מבוי
שהוא גבוה פרק ראשון עירובין
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תא
העומד מאליו. שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי דלא הזמינוהו לכך:
שמע העושה סוכתו. בפ' הישן (סוכה ד' כד:) מוקי לה דעביד
צא א מיי' פי"ז מהל' שבת
א) סוכה כד:, ב) לקמן יט:
[סוכה כד:], ג) [גי' תוס'
היכא דלא סמכינן עליה מאתמול. שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת:
הלכה כב סמג עשין
לה בהוצא ודפנא דלא תקשי לרב אחא בר יעקב דאמר כל
למימרא. יעב"ץ], ד) [לקמן
דרבנן א טוש"ע א"ח סי'
לאישתמושי באילן. ויעלה ויתלוש ביום טוב: היה שם. בפסי
מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח פירוש שהרוח מנענעת' לכאן ולכאן
יט:], ה) לקמן צט: סוכה כד:,
שסג סעיף יא:
ביראות תניא בפרק שני: חיצת הקנים. קנים מחוברים. חיצת שהיו
אינה מחיצה ואמאי כשרה
והא קאזיל ואתי ולפי זה לא פריך הכא
צב ב מיי' פ"ד מהל' סוכה
ו) סוכה כה., ז) [לעיל יב:],
ח) לעיל ט: [תוספתא פ"א
הלכה ה סמג עשין מג
נטועים כסדר מחיצה: דיומד. מפרש
מידי והוה מצי למימר ולטעמיך אי
ה"ח], ט) [גיטין לט. ב"מ יא:
טוש"ע א"ח סי' תרל סעיף י:
בפ' שניל) דיו עמודין עמוד אחד נראה
נמי משמע ליה דמיירי בכל ענין בין
איתמר לחי העומד מאליו אביי אמר הוי
ב"ב פד: חולין ה:], י) [במשנה
ג [מיי' פט"ז מהל' שבת הל'
כשנים שעשאו כמרזב ונוטה אחד
הוי רוב דופן מעובי האילן שאינו
שבמשניות איתא ר' יוסי אוסר],
כד טוש"ע א"ח סי' שסב
לחי רבא אמר לא הוי לחי היכא דלא סמכינן
כ) [סוכה כד. ע"ש], ל) [דף
סעיף א]:
ממחיצותיו לדרום ואחד למערב דכי
הולך ברוח בין דהוי רוב דופן מן
עליה מאתמול כולי עלמא לא פליגי דלא
צג ד מיי' פט"ז מהל' שבת
יח.], מ) בס"א: שבוליה,
הנוף: אי הכי מאי למימרא. ולא
עביד ד' דיומדין לד' הפיאות יש
נ) [ב"מ כב:], ס) [במדבר יט],
הלכה כב ופכ"ז הלכה ד
הוי לחי כי פליגי היכא דסמכינן עליה
❖
ע) [דף יב:], לכל מחיצה ב' אמות עומד אמה
סגי בשינויא דלעיל דלא הוה נקט
ופ"ז מהלכות עירובין הלכה
תרתי אטו חדא: תל ונקע מאי
מאתמול אביי אמר הוי לחי דהא סמכינן
א
ד סמג לאוין סה ועשין
מכאן ואמה מכאן:
דרבנן א טוש"ע א"ח סי' שצו
עליה מאתמול רבא אמר לא הוי לחי כיון
כדבעא מיניה. בפרק
איכא למימר. ולא תקשי מכאן למ"ד (ב)
סעיף ב:
הגהות הב"ח
דמעיקרא לאו אדעתיה דהכי עבידי לא הוי
צד ה מיי' פט"ז מהל' שבת
שני : המסיך. נופו
מחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא
(א)
(א) רש"י ד"ה כדבעא מיניה
הלכה כב טוש"ע א"ח
נוטה סמוך לארץ ראש
לחי קא סלקא דעתך כי היכי דפליגי בלחי
שמה מחיצה דלא אתיא למעוטי אלא
סי' שסב סעיף ג:
בפ' שני. נ"ב סוף דף יט:
הנוף בפחות מג'
דבר שאינו ראוי להעשות בידי אדם
צה ו מיי' פי"ז מהל' שבת
פליגי נמי במחיצה ת"ש העושה סוכתו
(ב) תוס' ד"ה תל וכו' למ"ד
א) ב
כגון בעלי חיים: אביי לטעמיה.
