו: מתני' הקורה שאמרו
גמ'
ל)
מ) ג
כט ע"ב ודף פה ע"ב ועי'
בהלכה. וכן ר' אלעזר
❖
גם בריטב"א כאן:
בן ערך נקרא ר' נהוראי.
רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל
אמר רב האי דעדיפנא
אריח לרחבו רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח רבי יהודה אומר רחבה אף על פי
נ)
ד
מחביריי דחזיתיה לר'
מאיר מאחוריה. פי'
שאין בריאה היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת עקומה רואין אותה כאילו
מוסף רש"י
ה
שהייתי קטן ולא הגעתי
היא פשוטה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת
כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח:
ומצאו בן עירו. ששמו
ס)
לישב בשורה שלפניו
כשמו והוא מאותה העיר
אלא הייתי יושב בשורה
גמ'
(סוטה כ:). שמך כשמי.
שלאחריו, ואילו הייתי
ובני עיר אחת אנחנו וגט זה ראוי לי תנהו לי ואגרש בו את אשתי (שם). פסול. לזה, לגרש בו. דדרשינן לה לשמה, דכתיב
זוכה לישב לפניו הוינא עדיף טפי, שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך. ותלמיד היה לו לר' מאיר וסומכוס
וכתב לה ספר כריתות, והכא נמי כתיב ועשה לה הכהן (שם). אלו ואלו דברי אלהים חיים הן. כי פליגי בדין או באיסור
שמו שהיה א) ר"מ אומר על דבר טומאה מ"ח טעמי טומאה, ועל כל טהרה מ"ח טעמי טהרה. תנא תלמיד
והיתר, כל חד אמר הכי מסתבר טעמא, אין כאן שקר, כל חד וחד סברא דידיה קאמר, מר יהיב טעמא להיתרא ומר יהיב טעמא
וותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ מק"נ טעמים. אמר רבינא אני אדון ואטהרנו, מה נחש שממית וכו'.
לאיסורא, מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בענינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך
שלש שנים חלקו בית שמאי ובית הילל הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצתה בת
האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט (כתובות נז.). משם ראיה. בתמיה (סוכה
קול ואמרה הללו והללו דברי אלקים חיים הן אלא שהלכה כבית הילל, ומפני מה זכו להיות הלכה כמותן
כח.). וכל הדוחק את השעה. כגון אבשלום שביקש למלוך בחזקה (ברכות סד.). הקורה שאמרו. לענין הכשר מבוי (ב"ב ג:).
מפני (מה) שנוחין בהלכה, ועלובין הן, ושונין דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית
שמאי לדבריהן. דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית כו'. ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה
[מגביהו]. וכל המגביה עצמו [הקב"ה] מנמיכו. וכל המחזר אחר הסררה הסררה בורחת ממנו. וכל הבורח ממנה היא מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה שעה דוחקתו והנדחה מפני השעה שעה עומדת לו. ת"ר שנתים
ומחצה נחלקו בית שמאי
ובית
הילל ובסוף נמנו
וגמרו נוח לו למי שלא
נברא. פי'
מי
שנכנס בצורך העולם
יותר ממי שנברא. ועכשיו שנברא
ימשמש במעשיו, ואמרי לה
יפשפש במעשיו. מתני',
הקורה
שאמרו רחבה כו'.
א) [בגמ': שהיה אומר]