טו:
מבוי
שהוא גבוה
פרק ראשון עירובין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד
ורבי מאיר מטהר. וטעמא דרבי מאיר מפרש במסכת סוכהז) בכולהו
לומר וכתב לה מכל מקום. וא"ת ואימא וכתב לה כלל
צז א מיי' פ"ד מהלכות
א) סוכה כג:, ב) שם כד: גיטין
משום דקסבר כל מחיצה העומדת ברוח חיים אינה מחיצה: גמ' ולא
כא:, ג) קידושין ה., ד) סוכה
גירושין הלכה ג סמג
ספר פרט אין בכלל אלא מה שבפרט ספר אין מידי
עשין נ טור שו"ע אה"ע סי'
כד: יומא יג. גיטין כא: פג:,
גולל לקבר. כלומר אם עשאו גולל אין שם גולל חל עליו לטמא. גולל
אחרינא לא וי"ל ונתן בידה חזר וכלל אף על גב דלא מייתי בברייתא
ה) לעיל י: סוכה טו., ו) סוכה
קכד סעיף ב:
הוא כיסוי שנותנין דף על המת: ספר. וכתב לה ספר כריתות. ספר
אלא כללא קמא אין לחוש דכה"ג איכא בקדושין בפ"ק (ד' כא:) דקתני
צח ב ג מיי' פ"א שם הלכה
טו., ז) [דף כג: כד.], ח) [ירמיה
לו], ט) [דברים כד], י) [דף
א וג סמג שם:
משמע קלף כדכתיב ואני כותב על
בברייתא אין לי אלא מרצע הסול
ח)
צט ד ה מיי' שם פ"ח הלכה
טז.], כ) [וע"ע תוספות שבת
הספר בדיו והדר קרי ליה מגילה
והסירא מנין ת"ל ולקחת כל דבר
ור' מאיר מטהר וכותבין עליו גיטי נשים ור'
א
[י] יא ויב סמג שם
דף קכח. ד"ה ונתן וכו'],
יוסי הגלילי פוסל: גמ' א) תניא ר' מאיר אומר
כדכתיב (ירמיה לו) אחרי שרף [המלך]
הנקח ביד ומשמע בתר הכי דמכלל
ל) ושמא אפ"ה אין זה כריתות
טוש"ע אה"ע סי' קמג סעיף
כיון דבשעת גירושין אינו יודע
כ וכא:
את המגילה: מניין לרבות כל דבר.
ופרט וכלל דריש דקאמר ונתת
כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו
ק ו ז מיי' פט"ז מהל' שבת
באזנו חזר וכלל: מה ספר דבר
שימות אביה קודם [ת"י],
שיכתוב הגט עליו: אי הוה כתיב
מ) [עי' תוס' סוכה כד: בד"ה
הלכה טז טוש"ע א"ח סי'
לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי לא פסין
וכתב לה כריתות בספר הוה משמע
שאין בו רוח חיים. בפ' בכל מערבין
על מנת], נ) [דף ה: ד"ה
שסב סעיף ט:
לביראות ולא גולל לקבר משום רבי יוסי
❖
קא ח ט י מיי' פ"ה
וספק],
מגילה אבל השתא דכתיב ספר האי
(לקמן ד' כז:) גבי מעשר שני [בבקר
מהלכות סוכה הלכה
הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי נשים
ספר ספירות דברים הוא והכי
ובצאן] נקט צד של פרי מפרי וגדולי
טז סמג עשין מג טוש"ע א"ח
❖
מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי דתניא ספר
משמע וכתב לה דברי כריתות אבל
קרקע ובפרק קמא דסוכה (ד' יא:)
ב)
סי' תרלא סעיף ח:
1
הגהות הב"ח
לא קבע לו מקום לכותבו וממילא
אין לי אלא ספר מניין לרבות כל דבר ת"ל
גבי חגיגה נקט מה חגיגה דבר שאינו
(א) תוס' ד"ה ור' יוסי
משמע בכל מקום שירצה יכתבנו:
מקבל טומאה וגדולו מן הארץ הכל
❖
וכתב לה מכל מקום אם כן מה ת"ל ספר
הגלילי נפקא ליה מכרת:
1
תורה אור השלם
וכתב לה מאי דרשי ביה. כיון דספר
לפי מה שדומה לחכמים:
לומר לך מה ספר דבר שאין בו רוח חיים
ורבנן האי וכתב לה מאי עבדי.