לקרקע ועיקרו במקום שמחובר
מחיצה. נ"ב בפרק הישן
הלכה יב סמג עשין
בין האילנות ואילנות דפנות לה כשירה
❖
[סוכה כד.]:
דרבנן א טוש"ע א"ח סי'
לאילן גבוה עשרה: אין מטלטלין בו.
היינו לחד לישנא דלעיל גבי היה
הכא במאי עסקינן שנטען מתחילה לכך אי
שסג סעיף ג:
אם היה היקפו יותר מבית סאתים
גבוה מכ' ובא למעטו (ד' ה.) דקסבר
צו ז מיי' פ"ו מהלכות
הכי פשיטא מהו דתימא ליגזור דילמא אתי
❖
טומאת מת הלכה ד:
כחצר המשכן. ושיעור זה נתנו חכמים
דאפילו קורה משום מחיצה וכל שכן
גליון הש"ס
לאישתמושי באילן קמ"ל ת"ש ב) היה שם
לכל היקף המתוקן ואינו מתוקן כל
לחי ואותו לשון תופס עיקר ורבא
גמ' וכל דירה שתשמישה
אילן או גדר או חיצת הקנים נידון משום
צרכו כגון למחיצה שאין בה שתי
❖
לטעמיה דאמר לעיל ע) אחד זה ואחד
לאויר. לקמן דף כב ע"א:
רב ניסים גאון
דיומד הכא נמי במאי עסקינן שעשאן
וערב בהאי פירקא (ד' טז:) ולהיקף
זה משום היכר ור"ח לא גרס לטעמיה
מחיצת קנים קנה קנה פחות
שלא הוקף לדירה בפ' שני (ד' כד.)
אלא גרס בהדיא אביי אמר לחי משום
מתחילה לכך אי הכי מאי קמ"ל [קמ"ל]
ג)
משלשה איצטריכא ליה.
מוסף רש"י
והכא נמי אי בעומד מאליו מוקמת
מחיצה ורבא אמר לחי משום היכר:
כדבעא מיניה אביי מרבה.
חיצת הקנים קנה קנה פחות משלשה טפחים
ה) ג לא סבר לה מר למסמך אדיקלא.
המשך מעמוד קודם. טהורין.
עיקר זו הבעיא בפרק עושין
לה שפיר כו' הואיל ולאו להכי עבידא
כדבעא מיניה אביי מרבה ת"ש אילן
❖
ד)
דאיתקש כלי עץ לשק
פסין (דף יט).
יהבו ביה רבנן האי שיעורא: משום
אף על גב דרב הונא אית ליה
דמיטלטל מלא וריקן, וזהו
המסיך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ
דהוי דירה שתשמישה לאויר. לעולם
בפירקין (ד' יז.)
שבת הואיל והותרה
אינו מיטלטל מלא, דגדול יותר
ג' טפחים מטלטלין תחתיו הכא נמי במאי
מדי ואם יטלטלוהו ישבר
שנטעו מתחילה לכך והיקף לדירה
הותרה ולא צריך למסמך אדיקלא
רבינו חננאל
בידיהם (שם). נימוקו עמו.
עסקינן שנטעו מתחילה לכך אי הכי ליטלטל
הוא אבל דירה זו אינה עשויה לצורך
הא מסיק לקמן דמודה רב הונא
נים וקו, דבר ישר כקו
מבוי יש לו חצי מבוי.
