מבוי
שהוא
גבוה פרק ראשון עירובין
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובלבד
גמ' מלבין לה. לקורה בטינא ממרח בטיט בשיפוע מלא אצבע
שלא תהא עליונה למעלה מעשרים. בפ' הישן (סוכה כב.)
עח א טוש"ע א"ח סי'
א) סוכה יח. כב. [תוספ'
פ"א ה"ה], ב) [לעיל ט.],
מכאן וכנגדו מכאן ומשוה אותה לקורה. מלבין לשון לבנים: ומעמידי
שסג סעיף יח:
פריך מהכא למאן דאמר כל היכא דלית ביה טפח לא
ג) [שם וש"נ], ד) [בס"א:
ב [מיי' פי"ז מהל' שבת
הקורה. אם הניחה על גבי יתידות אין צריכין שיהו בריאין לקבל
אמרינן חבוט רמי ומשני תריץ הכי ובלבד שלא תהא עליונה למעלה
ארבעה], ה) [צ"ל תני],
הל' יג] [טוש"ע שם]:
קורה ואריח אלא לקבל קורה לבד דהא לא יהבי אריח עלה ובקורה
מכ' אלא בתוך כ' ותחתונה סמוכה לה בפחות משלשה וקשה דאדפריך
עט ג מיי' שם הלכה כג
ו) [פסחים קט:], ז) [עי'
פסחים קט.], ח) בס"א:
טוש"ע שם סעיף
הוא דבעינן קביעות כי היכי דתיהוי
מר' יוסי בר' יהודה לסייעינן מרבנן
היתרו, ט) בס"א: של ים,
כד:
גמ' טפח טפח ומחצה בעי כיון דרחב
היכר מעליא אבל מעמידיה לא תלי
דלית להו רואין ואומר ר"י דטעמי'
פ ד ה מיי' שם הלכה כד
י) והר"ח בשם ה"ר אביגדור
היכירא בדידהו: אחד זה ואחד זה.
דרבנן לאו משום דלית להו חבוט
הגיה דלא קאי לא ארבנן ולא
טוש"ע שם סעיף כא:
לקבל טפח אידך חצי טפח מלבין ליה
פא ו מיי' שם הלכה כה
אר' יהודה אלא רב יהודה
קורה בעינן בריאות דאריח ומעמידיה
רמי בפחות מטפח אלא משום
בטינא משהו מהאי גיסא ומשהו מהאי גיסא
טוש"ע שם סעי' כב:
הוי מתני לחייא ברי' דרב
בעו בריאות דקורה ואריח: מחצלת.
דבעי קורה ראויה לקבל אריח ופסלי
פב ז מיי' שם טוש"ע שם
דהכי הלכתא דלא בעי'
וקיימא אמר רבה בר רב הונא קורה שאמרו
להיות מחיצה לייפות כח התירו ח):
קורה הנופלת ברוח ושתי קורות
סעיף כג:
בריאה כר' יהודה וא"ל
צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח
פג ח [עיין מ"מ בפי"ז
אתניי' רחבה דהלכתא רחבה
שהגדיים בוקעין בה. הואיל וגובהה
המתאימות אפילו בפחות משלשה
מהל' שבת הלכה יג]
כו' ובריאה כרבנן ופריך
א ומעמידי קורה אינן צריכין שיהיו בריאין כדי
שלשה הויא מחיצה תלויה ואינה מתרת:
משום דבעי קורה ראויה לקבל אריח:
טוש"ע שם סעיף יז:
והא"ר אילעי אמר רב
אתנייה
לקבל קורה ואריח ורב חסדא אמר אחד זה
פד ט מיי' שם הלכה כו
המתאימות. שהשכיבן זו אצל זו כמו
רחבה ובריאה. פירש
ב
דהלכתא רחבה ד' אע"פ כו'
[ת"י], כ) ועי"ל דאדרב
טוש"ע שם סעיף כ:
תאומים: אחת למעלה ואחת למטה.