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
לאו קלף משמע ממילא הא לא קבע
ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא
מוסף רש"י
ליה קלף ובכל דבר משמע ולמה ליה
אע"ג דאיצטריך למדרש
חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת
ואינו אוכל ורבנן מי כתיב בספר ספר כתיב
פסין לביראות. דתנן (לקמן
למיכתב וכתב לרבות כל דבר לכתוב
וכתב לה לשמה תרי וכתב לה כתיבי
דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת
לספירות דברים בעלמא הוא דאתא ורבנן
יז:) עושין פסין לביראות
וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
ונתן לה ספר כריתות: ואינה מתגרשת
והא דדרשינן בהמגרש (גיטין ד' פז.)
❖
ארבעה דיומדין לבור שברשות
דברים כד א
האי וכתב לה מאי דרשי ביה ההוא מבעי
בכסף. אם נתן לה כסף ואמר התגרשי
וכתב לה ולא לה ולחברתה התם דריש
הרבים והבור עמוק עשרה
דהוא רה"י ואין יכול
ליה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת
בו: והיתה לאיש אחר היינו קדושין:
מלה דוכתב דהכא:
ג) ב
ט)
בכתיבה מתגרשת ולא בכסף.
למלאות ממנה אלא אם
לעזי רש"י
מה הויה בכסף. דגמרינן במסכת
בכסף סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתקש
כן מוקף מחיצות ומפני
קידושין (דף ב.) קיחה קיחה משדה
הך דרשה לא אתיא
בהמות עולי רגלים התירו
אישפונד"ש. לבזבזים,
יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה
המחיצות בארבעה דיומדין
עפרון: מספר כריתות. מדכתיב
קרשים (שבשפת המיטה)
אלא לרבא אבל לאביי נפקא ליה
בכסף קמ"ל ור' יוסי הגלילי האי סברא מנא
❖
לארבע פיאות, ואמר ר' מאיר
לאורך.
כריתות סמוך לספר: לדבר הכורת
בפרק קמא דקדושין (ד' ה.) מסברא
דלא עבדין חדא מהנך בבעלי
ליה נפקא ליה מספר כריתות ספר כורתה
בינו לבינה. שלא יטיל תנאי בגט
דאין סניגור נעשה קטיגור ומכל
. ולא גולל
חיים
(סוכה כג.)
ואין דבר אחר כורתה ורבנן האי ספר
לקבר. כלומר אם עשאוהו
שיקשרם יחד אלא דברי הבדלה יהו:
מקום לאביי נמי איצטריך וכתב
רבינו חננאל
כיסוי לארונו של מת אין שם
כריתות מיבעי ליה לדבר ג הכורת בינו
לעולם אין זה כריתות. דהא כל ימיה
בכתיבה מתגרשת ולא בחליצה והא
גולל עליו לטמא, דאמרינן
א"ל רב הונא וליסמוך מר
לבינה לכדתניא הרי זה גיטך על מנת
קשורה בו שמחמתו היא נמנעת
דדריש לה בריש קדושין (ד' ג:)
ד)
ד
בבהמה המקשה דגולל מטמא
אדיקלא, א"ל וכי סמכינן
במגע ובמשא ובאהל, דתניא
עליה מאתמול. מכלל דאילו
מלשתות יין ותנאי זה תלוי והולך
שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית
דאינה יוצאה בחליצה מספר כורתה
ה
(חולין עב.) על פני השדה
סמכינן עליה הוה לחי. לימא
לעולם ואין זה הבדלה אבל מכאן
ההיא דרשה כר' יוסי הגלילי כדמשמע
אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום
לרבות גולל ודופק (סוכה
אביי ורבא בדלא סמך עליה
ועד שלשים יום הרי זה כריתות מיד
כג.). מניין לרבות כל
הכא ונקט לה משום דהויא דרשה