בכולו אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע
תוכה אלא לצורך אויר שחוצה לה
היכא דליתנהו למחיצות דלא אמרינן
המשקולת (לקמן נא.) או:
פי' עשה לחי לחצי המבוי
פירושו עמו לתת טעם לכל
לארכו ונשתייר חצי המבוי
לדור שם שומרי השדות ועשויי' להציל
אין מטלטלין בו אלא בית סאתים משום
הואיל והותרה הותרה אי נמי הכא
דבריו, שהיה מיישב את דבריו
החיצון בלא לחי יש לו
מן החמה ואין מטלטלין בדירה זו
לפי דברי רב היה מקשה:
דהוי דירה שתשמישה לאויר $ וכל דירה
(גיטין סז.) או: טעמו, שהיה
להשתמש מן הלחי ולפנים
אלא בית סאתים כדתניא בפ' שני
מביא טעם לדבריו כל שעה
תלמוד
במבוי. ולא גזרינן דילמא
שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה אלא
(בכורות לז.). וחסרונן. צרכי
אתי לאישתמושי אפילו
(ד' כב.) כלל אמר ר"ש בן אלעזר כל
בית סאתים ת"ש שבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מארבע אמות ועד
ספוקן (ברכות מד.). פוק
בחיצון. אמר רבא עשה
ו) ד
אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר
חזי מאי עמא דבר. היאך
לחי והגביהו מן הקרקע
בית סאתים וכן בנקע שהוא עמוק עשרה והוא מארבע אמות ועד בית
נוהגים, וכבר נהגו לברך
ומוקצה וחצר ואפילו י' כורים מותר
ג' טפחים, או הרחיקו
סאתים וקמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה
בתחלה שהכל ולבסוף בורא
מן הכותל ג"ט. (סימן)
וכל דירה שתשמישה לאויר כגון
נפשות רבות וחסרונן על כל
[כיון] דהיא מחיצה שהגדיים
אלפים אמה וכי תימא הכא נמי שעשה מתחילה לכך בשלמא קמה לחיי
בורגנין שבשדות בית סאתים מותר
מה שברא (שם מה.). עד כאן
בוקעין בה לא עשה כלום.
אלא תל ונקע מאי איכא למימר אלא במחיצות כולי עלמא לא פליגי דהויא
אמרי משמיה דשמואל אין
יותר מבית סאתים אסור דלאו דירה
המשך מעמוד קודם.
ה
העושה סוכתו בין
הלכה כר' יוסי בהילמי,
הוא דעל כרחו הוא דר שם: שבת
מחיצה כי פליגי בלחי אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ומחיצה
האילנות. בארץ ולא סמכה
ומפורש בשבת פ' שמונה
בתל. קדש עליו היום וקנה שם
עליהן אבל הן דופנותיה
שרצים. ואין הלכה כר' יוסי
העשויה מאליה הויא מחיצה ורבא לטעמיה דאמר לחי משום היכר אי
ז)
(סוכה כד:). היה שם אילן.
בלחיים דבעי רוחב כל לחי
שביתתו: גבוה עשרה. דאמרינן
עבידא בידים הויא היכר ואי לא לא הוי היכר ת"ש אבני גדר היוצאות מן
בפסי ביראות קאי, היה באחת
ג' טפחים. וא"ל רב הונא בר
גוד אסיק מחיצותיו כל סביבותיו
הפיאות אילן שעוביו אמה לכל
חיננא אמרת לן בהילמי דאין
הגדר מובדלות זו מזו פחות משלשה אין צריך לחי אחר שלשה צריך לחי
והרי הוא מוקף: וכן נקע. אחד
צד (שם). או גדר. מרובע
הלכה כר' יוסי ולא [אמרת
אחר הכא נמי שבנאן מתחילה לכך אי הכי פשיטא מהו דתימא למיסר
אמה על אמה, כל גדר סתם
לן] בלחיים. ואמרינן מ"ש
מנקיקי הסלעים: והוא מד' אמות
של אבנים הוא וצריך שיהא
והא בין בהילמי בין בלחיים
בניינא הוא דעבידא קמ"ל ת"ש ח) דתני ר' חייא כותל שצידו אחד כנוס מחברו
עד בית סאתים. הואיל ושבת באויר
אמה על אמה כדי לחלקו לשתי
רבנן פליגי עליה. ואמרן
בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ נדון
מחיצותיו נעשית ביתו וכולו כארבע
מחיצות, אמה למזרח ואמה
משום דקאי ר' כוותיה,
לצפון או לדרום (שם). נידון
בעיניין חצר גדולה שנפרצה
אמותיו הוא הלכך מהלך את כולו
משום לחי הכא נמי שעשאו מתחילה לכך אי הכי מאי קמ"ל הא קמ"ל נראה
משום דיומד. ב' עמודים
לקטנה ואוקמה גדולה בי"א
וחוצה לו אלפים אמה אבל אי הוה
מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי תא שמע דרב הוה יתיב בההוא מבואה
שהיו מחיצה לכאן ולכאן,
אמה וקטנה בעשר, וכר'
טפי מבית סאתים אין מחיצותיו
שבכך הקלו חכמים עליהם
דאמר בעינן שני פסין, וסבר
הוה יתיב רב הונא קמיה אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי כוזא דמיא עד דאתא
(שם). אילן המסיך על
לה כר' יוסי דאמר כל פס
מועילות לו שהיקף שאינו עשוי לדירה
נפל לחיא אחוי ליה בידיה קם אדוכתיה אמר ליה רב הונא לא סבר לה מר
הארץ. שנופו נוטה למטה
רחבו ג"ט, ומדחזינן דר'
אינו מועיל אלא לבית סאתים. להכי
מכל צדדיו סביב (לקמן צט:)
קאי כוותיה. ותוב דרב יהוד'
לסמוך אדיקלא אמר דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי אינשי שמעתא מי
ט)
נופו גדול מאד וראשי הנוף
נקט מארבע אמות ואילך דאם היה
דאמר משמיה דרב אין הלכה
כפופין סביב על הארץ (סוכה
סמכינן עליה מאתמול טעמא דלא סמכינן הא סמכינן הוי לחי לימא אביי ורבא
כר' יוסי בהילמי ולא בלחיים
פחות מד' אמות מאי מהלך את כולו
כד:). מטלטלין תחתיו.