ואחד זה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה
רשב"ם ואין מחלוקת
פה י מיי' שם טוש"ע
יהודה פריך מר' אילעאי
ובין שתיהם כדי לקבל אריח זו אצל זו
בדבר וקשה דאז יש למחוק כל בבא
❖
ואריח אמר רב ששת הניח קורה על גבי
אמר רב דמסתמא רב יהודה
שם סעיף יט:
ג
אלא שאחת מעמידים [שלה] גבוהים
ידע כל דברי רב לפי שהיה
דרואין אלא נראה שהיה מהפך דברי
י)
מבוי ופרס עליה מחצלת והגביה מן הקרקע
תלמידו וא"כ ההיא מילתא
משל חברתה וגבוהים ממנה: רואין את
רבי יהודה לרבנן וא"ת מאי פריך
שלשה קורה אין כאן מחיצה אין כאן קורה
דרב כמאן אתי' דלרבנן לא
תורה אור השלם
העליונה כו'. עד שיהא זו אצל זו
מרבי אילעאי דילמא כרבנן ס"ל וי"ל
צריך ולרבי יהודה בעינן
אין כאן דהא מיכסיא מחיצה אין כאן דהויא
1. וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק
בשוה: למעלה מעשרים אמה. מן
בריאה ומשני דרחבה שאני
דלא מתוקם מילתיה כרבנן דהא
לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה ת"ר קורה
ומודה ר' יהודה דלא בעינן
א)
ד
עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד
הקרקע דאין שם הכשר קורה: ולא
רחבה ארבעה קאמ' ולרבנן דיה שתהא
בריאה ואתי כר' יהודה
שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ
היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה
תחתונה למטה מי'. סמוך לקרקע:
❖
רחבה טפח ואפילו אינה בריאה
[ת"י],
בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו
וכן שתי קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת
דאית ליה רואין. (ב) נמי כאבוה דאמר
אלא על כרחך כדרבי יהודה וס"ד
שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ
ה
סָבִיב: מלכים א ז כג
במתני' רואין אותה כאילו היא של
דקים ליה לר' אילעאי דר' יהודה בעי
יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו פחות
ב)
2. וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ
הגהות הב"ח
מתכת: היינו הך. דתנא ברישא רחבה
רחבה ד' אבל אין צריך שתהא בריאה
משלשה אין צריך להביא קורה אחרת
כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח
(א) גמ' כמעש' שפת כוס
אע"פ שאינה בריאה ולמה לי תו היתה
ומשני רחבה ארבעה שאני אבל
שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל:
שלשה צריך להביא קורה אחרת רבן
ג)
פרח: (ב) רש"י ד"ה
מלכים א ז כו
של קש דאינה בריאה רואין אותה
ברחבה טפח בעי ר' יהודה שתהא
3. וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ
דאית ליה רואין כאבוה
שמעון בן גמליאל אומר פחות מד' אין צריך
כאילו היא של מתכת: בריאה במינה
בריאה ומיהו קשיא כיון דגם דברי
כ)
דאמר כצ"ל ותיבת נמי
שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם
להביא קורה אחרת ארבע צריך להביא קורה
נמחק: (ג) תוס' ד"ה
ד)
אמרינן. שרגיל להיות באותו המין
אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד
רבנן מהפך הוה ליה (ג) למימר מילתיה
❖
אתנייה וכו' מהפך הוה
הָעָרֶב: ויקרא טו טז
אחרת ו וכן ב' קורות המתאימות לא בזו כדי
בריאה כגון קורה של עץ כי אינה
ארבנן ולמימר אתנייה רחבה אע"פ
ליה לאסוקי ארבנן
לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם
בריאה נמי אמרינן רואין כאילו היא
שאינה בריאה כמילתייהו דרבנן
מילתייהו
ולמימר
❖
אתנייה:
בריאה אבל של קש ושל קנים דאינה
מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך להביא
ונראה לרבינו תם דרב יהודה מתני
מוסף רש"י
בריאה במינה אימא לא אמרינן רואין:
ליה אמילתיה דרבנן ואמר ליה רב
קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת
קורה היוצאה. להתיר
פשיטא. דהכא נמי אמרינן רואין דמאי
המבוי ונתונה על רוחב
אתנייה רחבה ובריאה כמו במתני'
רבינו חננאל
רשב"ג אומר אם מקבלת אריח לארכו
פתח המבוי מכותל לכותל
שנא הא מדרישא: משפתו עד שפתו.
אלא שהש"ס המתין לסדר הגמרא
שלשה אין צריך להביא קורה אחרת ואם
וזו אינה מגעת לשני
כיון שנתפרש במשנה כי
חללו שלו לבד עובי דופנותיו עשר
זו עד שסיים פלוגתייהו והשתא פריך
הכתלים (סוכה יח.).
שיעור קורה כדי לקבל
לאו צריך להביא קורה אחרת היו אחת למעלה
רשב"ג אומר פחות
אמות וכתיב וקו שלשים באמה יסוב
אריח שהיא חצי לבינה
מר' אלעאי דמסתמא הוי כרבנן
מארבעה. ר"ש סבירא
ואחת למטה ר' יוסי בר' יהודה אומר רואין
של שלשה טפחים, נמצא
ז
אותו אלמא לכל אמה רוחב בעיגולא
ולפי זה יש להוכיח דאין הלכה כרב
ליה בכל דוכתא פחות מד'
האריח טפח ומחצה,
את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה
איכא שלש אמות היקף: והאיכא. עובי
דקאמר לעיל (ד' יא.) אתנייה צריך
כלבוד דמי (לעיל ט. סוכה
למה שנינו דיה לקורה
כב.). רחבה ארבעה
כאילו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה
טפח, וטפח ומחצה בעי
שפתו דהוה עדיף על י' של חלל
למעט דהמשנה לא נשנית כמו שהגיה
אע"פ שאינה בריאה.