מאיתמול פליגי. ודחינן לה
הרי זה כריתות ורבי יוסי הגלילי נפקא ליה
דבר. לכותבו עליו כגון
דההוא ברקא חלילה. פירוש
שהרי דברי הבדלה הן לסוף שלשים
פשוטה טפי וכן דרך הש"ס כדאשכחן
מכרת כריתות ורבנן כרת כריתות לא דרשי:
לוח עץ ועלה זית (סוכה
בנין כמו תא, ומפורש
יום ומותרת מיד לאיש אחר:
בהחובל (ב"ק ד' פז.) דמייתי קרא
כד:). ת"ל וכתב לה מכל
מתני'
בהמוכר את הבית, דהוה
שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה
מתני' ולא יהו פרצות יתירות על
מקום. מדלא כתב ונתן
בדבי רב הונא על פי המבוי
דבנעוריה בית אביה לגבי חבלה
כלי בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא
ספר כריתות בידה (גיטין כא:
וחלקו בו אביי ורבא כל
הבנין. ואפילו הן פרצות קטנות
ובריש קדושין (ד' ג:) קאמר דבהפרת
וכעי"ז סוכה כד:). ורבנן מי
שנותם. בכל עושין לחיים
גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהו פירצות
פחותות מעשר:
כל פרצה שהיא
נדרים הוא דכתיב ובריש פרק אחד
כתיב בספר. דהאי ספר
כו'. תניא היה ר' מאיר אומר
קלף הוא (סוכה שם) משמע
יתרות על הבנין כל פירצה שהיא כעשר
כל דבר שיש בו רוח חיים
כעשר מותרת מפני שהיא כפתח.
דיני ממונות (סנהדרין ד' לד:) דריש
ו
יכתוב בקלף ומצית למימר
אין עושין אותו לא דופן
ושיהא בעומד רב עליהן: יתר מכאן
דראיית נגעים ביום מוביום הראות
אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן
דכי רבי מוכתב לה דומיא
לסוכה ולא לחי למבוי ולא
אסור: גמ' איתמר פרוץ כעומד רב פפא
אסורה. פרצה אחת אוסרת כל
בו דהיינו כאביי דפ"ק דמועד קטן
דקלף הוא דרבי (גיטין שם).
פסין לביראות כו'. משום ר'
ה)
לספירות דברים בעלמא
יוסי הגלילי אמרו אף אין
ההיקף אפילו כולו עומד כדמפרש
(ד' ח.) ושביק דרשה דרבא דדריש
אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר
ז
הוא דאתי. אין זה קלף
כותבין עליו גיטי נשים.
בברייתא לקמן י): גמ' פרוץ כעומד.
התם מדכתיב לי ולא לאורי כ):
ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב
דתניא ספר אין לי אלא ספר
אסור רב פפא אמר מותר הכי אגמריה
על
כל ההיקף כולו עשוי כן: אגמריה
מניין לרבות כל דבר ת"ל מנת שלא תלכי לבית אביך.
עליו אלא דברי הגט קרוי
רחמנא למשה לא תפרוץ רובה רב הונא
ספר, ספירת דברים, כריתות
וכתב לה כו'. מתני', שיירה
רחמנא למשה. כדאמר בריש פירקין
תימה דהא אם מת אביה ל) לא
דברים שיהו כורתין ומפרידין
שחנתה בבקעה כו'. איתמר
בריה דרב יהושע אמר אסור הכי אגמריה
(דף ד.) מחיצות והלכותיהן הלכה
חשיב תו בית אביה כדתניא בנדרים
ביניהם (סוכה שם) אין זו אלא
פרוץ כעומד רב פפא אמר
רחמנא למשה גדור רובה תנן ולא יהו
למשה מסיני: שפודין וארוכות המטה
וכתב דברי כריתות ועל כל
בהשותפין (ד' מו.) קונם לביתך
מותר הכי אגמריה רחנא
מה דבעי ליכתוב (גיטין שם).
למשה לא תפרוץ רובה. רב
פסולין לסכך בהן לפי שכלים הן
פירצות יתרות על הבנין הא כבנין מותר
שאני נכנס שדך שאני לוקח מת או
ואינה מתגרשת בכסף.