הדר ביה, משום דר' יוסי
בדלא סמכינן עליה פליגי הא סמכינן עליה הוה לחי לא ס"ד דההוא ברקא
איכא ומחיצותיו מאי מהני בלאו
דאמרינן לבוד (לקמן צט: סוכה
נימוקו עמו. ש"מ הילכתא
דהוה בי בר חבו דהוו פליגי בה אביי ורבא כולי שנייהו: מתני' בכל עושין
כד:) והרי יש כאן מחיצה
כוותיה בלחיים. ואביי דאמר
מחיצה נמי מקום לכל אדם ד' אמות
ו
עשרה (לקמן שם) ומחיצה זו
לרבא בר רב חנן כדבעא
בפרק מי שהוציאוהו (לקמן ד' מא:):
לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים ורבי מאיר אוסר ומטמא משום גולל
י)
כ) ז
גבוהה עשרה מבפנים, שהנוף
מיניה הילכתא מאי. א"ל
ושיבולות מקיפות אותה. שהניח
ארוך הוא וכגובה האילן הוא
פוק חזי היאך עמא דבר.
ור'
(סוכה שם). שבת בתל. קדש
איכא דמתני לה על השותה
גבוליהמ) סביב מלקצור ושבלים גבוהין
היום על האדם והוא בתל
מים לצמאו אומר ברוך
י' עסקינן: תל ונקע מאי איכא למימר. מימות עולם הן: היוצאות מן הגדר. זו למעלה מזו: למיסר בניינא. שאם ירצה לעשות מחיצה מכותל זה
גבוה עשרה וקנה שם שביתתו
שהכל נהיה בדברו איתמר
לכותל שכנגדו יתקשר באבנים הללו שכן דרך הבנאין לעשות ובענין אחר אינו יכול לדבק בנין חדש בבנין ישן: לסמוך אדיקלא. דקל היה עומד
(סוכה כה.). והוא מארבע
לחי העומד מאיליו, כגון
אמות ועד בית סאתים.
אילן וכיוצא בו, אביי אמר
אצל פתח המבוי: הא סמכינן הוי לחי. אלמא הלכה כאביי: לימא בדלא סמכינן עליה פליגי. ואביי דשרי קשיא ליה האי עובדא דרב לא סמך אדיקלא
גדול הוא מארבע אמות אבל
הוי לחי רבא אמר לא הוי
ואנן קים לן הלכתא כאביי בלחי העומד מאליו: ומתרץ לא ס"ד. דוודאי בדסמכינן עליה פליגי אבל לא סמכינן דברי הכל אינו לחי כההוא עובדא
אינו יותר על בית סאתים
לחי. וסברוה כי היכי דפליגי
דדיקלא דרב: ברקא. יציע: דהוה בי בר חבו. והיה עמוד הסומך את היציע עומד בראש מבוי אחר: ואפליגו בה כולי שנייהו. אביי שרי למיסמך
(שם). וכן בנקע. גומא
בלחי הכי פליגי במחיצות.