כשיעור אריח. ומשנינן כי
ואפילו הכי וקו שלשים הוא דבעי ותו
וכאן נשנית כמו שהגיה וכן פסקו
למעלה מכ' אמה ותחתונה למטה מעשרה
אם היתה קורה ד' טפחים,
משוי האריח על הקורה
לא: פרח שושן. דק מאד כפרח שושן
הגאונים וה"ג:
אע"פ שהיא דקה ואינה
מעדיף אצבע בגודל
אמר אביי ר' יוסי בר' יהודה סבר לה כאבוה
והאיכא משהו. משמע
חזקה לקבל אריח כשירה,
מיכן וכמותו מצד אחר
זו: ועביו טפח. בשולי דפנותיו
בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבוה בחדא
והא דתנן במתני' בריאה
ממלאהו בטיט ועומד. פי'
מלמטה אבל מלמעלה דק מאד
שהחשבון מצומצם
כדי לקבל אריח, כשאינה
בריאה (ו)חזקה. ואמר רב
דאית ליה רואין ופליג עליה בחדא דאילו ר'
כמעשה שפת כוס פרח שושן: מגוואי
וכן בפ"ק דב"ב (ד' יד:)
גבי שני
רחבה ד' טפחים קאמר
חסדא אחד הקורה ואחד
יהודה סבר למעלה מעשרים ור' יוסי ברבי
(לעיל ג.). וקו שלשים
מעמיד קורה כנגד כותלי
קא חשיב. קרא לההוא קו ל' להיקף
טפחים שנשתיירו בארון ששם ספר
באמה יסוב אותו סביב.
המבוי, צריכין להיות
יהודה סבר בתוך כ' אין למעלה מכ' לא: ר'
דגואי חשיב ליה שאין עובי שפתו מוקף
תורה מונח שהיא בהיקפה ששה
לעשר אמות רוחב שלשים
בריאין כדי לקבל קורה
❖
יהודה אומר רחבה אע"פ שאינה בריאה:
בו אלא קו שלשים הוא מקיף חלל
אמה היקף (סוכה ז:).
טפחים ופריך כיון דלאמצעיתו נגלל
ואריח שעליה. שמועה
דרב ששת פשוטה היא.
שלשיםט): מקוה טהרה. ארבעים סאה:
מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב
נפיש ליה משני טפחים וכן בתר הכי
ת"ר קורה היוצאה מכותל
דמשני בספר דעזרה לתחלתו נגלל
במים
רחבה אע"פ שאינה בריאה א"ל אתנייה
צפוני ואינה נוגעת בכותל
רב ניסים גאון
ופריך אכתי תרי בתרי היכי יתיב
דרומי שהוא כנגדו אלא
רחבה ובריאה והאמר ר' אילעאי אמר רב רחבה ארבעה אע"פ שאינה
ח
יש ביניהן ריוח, וכן שתי
דהויא לה מחיצה
משמע דמצומצם לגמרי וקשיא דאין
בריאה רחבה ארבעה שאני: היתה של קש כו': מאי קמ"ל דאמרינן רואין
קורות אחת יוצאה מכותל
שהגדיים בוקעין בה.
החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות:
צפוני ואחת יוצאה מכותל
עיקר בירור זה בתוספת'
היינו הך מהו דתימא במינה אמרינן שלא במינה לא אמרינן קמ"ל: עקומה
דרומי ואין נוגעות הקורות
כלאים והיא הברייתא
כמה
רואין אותה כאילו היא פשוטה: פשיטא קמ"ל כדרבי זירא דאמר ר' זירא
זו בזו אלא יש ריוח
האמורה בזה הפרק הבא
ביניהן, ואם אותו הריוח
לפנינו, כל שהוא פחות
היא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי היא בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים היא למעלה
ט
פחות מג' טפחים כלבוד
מג' צריך שלא יהא בין זה
דמי וא"צ קורה אחרת.
לזה ג' שלא יזדקר הגדי
מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה רואין כל שאילו ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה אין צריך להביא
אלא אם אותו הריוח ג'
בבת ראש, וכבר ביררנוהו
קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת הא נמי פשיטא היא בתוך מבוי ועקמומיתה חוץ למבוי
טפחים, צריך קורה אחרת
בפרק הזורק במסכ' שבת.