הונא בריה דרב יהושע אמר
ומקבלין טומאה ותנן (סוכה דף יא.)
מכרו לאחר מיד מותר וי"ל דבית אביה
לא תימא הא כבנין מותר אלא אימא אם
ליתן לה כסף לשם גירושין
אסור, הכי אגמריה רחמנא
כל דבר המקבל טומאה אין מסככין
ולומר הרי את מגורשת
קרויים כל יוצאי חלציו כדכתיב בתמר
למשה גדור רובה. ודייקינן
בנין יתר על הפירצה מותר אבל כבנין
בו, כדרך שנתן בקידושין
מדקתני במתני' לא יהו
בו: ארוכות. אשפונד"ש: אם יש
(בראשית לח) שבי אלמנה בית אביך
מאי אסור אי הכי ליתני לא יהו פירצות
ואמר הרי את מקודשת בו
פרוצות יתירות על הבינין,
ריוח ביניהן כמותן. לסכך שם בסכך
אע"ג דקראי מוכחי שכבר מת שם :
מ)
(סוכה שם). הואיל ואיתקש
ולא קתני לא יהו פרוצות
כבנין קשיא ת"ש המקרה סוכתו בשפודין
ורבי יוסי הגלילי (א) מכרת כריתות.
ו) ח
יציאה להויה. ויצאה מביתו
כשר. אלמא פרוץ כעומד מותר דהא
כבינין. ש"מ פרוץ כבנין
והלכה והיתה לאיש אחר
או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן
שרי כרב פפא. ת"ש המקרה
הכא פסול ככשר הוא ושרי וקשיא
קשה לר"י דבגיטין בריש
(סוכה שם וגיטין שם). מה
סוכתו בשפודין או בארוכות
כמותן כשירה הכא במאי עסקינן כשנכנס
נמי הא לרב הונא:
בנכנס ויוצא.
המגרש (ד' פג:) קאמר על רבנן
הויה בכסף. הויה, קדושין
המיטה אם יש ריוח ביניהן
שמהוה בהן עצמה לבעל
כמותן כשרה. ש"מ פרוץ
שיהא שפוד יכול ליכנס וליצא בריוח
ויוצא והא אפשר לצמצם אמר רבי אמי
דרבי אלעזר בן עזריה דכרת כריתות
(גיטין שם) כשמהוה עצמה
כעומד שרי. ודחינן מאי
שבינתים דהשתא הוי ריוח טפי
לא דרשי ורבי יוסי הגלילי הוא בכלל
במעדיף רבא אמר אם היו נתונין ערב
ט
י
לאיש אפשר בכסף, כדנפקא
כמותן כמלא נכנס ויוצא
משיעור שפוד ואינו מצומצם:
והא
הנהו רבנן וי"ל דהתם קאמר דלא
לן בקדושין (ב.) קיחה קיחה
שהוא יתר כמעט.
נותנו שתי שתי נותנו ערב ת"ש שיירא
משדה עפרון
.
ואקשינןא) והא אי אפשר
אפשר לצמצם. דקס"ד דהאי דקא
דרשי לההיא דרשה ולא בעי למימר
(סוכה שם)
שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין באוכפות
לדבר הכורת בינו לבינה.
לצמצם כלומר אם תרחיב
מתרץ בנכנס ויוצא הכי קמתרץ דכל
דלא דרשי ליה כלל:
שתהא ספירת דברים כורתת
[ב]נכנס ויוצא כשאתה נותן
בעביטין
פרוץ כעומד. מכאן משמע
כמותן בנכנס ויוצא הוא דאין דרך
ביניהם ולא יהא תנאי האוגדם
הפסל ביניהן נמצאת אתה
יחד (סוכה שם) שלא יהא
דוחק באחר. ושנינן במעדיף
לצמצם לכך פריך והא אפשר לצמצם ולכוין שלא יהא לו ריוח יותר ואנן
דאפשר לצמצם כדפירש' לעיל נ) ומפרק שני דחולין (ד' לח:)
בו תנאי המקשרן יחד אלא
כדי שלא יבואו לידי דוחק.