העשויה מששת ימי בראשית
ת"ש העושה סוכתו בין
עליה ורבא אסר אלמא בדסמכינן עליה פליגי. והלכתא כאביי בהא דזו היא אחת מיע"ל קג"ם שהלכה כאביינ): מתני' ומטמא משום גולל. אם
ווליא"ה (שם). וקמה
האילנות, והאילנות דפנות
עשאו גולל לקבר מטמא לעולם באהל כמת עצמו ואפי' ניטל משם דתניא בפ' בהמה המקשה (חולין עב.) כל אשר יגע על פני השדהס) לרבות גולל ודופק:
קצורה.
באמצעה,
כשרה. ודחי רבא הכי,
ושיבולות. גבוהות עשרה,
הכא במאי עסקינן בשעשאו
ורבי
מקיפות אותה. סביב, כל
לאילן מתחילה לשום דופן,
הני מחיצות נינהו להיקף בית סאתים ולא ליותר מכאן, דלא נעשית לדירה, הלכך מהלך את כולה למחר וחוצה לה אלפים, דכל חללה,
והא אתא לאשמעינן דלא גזרינן דילמא אתי לאישתמושי ביום טוב באילן. וכן נמי דחי במחיצת הקנים דתנינן דנידון משום
הואיל ושבת זה באוירה מבעוד יום, הוה כארבע אמות של מקום שביתה, ולהכי נקט והוא מארבע אמות, דאי לא הוה יותר מארבע
דיומד, כשעשאו מתחלה לכך. אי הכי מאי למימרא, כלומר אם מתחילה עשאו לכך הא פשיטא היא. ודחי לכדבעא אביי
אמות מאי מהלך את כולה איכא, בלא מחיצות נמי ארבע אמות מקום שביתה אית ליה, דהיינו שבו איש תחתיו, וחוצה להן אלפים
מרבה איצטריכא ליה, וכדבעינן למימר לקמן. תא שמע מיהא דתנן בהמוצא תפילין, אילן המיסך על הארץ כו'. ודחי הכא
אמה, דכתיב אל יצא איש ממקומו, ואסמוך רבנן למילף מקום ממקום ומקום מניסה כו' (לקמן נא.) ותל מוקף מחיצות הוא, דכל
נמי בשעשאו לכך. אי הכי האי מחיצה מעלייתא היא, אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו אלא בבית
שגבוה עשרה אמרינן גוד אסיק מחיצות שלו והקף בהן את ראשו (סוכה כה.). לחי משום היכר. דליחזו אינשי ולידעו דתקנתא
סאתים. ומשני משום דהויא דירה שתשמישה לאויר כו' [כלומר אין שם בית]. ת"ש שבת בתל גבוה י' והוא מד' אמות
עבוד ולא ליתי לאיחלופי ברה"ר (לעיל ג.). כותל שצידו אחד כנוס מחברו. שנכנס הבנין ומיעטו מעביו, דהשתא בולט ויוצא
ועד בית סאתיים, (מפני שהיא דירה שתשמישה לאויר ואין לה אלא בית סאתיים), וכן בנקע עמוק י' כו' עד וקמה קצורה
ממנו כמין עמוד שקורין פליי"ר, בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים. כגון ששקוע הכותל מלפניו, שאין הכניסה נראית לעומדים
או שיבולות מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, הנה התל והנקע אי אפשר לומר בהן שעשאן מתחילה
בפנים אלא לבני רשות הרבים, ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ. ששקוע הכותל מאחריו ונראית הפגימה בפנים (לעיל ט:).
לכך. ופרקינן במחיצות כ"ע לא פליגי דמחיצה העשויה מאיליה הויא מחיצה, כי פליגי בלחי. אביי אמר לחי משום מחיצה.
ומחיצה העשויה מאיליה הויא מחיצה. ורבא אמר לחי משום היכר, ואי עשאו לכך הוי היכר ואי לא לא הוי היכר. ת"ש
אבנים היוצאות מן הגדר, ונראות בולטות ומובדלות זו מזו, פחות משלשה אין צריך לחי אחר כו'.א) פי' למיסר ביניינא. ת"ש דרב ורב הונא הוו יתבי במבוי, א' ליה רב לשמעיה אייתי לי מיא עד [ד]אתי שמעא נפל הלחי, א"ל רב קום אדוכתיך.
א) נראה דצ"ל כאן ודחי ה"נ שבנאן מתחילה לכך א"ה פשיטא מהו דתימא למיסר בניינא.