למלאות הריוח ההוא. רבן
אמר אביי ר' יוסי בר'
איצטריכא ליה מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאמשוכי בתרה קמ"ל: י עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת:
שמעון בן גמליאל אומר
יהודה סבר לה כאבוה
הא תו למה לי סיפא איצטריכא ליה כל שיש בהיקפו ג' טפחים יש בו רחב טפח מנא הני מילי א"ר יוחנן אמר
ד' טפחים צריך להביא
בחדא. היא שאמר במשנה
קורה אחרת, פחות מד'
היתה שלקש או שלקנים
קרא 1 ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה
טפחים אין צריך, דסבר
רואין אותה כאילו היא
יסוב אותו סביב והא איכא שפתו אמר רב פפא שפתו שפת פרח שושן כתיב ביה דכתיב ועביו טפח ושפתו
כל פחות מד' טפחים
שלמתכת. ור' יוסי בנו
2
כלבוד דמי. וכן שתי
השוה עמו בזה הדבר כמו
קורות דקות משוכות על כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל והאיכא משהו כי קא חשיב מגואי קא חשיב תניא רבי חייא ים שעשה
ה)
ו)
(א)
שהזכיר בזו הברייתא
שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה מכדי מקוה כמה הוי ארבעים סאה כדתניא ורחץ (את בשרו)
ז)
גבי המבוי שאין אחת מהן
בכאן ר' יוסי בר' יהודה
3
בריאה לקבל אריח לארכו
אומר רואין את העליונה
במים
שלשה טפחים אין צריך
כאילו היא למטה. ברואין
להביא קורה אחרת כו'. היו, שתי קורות, אחת למעלה ואחת למטה ממנה ואין אחת מהן בריאה לקבל אריח, ר' יוסי השוו שניהן. ובגובה המבוי יותר מכ' היתה חלוקה ביניהן שר' יוסי היה סובר צריך למעט, כי כן אמר ובלבד שלא תהא
אומר רואין את העליונה כאילו היא למטה, פי' חבוט רמי. ורואין את התחתונה כאילו היא למעלה, פי' אמרינן גוד אסיק עליונה למעלה מכ' אמה. ור' יהודה אביו היה מכשיר במבוי שגבוה למעלה מכ' אמה כדתנן מבוי שגבוה למעלה מכ' אמה
מחיצתא. ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים אמה, שיצאה מתורת פתחו של היכל. ולא תהיה עוד התחתונה
ימעט, ור' יהודה אומר אינו צריך. ולפי דעתו אפי' עליונה למעלה מעשרים אמה רואין אותה כאילו היא למטה.
למטה מעשרה טפחים שיצאת מתורת מחיצה. אמר אביי ר' יוסי סבר לה כר' יהוד' אבוה בחדא דאית ליה רואין, פי'
פצימין א) שרואין בהן. ופליג על אבוה בחדא, דאילו לר' יהוד' אפילו הקורה אם היא נתונה למעלה מעשרים מכשיר. ר' יהוד' או' רחבה אע"פ שאינה בריאה. ואמר רב(נ') לא היא אלא כעין בריאה אלא אם רחבה הקורה ד' טפחים אינה צריכה
בריאה. היתה של קש או של קנים. מהו דתימא רואין אותה כאילו היא של קש אמיץ וחזק שהוא מינו אמרינן, אבל בדבר שאינו מינו לא, קמ"ל רואין אותה כאילו היא של מתכת. עקומה כר' זירא דאמר הקורה במבוי ועקמומיתה חוץ למבוי,
היא בתוך [כ'] ועקמומיתה למעלה מכ', היא למעלה מי' טפחים ועקמומיתה למטה מי' טפחים, רואין כל שאילו תינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה, אמרינן כלבוד דמי ואין צריך קורה אחרת כו'. פיסקא, כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים
יש בו רוחב טפח. מנא לן א"ר יוחנן דאמר קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה. פי' רוחב חלל הים עשר באמה רחבו והקיפו שלשים באמה. ואקשינן והא איכא עובי השפתים
שנמצא הים עשר אמות ועוד. ופירק מגוואי חשיב, פי' רוחב חלל הים עשר באמה וכן מידת היקף סביבותיו מבפנים הוא מחשב שנמצא ברוחב עשרה להיקף. איבעית אימא שפתו דק היה כמין שפת כוס פרח שושן, וכיון דהוא משהו לא חשיב
ליה. תני ר' חייא ים שעשה שלמה מחזיק ק"נ מקוה טהרה, דתניא ורחץ את בשרו
א) אלו ג' תיבות פצימין שרואין בהן הם משוללי הבנה וצ"ע.