כמותן תנן: אמר ר' אמי. מתניתין בלא צמצם אלא במעדיף ריוח יותר
דמוקי קרא דתחת אמו פרט ליתום זה פירש למיתה וזה פירש לחיים
תנאי הכורת ומבדיל ביניהם
רבא אמר מניח כדי שיעור
משיעור שפודין וכמותן דקתני כשיעור שפודין בנכנס ויוצא: אם היו.
(גיטין שם). לעולם אין זה
ואם אי אפשר לצמצם אמאי איצטריך למעוטי מספיקא הייתי אוסר
נכנס ויוצא וממלאהו מסכך
כריתות. דכל ימיה קשורה
כשר. אם היו השפודין
שפודין נתונין שתי נותן לסכך כשר ערב דאפילו לא העדיף הריוח איכא
דילמא מתה אמו והדר ילדתו והוה ליה יוצא דופן אין לדקדק דשבקינן
בו שמחמתו צריכה לעמוד
נתונין לאורך בשתי נותן
סכך כשר טפי דכיון דנותנו ערב אי אפשר לעמוד אלא אם כן ראשו
לקרא דדחיק ואיצטריך לשאם יבא אליהו ויאמר ויש להביא ראיה
שלא לילך (סוכה שם וכעי"ז
הסכך הכשר על גבן לרוחב
קדושין ה.). כל שלשים
אחד מונח על השפוד מכאן וראשו אחד מונח על השפוד מכאן:
הסוכה בערב. ת"ש שיירה
מפרק בהמה המקשה (חולין דף ע.) גבי בעיא דהלכו באיברים
יום הרי זה כריתות.
שחנתה בבקעה והקיפוה
אחר הרוב דמוקי לה כגון שיצא חציו ברוב אבר ואם אי אפשר
עביטין
דיכול לבא לידי הפרדה לסוף
גמלים או באוכפין כו'.
רש"י
גריס והא אפשר לצמצם. פירוש כיון דאפשר לצמצם
לצמצם מאי קמיבעי ליה ממה נפשך טעון קבורה שמא יצא רובו:
שלשים, הלכך מעכשיו מותרת
לינשא מן התורה (סוכה
א) דברי רבינו ז"ל וגירסתו
אית לן למימר כמותו דווקא קאמר אמר רבי אמי במעדיף כלומר מתניתין בלא צמצם וכמותו דקתני ביוצא ונכנס ותימה
שם, וכעי"ז קדושין שם) והיא
יתפרשו ע"פ התוס' כאן
דאין
תקיים התנאי (גיטין פג:
בד"ה רש"י גריס ע"ש.
וקדושין שם). מכרת כריתות. דהוי מצי למכתב ספר כרת דמשמע ספר כורתה, והך דרשא אחריתי מייתורא דלישנא (קדושין שם). פרוץ כעומד. לענין מחיצות שבת איתמר, מחיצה שנעשית בפסין רחבין ג' והניח בין פס לפס כמלא
פס, דנפקא ליה מתורת לבוד וכן על פני כולה דהוה ליה פרוץ כעומד (סוכה טו.). המקרה סוכתו. כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן (שם). אם יש ריוח ביניהן כמותן. בין שפוד לשפוד על פני כולה
ויתן שם הפסל וכן על פני כולה (שם). כשנכנס ויוצא. שיהא פסל הרוחב כמותן יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתים, דהשתא הוה ליה פסל שנותן שם מרובה על השפודים והאויר יותר על השפודים (שם). והא אפשר לצמצם. קס"ד
דהאי דקא מתרץ בנכנס ויוצא הכי מתרץ כל כמותו בנכנס ויוצא הוא, סתמא הוא בנכנס ויוצא, דאין דרך לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר, ופרכינן והא אם יתן דעתו לכך אפשר לצמצם, וקתני מתניתין כמותן כשרה והוה ליה
פרוץ כעומד (שם טו:). רבא אמר. אפילו במצמצם, ואם היו נתונים השפודין שתי, נותנן לקנים של סכך ערב, דעל כרחך אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין הרי הן נופלין לארץ, והלכך הוה ליה כשר מרובה על הפסול ומבטלן (שם).